עידוד נשים לפעולות התאבדות באתרים אסלאמיסטיים
כמה מאתרי האינטרנט האסלאמיסטיים, הנפוצים כיום, כוללים פורומים המיוחדים לאישה ולמשפחה האסלאמית. מעיון באתרים אלו עולה כי למעלה משני שליש מהכותבים בהם מזדהים כגברים וכי מדובר בפורומים ג'יהאדיסטיים אינדוקטרינריים שחלק גדול מהמסרים המופצים בהם דן בדרבון נשים לבצע פעולות כגון: התאבדות - למשל על ידי הבאת ביוגרפיות וצוואות של לוחמות ג'יהאד שביצעו פעולות כאלה בהיסטוריה של האסלאם ובעידן המודרני והעלאתן על נס; עידוד נשים להשתתף בג'יהאד באופן פעיל או לפחות לתמוך בלוחמי הג'יהאד ולסייע לג'יהאד בכסף; חינוך ילדים לג'יהאד; פתוות בנושאי ג'יהאד ואסתשהאד; הצגת השכר המצפה לשהידים ולשהידות בגן העדן ועוד.
להלן דוגמאות מן החומר המופץ באתרים אלה: www.al-hesbah.org/v - פורום האישה והמשפחה האסלאמית ; www.shmo5alislam.net/ - פורום האישה המוסלמית ; www.al-faloja.info/vb - פורום המשפחה האסלאמית :
"קיוויתי שרסיסי גופי יקרעו את בני ציון"
תחת הכותרת "שרייני לעצמך נברשת תחת כס המלכות [בגן עדן]" קוראת כותבת באתר "אל-חסבה", המכנה עצמה "אם חמזה אל-שהיד", לנשים המוסלמיות לבצע פיגועי התאבדות. להלן קטע מדבריה:
"נשמות השהידים נמצאות בבטנן של ציפורים ירוקות [המשתכנות] בנברשות התלויות מעל כס המלכות. הן משוטטות בגן העדן כאוות נפשן ואח"כ [מתמקמות] בנברשות הללו... אחותי... אילו חיים [נפלאים] הם אלה, איזה גן עדן הוא זה, ומה נשלל מאתנו בהיותנו כאן [בעולם הזה]... את הרי יודעת שהשהיד לא מת, אלא חי... לעולם לא יתוודע אל המוות, שנאמר [קוראן 153:2]: 'אל תאמרו כי הנהרגים למען אללה מתים הם, כי חיים הם אך אתם אינכם חשים בכך'.
בודאי תשאלי: מהי הדרך לשהאדה, ו[הרי] אני אישה... מנין לי מהי דרך השהאדה.
לפני שאשיב לך אומר: האם עלה בדעתך שהראשון שזכה בשהאדה באסלאם היה אישה [והיא] סמיה בנת ח'יאט. היא סבלה עינויים אכזריים מראש הכופרים, האויב המר של הדת, אבו ג'הל, אך נותרה איתנה בדתה ובאמונתה... היא ירקה בפרצופו המזוהם ולא נותר לו אלא לשלוף את חרבו ולדקור אותה. לאחר מכן הושלך גופה הטהור למדבר מכה בעוד שנשמתה הטהורה עלתה לגן עדן... הפכי אותה למופת עבורך אחותי, היא זכתה בכבוד [להפוך לשהידה] לפני שזכו בו הגברים. אללה לא מנע מאתנו להיות צאצאיה וללכת בדרכה.
אחותי, הפוחדת את מייסורי המוות ומעוצמת ייסורי הגסיסה? [דעי כי] תחושת [הכאב] של השהיד כאשר הוא נהרג, כמוה כתחושתו של אדם שנעקץ. האם לאחר הדברים הללו תחששי להעז ולא תרצי סוף כזה, של מעבר קל מאוד אל העולם הבא ללא כאב וללא ייסורים? ... היות והמוות [של בני אדם] הוא ודאי, למה שלא נעזוב את [העולם] החולף הזה בסטאטוס הטוב ביותר, [שהוא] השהאדה.
