המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
הלחץ על הרפורמיסטים באיראן ערב הבחירות למועצת המומחים
25/9/2006


   גובר הלחץ על הרפורמיסטים באיראן לקראת הבחירות ל'מועצת המומחים'

 

הקדמה

בארבע השנים האחרונות סגרו השלטונות האיראנים יותר ממאה עיתונים המזוהים עם המחנה הרפורמיסטי. לאחרונה, הגיע הלחץ שוב לשיא, עם הוצאת צו סגירה ליומון הרפורמיסטי  שרק, הנחשב למוביל ולבולט ביותר שנותר בשורות העיתונים הרפורמיסטים באיראן. הסיבה בעטיה נסגר היומון היא הקריקטורה שפרסם היומון ב-7 בספטמבר:

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

  

בקריקטורה נראה לוח שחמט המדמה את מהלכי מדיניותן של איראן ומדינות המערב בסוגיית הגרעין. בעוד המערב מיוצג על ידי פרש לבן, מיוצגת איראן באופן סאטירי על ידי חמור נוער עטור הילת אור. הילה זו מתייחסת לטענתו של נשיא איראן, מחמוד אחמדי-נז'אד, כי במהלך נאומו בעצרת הכללית של האו"ם בספטמבר 2005, הוא חש שאפפה אותו הילה של אור, רמז לבשורת המשיחיות אותה בא, לדבריו, לבשר לאומות העולם.

 

נוסף לסגירת שרק, הוצא צו סגירה גם כנגד הירחון נאמה, זאת בשל פרסום שיר, שלטענת המשטר, יש בו משום עלבון וקלון לאיתאללה רוחאללה ח'ומיני, מייסד משטר 'המהפכה האסלאמית' באיראן.

 

באוגוסט 2006, נידון גם עורך הירחון האינטלקטואלי הרפורמיסטי  אפתאב והעיתון הכלכלי אח'באר-י אקתצאדי, עיסא סהרח'יז, לארבע שנות מאסר. במקביל נאסר עליו לעסוק בעיתונות למשך חמש שנים, והעיתונים בעריכתו נסגרו, לאחר שיצא בחריפות כנגד ריכוז הסמכויות בידי המנהיג העליון של איראן, עלי ח'אמנאי.[1]

 

ב-15 בספטמבר 2006, הותקפו משרדי העיתון הרפורמיסטי  אעתמאד-י מלי, של יו"ר הפרלמנט הרפורמיסטי לשעבר, מהדי כרובי.[2] סוכנות הידיעות האיראנית  אפתאב ציינה כי  "...בחודשים האחרונים אוימו כמה מחברי מועצת העורכים והכותבים של העיתון. בכמה מהמקרים היו התוקפים מצוידים בנשק קר..."[3]

 

 הקשר בין סגירת  שרק לבחירות ל'מועצת המומחים'

היומון שרק היה תומכו הגלוי של יו"ר 'המועצה לקביעת האינטרס של המשטר', עלי אכבר האשמי רפסנג'אני, הנחשב כיום האישיות מספר 2 בהנהגה האיראנית. בבחירות לנשיאות שהתקיימו ב-2005 הביע שרק תמיכה גלויה במועמדותו של רפסנג'אני.[4] נראה, לפיכך, כי מבחינה פוליטית מבטאת סגירת היומון ניסיון לפגוע במעמדו של רפסנג'אני לקראת הבחירות ל'מועצת המומחים', שתיערכנה במחצית דצמבר 2006, על רקע היריבות המחריפה בין רפסנג'אני לאיתאללה מוחמד תקי מצבאח יזדי, פטרונם הרוחני של הנשיא אחמדי-נז'אד ושל מגזרים נרחבים בקרב 'משמרות המהפכה' ומנגנוני הביטחון.[5]  גם דובר הארגון הרפורמיסטי 'מג'אהדון-י אנקלאב-י אסלאמי', מוחסין ארמין, חבר בולט במג'לס השישי הרפורמיסטי אמר כי "שרק ידוע כמקורב לרפסנג'אני, ולכן סגירתו נוכח האפשרות כי רפסנג'אני ישתתף בבחירות ל'מועצת המומחים', קשורה ככל הנראה לבחירות אלו. המשך רצח האופי המנוהל נגדו בחודשים האחרונים נועד להניאו מלהשתתף בבחירות. סגירת  שרק... מחזקת את ההשערה שצעדה של המועצה לביקורת על העיתונות היה פוליטי".[6]

 

