נישואים למטרות הנאה באסלאם הסוני והשיעי
מזה למעלה מעשור מתפשטת בעולם המוסלמי הסוני, במיוחד בסעודיה וביתר מדינות המפרץ, תופעה של נישואים ללא מחויבות המכונים נישואי "מסיאר".[1] בנישואים אלו מוותרת האישה על חלק מן הזכויות שהקנה לה האסלאם, כגון הזכות למגורים, הזכות שהבעל יפרנס אותה ובמקרה שהוא נשוי לנשים נוספות, הזכות לשהות במחיצתו במידה שווה לנשים האחרות. במרבית המקרים נישואים אלו מתקיימים בחשאי, ללא ידיעת נשותיו האחרות של הגבר, למרות שנערך חוזה בנוכחות עדים ולמרות שמקובל לקבל את הסכמת האפוטרופוס של האישה ומתבצע רישום ותיעוד של הנישואים בבתי הדין. נישואים אלו פופולאריים מאוד באתרי השידוכים באינטרנט ומככבים אף בהודעות טקסט הנשלחות לטלפונים ניידים ובדואר האלקטרוני.[2]
לאור הגידול הרב במספר נישואי המסיאר בשנים האחרונות ולנוכח הויכוח שמעורר הנושא, הן בקרב חכמי ההלכה והן בקרב הציבור, נדרש לאחרונה "המכון להלכה אסלאמית", השייך ל"איגוד העולם המוסלמי" שבמכה, לעסוק בנושא. בחוות דעת הלכתית שפורסמה ב-10.4.2006 התיר המכון נישואים שבהם "האישה מוותרת על מגורים, על פרנסה ועל חלקה [בחיים משותפים עם בעלה], או על חלק מכך, והיא מסכימה שהגבר יבוא לביתה בכל זמן שירצה ביום או בלילה."
כמו כן, הותרו נישואים המוכרים בשם "נישואי פרינד" שבהם "הנערה נשארת בבית משפחתה והיא והגבר נפגשים בכל עת שרצונם בכך, או בבית משפחתה או בכל מקום אחר, שכן אין להם מגורים ופרנסה [משותפים]."[3] נישואים מסוג זה נועדו לענות בעיקר על צרכי הצעירים המוסלמים במערב המושפעים מתופעת החברות הרומנטית בין גברים לנשים במערב ומבקשים לגיטימציה דתית ליחסיהם.
המצדדים בנישואי המסיאר טוענים כי הם עונים בראש ובראשונה לצרכיהן של נשים שקטן סיכויין למצוא בן זוג לנישואים רגילים. הכוונה לאלמנות, גרושות ובמיוחד לנשים רווקות שעברו את גיל הנישואים ["עואנס"].[4] המתנגדים לסוג נישואים זה, כולל הרוב המכריע של הנשים, טוענים כי נישואים אלה הינם בבחינת ניצול לרעה של מצבן החברתי הקשה של נשים לא נשואות והם נועדו לשרת את יצריו של הגבר, מבלי לדאוג כלל לצרכי האישה והילדים שעשויים להיוולד.
נישואים בלתי מחייבים אלו מזכירים במידה רבה את נישואי ההנאה [בערבית: "מותעה", בפרסית: "ציע'ה"] המקובלים באסלאם השיעי מראשיתו. בניגוד לנשואי המסיאר, נשואי המותעה בשיעה קצובים בזמן ואין צורך בגירושים על מנת לסיימם, אך על פי רוב גם נשואי המסיאר אינם מאריכים ימים ואין בעיה לסיימם בגירושים. לאורך השנים היו נשואי המותעה נקודת מחלוקת עיקרית בין האסלאם השיעי לבין האסלאם הסוני, שראה בהם פריצות במעטה דתי. חכמי הדת הסונים דוחים את ההשוואה בין נשואי המותעה לבין נישואי המסיאר בהדגישם היבטים פורמאליים של נישואי המסיאר הממלאים אחר דרישות ההלכה, אך זאת תוך התעלמות ממהותם ומן העובדה שהם אינם מהווים בסיס למשפחה.