אלו הן מילותיה של אחותנו לדרך, שכבר השיגה את היעד - רים אל-ריאשי[1]. [אלריאשי] היתה בת לא יותר מ- 22 ואם לשני ילדים קטנים, אך היא המעיטה בערך חייה למען אללה כדי להניף את דגל האסלאם ואמרה בצוואתה: 'לשהאדה הזו למען אללה ייחלתי זמן רב, ציפיתי לה רבות. הו כמה אהיה מאושרת וכמה איהנה ואשמח אם אתקבל כשהידה אצל אללה. חי נפשי, יש בליבי הרבה תחושות מעורבות ואיני יכולה לשלוט בהן... כאילו חלום יפה משתלט על גופי, וכאילו פעימות לבי אומרות: אללה, קבל אותי אצלך כשהידה. כמה קיוויתי והשתדלתי למען השאיפה שלי להפוך את גופי לרסיסים שיקרעו את בני ציון ולהקיש באמצעות גולגולותיהם על שער גן העדן. חי אללה, לו הייתם שוברים את עצמותי ולו הייתם מבתרים את [גופי], לא הייתם מצליחים לפורר את דתי ולקרוע את דגלי. כמה אמרתי לעצמי: היהודים הם אויבי אללה, התמלאי בכל השנאה כלפיהם והפכי את דמך לדרך בה תלכי אל גן העדן'."[2]
"איברי היהודים התפזרו ומילאו את המקום"
בכתבה נוספת של "אם חמזה אל-שהיד" תחת הכותרת "אכן, אין לגברים מונופול על [השהאדה]" מספרת הכותבת על רגעיה האחרונים של מתאבדת:
"היא התפללה את תפילת השחר... אח"כ ישבה והזכירה את [שם] אללה עד שזרחה השמש. במוחה חלפו מילותיו של אח שהלך בדרך [האסתשהאד]: 'אפילו הייתי מת תוך כדי תפילה[3], הייתי מצטער על כך שנמנעה ממני האפשרות למות כשהיד [במלחמה] למען אללה'. היא יצאה והתהלכה בשקט... ממלאת את עצמה בשלווה בוטחת עמוקה. היא מיששה את חגורת הנפץ המוסתרת בין בגדיה ווידאה שהיא יציבה. היא התקדמה. המוני היהודים המזוהמים החלו נגלים בפניה מרחוק והיא האיצה את צעדיה לקראתם. היא הצליחה להסתנן אל בין ההמונים מבלי למשוך תשומת לב. פעימות לבה [הלמו] ברעד מה, לא מתוך פחד מפני [היהודים] הבזויים, אלא משום שהפגישה הגדולה ביותר עם אללה קרבה. השמיים נראו לה מוארים וקורנים יותר מכפי שהיו קודם לכן. היא חדרה עמוק יותר בין ההמונים, נשימותיה [גברו] ברעד ונצנוץ המוות בעיניה הוסיף לבהוק ו...אללה אכבר, הפיצוץ הדהד באופן חזק, אלים, רועם, מרסק. איברי היהודים התפזרו ומילאו את המקום והדם השחור זרם על אדמת הנביאים, בעוד שנשמתה הטהורה עלתה השמימה, אל הנברשות [שבגן עדן] שבו האור, השלווה והנצח".[4]
במסמך שכותרתו : "למי שמבקשת [למות] מות קדושים [שהאדה]" מציע כותב המכנה את עצמו "סיף אללה" (חרב אללה): "לאחיותינו בפורום היקר שלנו ולכל מי שקנאית לדתה בכל מקום, [להלן] סרט וידאו פשוט של קבוצת נשים שהפכו לשהידות המדרבנות [בצוואותיהן, טרם יציאתן לפעולת מסירת הנפש] לצאת לג'יהאד" אח"כ מופיע הלינק של הסרט.[5]