רפסנג'אני עצמו אמר בכנס של חברי אגודת מנהלי העיתונים הלא-ממשלתיים כי "עם תפוצת כלי התקשורת ופיצוץ המידע בכפר הגלובלי, כמעט בלתי אפשרי למנוע הפצת חדשות וידיעות... מכל מקום, קיצוניות [בקרב מנגנוני השלטון] היתה קיימת תמיד, ויש לעשות מאמץ לשלוט בה, על מנת שהאווירה הזו לא תתפשט לכלל החברה... דה-לגיטימציה והאשמות [מצד חוגים מסוימים של המשטר], במיוחד בימים של בחירות, הם מסורת רעה שמזריקה בחברה את נגיף חוסר האמון והייאוש...".[7]  יומיים מאוחר יותר, ביקר רפסנג'אני את הניסיון לסתימת הפיות בהתייחסו לסגירת שרק ואמר כי  "...הגבלת [הזירה הפוליטית] לקבוצה ולמפלגה מסוימת היא דבר מאוד מסוכן."[8]

 

העיתונאי עיסא סהרח'יז המשיך בהתרסתו כנגד ח'אמנאי, ואמר בעקבות סגירת  שרק כי "הנושאים בהם עסק היומון  שרק בחודש האחרון, עוררו את רגישותם של כמה אנשים, ביניהם, לדעתי, גם של מר ח'אמנאי. עריכת כנס לציון מאה שנה ל'מהפכה החוקתית' [1911-1906],[9]  וההשתתפות הרחבה של הציבור בו, כמו גם חגיגת יום השנה השלישי [להוצאת] היומון שרק, שהוכיחה את הפופולריות של שרק, גרמו לפחד שמא נהיה עדים שוב להתקוממות בחברה... הם [השלטונות] סבורים שהעיתונות היא הכלי שמביא להתעוררויות האלו בחברה...הם רוצים לומר למר האשמי [רפסנג'אני] שאם ברצונו להיכנס כמועמד למסלול הבחירות ל'מועצת המומחים', עליו לשאת בהוצאות נוספות, והדרך [שבה נהגו כלפי היומון  שרק] היא המחיר הראשון [שרפסנג'אני משלם] בפרשה הזאת."[10]

 

תגובות לסגירת שרק בתקשורת האיראנית:

טענות על הפרת החוק מצד  שרק

ראש המחלקה המדינית ב'משמרות המהפכה', גנרל ידאללה ג'ואני, שלל את הזיקה בין סגירת היומון לבין הבחירות הקרובות ל'מועצת המומחים'.[11] במאמר שפרסם בעיתון צבח-י צאדק, שופרו של 'המנהיג העליון' של איראן, ח'אמנאי, ב'משמרות המהפכה', סקר ג'ואני הפרות קודמות של  שרק, אותן ציינה המועצה לביקורת על העיתונות. מבין הפרות אלו צויינו במיוחד כתבות על קיום נפוץ של יחסי מין לפני נישואין, עידוד צריכת אלכוהול, הפצת רעיונות מרכסיסיטיים, לעג לחוקי הדת, פרסום תמונות הנוגדות את הכבוד האסלאמי, פרסום פרובוקטיבי בסוגיות אתניות, ופרסום הקריקטורה הפוגעת.

 

ג'ואני כתב: "...אם נשווה את הטיעונים שהעלתה המועצה לביקורת על העיתונות... אל מול הטיעונים שהעלו המפלגות והאישים התומכים ביומון... ניתן יהיה לראות בבירור האם צריך היה לסגור את שרק. המתנגדים [לסגירת היומון] אמרו דברים כלליים, והעריכו כי מדובר בסוגיה פוליטית, סקטוריאלית ובעלת מטרות ספציפיות לקראת הבחירות ל'מועצת המומחים'. אולם, המועצה לביקורת [על העיתונות] ציינה את עברו [של היומון] משנת 2003. בנוסף לכך היא שיגרה אזהרה אחרונה כבר בתקופת [הכהונה] של הממשלה השמינית [כלומר, ממשלתו של ח'אתמי], והצביעה גם על ההפרות הרבות [של החוק] שהיו בחודשים האחרונים. על יסוד זה, ראתה [המועצה לביקורת על העיתונות] בסגירת היומון צעד [שננקט בסמכותה] לצורך מילוי תפקידה כגוף מבקר.

 

על פי סעיף 24 של החוקה האיראנית, כתבי העת והעיתונים חופשיים להתבטא, אלא אם כן מדובר בדברים הפוגעים ביסודות האסלאם או בזכויות הציבור... על פי סעיף 12 לחוק העיתונות, אם ישנן הפרות בכתב עת כלשהו, רשאית המועצה לביקורת על העיתונות לפעול לסגירת כתב העת... לכן, לאור ההפרות הרבות של החוק מצד היומון  שרק, ולאור האזהרות החוזרות ונשנות, היה מקום לתמוה מדוע המועצה לביקורת [על העיתונות] לא סגרה את היומון [מוקדם יותר] ולא מילאה את תפקידה החוקי. למרות שסגירת כתב עת והפיכתם של כמה אנשי תקשורת למובטלים אינם דבר ראוי, אי אכיפת החוק הוא דבר בלתי ראוי עוד יותר ובעל השלכות בלתי הפיכות..."[12]