על יסוד התייחסותם הביקורתית לנישואי מותעה ולנישואים הקצובים בזמן, אסרה חוות הדעת שפרסם "המכון להלכה אסלאמית" באפריל 2006 נישואים שבהם הגבר מצהיר כי במקרה שהאישה תכנס להריון הנישואים בטלים. המכון הסביר כי "נישואים אלו פגומים, משום שיש בהם אלמנט של הנאה ["מותעה"], שהרי קביעת פרק זמן מסוים כמו חודש, או פרק זמן שאינו ידוע [מראש] כמו הולדת ילדים, הופכת את הנישואים ל'מותעה', ומוסכם פה אחד שנישואי המותעה אסורים."
סוג שני של נישואים שנאסרו על ידי המכון הם "נישואים עם כוונת גירושים", כלומר נישואים שבהם "הבעל מסתיר בלבו [כוונה] לגרש את האישה לאחר תקופה מסוימת, כמו עשרה ימים, או לאחר תקופה לא ידועה [מראש] כמו מועד סיום לימודיו או המועד בו ישיג המטרה שלמענה הגיע [למקום בו פגש את האישה]." למרות שחלק מחכמי הדת מתירים נישואים מסוג זה, הבהירה חוות הדעת כי "המכון להלכה אסלאמית" אוסר אותם, הואיל ויש בהם משום "תרמית והונאה, שהרי לו האישה או האפוטרופוס שלה היו יודעים זאת מראש הם לא היו מסכימים לחוזה נישואים זה."[5]
מסמך זה עוסק בהיבטים שונים של נשואי המסיאר ומציג את גישות התומכים בו והמתנגדים לו:
היקף התופעה ומאפיניה
אמצעי התקשורת המודרניים הגדילו את תפוצתם של נישואי המסיאר בשנים האחרונות. מן המודעות המופיעות באתרי שידוכים אסלאמיים באינטרנט ניתן ללמוד על אופיים של נישואים אלו. להלן מספר דוגמאות:
"צעיר בן 26 מאיחוד האמירויות הערביות מבקש להינשא בנשואי מסיאר לגרושה, אלמנה או רווקה. הגיל לא משנה."
"בחור בן 21 בעל הכנסה חודשית מצוינת מבקש להינשא בנשואי מסיאר מהר ככל האפשר לרווקה עד גיל 21 השוקלת עד 70 ק"ג ומתגוררת בג'דה".
"ד"ר מצרי בן 45 מחפש סעודית יפה ולבנה מג'דה בגיל 28-40 לנשואי מסיאר. אבוא אליה פעמיים בשבוע."
"רואה חשבון מצרי בן 30 מבקש להתחתן בנשואי מסיאר עם סעודית. לא חשוב הגיל, היופי, אם יש ילדים, אם היא אלמנה, רווקה או גרושה. החשוב הוא היכולת להשביע רצונות של גבר הכמה לדברים מותרים הלכתית (חלאל)".
"צעיר משכיל מאוד בן 29, מלא מרץ ובעל אישיות כובשת, מחפש אישה רווקה או אלמנה בגיל 18-50 המתגוררת בסוריה לנשואי מסיאר."
"פקיד סעודי בן 38 ממשפחה ידועה מחפש אשת עסקים או פקידה יפה, לבנה ועדינה לנישואי מסיאר. בעזרת אללה, אם העניינים יסתדרו, הנישואים יהיו רשמיים."
