המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
סקירת תקשורת פלסטינית 18-24.5.1998
24/5/1998


סקירת תקשורת פלסטינית  18-24.5.1998

 

תהליך השלום

 התקשורת הפלסטינית שבה השבוע להתמקד בתהליך השלום. אנשי הרשות הפלסטינית הביעו פסימיות בנוגע לעתיד התהליך והתייחסו בעיקר לאופציות החלופיות ולמה שעלול להתרחש במידה ותהליך השלום ייכשל. ברוח זו אמר מזכ"ל הקבינט הפלסטיני, אחמד עבד אל-רחמן, כי "העם הפלסטיני לא ימתין לעד להצלחת המאמצים הבינלאומיים לקידום תהליך השלום, מאחר שמדי יום הולך ומתברר כי  אין ברשות הקהיליה הבינלאומית אמצעים לכפות על הממשלה הישראלית לבצע את ההסכמים החתומים..."

 

עבד אל-רחמן הוסיף: "שגעון הכח מעוור את הממשלה הישראלית ואין היא יכולה לראות כל אופק לשלום; לפיכך, הדרך היחידה הפתוחה בפני עמנו היא לשוב לאופציית המאבק... עמנו מבין כי אין בפניו כל אופציה פרט לאופציית המאבק, כדי להביע את אי-שביעות רצונו ואת זעמו מתהליך השלום הכושל במזרח התיכון."[1]

 

מזכ"ל מנגנון הנשיאות ברשות הפלסטינית ומקורבו של ערפאת, אל-טיב עבד אל-רחים, נשא דברים בטקס סיום קורס שבו הוכשרו צעירי תנועת הנוער של ה'פתח', השביבה, בשימוש בנשק ובאמנויות הלחימה. עבד אל-רחים אמר כי קורס זה מהווה את תחילתו של תהליך שבו יעברו כל אנשי השביבה הכשרה דומה וזאת "משום שאנו לוקחים ברצינות את איומי האישים הבכירים הישראלים לפרוץ לאזורי הרשות הפלסטינית." עבד אל-רחים הוסיף כי תנועת הנוער של ה'פתח' "נושאת על כתפיה את האחריות להגן על המפעל הלאומי הפלסטיני ועל החלום הפלסטיני וזאת לצד אחיהם במנגנון הבטחון הלאומי ובמשטרה. מי שינסה לשלוח את ידו לארצנו, כמוהו כמי שמכניס את ידו לקן צרעות. ניתן לשלוח יד זו בקלות, אך עמנו יכרות אותה מן היסוד."[2]

 

העתונאי הפלסטיני, ח'אלד אל-עמאירה, הצטרף  לאלו המכריזים על מות תהליך השלום וקבע: "הילוד המעוות המכונה 'תהליך השלום' נופח את נשמתו האחרונה ומי שיצרו אותו מקרב הפלסטינים מכירים בכך, כמו גם עדת השקר, כלומר ארה"ב, בעלת בריתה של ישראל, השואפת לכפות על הפלסטינים כניעה. הילוד היה מעוות מהרגע הראשון וחסר כל סיכוי להשאר בחיים... לא נזיל ולו דמעה בודדת על מותה של המפלצת המכונה 'אוסלו'. שתלך לעזאזל."[3]

 

על רקע המתיחות הגואה, בחר העתונאי עבד אל-חכים מפיד לתקוף באופן חריף את ערוץ הטלביזיה הערבי mbc, על שערך ראיון עם שדר הטלביזיה הישראלית בשפה הערבית, שלמה גנור: "אין לי כל בעיה אישית עם שלמה גנור ועם קול ישראל מאחר שאינני מצפה מהם לדבר. אבל במה חטאו עשרות מליוני בניה של האומה הערבית, שמייסרים אותם עם השלמה זה, הנכנס לסלון בתיהם ללא הסכמתם?

 

שלמה, למי שאינו מכיר אותו עדיין, הוא פרשן טלוויזית mbc המשדרת מלונדון בשפה הערבית לעשרות מליוני  בניה של האומה הערבית במולדת ובפזורה. מדוע? האם נגמרו הפרשנים ולא נותר אלא שלמה גנור המעביר את "האמת" מהארץ? האם mbc לא מצאו מישהו טוב משלמה גנור, שדר הטלוויזיה הישראלית בערבית? האם האומה הערבית צריכה להבין את שגעונותיה של ממשלת נתניהו... באמצעות גאוניותו של שלמה גנור? אנו חיים בעידן הפלורליזם והפתיחות ואדם דוגמת שלמה גנור המפרש ומיידע מליוני ערבים הינו דבר רגיל ביותר; לאמיתו של דבר, הופעה זו, כמו גם הופעתם של עשרות אישים ישראליים בערוצי הלווין הערביים, מסייעת רק לשיווק העמדה הישראלית וליצירת קשר טבעי ביותר בין הצופה הערבי לבין עמדה עמדה זו...

