חכמי הדת של אל-אזהר מבחינים בין מתאבד לבין שהיד
בכתבה שפרסם עיתון "אל-שרק אל-אוסט" ב- 29.6.2006 טוענים חכמי הדת של אוניברסיטת אל-אזהר המצרית כי קיים בלבול בקרב הצעירים המוסלמים בהבנת ההבדל בין המושגים "מתאבד" ו"שהיד", כמו גם בין המושגים "ג'יהאד" ו"טרור". לכן, מנסים חכמי דת אלו לחדד את ההבדלים בין המושגים הללו. להלן תרגום קטעים מהכתבה:
"חכמי הדת של אל-אזהר הסכימו ביניהם כי קיים בלבול [בהבנת ההבדל] בין [המושגים] "התאבדות" ו"אסתשהאד" [הקרבת הנפש] למען ההגנה על הדת והמולדת ואמרו כי השריעה האסלאמית אסרה את ההתאבדות והדגישה כי דינם של המתאבדים הוא גיהינום.
חכמי הדת הבהירו כי מי שמבצעים פעולות התאבדות בשם הדת אינם מוסלמים אלא אנשים שמכרו את נפשם לשטן ואינם בקיאים בדיני האסלאם, האוסרים הריגת נפש אלא על פי דין.
ד"ר מוחמד ראפת עות'מאן - דובר ועדת המחקר ההלכתי במרכז המחקרים האסלאמיים באל-אזהר והדיקן לשעבר של הפקולטה לשריעה ולמשפט - ציין כי יש הבדל בין ג'יהאד לבין טרור ובין אסתשהאד לבין התאבדות, וכי צעירים רבים אינם בקיאים בדיני האסלאם באשר למשמעות הג'יהאד ו[לכן הם] מבלבלים בין אסתשהאד לבין התאבדות. [לדבריו], אדם אשר מפוצץ את עצמו בין אנשים שלווים הוא חוטא המבצע מספר פשעים: הפשע הראשון הוא ההתאבדות (הריגתו את עצמו), שכן ידוע שבדת [האיסלאם] יש הסכמה כללית לגבי איסור הריגת אדם את עצמו או את זולתו, שהרי הריגה היא אחת העבירות החמורות ביותר, אחרי [עבירת] הכפירה באללה, כפי שאמר אללה: "אל תהרגו את עצמכם אללה רחום עמכם "[1]; הפשע השני שמבצע המתאבד הוא הריגת האחרים כאשר הוא חותר ל[מימוש] מטרה מדינית ולא [מטרה] דתית. יש מי שמפוצץ את עצמו נגד השליט והורג באותו מקום אנשים רבים חפים מפשע, אשר אללה אסר להרוג אותם, אלא על פי דין. זאת בנוסף להשחתת רכוש ציבורי ופרטי.
עוד אומר [ד"ר עות'מאן] כי [האנשים] שמבצעים התאבדות או פיגועי התאבדות הפכו את מטרותיהם המדיניות לאמונה דתית שלמענה הם מקריבים נפשות [אך] לא של שהידים, אלא של מתאבדים שאללה הועיד להם ייסורים בעולם הבא. עפ"י השריעה האסלאמית, שהיד הוא אדם הנלחם באויב ומסכן את נפשו בתוככי האויב כדי להגן על דתו, על מולדתו, על כבודו ועל אדמתו - זה מותר על פי האסלאם ואם הוא מת במקרה כזה, הרי הוא שהיד. ד"ר עות'מאן מוסיף ואומר כי שהידים הם מי שמבצעים פעולות אסתשהאד נגד אויב, עושק אדמה וכובש ארצות.
ד"ר עבד אל-חכם אל-צעידי - מרצה להלכה אסלאמית באוניברסיטת אל-אזהר - אומר שהאסלאם הגדיר את תפיסת הג'יהאד והציב לו קריטריונים כדי שלא יתבלבלו היוצרות כפי שקורה כעת. [לדבריו], הג'יהאד באסלאם לגיטימי עבור מטרות נעלות, אשר החשובה שבהן היא תגובה על תוקפנות נגד הנפש ו[נגד] המולדת ו[למען] הגנה על הדת, האדמה והכבוד. ד"ר אל-צעידי מוסיף כי ההקרבה הנעלה ביותר היא שהאדם מקריב את חייו וכי השריעה האסלאמית קוראת לאנשים לעשות זאת ולא לעמוד בחוסר מעש נוכח התקפה נגד המולדת או הדת. בעוד שהדברים הללו אכן קשורים לג'יהאד והוא יסודם, הרי בזמן האחרון הופיעו עניינים שונים אשר למענם אדם מקריב את חייו, כמו: תגובה לעושק שנגרם לאדם בצורת כיבוש [אדמתו], שלילת זכותו לחיים, דיכוי ועושק הנגרמים לו בארצו. [הקרבת החיים בגין עניינים אלו] נחשבת להתאבדות ... התפיסות החדשות הללו מבלבלות בין המטרות לבין המניעים ולכן אם אנחנו רוצים לדעת מהי [התפיסה] הנכונה ומהו דין [האסלאם] לגבי [המטרות והמניעים של הג'יהאד] עלינו לחזור אל המקור: כל מה שנעשה מתוך הגנה על האדמה הכבוד או הנפש, או [כדי] להגיב על עושק או תוקפנות, או להגן על חמשת הדברים שבני אנוש מסכימים שיש לשמור עליהם מכל וכל [שהם: הדת, הנפש, השכל, הילדים, הרכוש] אשר השריעה האסלאמית ציינה אותם וראתה בהם יעדים שלה - אין ספק שמאפיינים כאלה הם מאפייני האסתשהאד והוא נחשב לג'יהאד חוקי.
ד"ר אל-צעידי ממשיך ואומר: באשר ל[פעולה שמטרתה] רחוקה מן המטרה הזו הריהי בבחינת סוג של התאבדות, אשר כמה אנשים מבצעים מסיבות בלתי ברורות, ועלול להיווצר בלבול בין [התאבדות לאסתשהאד] וחוסר בהירות באשר להבנתם האמיתית.
ד"ר עבד אל-עט'ים אל-מיטעני - חבר המועצה העליונה לעניינים אסלאמיים בקהיר ומרצה ללימודים גבוהים באוניברסיטת אל-אזהר - הדגיש מצידו את האיסור [החל] על אדם להרוג את עצמו למען מטרה שעניינה העולם הזה, וציין כי מי שמפוצץ את עצמו במקום שיש בו אנשים שלווים אינו שהיד, גם אם מדובר בארץ כבושה. לדבריו, אסתשהאד פירושו שמוסלמי מקריב את נפשו בזירת הקרב תוך עימות פנים אל פנים עם האויב, ואם הוא מפוצץ את עצמו בתוככי חיילי האויב, הרי שבמקרה כזה [הדבר נעשה] למען הגנה על הדת והמולדת, כלומר למטרה חוקית ע"פ השריעה לשם אסתשהאד.
באשר למי שמפציצים את עצמם מסיבות של ייאוש ותסכול, הרי [אין] הם [אלא] מיואשים ומתאבדים."[2]