"צעיר דתי בן 29 העובד באיחוד האמירויות הערביות מבקש להתחתן בנישואי מסיאר עם נערה דתיה יפה משבט ידוע בגיל 14-19. אשלם לה 1000 דרהם בחודש."[6]
ערוץ נוסף להתקשרות בנשואי מסיאר הוא ערוץ השידוך המסורתי. שדכנית סעודית ותיקה סיפרה ליומון "אל-שרק אל-אוסט" כי מאז חוות הדעת ההלכתית המתירה נשואי מסיאר היא מקבלת מדי יום לא פחות מ-15-20 פניות בעניין מגברים בגילאים שונים. החל מצעירים מתחת לגיל 20 שאינם מתנגדים להינשא לנשים בנות ארבעים ומעלה וכלה בגברים בני שבעים. לדבריה, הצעירים המתחתנים עם נשים בנות 40 ו-50 נשארים עמן עד שהם מסיימים את לימודיהם. הנישואים נשמרים בסתר מההורים וכאשר הבחור מסיים את לימודיו האוניברסיטאיים הוא נישא לאישה אחרת שבוחרת עבורו המשפחה. לדברי השדכנית, מחצית מן הבקשות לנשואי מסיאר מגיעות מצעירים בשנות העשרים לחייהם.[7]
מאז התפרסמה חוות הדעת ההלכתית התרבו נשואי מסיאר בעיר ג'דה במיוחד בקרב נשים בגיל
30-40. לדברי השיח' עבד אל-כרים אל-ע'אמדי, המפקח והמתאם הכללי של הנישואים בג'דה, מרבית המבקשות נישואים אלו הן נשות עסקים, מורות, רופאות, אחיות ואלמנות.[8]
הסופרת הסעודית ד"ר אבתסאם חלואני, שחקרה את התופעה ופרסמה מספר מאמרים בנושא, מצאה מספר מאפיינים של נשואי המסיאר: רוב הנשים הנישאות בדרך זו אינן סעודיות והן מערים גדולות ספציפיות; בחלק מנשואי המסיאר האישה מוותרת רק על חלק מזכויותיה; חוזי נישואים רבים מתבצעים ללא נוכחות האפוטרופוס, אלא בנוכחות נציג ציבור; חלק מהנשים שנישאו במסיאר דורשות להתגרש לאחר תקופה כלשהי כדי להינשא מחדש ולקבל מוהר חדש; גברים רבים מתנים לנשים תנאים כגון "אם הידיעה על הנישואים תתפרסם, את מגורשת", "אם תכנסי להריון, את מגורשת"; רבים מהגברים מתגרשים כשמתעורר חשד שהידיעה על נישואיהם הגיעה למשפחותיהם; סטודנטים רבים המגיעים מחוץ לעיר מבקשים להינשא בדרך זו; רוב נשואי המסיאר אינם מאריכים ימים ומסתיימים בגירושים.[9]
מסקר שערכה ד"ר חלואני בקרב 64 נשים עובדות בעיר ג'דה עולה כי 81% אינן תומכות בנשואי מסיאר, 9% תומכות בו באופן מוחלט ו-8% תומכות בו בנסיבות מסוימות בלבד.
הסיבות שציינו הנשים התומכות בנשואי מסיאר היו: הנישואים ממלאים צורך רגשי של האישה; האישה יכולה להתפנות למחויבותיה האחרות בחופשיות; מחויבות מעטה כלפי בן הזוג; האישה נשארת אצל משפחתה ולא מפסידה אם הנישואים נכשלים, שכן הפרידה קלה במקרה של חוסר התאמה.
הסיבות להתנגדות לנישואי מסיאר: האישה אינה מקבלת את זכויותיה כמו אישה בנישואים רגילים; חסרה תחושת ביטחון ויציבות; זלזול באישה; תלות ברצונו של הבעל; נישואים אלו עשויים לאלץ את האישה שלא להוליד ילדים; האישה חשה כחוטאת משום שהנישואים חשאיים, או שההכרזה עליהם מוגבלת; פחד מפני בעיות צפויות כאשר האישה הראשונה תשמע על נשואי בעלה.