 

נתניהו, כמו גם יצחק מרדכי ודני  נווה, הפכו לכוכבים שאין להם מתחרים בעולם הערבי... אני יכול להשבע כי מליוני קללות מוטחות בנתניהו ובממשלתו בעולם הערבי, מאחורי גבם... אך מהי החלופה? מפלגת העבודה. ערוצי הלווין הערביים בסיועו של שלמה גנור, משווקים את מפלגת העבודה או את האלטרנטיבה לנתניהו (פרס? ברק? שחק?) מקרב אוהביו של "השלום הצודק" ו"הבטחון" ותומכי "השבת החיוך לפניהם של ילדי העולם הערבי"...  כך טובעים האנשים במערבולותיו של שלמה גנור..."[4]

 

ד"ר מחמד עלי אל-פרא, התראיין ליומון הרשות הפלסטינית ואמר: "הארועים שפגעו באומתנו הערבית ומצבנו המתדרדר, אל מול הגאוותנות והיהירות הישראלית מוכיחים לנו ולכלל הציבור כי האופציה הצבאית היא היחידה שתאפשר התמודדות עם המצב הטראגי...[5]  אנו איננו קוראים למלחמות ואיננו רוצים במלחמות, משום שאנו העם שנכווה מאש המלחמות יותר מכל עם אחר. אנו מעוניינים בבטחון ובשלום עבורנו ועבור כל עמי העולם אוהבי השלום; אלא שהלחימה נכפתה עלינו והפכה לגורל גזור עבורנו...

 

ישראל ומנהיגיה לא ינוחו ולא ישקטו עד שיגיעו להכחשה מוחלטת של [קיום] הצד האחר. הם הוכיחו זאת באירופה, כאשר בחרו לחיות בגטאות, דבר המהווה ביטוי מעשי להתכחשות [לקיומן] של האחר...

 

סבורני כי ההסדרים המדיניים הנוכחיים קמו ביסודם על חשבון האקסיומות של המאבק, אך אין משמעות הדבר שאקסיומות אלו יעלמו לעד ושאין זו זכותנו וזכות הדורות הבאים לבחון מחדש את הבסיס המוצק הזה... גם אם מאזן הכוחות כיום אינו לטובתנו, אין זה אומר בהכרח כי המצב ישאר כך בעתיד. אנו חיים בעולם המשתנה באופן מתמיד... הסכמים בין מדינות בעבר שיקפו את התנאים ששררו בעת חתימתם ועל הצד המובס נכפו תנאיו של הצד המנצח. אלא שברגע שהשתנו התנאים, החל הצד המובס לפעול מעמדה של כח כדי להסיר את העושק שדבק בו. מכל מקום, ההסדרים המדיניים הנוכחיים [בין ישראל לפלסטינים], גם אם ביטלו כמה מן האמיתות המוצקות, תקפים לדעתי רק לתקופה הנוכחית, ואין כל הכרח שהמצב יישאר בעינו, בעיקר אם אותם הסדרים אינם מגשימים את מטרותיהם וניסוחם...

 

המטרה בחגיגות [החמישים למדינת ישראל] היא להשריש את טענותיהם של היהודים כאילו יש להם קשר לפלסטין עוד מימי קדם... כידוע, ירושלים לא היתה יהודית; העיר היא ערבית ביסודה ובנו אותה היבוסים שהתפצלו מן הכנענים... אפילו השם 'ישראל' לטענתם ניתן ליעקב ומשמעותו 'עבדו של אללה'. יעקב ולפניו אביו יצחק וסבו אברהם לא היו יהודים או נוצרים, כפי שנאמר בקוראן. הדת היהודית, או דת משה, הופיעה בימיו של הנביא משה, כלומר כשמונה מאות שנה לאחר מותו של הנביא יעקב. היהודים, כידוע לכל, הם זייפניה הגדולים ביותר של ההסטוריה...