פורום האישה המוסלמית באתר "אל-שומוח'" הביא קטע מתוך הספר "הג'יהאד והלחימה במדיניות השרעית" (אל-ג'יהאד ואל-קתאל פי אל-סיאסה אל-שרעיה") של ד"ר מחמד ח'יר היכל, בו נכתב בין היתר: "השהאדה למען אללה היא אחד מערכי האסלאם ש[האסלאם] העלה את קרנו ואת יוקרת בעליו... באמצעותה מקבלים את החיים ואת הנצח ולא מתים כדרכם של אנשים [רגילים] ובאמצעותה נפתחים בפני [השהידים] שערי גן העדן, והחיים בעולם הזה נמשכים בעוד השהידים [מתענגים על] מנעמי גן העדן... לאחר שנשמותיהם נפרדות מגופותיהם אללה בונה להם היכלות"[6]
הרגע המכריע לפגישה עם אללה
במאמר "לוחמות ג'יהאד בעידן המודרני תיכנסנה להיסטורייה", כתבה אישה המכנה עצמה רבאב ח'אתם:
"זה זמן [רב] אני חושבת על האישה הזאת, אשר עזבה הכל, עזבה את מתיקות הנאות העולם הזה... הקריבה את הנפש ואת הכסף כדי להוכיח שהיא [שווה] לגברים... ושדת אללה קודמת לה [עצמה]... חיפשתי כה וכה נשים כמותה באומה שלי, ולא מצאתי אלא שדרנית מיופייפת, רקדנית, זמרת וכדו' שמקדמות את עצמן כמופת לאנושות, והן אכן מופת למי שרוצה ללכת בעקבותיהן... זה זמן רב רציתי לכתוב אודותיה... חיפשתי אחר האמירות הטובות ביותר שנאמרו אודותיה ומצאתי הרבה, אך לא [דברים] מרהיבים כמו אלו שהפליא לכתוב הכותב לואיס עטיה אללה אודותיה [תחת הכותרת] "קינה לאבירה מוסלמית": ... אני כותב את מילותי אלה והעצב על כך שאינני אתכן סוחט את לבי, הלוואי שהייתי אתכן כי אז הייתי זוכה בזכייה עצומה. מה הטעם בחיי רווחה שסופם [הגעה] אלי קבר, ללא תהילה כתובה [בהיסטוריה, וללא] שירות ראוי לציון לדת אללה [האסלאם]... היא אומרת: אללה קח היום מדמי כדי שתשבע רצון... אישה בעולם הזה חולמת בד"כ על בעל, בית מרווח, ילדים... אולם יש נשים אחרות, יישר כוחן, נשים שגייסו את נשמותיהן לצד הגברים, לוחמות ג'יהאד ללא ספק...
נשות העם הצ'צ'ני האמיץ הקריבו את הילדים ואת הכסף... הן הלכו עם שיירת השהידים, הן סרבו (להשלים עם) הדיכוי והעושק וככל שהאויב החריף את [הדיכוי והעושק] כך גברו העמידה האיתנה וההקרבה שלהן... מן הראוי שגברים ילמדו מהן [עוד] לפני הנשים... אחת הנשים נעצרה על ידי הרוסים והבכיר שבהם חילל את כבודה... היא נשבעה לנקום בו... והחלה להתכונן ולספור את הימים, כדי להקריב לדת ולכבוד את היקר לה מכל. היא לבשה תכריכים, חגרה חגורת נפץ והלכה אליו. כשהגיע המועד, התקרבה אליו וזה היה הרגע המכריע [בהחלטתה] לפגוש את אללה כשהידה...
