המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
ביקורת עצמית חריפה של דובר ממשלת החמאס
30/8/2006

 

ביקורת עצמית חריפה של דובר ממשלת החמאס

 

דובר הממשלה הפלסטינית, ד"ר ר'אזי חמד, פרסם ביומון הרש"פ "אל-איאם" מאמר ביקורת נוקבת על המתרחש ברצועת עזה כולל ביקורת על הממשלה הפלסטינית עצמה ועל ההתנגדות הפלסטינית.[1] להלן תרגום קטעים מדבריו:

 

הפלסטינים לא השכילו לשמור על שחרורה של עזה

"... אני רוצה לעשות חשבון נפש נוכח הטעויות שלנו. תמיד אנו חוששים לדבר בכנות על הטעויות שלנו והרי התרגלנו להטיל את האחריות על גורמים אחרים. התוהו ובוהו, האנדרלמוסיה, הרציחות חסרות התכלית, גזל הקרקעות, סכסוכי המשפחות... מה הקשר של כל אלה לכיבוש? התרגלנו תמיד לתלות את כישלוננו בצווארם של האחרים ועדיין שוררת בקרבנו תיאורית הקונספירציה...

 

התשנו את עמנו פעם אחר פעם בשגיאות שהכול היו שותפים להן ואין זה משנה מה היה חלקו של כל גורם. נשאלת השאלה: מדוע לא שמרנו על חירותה של עזה? הרי בעבר חזרנו ואמרנו כי אנו בעד שחרור כל שעל אדמה. הנה היום בידינו אלפי  שעלי אדמה (365 קמ"ר) ולמרות זאת לא הצלחנו לשמור על הנכס החשוב הזה והתחלנו לאבדו...

 

פעולה סטטיסטית פשוטה מראה כי מאז הנסיגה הישראלית מעזה  נהרגו חמש מאות פלסטינים ונפצעו למעלה משלושת אלפים. יש מאתיים נכים ונהרסו למעלה ממאה וחמישים בתים. זאת בנוסף  להרס תשתיות, גשרים ותחנות חשמל. מספר הישראלים שנהרגו כתוצאה משיגור הטילים אינו עולה על שלושה או ארבעה... האם לא הייתה אפשרות לצמצם את אבידותינו ולהרחיב את הישגנו לו השתמשנו בשכלנו...

 

כאשר אתה מתהלך בעזה אינך יכול שלא לעצום עיניך נוכח המראות: תוהו ובוהו שאין לתארו, אנשי משטרה שאין שמים לב אליהם, צעירים נושאים נשק בגאווה מופגנת, בתי אבלים מוקמים באמצע כביש ראשי ואתה שומע מעת לעת שפלוני נרצח בחשכת הליל והתגובה המהירה מגיעה בבוקר יום המחרת. משפחות גדולות נושאות נשק במלחמת 'בסוס' [מלחמת שבטים טרום-אסלאמית] נגד משפחה אחרת. עזה הפכה לאתר פסולת וריחות מצחינים וזורמים בה מי ביוב.

 

הממשלה אינה מסוגלת לעשות דבר, האופוזיציה [פת"ח] צופה מן הצד ומתכתשת בינה לבין עצמה והנשיאות חסרת כוח... אנו מתהלכים ברחובות בלא מטרה. את המציאות שאנו חיים בעזה אי אפשר לתאר אלא בכך שהיא עלובה ומסכנה, מציאות של כישלון במלוא מובן המלה. מחאנו כף לבחירות ולניסיון הדמוקרטי המיוחד במינו, אולם בפועל חלה נסיגה עמוקה. דיברנו על הסכמה לאומית שנראתה כנוצה ברוח ששקעה עד מהרה תחת צעקות הפלגים".