ההשפעות של נישואים אלו כפי שעולה מן הסקר: פגיעה בילדים משום שאין בסיס של משפחה; פגיעה בנשים משום שלבעל אין כל אחריות כלפיהן; גידול במספר הגרושות, במיוחד לאחר שהדבר נודע לאישה הראשונה; בעיות כלכליות לנשים שנולדו להן ילדים מנישואים אלו; האישה נתונה לביקורת חברתית משום שהסכימה להינשא בדרך זו; סבל נפשי של האישה בשל פחד מתמיד מתוצאות נישואים אלו.[10]
השיח' אל-קרדאוי: "זכותה של האישה לוותר על חלק מזכויותיה"
בדומה לחכמי דת מוסלמים רבים סבור גם האסלאמיסט הידוע, השיח' יוסף אל-קרדאוי, כי נשואי המסיאר מותרים מבחינה הלכתית, אך אינם מתכונת הנישואים המועדפת והראויה לעידוד. להלן דברים שאמר בנושא זה במסגרת תוכניתו השבועית "השריעה והחיים" המשודרת בערוץ "אל-ג'זירה" הקטרי:[11]
"נישואי המסיאר ממלאים צורך של חלק מהנשים. אישה שאללה העניק לה ממון ולא ניתנה לה הזדמנות להינשא בגיל סביר, מסכימה לכך... נישואים אלה ממלאים את כל התנאים [לנישואים באסלאם]... יתכן כי החברה לא מקבלת אותם [אך] יש הבדל בין השאלה האם הנישואים מקובלים מבחינה חברתית לבין השאלה האם הם מותרים מבחינת החוק הדתי. יש נישואים שאינם מקובלים חברתית [אך] מותרים מבחינה הלכתית... כמו מקרים שבהם אישה נישאת למשרת שלה או לנהג שלה... אישה צעירה הנישאת לגבר מבוגר או אישה מבוגרת הנישאת לבחור צעיר..."
בעניין החשאיות של נישואי המסיאר אמר אל-קרדאוי: "בסעודיה רושמים ומתעדים [את הנישואים] אצל שופט [וכך גם] באיחוד האמירויות הערביות... כלומר, אין הכרח שהנישואים יהיו בסתר... אם יש שני עדים המעידים על הנישואים, הרי שהם כבר אינם חשאיים. בנוסף לכך, במדינות המפרץ יש [לנשים] אפוטרופוס. היכן החשאיות בעניין שיש בו עדים ואפוטרופוס...
באסכולת ההלכה המאלכית נישואים בסתר [בטלים], אך האסכולות האחרות מסתפקות בכך שיש עדים. לדעתי העדים הם המינימום הדרוש להכרזה חוקית [על נישואים]. יש אנשים שאינם רוצים להכריז על נישואיהם מסיבות שונות... אני מכיר כמה חכמי דת בכירים ביותר שהתחתנו והיו הולכים לנשותיהם [החדשות] והילדים והאישה הראשונה לא ידעו זאת אלא לאחר מותם...
המתקפה התקשורתית הפכה את הפוליגמיה לפשע חמור. האישה סבורה שאם בעלה נישא לאישה נוספת נגזר עליה גזר דין מוות. כיצד אם כן הוא יספר לה זאת? הוא אינו רוצה להרוג אותה ועושה זאת [בסתר] כדי להגן עליה, שהרי היא תתנגד לכך ויתכן כי תתמוטט... במצב זה אין מניעה שהוא יתחתן ויסתיר זאת מאשתו..."
בתשובה לשאלה "האין נישואים אלו פותחים פתח לסחטנות, שכן יתכן שגבר עני יינשא לאישה [עשירה] ויסחט אותה?", ענה אל-קרדאוי: "סחיטה עשויה להיות אפילו בנישואים רגילים. מגיעים אלי מכתבים ושיחות טלפון מנשים בעלות משרה שבעליהן סוחטים אותן ולוקחים את משכורתן. הם מונעים מהן לפתוח חשבון על שמן ולעזור למשפחתן... [בנישואי המסיאר] האישה מוותרת מרצונה החופשי לגבר. מצב זה אינו סחיטה...
זכותה של האישה לוותר על חלק מזכויותיה... בביוגרפיה של הנביא מחמד מסופר כי כאשר סודא בת זמעה, אשתו של הנביא לאחר חדיג'ה, הזדקנה... היא ויתרה על היום [שהגיע לה לשהות במחיצת הנביא] לטובת עאישה [אשתו הצעירה והאהובה]..."
