במאמר מערכת שהתפרסם באתר אינטרנט ערבי ליברלי חדש www.aafaq.org מותח העןרך ביקורת על הממשלות והאליטות הערביות שאינן נותנות דעתן על מצבו העגום של העולם הערבי וכל תקוותן היא שהשנתיים הנותרות לכהונתו של הנשיא בוש יחלפו כבר, כך שיוכלו לרשום לעצמן ניצחון על יוזמות הרפורמה שנוקט הממשל האמריקאי.[1] המאמר מאיץ בכוחות הרפורמה במדינות ערב להשמיע את קולם על מנת שלא תאבד ההזדמנות ההיסטורית לרפורמה במזרח התיכון.[2] להלן חלקים מן המאמר:
"יש אומרים כי האדמה הערבית מצמיחה רק משטרים אסלאמיסטים או דיקטטוריים. אנו עונים כי ישנה דרך שלישית - דרך הרפורמה, הליבראליזם והדמוקרטיה והיא הדרך בה בוחרים מיליוני אזרחים ערבים החולמים לחיות בחירות ובכבוד כמו שאר בני האדם...
כל הנתונים הכלכליים, הפוליטיים, החברתיים והחינוכיים מצביעים על כך שמדינות ערב נמצאות כיום בתחתית הרשימה של מדינות העולם ועתידן אף עשוי להיות גרוע יותר. ואולם זה הדבר האחרון המעסיק את הממשלים הערביים ואת האליטות האינטלקטואליות הכפופות להם. מה שמעסיק אותם הוא מתי יסתיימו השנתיים הנותרות לכהונתו של הנשיא האמריקני, ג'ורג' בוש, ויחד עמן יבואו אל קיצן הקריאות לרפורמה ולדמוקרטיה במזרח התיכון והעריצות תשוב לשלוט בחלק אומלל זה של העולם.
בעוד שנתיים יוכלו הממשלות הערביות לנשום לרווחה. יותר הן לא ישמעו מישהו שידרוש מהן להשתנות, או שיכפה עליהן יוזמות רפורמה. הן מבינות כי מרבית הפוליטיקאים האמריקנים אינם מתלהבים עוד מהפצת הדמוקרטיה וסבורים כי השקעה במודרניזציה של הערבים ובסיוע לכונן דמוקרטיה הם בזבוז של כסף, זמן ומאמץ, שהרי אדמת הערבים מצמיחה רק אסלאמיסטים או משטרים דיקטטוריים. לפיכך, הממשלות הערביות ממתינות בקוצר רוח ליום שבו יקטפו את פירות מדיניות ההתחמקות וההשהיה שנקטו בשנים האחרונות כדי לבלום את הקריאות לרפורמה, והן מקוות שהעניינים יחזרו למסלולם והן יטילו מחדש את מרותן על החברות שלהן.
ואולם לכוחות הרפורמה ולדורשי השינוי יש שיקולים משלהם. הם אינם סבורים כי הבחירה חייבת להיות בין האסלאמיסטים לבין המשטרים הדיקטטוריים... הרפורמיסטים סבורים כי עמי האזור ראויים לדבר טוב יותר [מן הבחירה בין אסלאמיסטים לדיקטטורים]. הם ראויים לחיות במדינות מודרניות המכבדות את הזכות לחיות בכבוד...
הרפורמיסטים סבורים כי אירועי האחד עשר בספטמבר 2001 והאירועים שבאו בעקבותיהם יצרו הזדמנות היסטורית לשינוי - הזדמנות שאסור להחמיצה כפי שהוחמצה ההזדמנות הראשונה בראשית המאה התשע- עשרה… באותה תקופה הופיעו כמה דמויות שביקשו להביא לנאורות ולתחייה [בעולם הערבי], כמו השיח' רפאעה ראפע אל-טהטאוי במצרים, ח'יר אל-דין אל-תונסי בתוניסיה, עבד אל-רחמן אל-כואכבי בסוריה, ג'מאל אל-דין אל-אפע'אני, מחמד עבדה ואחרים. אנשים אלו הקדישו את חייהם למען חילוץ החברות הערביות מן הנחשלות, הבורות והעריצות. הם קראו למודרניזציה, לרכישת ידע ולהפקת תועלת מן הדוגמא האירופאית בנוגע לבניית מוסדות אזרחיים, קביעת שלטון החוק ואימוץ הדמוקרטיה כצורת משטר.
ואולם החברות הערביות החמיצו הזדמנות זו, משום שהתכחשו לקריאות אנשי הנאורות והתחייה והלכו אחרי המשטרים הצבאיים הדיקטטוריים ואחרי הקוראים לקיצוניות דתית. חברות אלו היו צריכות לחכות שיעברו כמאתיים שנה עד שנקרתה הזדמנות נוספת לרפורמה...
בתגובה להתקפות האחד עשר בספטמבר 2001 ובתגובה לג'יהאד שהכריז ארגון אל-קאעדה על ארה"ב באוגוסט 1988, אימץ הממשל האמריקני תוכנית להפצת החירות, הדמוקרטיה והרפורמה במזרח התיכון, משום שסבר שזהו הטיפול היעיל למאבק בקיצוניות ובטרור באזור. האמריקנים פעלו במספר חזיתות. הם הפילו את משטר הטאליבאן באפגניסטן ואת משטרו של סדאם חוסיין בעיראק והשקיעו רבות בכינון דמוקרטיה בשתי המדינות. הם קראו לממשלות האזור לאמץ תוכניות לרפורמה פוליטית, כלכלית וחינוכית והציגו מספר רב של יוזמות לשותפות מקומית ואזורית לעידוד הדמוקרטיה והרפורמה...
ואולם, הממשלות הערביות כהרגלן קיבלו את האתגר בצורה שלילית. חלקן הביעו התנגדות והחלו במאבק גלוי נגד [כל] שינוי וחלקן אימצו דרכים של התחמקות והשהייה... הדבר המצער הוא שמרבית האליטות האינטלקטואליות הערביות נטו לצד ממשלותיהן ובחרו לעמוד לצד העריצות והנחשלות.
על מנת שההזדמנות הנוכחית לא תאבד גם היא נדרשים כוחות הרפורמה והשינוי במדינות ערב לפעול. עליהם ליטול את היוזמה, לארגן את שורותיהם ולהשמיע את קולם…"
[1] האתר www.aafaq.org שנחנך ביוני 2006, מצטרף לשורה של אתרים ליברלים ערביים שהחלו לפעול בשנים האחרונות במטרה לקדם את דרך הרפורמה, הליברליזם והדמוקרטיה בעולם הערבי. הבולטים שבאתרים אלה הם: www.metransparent.com ; www.elaph.com ; www.rezgar.com ו- www.annaqed.com . באתר מתפרסמים מאמרים מאת ליברלים ערבים, ידיעות ודוחות בענייני רפורמה וזכויות אדם, פרופילים של ליברלים, קטעי וידאו משידורי התקשורת הערבית ודיונים חופשיים במסגרת פורומים בנושאי כלכלה, חינוך, חברה, דת ופוליטיקה.