"By Attacking Lebanon, the Zionist Regime

 Triggered its own Extinction"

(Mahmoud Ahmadnejad, IRNA, July 23, 2006)

בשנות ה-80 הובסה בריה"מ באפגניסטאן על-ידי מיליציה עממית דתית סונית מצוידת בנשק מתוחכם בכמויות גדולות, בגיבוי סעודי ואמריקני.

כיום מיושמת שיטת לחימה זו בהצלחה על ידי חזבאללה – מיליציה עממית דתית שיעית – המצוידת בנשק מתוחכם בכמויות גדולות, בגיבוי איראני ורוסי. 

רוסיה אינה רק עמוד התווך של תכנית הגרעין האיראנית, אלא היא גם המטריה המדינית העיקרית לחזבאללה ולאיראן בזירה הבינלאומית (שר החוץ הרוסי, לברוב, אף הרחיק לכת וטען כי אין כל קשר בין איראן לחזבאללה.  רוסיה גם אינה כוללת את חזבאללה ברשימת ארגוני הטרור שלה).

המימד בו המודל של אפגניסטאן שונה מן המודל של חזבאללה הוא עומק הקשר בין המיליציה "הקליינטית" לבין המדינה "הפטרונית". בעוד הקשר בין לוחמי הג'האד האפגאניים לבין סעודיה היה קשר של אינטרסים דתיים כלליים וזמניים, הרי הקשר בין איראן לחזבאללה הוא קשר סימביוטי דתי ואסטרטגי בלתי-מוגבל בזמן.

חזבאללה אינו גורם לבנוני עצמאי אלא הוא חלק מן המדינה האיראנית, ואיראן רואה בו את "אחד מיסודות הביטחון האסטרטגי שלה." חזבאללה הוא "קו ההגנה האיראני הראשון נגד ישראל" והמערב.[1] אחד ממייסדי חזבאללה, צובחי אל-טופיילי, הצהיר בריאיון כי "מנהיגות חזבאללה היא וילאת-י פקיה, כלומר, המנהיג הוא עלי ח'אמנאי."[2]

לכן, מוכנה איראן אפילו להתחייב לברית צבאית עם סוריה, על מנת להבטיח את אספקת הנשק השוטפת לחזבאללה. הסכם בנושא זה נחתם חודש לפני המלחמה, ושרי ההגנה של איראן וסוריה הצהירו עם החתימה כי "איראן רואה בביטחון סוריה את ביטחונה [שלה]."[3]

בשנות ה-80, המוג'אהידין האפגאניים ראו את המשטר האפגאני הקומוניסטי כמשטר שנשתל על ידי הסובייטים, הנעדר כל אחיזה אמיתית בשטח. על-פי התפישה האיראנית, גם ישראל מהווה שתל מערבי זר ללא שורשים אמיתיים.

אם חזבאללה לא יובס, יראו חזבאללה, סוריה, איראן ורבים אחרים במזה"ת, את נצחון ה"מוקאומה"   – חזבאללה מול צה"ל המצויד בנשק אמריקאי – כחיזוק לתפיסתם כי לישראל אין כוח אמיתי.  בנאום מ-1 בפברואר, 2006, כינה נשיא איראן, מחמוד אחמדי-נז'אד את המעצמות והמדינות המבקשות למנוע מאיראן את זכויותיה כ"מעצמות עשויות מקש". מנהיג חזבאללה, נאסרללה, מצידו, נהג לכנות את ישראל "מדינת קורי עכביש" ללא עוצמה אמיתית.

ברמה האזורית, מייצג מחמוד אחמדי-נז'אד, את 'המהפכה האסלאמית השנייה' החותרת ליצוא המהפכה האסלאמית. אחמדי-נז'אד רואה עצמו כמי שהולך בדרכו של מייסד המהפכה האסלאמית, איתאללה רוחאללה ח'ומיני  אשר ראה את יצוא המהפכה כיסוד מרכזי בחזונו.[4]  על-פי תפישה זו מהווה המאבק בלבנון לא רק התמודדות מול ישראל, אלא גם חלק מן ההתמודדות על ההגמוניה במזה"ת.

יצוין כי כמה מנהיגי מדינות ערביות סוניים (מלך ירדן עבדאללה, נשיא מצרים מובארכ וכנראה גם שר החוץ הסעודי) הצביעו לאחרונה על המימד השיעי בהתרחשויות האזוריות. המלך עבדאללה אף הזהיר מפני החתירה האיראנית ליצירת 'סהר שיעי'.