 

לירושלים יש מעמד דתי חשוב בליבותיהם של המוסלמים ושל הנוצרים... צלאח אל-דין אל-איובי הצליח לשחרר את ירושלים מידי הצלבנים בשם הדת ותחת דגל הג'יהאד האסלאמי. כידוע לכל, ישראל כבשה את ירושלים והיא רוצה לשמור אותה בטענות-שווא דתיות. לפיכך, שיחרורה של העיר צריך להעשות מאותה נקודת מוצא [כמו צלאח אל-דין]... כפי שהצלב היה סיסמת המלחמה של הצלבנים, מגן הדויד הוא סיסמת המלחמה בה פתחה הציונות נגדנו; וכפי שמלחמות הצלבנים ניצלו את הדת כדי להשיג מטרותיהן בארצנו, הרי שהמתקפה הציונית הנוכחית נוקטת באותה השיטה. משום כך, עלינו להתמודד עם התוקפנות הזו באותה הדרך [בה נהג צלאח אל-דין].[6]

 

במפגש שהתקייים בין חברי הכנסת הערביים לשגריר ארה"ב בישראל התלוננו חברי הכנסת וליד צאדק ואחמד סעד על אפלייתם של תושביה הערביים של מדינת ישראל לאורך חמישים שנות המדינה בכל התחומים ובעיקר בחינוך ועל כך שהסיוע האמריקאי לישראל מתעלם מערביי ישראל, המהווים 20% מהאוכלוסיה. השגריר ווקר השיב כי התענינותו של המימשל האמריקאי בסוגיה הפלסטינית מנעה ממנו מלעסוק בבעיותיהם של הערבים תושבי מדינת ישראל והבטיח לתקן את הדבר. אלא שהיועץ המדיני בשגרירות האמריקאית מיהר לתקן את דברי השגריר ואמר לחברי הכנסת הערביים כי עליהם לעשות יד אחת כדי לפתור את בעיותיהם של הערבים בתוך ישראל ולא לצפות לכך מכוחות חיצוניים.[7]

  

ירושלים:

 בכתבה ששודרה השבוע בערוץ 2 של הטלביזיה הישראלית דווח כי הרשות הפלסטינית החלה בהקמת מבנה חדש עבור הפרלמנט הפלסטיני בכפר אבו דיס שבשולי ירושלים. בכירי הרשות הפלסטינית מיהרו להכחיש דיווח זה. מושל ירושלים ברשות הפלסטינית, ג'מיל עת'מאן, אמר כי הבניין ישמש כמרכז אקדמי והסיף כי מושבו של הפרלמנט הפלסטיני יקום בעתיד אך ורק בלב ירושלים ואילו המבנה הזמני עבור הפרלמנט יוקם ברמאללה.[8]

 

עת'מאן התייחס בהזדמנות אחרת למסעות ההתרמה עבור ירושלים הנערכים ברחבי העולם הערבי ואמר כי לירושלים לא הגיע ולו דולר בודד מכל אותן פעילויות.[9]

 

בפגישה שנערכה בין משלחת של הקונסולים הזרים בירושלים לצוות מטעם משרד ההקדשים ברשות הפלסטינית, מתח תת שר ההקדשים ברשות הפלסטינית, השיח' יוסף ג'מעה סלאמה, ביקורת על "ההצעה הישראלית שתוגש לכנסת לפיה 'כותל אל-בראק' [הכותל המערבי] שייך ליהודים." סלאמה הוסיף: "אנו מכריזים קבל עם ועדה שהאו"ם החליט ב1929-, בעקבות הארועים שהתרחשו בין המוסלמים ליהודים, ש'כותל אל-בראק' מהווה חלק בלתי נפרד ממסגד אל-אקצא. הכותל שייך למוסלמים ולא ליהודים ועל הישראלים לדעת כי המוסלמים דבקים בארצם ובמסגד זה והם לא יתירו לאיש לפגוע במקומות הקדושים להם."[10]

פעילות תנועת ה'חמאס':

 השיח' יאסין ממשיך במסעו במדינות ערב ומדינות האסלאם, למרות מורת הרוח שהביעו בכירים ברשות הפלסטינית. מורת רוח זו הגיעה לשיאה כאשר ביקר יאסין בשבוע שעבר בכווית, שהסכימה לקבלו בשעה שטרם יושרו ההדורים בינה לבין אש"ף, מאז תמך האחרון בעראק בעת כיבושה של כווית. יאסין אף היווה את אחת הסיבות להתפטרותו של שר החוץ הכוויתי השבוע, שהתנגד לקיומו של הביקור.[11]

 