זהו סיפורן של צעירות באביב ימיהן שנכנסו לתיאטרון רוסי כשהן מוסוות בבגדים של כתבות עיתונות והתחייבו לבצע שהאדה. אחת מהן הסתירה את מה שהיא מכינה לרוסים בתוך המצלמה והאחרת מסביב למותניה. מיד כשהתאספו במקום בכירי הרוסים ב[אותו] אזור ננעלו [עליהם] הדלתות, כדי להראות להם [את התכנית] שהוכנה לכבודם, [אך] הסוף היה לפני ההתחלה... יישר כוחן על [הליכתן ב]דרך שנרשמה בדפי ההיסטוריה."[7]
"הלב מתרונן נוכח התשוקה לג'יהאד"
אתר אל-חסבה פרסם מסמך שכתב השיח' עבד אל-רחמן אל-סחים, בו הוא מעלה על נס את הנשים המתגייסות לג'יהאד. להלן קטעים מן המסמך:
"חי אללה, החזה מתרחב כאשר רואים את נחילי החוזרים אל אללה ... הלב פועם כאשר שומעים אודות צעירה... המתעלה על עולם האופנה ומוותרת על עולם החומרנות. הנפש מתרוננת [נוכח] אישה שהאמביציה שלה מרקיעה שחקים ונפשה משתוקקת אל הג'יהאד למען אללה, ו[כשאני רואה זאת] אני אומר: מצבה של האומה עדיין טוב, לרוע מזלם של אויבי האומה הזו הם נלחמים עם אומה שזו המנטאליות של חלק מנשיה... אומה המצמיחה מתוכה [נשים] כאלה היא אומה שלעולם לא תמות... חי נפשי, לבי כמעט עף [ממקומו] כאשר אני קורא שאלה של צעירה שטרם מלאו לה 20 שנה אודות מלחמה באויבים ואודות השתתפות בג'יהאד על ידי מסירת הנפש... אומתי זקוקה היום לנשים הנושאות בנטל ולא [לנשים] שהן [עצמן] נטל על הדעוה ועל המטיפים, היי אפוא נושאת נטל הדעוה ודגל הניצחון והגבורה."[8]
פירות ההקרבה הן בעולם הזה ובעולם הבא
אתר אל-שומוח' פרסם מסמך שכותרתו "אגרת מאם אל-מוג'אהדון אל אחיותיה בפורומים" מ-1 אוקטובר 2007, בו נכתב בין היתר: "אחותי, את חלק בלתי נפרד מהג'יהאד המפואר הזה, ובלעדייך הצבאות לא היו מתקדמים והדגלים [לא היו] מונפים. אל תמעיטי בערכו של המאמץ שאת עושה, שכן יש לו השפעה ניכרת ביותר... אם יש לך חברה או קרוב שאת בוטחת בהם, נסי למשוך אותם לדרך [הג'יהאד] ומה עצום יהא שכרך. אל תגלי את מה שבכוונתך לעשות לאיש, גם לא לקרוב, שכן סודיות היא הבסיס להצלחה... אם תוכלי להקריב את נפשך [למען הג'יהאד], איזו הקרבה עצומה תהיה זו... דעי יקירתי כי ככל שתקריבי כך תזכי בפירות ההקרבה הזאת בעולם הזה ובשכר[ה] בעולם הבא."[9]
למה שלא נקריב למען הדת את היקר מכל?
תחת הכותרת "אבירת האסלאם" מופיע באתר "אל-חסבה" מאמרו של משתתף המכנה את עצמו "אוהב השיח' אבו מוצעב [אל-זרקאוי]" המציע לנשים המוסלמיות ללכת בדרכן של נשים באסלאם הקדום ולהקריב את נפשן למען הדת. להלן קטעים:
"אחיותי המוסלמיות לוחמות הג'יהאד... אנו מבקשים ללכת בדרך החסד והג'יהאד של אמותינו ואחיותינו הקדומות, [אך] למרבה הצער, תקופת החולשה הפוקדת את המוסלמים כעת הטילה את צילה על כל דרכי חייהם של המוסלמים ויצרה עיוותים שהאסלאם מנער את חוצנו מהם... למה שלוחמות הג'יהאד של היום לא יעשו חיל ... ויקריבו למען הדת את היקר להן מכל ואת נפשן... האם הנשים המוסלמיות בתקופת הנביא והחליפים ישרי הדרך[10] נהגו לצאת עם צבא היוצא למלחמה? ומה היה תפקידן בג'יהאד?... נשים המשיכו לצאת [למלחמה במסגרת] צבאות המוסלמים [וסייעו] באספקה, בטיפול רפואי ובלחימה, עד אשר התרחקו המוסלמים מהאסלאם בהדרגה וביטלו נהלים רבים באסלאם ובהם הלגיטימציה שניתנה ללחימת נשים בג'יהאד."[11]