לגבי שאלת הילדים וחיי המשפחה בנישואי מסיאר אמר אל-קרדאוי: "אין מניעה שבנישואי מסיאר יהיו ילדים... האם אין בעלים הנמצאים תמיד בנסיעות ומשאירים את הילדים לנשותיהם? אדרבה ישנם גם בעלים הנמצאים... וכמעט ואינם רואים את הילדים. הבעל בא באמצע הלילה כשהילדים כבר ישנים וכשהם הולכים לבית ספר בבוקר הוא ישן וקם בצהרים. הוא אינו רואה את ילדיו לא ביום ולא בליל. הדבר קיים, האם זה מבטל את הנישואים?..."
אשר להבדל בין נישואי מסיאר לנישואי מותעה הסביר אל-קרדאוי: "נישואי המותעה הם לתקופה מוגדרת. נישואים שבהם הגבר משלם לאישה תמורת התקופה... אם הם נישאים לשבוע התשלום הוא עבור שבוע, אם נשאו לחודש התשלום עבור חודש ואם נישאו למשך שנה [התשלום עבור שנה]... לאחר שמסתיים פרק הזמן המוגדר, הנישואים מתבטלים... אין צורך בגירושים. נישואי מסיאר לעומת זאת, לא ניתן להפר אלא באמצעות גירושים שיוזמים הבעל או האישה או בפסיקת שופט... נישואי המותעה אסורים כמובן אצל הסונים."[12]
נישואי מסיאר פסולים משום שהם נישואים עם כוונת גירושים
בעל הטור עבדאללה בן נאיף אל-עתיבי, המתנגד לנישואי מסיאר, הסביר ביומון "אל-ריאץ'" כי נישואי המסיאר הם למעשה נישואים הטומנים בחובם כוונת גירושים. כזכור, אסר "המכון להלכה אסלאמית" על נישואים שמלכתחילה יש כוונה לסיימם בגירושים הואיל ויש בהם משום "תרמית והונאה".
לדברי אל-עתיבי, "נישואי המסיאר מקפחים את האישה. [אומנם] מצויים בהם התנאים [ההלכתיים] לנישואין, אך למרבה הצער הם אינם כלל וכלל נישואים. אלו הם נישואים עם כוונת גירושים... וההוכחה לדברי היא שלא מצאנו ולא שמענו על נישואי מסיאר שמתמידים. הם נמשכים תקופה ואז הגבר מגרש את אשתו חסרת האונים. מה פשר הדבר שגבר המתחתן בנישואי מסיאר מסתיר את אשתו?... מה פשר הדבר שגבר מתחתן בנישואי מסיאר רחוק מאזור מגוריו? ומה פשר הדבר שגבר מסרב להוליד ילדים לאישה זו?... זכויותיה של האישה מקופחות בנישואים אלו, משום שלבעלה אין בית שהיא יכולה להשתקע בו, אין לה צאצאים ממנו והיא אינה יכולה להביע את דעתה. היא נועדה רק להשביע את תאוות הגבר...
האם היית רוצה שבתך, אחותך או אישה שהיא תחת חסותך תתחתן בדרך זו? אל תבקש דבר שאינך מייחל לעצמך."[13]
נישואי המסיאר אינם שונים מנישואי מותעה
הסופרת הסעודית מראם עבד אל-רחמן מכאוי הסבירה ביומון "אל-וטן" הסעודי כי אין הבדל בין נישואי המסיאר לבין נישואי המותעה האסורים באסלאם הסוני: "המוזר הוא שאנו מגנים פעמים רבות את אנשי האסכולות האחרות [הכוונה לשיעים] בשל נישואי המותעה. למרות שאני מתנגדת לנישואים אלו לחלוטין, אני מכבדת את העובדה שקוראים לדברים בשמם...