השיח' יאסין המשיך בסיורו והגיע לתימן, שם קיבל תואר דוקטור של כבוד מטעם אוניברסיטת צנעאא'. נשיא האוניברסיטה, הד"ר עבד אל-עזיז אל-מקאלח, שנטען כי הוא בעל קשרים טובים עם אש"ף, הכריז בטקס כי השיח' יאסין הוא נציגם של הפלסטינים, בציינו כי תנועת ה'חמאס' היא ששמרה על העקרון, בשעה שהאחרים [הכוונה לאש"ף] נכשלו.[12]

 

מתימן המשיך יאסין לדמשק בירת סוריה, שגם יחסיה עם הרשות הפלסטינית מעורערים. יאסין נפגש לשיחה ממושכת עם נשיא סוריה, חאפט' אל-אסד, כמו גם עם שר ההסברה הסורי, מחמד סלמאן, ועם יושב ראש הפרלמנט הסורי, עבד אל-קאדר קדורה. בפגישות נכחו אישים בכירים ב'חמאס' ובהם חבר הלישכה המדינית של התנועה ,עמאד אל-עלמי, שעבר מטהראן לדמשק והוא ייצג את 'חמאס' בסוריה החל מיולי 98.[13]

 

לקט ידיעות קצרות:

 שבועון התנועה האסלאמית בישראל מדווח בזעזוע על בית ספר באחד הכפרים באזור נצרת שעל קירותיו הודבקו תמונותיה של "דנה אינטרנשיונל הסוטה". עוד נכתב בידיעה: "כמה מהתלמידים גינו את מעשה התועבה הזה ושאלו מה המטרה בתליית תמונות של היצור/יצורה הזה בבית ספר ערבי! מדוע לא הוסרו התמונות לאלתר? היכן היו המנהל, המורים והסגל החינוכי? באותו בית ספר עומד מורה מול הכיתה ומקלל את האלוהות ברוב חוצפתו. מה עושים ההורים המחנכים את ילדיהם על אמות המוסר של הדת ושולחים אותם לבית הספר, רק כדי שאלה יחזרו עם מידע אודות דנה אינטרנשיונל וקללותיו של מורה כנגד האלוהות. לאן הגענו?"[14]

 

השיח' ח'לאד מהנא, נטל חלק במשלחת של התנועה האסלאמית בישראל שביקרה בקהילות האסלאמיות באיטליה. השיח' מהנא מספר כי המוסלמים באיטליה "מבינים כי ההשפלה שהיא מנת חלקה של האומה האסלאמית מהווה את הסיבה לאובדנה של פלסטין והם מייחלים ליום בו תשוחרר ירושלים משבייה ומהשפלתה. המוסלמים באיטליה סבורים כי כאשר ישובו האנשים לאסלאם, תשוב ירושלים ותתפוס את מקומה [הראוי] תחת השמש, האסלאם ישוב להנהיג את העולם ופלסטין תשוב להיות כשהיתה... המוסלמים באיטליה אינם מתענינים בדבר פרט לירושלים ואינם מדברים על שום נושא פרט לירושלים. במעמקי תודעתם קבועים ירושלים ומסגד אל-אקצא... ירושלים עבור המוסלמים באיטליה, כמו גם עבור המוסלמים בצרפת ובגרמניה עמם נפגשנו גם כן, היא הסוגיה החשובה ביותר שלעומתה מתגמדות כל הבעיות..."[15]

 


[1] אל-חיאת אל-ג'דידה, 19-5-1998

[2] אל-איאם, 22-5-1998

[3] צות אל-חק ואל-חריה, 22-5-1998

[4] צות אל-חק ואל-חריה, 22-5-1998; התקפה זו אינה היחידה. העתונות הפלסטינית מפנה את חציה לעתים לתקשורת הישראלית בשפה הערבית; ראה מאמרו של מרואן ברזק "עכברושים וגמדים", אל-חיאת אל-ג'דידה, 1-9-1997

[5] אל-פרא אומר את הדברים ליומון הרשות הפלסטינית  אל-חיאת אל-ג'דידה במסגרת סדרת ראיונות יומית של אישים פלסטינים שונים המביעים כולם תמיכה באופציה הצבאית.

[6] אל-חיאת אל-ג'דידה, 18-5-1998

 [7]אל-איאם, 22-5-1998

[8] אל-חיאת אל-ג'דידה, 22-5-1998

[9] אל-חיאת אל-ג'דידה, 20-5-1998

[ 10]אל-קדס, 21-5-1998

[11] אל-חיאת אל-ג'דידה, 19-5-1998

 [12]אל-רסאלה, 21-5-1998

[13] אל-קדס, 22-5-1998

  [14]צות אל-חק ואל-חריה, 22-5-1998

[15] צות אל-חק ואל-חריה, 22-5-1998

תגיות