האישה – גורם חשוב במאבק
כותבת המכנה את עצמה "אחות השהיד" קוראת לנשים למלא את תפקידן המכריע בתחום הג'יהאד, ולמצער - לא לעמוד למכשול בדרכם של הגברים אל הג'יהאד. להלן קטעים מן המסמך:
"האישה יכולה להיות גורם מעכב ג'יהאד או גורם מניע לו... עלינו לערוב במעשינו לכך שאהבת אללה ושליחו ו[אהבת] הג'יהאד למען [אללה] יהיו מעל אהבת ה[דברים] בני החלוף. זה מה שיגרום לבני האומה למסור את נפשם למען כבוד האסלאם והמוסלמים ויסיר מעלינו את רפיון הידיים, ואז לא [יוכלו] אומות הכפירה לעולם להשתלט על אומתנו, שכן הן יידעו שיש [באומתנו] גברים שאוהבים את המוות כפי שהם [הכופרים] אוהבים את החיים, ויש לה סוחרים שמוכנים להשקיע את כל הונם למען ניצחון הדת... וכן יש לה אמהות שאין להן נחת מהחיים מאחר שאבותיהן לא השתתפו בג'יהאד. אם כל הדברים הללו יקרו, הרי שאויבי אללה יחשבו אלף פעמים לפני שהם פוגעים באומה [המוסלמית] ותוקפים אותה...
האישה היא אחד המכשולים הגדולים בפני ניצחון המוסלמים אך [בו בזמן] היא גם אחד המניעים המשפיעים העיקריים על ניצחון האסלאם, אם היא ממלאת את תפקידה באומץ ובהקרבה מירביים... יתרה מזו, האסלאם לא היה מנצח בתקופות השגשוג שלו את מדינות הכפירה - שיש להן יתרון עליו בכמות, בציוד ובכסף - לולא [התפקיד] האחראי ההולם שמילאה האישה. היא זו המחנכת את ילדיה לג'יהאד והיא זו השומרת על כבודו ורכושו של הגבר היוצא לג'יהאד, והיא זו המחזיקה מעמד מול הקשיים ומעודדת את ילדיה ואת מי שנמצא תחת אחריותה להחזיק מעמד ולהמשיך את הדרך הזאת, אכן 'מאחורי כל לוחם ג'יהאד מפואר עומדת אישה'...
אויבי האומה [האסלאמית] טרחו למען השגת שחרור האישה רק לאחר שהבינו שהאישה [המוסלמית] היא הבסיס של האומה ושאם היא תושחת יושחתו התפוקה שלה ו[האנשים] הסובבים אותה. הם עשו בה את השימוש הגרוע ביותר והיא שגתה באשליות והאמינה לטענות [השווא שלהם]... אולם, אם תיעדרי היום מהשתתפות במאבק או בהכנות לו, הרי שהאומה תיעדר יחד איתך, שכן מי יחנך את הצעירים למערכה הזו ומי יעמוד מאחורי הגברים כדי [להניע אותם] להשתתף במלחמה הזו, ומי יכין את אמהות הדור הבא להשלים את הדרך אחרייך... האישה היא גורם חשוב במאבק כיום, עליה ליטול [בו] חלק עם כל המשאבים העומדים לרשותה. השתתפותה אינה בשום אופן בבחינת [השתתפות] משלימה במאבק, אדרבא, השתתפותה נחשבת לאחד מעמודי התווך של הניצחון ושל המשך הדרך. לפיכך, שומה עליך להבין אחותי המוסלמית כי תפקידך עצום מכפי שאת מתארך לעצמך, וכי את נושאת בחלק גדול [מהאחריות] לתבוסת האסלאם כיום, שכן לו מילאת את אחריותך, ההשפלה הזו לא היתה פוקדת את האומה...