 

העיתונאי זידאבאדי: מעשה רמיה וצביעות של המשטר

בתגובה לסגירת שרק, מתח מתנגד המשטר, העיתונאי אחמד זידאבאדי, ביקורת כנגד מה שהגדיר "רמייה וצביעות" של המשטר האיראני. [13] להלן עיקרי המאמר, שפורסם ביומון האינטרנט הרפורמיסטי  רוז:

 

"איני יודע מדוע יותר מכל כתבי העת שנטבחו עד עתה, נתעצבתי על שחיטת [היומון] שרק. אולי הסיבה לכך היא שסגירת  שרק היא סימן נורא [לבאות]... משתי סיבות: האחת, [אם] כאשר למרות כל ההגבלות [מצד המשטר] ולמרות הליכתו בתלם, [המשטר אינו] נוהג כלפי  שרק בסבלנות, כלפי מה עוד אמורים לגלות סובלנות? הסיבה השנייה היא שכאשר כלי תקשורת אינו בוחר [בדרך של] מאבק ועקשנות אלא במתינות ובהבנה עם בעלי השררה כדי לשרוד, אך הוא בכל זאת אובד- איזו דרך [אחרת] עוד נותרה לאנשי המחשבה, ההגות והתרבות?

אכן, אנו עומדים מול קבוצה שרוצה שהכל [יעמוד] לשירותה המוחלט, ואינה יודעת שום גבול ושום איסור.

 

כמעט בכל התקופה בה יצא לאור, שמר היומון  שרק בקנאות רבה  על כל הקווים האדומים המוכרזים והבלתי מוכרזים של המשטר. בדיוק מסיבה זו, הוא הואשם על ידי רבים ממבקרי המשטר בקשרים עם בעלי השררה, ונהגו כלפיו בחוסר חמלה. למרות זאת, לא נהגו כלפיו בסובלנות והרגו גם את הילד הזה [היומון  שרק] בן השלוש, שהיה שליו ושהלך בתלם...

במדינה שבה העמידו את כל המשרות הממשלתיות והממשלתיות למחצה לרשות אנשי שלומו [של המשטר], ובמדינה שבה חוסמים את כל הדרכים להצלחת חברות פרטיות עצמאיות, למי צריכים לפנות אלה המבקשים לעבוד?

האם ייתכנו רמאות וצביעות גדולות יותר מכך שמחד גיסא קבוצה אחת מציגה עצמה כמי שדואגת לפרנסת האנשים, ומאידך גיסא שוללת מינימום הכנסה ממאות משפחות, שלא זו בלבד שאין להן נטיות פוליטיות, אלא שהן גם אינן קשורות לשלטון?

...לא ניתן אפילו לצפות לתשובה מאנשי העושק והרמייה, שמשמיעים סיסמאות של צדק. אני מאמין שבורא עולם קבע את חוקי הבריאה בצורה כזאת שהשכרות הנובעת מהכוח והעושר אינה מחזיקה מעמד זמן רב. אוי לאותם שיכורים, שעושים עצמם כאילו אינם מאמינים שאותו יום בוא יבוא."[14]



[1]  סוכנות הידיעות האיראנית פרדא, 28.08.06 

[2]  כרובי נחשב לאחד ממנהיגי המחנה הרפורמיסטי באיראן. לאחר הפסדו בסיבוב הראשון של הבחירות לנשיאות ב-2005  הוא טען לשחיתות והתפטר מכל תפקידיו במשטר כנציגו האישי של ח'אמנאי במועצות השונות למרות בקשתו של ח'אמנאי. כמחאה ייסד כרובי את מפלגת האופוזיציה אעתמאד-י מלי, וכן עיתון בשם זה.

[3]  אפתאב, 16.09.06 l

[7]  סוכנות הידיעות האיראנית מהר, 13.09.06 

[8]  ג'מהורי-י אסלאמי, 17.09.2006.

[9]  במהפכה זו דרשו האינטלקטואלים בגיבוי מספר אנשי דת לאמץ חוקה לאיראן שתרסן את סמכויות השאה.

[10]  רוז, 13.09.06.

[11]  להתבטאויות קודמות של ידאללה ג'ואני ראה דוחות ממרי: דיווחים אודות התקדמותה הגרעינית של איראן; איומים איראניים על המערב

[12]  צבח-י צאדק, 18.09.2006.

 [13]זידאבאדי נידון בעבר לשלילת זכויותיו החברתיות למשך חמש שנים, בכלל זה איסור לפרסם מאמרים בעיתונות האיראנית. ראו דוח ממרי

[14]  רוז, 12.09.06.