 

ההתנגדות עשתה טעויות רבות

"עם כל הכבוד שאני רוחש להתנגדות ולהישגי הגבורה שלה, שאנו קדים להם בהערצה ובהערכה, אף היא עשתה טעויות רבות וביניהן [פעילות] כנופייתית ופלגנות. איש הישר בעיניו יעשה וכל אחד עפ"י דרכו. בהיעדר השקפה מדינית המשלימה את ההתנגדות הפכה ההתנגדות, לעתים, לסוג של תחרות בין הפלגים בפרסום כרוזים ונטילת אחריות [לפיגועים] ומרוץ אחר מפגנים צבאיים. מעולם לא פעלנו ולא חשבנו בצורה מאוחדת. אפילו כאשר נעשו טעויות חששנו לדבר עליהן שמא ייאמר כי פלוני מתנגד להתנגדות, לפיכך הכול חיפו על הטעויות הללו במכוון.

 

מוזר שכאשר נעשה מאמץ גדול לפתוח מחדש את מעבר רפיח כדי להקל על התושבים, מישהו משגר טיל לעבר המעבר [רפיח] או כאשר מדברים על הצורך ב'תהדיאה', מישהו משגר טיל נוסף...

 

שאלתי את עצמי: מהו הרווח מן ההתנגדות אם הארץ מלאה עד אפס מקום בתוהו ובוהו, בשחיתות, בעבריינות וברצח חסר תכלית. האם בניית המולדת אינה חלק מן ההתנגדות? האם ניקיון וסדר וכיבוד החוק אינם חלק מן ההתנגדות? האם חיזוק היחסים החברתיים איננו חלק ממדיניות קיצור חיי הכיבוש? איבדנו את הקשר בין ההתנגדות לבין תחומים אחרים של החיים. תהומות מפרידים בין ההתנגדות לבין הפוליטיקה לבין העם. כך אנו מוצאים אנשים אחד אחד, מפוזרים, בלא [יד] מאחדת או מארגנת.

 

חטיפות העיתונאים הזרים הפכו למסחר מבוקש להשגת רווחים קטנים ודלי ערך וכבר אין חשיבות לכך שהעניין הפלסטיני ניזוק או שדימויו נפגם בעיני העולם. העיקר שפלג מסוים זוכה להופיע ראשון בתקשורת, להיות במוקד המצלמות ובמהדורות החדשות.

 

... לעתים אנו צוחקים על עצמנו כאשר אנו רואים את כל הוועידות והישיבות ואת הכרוזים הללו בעוד שבמציאות איננו מוצאים להם זכר. אנו מדברים בצורה לא ברורה, טוחנים מים, גונבים את דם עמנו ושוללים ממנו רגע של שלווה. כמה משפחות מיוסרות ושחוטות וכמה משפחות חשות מצוקה נוכח חייהן העלובים. כמה זועקים ואין שומע.

 

רחמו מעט על עזה. רחמו עליה משלטון הרחוב שלכם, מן התוהו ובוהו שלכם, מנשקכם חסר התכלית ומן העבריינים שלכם, רחמו עליה מן המריבות המרות שלכם ומההקצנה שלכם במלל. הניחו לה לחיות מעט ולשאוף אוויר... רחמו עליה בכך שתעניקו בכורה למולדת על פני המפלגה או הפלג ...".

 

אין לברוח מעריכת חשבון נפש

"רבים יקבלו את דברי ויש כאלה שלא יקבלו ולא ירצו לשמוע. יהיה מי שיחפש פגמים ויתכן שימצא מה שהוא רוצה, אך אללה עדי שכתבתי זאת רק מתוך דאגה לעזה ולתושביה (מתוך דאגה למולדתי) ומתוך רצון עיקש לתת תקווה לעמנו ולהעניק לו תחושה חזקה שאנו עימו. אין בכל הדברים האלה כדי להכחיש את כל מה שנאמר על הכיבוש... אולם הפעם אני מבקש לשפוט את עצמנו משפט צדק כאשר אנו מציבים את המצפון והאינטרס של עמנו כשופטים. הבריחה מחשבון נפש או ממה שמכנים הלקאה עצמית תוסיף כאב על כאבנו ופצע על פצענו. הבה נאזור מעט אומץ כדי שנאמר בכנות: כאן פגענו במטרה וכאן החטאנו. רק אז ישתנו פניה של עזה, פני המולדת".              

 

 


[1] אל-איאם (רש"פ), 27.8.2006

תגיות