אני מזהירה אותך מפני זעמו של אללה... אל תהווי מכשול בדרכם של הגברים אל הג'יהאד. המינימום הנדרש ממך עם צאתם של הגברים לג'יהאד הוא לשתוק ולהיות מרוצה ממה שציווה אללה, ודעי כי כאשר את מעכבת את הגברים מלצאת לג'יהאד הדבר נחשב להפניית עורף לדרכו של אללה... אסור לך למנוע מהגברים לצאת לג'יהאד אלא אם יש ביציאתם כדי לגרום לך ולילדייך אבדון... אל תשמשי כלי שבאמצעותו יהרסו אויבי אללה את ערכי האומה".[12]
אם ששכלה ארבעה בנים: "האל כיבדני במותם"
אתר "אל-פלוג'ה" מביא את סיפור תגובתה של אם שארבעת בניה הפכו לשהידים כאשר קיבלה את ההודעה על מות ארבעתם. להלן קטעים:
"ההודעה הזו לא הסעירה אותה ופניה לא השתנו והיא קראה לאיש [שמסר לה את ההודעה] ואמרה: האם כולם נהרגו? האיש אמר: הם היוו [כוח צבאי לוחם] שהפיל את [אנשי] האויב בזה אחר זה. הם קבעו פגישה עם השהאדה, כל אימת שאחד מהם הירפה, החל האחר לחזק את הנחישות ואת המוטיבציה שלו. האישה שמחה... ואמרה: "השבח לאל אשר כיבד אותי במותם ואני מבקשת מאללה שיצרף אותי אליהם במשכן הקבע שלו, ואולם אמור לי מה עשה אללה עמכם [לוחמי הג'יהאד]? הוא אמר: נחלנו ניצחון ברור. היא הרימה את ידיה השמימה ואמרה: 'השבח לאל, השבח לאל' ואח"כ הסתלקה לכיוון האוהל שלה כשהיא משבחת את אללה שוב ושוב". [13]
אתר "אל-חסבה" פונה לאמותיהם של לוחמי הג'יהאד מסביר את חשיבות תפקידם של בניהן כמגני הדת ואת יתרונות השהאדה. להלן קטעים מהמסמך:
"אל כל אם של לוחם ג'יהאד הנלחם באויבי אללה... ילדת לנו גיבור מגיבורי האסלאם שהאומה גאה בו בזירות [הג'יהאד]... חי אללה, אלמלא אללה ואח"כ [בנך] ואחיו היו אדמות המוסלמים הופכות להפקר ומצוות הדת היו נמחות, אולם בעזרת האידיאלים שלו הוא ניצב כמו חומה בצורה בפני אויבי דת [האסלאם], לפיכך שאי ברכות אמו... האם אינך רוצה ש[בנך] יהיה מליץ היושר שלך ביום הדין? האם אינך רוצה שהמוות שלו יהיה קל?... האם אינך רוצה שבנך יהיה מטובי האנשים בשהאדה של שליח אללה?... האם אינך רוצה שאללה יתפאר בבנך בפני מלאכיו?"[14]
קריאה לנשים לסייע בכסף ללוחמי הג'יהאד
אתר "אל-חסבה" מביא מאמר שפורסם בכתב העת "צדא אל-ג'יהאד" תחת הכותרת "למה שלא תבצעי ג'יהאד כשאת בביתך?" הקורא לנשים לסייע בכסף ללוחמי הג'יהאד ובכך לצאת ידי חובת ג'יהאד. להלן קטעים מן המאמר:
"אחותי המוסלמית, איני חושב שאת מפקפקת בחשיבותו של הכסף לניצחונה של דת אללה ולתפקיד שהוא ממלא בסיוע לג'יהאד... את מודעת להתעניינותו של הקוראן בהיבט חשוב זה של הג'יהאד למען אללה שהרי הכסף הוא עורק [החיים] של הג'יהאד... בפסוקים רבים [בקוראן] אללה מקדים את הג'יהאד בכסף לג'יהאד באמצעות מסירת הנפש... [הסיבה] לכך היא שג'יהאד באמצעות מסירת הנפש לא ייתכן ללא כסף בעוד שמוסלמי יכול לבצע ג'יהאד באמצעות כספו מבלי לבצע ג'יהאד באמצעות מסירת נפשו...