לפני מספר שנים שמעתי את השיח' עבדאללה בן מניע עונה על שאלה בנוגע לנישואי מסיאר ואומר כי 'גבר פחדן פונה לנישואי מסיאר... גבר הבטוח בעצמו צריך להרבות נשים באופן הלכתי ולהכריז על כך בפני אללה והציבור'. השיח' צדק. האסלאם התיר לגבר לשאת שתיים, שלוש וארבע נשים בתנאי שינהג בצדק בפרנסה, במקום לינתו, במגורים ובהתנהגות כלפיהן... מה רוצים הגברים יותר מכך?...
אם תכנסו אל אתרי הנישואים באינטרנט ותעיינו בעיתונים המפרסמים מודעות נישואים, תמצאו בחורים רווקים בגיל 21-29 (בעיקר מסעודיה) המבקשים להינשא בנישואי מסיאר. באופן טבעי הם יתחתנו עם מי שיש לה יכולת כלכלית שהיא לרוב מבוגרת מהם... ומה קורה לצעירות באותה שכבת גיל? הן יתחתנו עם גברים שעברו את גיל הנישואים... האם צעיר בגיל 24 מתכוון להישאר עם אישה בגיל 40 או 50 לנצח? אם התשובה שלילית, הרי שמדובר בנישואי הנאה [מותעה]. וכאשר הוא מתגרש ממנה ומתחתן עם אחרת בנישואים רגילים, הרי שכבר רכש הרגלים רעים מנישואיו הקודמים, כגון לא לשאת באחריות ולסמוך על אחרים..."[14]
נישואי המסיאר גרועים מזנות
בעלת הטור עאישה אל-מרי כתבה ביומון האמירויות המאוחדות "אל-אתחאד": "אין ספק שהחברות השוביניסטיות מוצאות צידוקים לקיפוח זכויות הנשים והילדים למען הנאת חינם של הגבר. איננו מכנים זאת אפילו זנות, שכן הזנות היא [לכל הפחות] בתשלום... אסור לנצל בעיות חברתיות כנושא הרווקות המבוגרות, כך שהאישה תוותר על זכויותיה וזכויות ילדיה. מן הראוי שהחברה תבחן את שורשי הבעיה ותטפל בהם ולא תדלג מעליהם באמצעות קיפוח נוסף של זכויות האישה..."[15]
יו"ר האגודה הכלכלית הכוויתית, שהיתה האישה הכוויתית הראשונה שהציגה את מועמדותה לפרלמנט, ד"ר רולא דשתי, התייחסה גם היא לפן החברתי של התופעה: "נשואי המסיאר פוגעים בבסיס המשפחה וביציבות המשפחתית. הזכויות עליהן האישה מוותרת בסיסיות לבניית משפחה יציבה... אסור להשתמש בנושא 'הרווקות המבוגרות' כדי לכפות על האישה לוותר על עוד זכויות. מן הראוי לטפל [בבעיה] בצורה פוליטית וחברתית ולא לבחור בדרך הקלה כמו נישואי המסיאר... אפילו אישה הנישאת נישואים רגילים סובלת מבעיות רבות, למשל בעת גירושים, קל וחומר אישה הנישאת בנישואי מסיאר... הגיע הזמן שאנשי הדת הנאורים יתמודדו עם הדעות הקיצוניות... ולא ישאירו את הנשים לבדן במאבק. אין מנוס מלפתוח בהתקפה נגד המחשבה הקיצונית הפוגעת בדת ובחברה ומגבילה את התפתחות האישה בחברה הערבית."[16]
"ילדי נישואי המסיאר הם ילדים עשוקים ופגועים"
ד"ר אבתסאם חלואני התייחסה למצבם של הילדים מנשואי מסיאר: "מדוע נשואי המסיאר אינם הופכים להיות נישואים רגילים ומוצהרים במקום להיות נישואים חשאיים המצביעים על פחדנות הגבר ועל אנוכיותו? ומה באשר לילדים? האם מותר לגבר למנוע מאשתו בנישואי מסיאר להביא ילדים? כמובן שאסור. אם כך, מה יקרה כאשר הגבר יביא לעולם ילדים ממספר בתים? ואפילו אם מדובר בילדים מאישה אחת לה נישא בנישואי מסיאר, כיצד הוא יפקח על חינוך ילדיו בבית זה כאשר הוא נמצא בו ימים מסוימים וימים ושבועות אחרים הוא איננו?
אם אבות רבים החיים בבית אחד [בלבד] מגלים אוזלת יד ביחס למטלות הכבדות של החיים, מה הם יעשו כאשר יהיו להם מספר בתים וילדים רבים?... האם הגיוני שיתנהגו עם ילדי האישה מנישואי המסיאר כמו שהם מתנהגים עם אמותיהם בהתאם לנסיבותיהם, לצרכיהם ולרצונם? מי יגדל [את ילדי המסיאר] ומי ישלם את הוצאת מגוריהם, מזונם, לימודיהם וכל שאר צרכי החיים? כיצד האב יעקוב אחר לימודיהם וכיצד יטפל בבעיותיהם?... ואם הוא מתגרש מאמם מה יעלה בגורלם? ילדיהם של נשים הגרושות מנישואים רגילים מוכרים ואביהם מוכר... אך מי מכיר את אבותיהם של ילדי המסיאר?
אם נישואים אלו מבוססים על הסתרה או על הודעה מוגבלת [רק למשפחה הקרובה ביותר של האישה], מהו מעמד הנשים שנישאו בנישואי מסיאר בקרב בני משפחותיהן האחרים כמו הדודות ואפילו בקרב הידידות והמכרים? האם יסתירו את ההיריון ואחר כך יסתירו את הילדים? ואפילו אם האישה שנישאה בנשואי מסיאר אינה סעודית או שאין לה משפחה, האם בניה מנישואים אלה אינם זקוקים להשגחה ולדאגה? אדרבה, יתכן כי מצבה קשה יותר, במיוחד משום שאין כוח מרתיע המונע מהבעל להפקיר את זכויות בניו... מדוע לא מאפשרים לבני המסיאר ולבנים מנישואים רגילים לזכות באותן הזדמנויות בחיים?... האין הבדל זה מצמיח שנאה ותחושת עוול בקרב הילדים מנישואי המסיאר בשל היחס ממנו נהנים ילדי הבית הרגיל הכולל דאגה, פרנסה, השגחה ואהבה שהם אינם מקבלים? האם הם לא מרגישים כעס, משום שהם רואים את אביהם רק לעיתים נדירות ואינם נהנים משום זכויות אפילו בסיסיות?...
ילדי המסיאר הם ילדים עשוקים ופגועים. החברה תצמיח מאות מהם בעתיד בשל ההיתר הגורף של נישואים אלו. האם אנו מוכנים להתמודד עם תופעה זו לנוכח הבעיות החברתיות השונות הקיימות?..."[17]
[1] המונח "מסיאר" בלשון המדוברת במדינות המפרץ משמעו "ביקור". המונח מלמד על כך שנישואים אלו מבוססים על ביקורים שעורך הבעל אצל אשתו ולא על חיים משותפים בבית אחד. גם במדינות ערביות אחרות התופעה קיימת, אך מכונה בשמות אחרים. ר' אל-ריאץ', סעודיה, 30.4.2006; אל-ערביה TV , 28.4.2006.
[2] במאמר ביומון הסעודי "אל-וטן", למשל, דווח על דואר אלקטרוני המציע שירותים הלכתיים של נישואי מסיאר תמורת 4500 ריאל לבתולה ו-3000 ריאל למי שאינה בתולה. ר' אל-וטן, סעודיה, 29.4.2006.