כמו כן, דת האסלאם ייחדה לנשים תשומת לב מיוחדת בהקשר זה והדגישה אותו בפניהן, [שכן] הנביא אמר: 'הו קהל הנשים, תנו צדקה, שכן ראיתי שאתן מהוות רוב בגיהינום'... לכן, הבה לא נקמץ בכספנו למען ניצחון האסלאם ונתרום אותו ללוחמי הג'יהאד... האינך רואה אחותי את הצורך הדחוף של לוחמי הג'יהאד בכסף היום, נוכח התגברות הלחץ עליהם... בהיסטוריה של האסלאם יש דוגמאות מופתיות של נשים מאמינות שנתנו [כל] מה שברשותן למען ניצחון אללה ושליחו ולמען ההגנה על הדת. מדוע לא נחקה אותן ונגיש לאחינו [לוחמי הג'יהאד] סיוע ותמיכה? אל תשכחי אחותי שסיוע לג'יהאד הוא [כשלעצמו] ג'יהאד" [15]
חינוך הילדים לג'יהאד מתחיל בבטן אימם
אתר אל-חסבה פרסם מאמר פרי עטו של סיף אל-דין אל-אנצארי שהופיע בגיליון 14 של כתב העת "צדא אל-ג'יהאד" מרץ-אפריל 2007, תחת הכותרת: "חינוך ילדים לג'יהאד". להלן קטעים מן המאמר: "חינוך [הילדים] מתחיל עוד בהיותם עוברים בבטני אמהותיהם. התינוק חש את אהבת האסלאם עוד כשהוא ברחם אמו, זאת באמצעות אהבתה ומסירותה [של האם] לדתה... האזנתה המתמדת לקוראן... תחושותיה עוברות אליו... הדבר הוכח במחקרים המודרניים... לפחות בשנותיו הראשונות התינוק זקוק לאמא במשרה מלאה שדבר אינו מעסיק אותה זולת גידול הילד וחינוך הדורות [הבאים]... כאן נתחיל יחד איתך, אחותי המחנכת, המטיפה, לוחמת הג'יהאד, להניח שלבים שעליהם נצעד יחדיו, נאמץ את בנינו ללבנו ונשים את נשקנו על גבנו לקראת [השלב] העליון. אנו שואפים למלא את שליחותנו הבסיסית שהיא לשלוח את האריות לזירות [הקרב] כמו אלח'נסאא'[16] והם ילמדו עלינו סנגוריה ביום [הדין]" [17]
[1] רים אל-ריאשי היא מחבלת מתאבדת מחמא"ס שביצעה ב- 14.1.04 פיגוע התאבדות במחסום ארז, במעבר בין עזה לישראל, שכתוצאה ממנו נהרגו ארבעה ישראלים ועשרה אחרים נפצעו.
[2] http://al-hesbah.org/v/showthread.php?t=139493, 7.7.2007
http://www.al-faloja.info/vb/showthread.php?t=15056, 8.7.2007
[3] מוות תוך כדי תפילה נחשב למוות של צדיקים.
[5] http://al-hesbah.com/v/showthread.php?t=123366, 21.4.07 . הסרט אינו זמין יותר בשל התיישנות הלינק.
[10] ארבעת החליפים הראשונים לאחר מוחמד (אבו בכר, עמר, עת'מאן ועלי).
[12] http://al-hesbah.com/v/showthread.php?t=144793 9.8.07
http://www.al-faloja.info/vb/showthread.php?t=21933
[13] http://www.al-faloja.info/vb/showthread.php?t=13392 15.6.07
[14] http:///www.alhesbah.net/v/showthread.php?t=149048 11.10.07
http://www.al-faloja.info/vb/showthread.php?t=20820
[16] אל-ח'נסאא בנת עמר היתה משוררת מן התקופה הטרום אסלאמית שהתאסלמה בתקופת הנביא מחמד. נחשבת ל"אם השהידים" שכן, לאחר שארבעת ילדיה מתו בקרב אל-קאדיסיה, שנערך בשנת 637, לא התאבלה עליהם אלא הודתה לאללה אשר "כיבדה במותם."
[17] http://al-hesbah.com/v/showthread.php?t=118382 29.3.07 , מתוך כתב העת "צדא אל-ג'האד" גיליון מס' 14 רביע אל-אול 1428 (מרס-אפריל )2007.