[4] תופעת "הרווקות המבוגרות" רווחת מאוד בחברה הערבית. הסופרת הסעודית מראם עבד אל-רחמן מכאוי הצביעה על מספר סיבות בולטות לתופעה בחברה הסעודית: התנגדות האפוטרופוסים לחתונה בשל קנאות שבטית, קנאות לעיר, לאזור, לגזע, לצבע או לייחוס. התנגדות לחיתון עם מי שעוסק במקצועות פשוטים או במלאכת כפיים. הפרזה במוהר הנדרש, התנגדות להשיא את הנערה למי שהיא אוהבת כדי להענישה וכן ההתנגדות לנישואים עם זר שאינו סעודי. ר' אל-וטן, סעודיה, 3.5.2006.
גם גירושים נפוצים מאוד בחברה הערבית. על קשייהן של נשים גרושות ניתן ללמוד מן הרומן "בנות ריאץ'" שחיברה הסופרת הסעודית הצעירה, רג'אא אל-צאנע. הספר מגולל את חיי האהבה של ארבע בחורות סעודיות הלומדות באוניברסיטה בריאץ'. שתיים מהבחורות גרושות. אחת נישאה באמצעות שידוך של משפחתה לאחר פגישה אחת בלבד עם בעלה המיועד. לאחר החתונה היא עברה עם בעלה לשיקגו על מנת שיסיים את לימודיו הגבוהים. בעלה לא גילה בה עניין ואף בגד בה עם אמריקנית ממוצא יפני. בניסיון לשנות את התייחסותו היא נכנסה להריון וכשהדבר נודע לבעלה הוא התגרש ממנה וזנח אותה ואת הילד. היא חזרה לבית משפחתה וגרה שם בבדידות, כשמשפחתה אוסרת עליה לצאת מהבית על מנת להימנע מרכילות. הבחורה השנייה התארסה עם בחור שזנח אותה משום שהתמסרה לו לפני שחגגו את החתונה. אכזבה שנייה היא נחלה כאשר התאהבה ברווק סעודי ממעמד גבוה שנמנע מלשאת אותה לאישה מחשש לפגיעה בשמו הטוב, משום שהיא גרושה. הוא נישא לאחת מקרובות משפחתו ומציע לה להמשיך ביחסיהם מבלי שיעזוב את אשתו. היא מסרבת ובלית ברירה נישאת לבן דודה. שתי הבחורות האחרות עוברות גם הן תלאות בחייהן האישיים ורק אחת מוצאת לבסוף אושר בנישואיה ומצליחה הן בחייה המקצועיים והן בחיי האהבה שלה.
לפרטים על הספר ראה: www.rajaa.net/v2/english.htm
[6] ליצירת קשר השאירו הפונים כתובת אלקטרונית ולעיתים גם מספר טלפון. כל הדוגמאות נלקחו מאתר השידוכים: https://stones.jeeran.com
[7] אל-שרק אל-אוסט, לונדון, 25.4.2006.
[8] אל-מדינה, סעודיה, 13.7.2006.
[9] עכאט', סעודיה, 6.6.2006.
[10] עכאט', סעודיה, 30.5.2006.
[12] על הבדלים נוספים בין נישואי מסיאר לנישואי מותעה הצביע המרצה ואיש הדת הסעודי ד"ר מחמד אל-נג'ימי. בנוסף לכך שנישואי המסיאר – בניגוד לנישואי המותעה - אינם קצובים בזמן והם מחייבים גירושים במקרה של פרידה, בנישואי מסיאר אסור לגבר לשאת יותר מארבע נשים וכן במקרה שאחד מבני הזוג נפטר, בן זוגו יורש אותו. בנישואי המותעה, מסביר ד"ר אל-נג'ימי, ניתן לשאת יותר מארבע נשים, משום שהם אינם שהם אינם שלמים מבחינת יסודותיהם ותנאיהם ההלכתיים וכן אין זכות ירושה בין בני הזוג. ר' 20.8.2006 www.itijahat.com/news/news_p12.htm
[13] אל-ריאץ', סעודיה, 5.6.2006.
[14] אל-וטן, סעודיה, 26.4.2006.
[15] אל-אתחאד, איחוד האמירויות הערביות, 15.5.2006.
[16] אילאף, 18.4.2006.
[17] עכאט', סעודיה, 20.6.2006.