המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
קיפאון הלכתי של חכמי הדת מול מותם של מאות עולי רגל
2/2/2006


קיפאונם ההלכתי של חכמי הדת בעקבות מותם של מאות עולי רגל

אחד מטקסי העלייה לרגל באסלאם – הטקס בו רוגמים המאמינים את "השטן" באבנים - הסתיים השנה במותם של 363 עולי רגל כתוצאה מהצטופפות 600,000 איש באתר הטקס בציפייה לשעת הצהרים שבה, על פי המסורת המוסלמית, אמור להתחיל הטקס. האסון עורר ביקורת קשה על חכמי הדת המוסלמים שלא אפשרו להרחיב את מסגרת הזמן המיועדת ליידוי האבנים - על מנת לאפשר פיזור רחב יותר של עולי הרגל - למרות שהנסיבות השתנו מאז זמנו של הנביא ומספר עולי הרגל מגיע למיליונים. להלן התגובות הבולטות לפרשה:

 

שר הפנים הסעודי וראש הוועדה העליונה לארגון העלייה לרגל, האמיר נאיף בן עבד אל-עזיז, קרא לחכמי הדת בסעודיה ובעולם המוסלמי למצוא בשריעה פתרונות הלכתיים שייקלו על עולי הרגל לקיים את הטקס הן לפני הצהרים והן אחרי הצהרים על מנת להגן על חייהם.[1]

 

בעל טור סעודי ביומון הבינערבי  "אל-שרק אל-אוסט", חוסין שובכשי, מתח ביקורת על הקיפאון המחשבתי של חכמי הדת: "לא ניתן לבדוק את המקרה הכאוב הזה מבלי להתמודד עם חוות דעת הלכתיות אשר אסרו מכל וכל את טקס יידוי האבנים לפני הצהרים. זאת במהלך שנים ארוכות של קיפאון בהפעלת שיקול דעת עצמאי וחוסר הקשבה מוחלט לדעות שהזהירו שוב ושוב [מפני סכנת ההצטופפות ההמונית] ודרשו להרחיב את חוות הדעת ההלכתיות המקלות...

 

כמה מצער שאפילו ביום הטקס עצמו התפרסמה עמדה דתית הקובעת כי הדבקות 'בזמן מוגדר' ליידוי האבנים היא העמדה המכריעה. עמדה זו גרמה בצורה זו או אחרת לצפיפות ולהסתבכות שהביאה לאסון. אין להמשיך עוד לזלזל בחיי אנשים בשל חוות דעת הלכתיות הדבקות בפירוש מילולי ואינן מתחשבות במצב ובתנאים שהשתנו...

 

ישנן חוות דעת הלכתיות שונות הקשורות לדיני העלייה לרגל - חלקן חושפות דלות ושיתוק בתחום פסיקת ההלכה, וחלקן מאמינות – באופן מעשי ולא תיאורטי – כי ה'שריעה' מתאימה לכל זמן ומקום...

 

תפקיד העולם ההלכתי הוא לבחון בהתמדה את הטקסטים ההלכתיים ואת הפירושים המתאימים השומרים על קדושת חיי המוסלמים... במקום לדבוק בפרשנות של אדם מסוים שהפעיל שיקול דעת ההלכתי בהתאם לידע המוגבל שלו..."[2]

 

בעל הטור ביומון "אל-שרק אל-אוסט", אל-סיד ולד אבאהו, כתב: "השתתפתי בעלייה לרגל מספר פעמים ותמיד נוכחתי לדעת כי התקלה הגדולה ביותר בארגון העלייה לרגל מקורה בכישלון חכמי הדת המוסלמים להציג פתרונות הלכתיים לבעיות העכשוויות. עולי הרגל אינם יכולים לצפות מן השלטונות המפקחים לפתור בעיות אלו משום שהן קשורות לענייני פולחן טקסיים ולא לארגון...

 

בשנים האחרונות היה טקס [יידוי האבנים] המקור הראשי לאסונות שהתרחשו בזמן החג'. למרות שהשאלה נתונה במחלוקת ומעולם לא זכתה להסכמה כללית, רוב חכמי ההלכה עדיין מדגישים כי חובה לדבוק בדין הרווח והמפורסם [לפיו יידוי האבנים חל אחר הצהרים]. זאת, גם אם המחיר הוא [מותם של] מאות עולי רגל ומבלי שהם נותנים את דעתם על כך שאין זה אפשרי ששני מליון עולי רגל יעברו [בדרכם לביצוע הטקס] על פני גשר בפרק זמן שבדרך כלל אינו עולה על שש שעות.

 

עמדה מוגבלת זו הופכת לתקלה מסוכנת בשיטת הפרשנות ובדרכים בהן יש לקרוא את הטקסט [הקדוש] ולהחילו על המציאות. פגם דומה אנו מוצאים בעניינים מהותיים נוספים רבים המעסיקים כיום את המוסלמי המודרני המקפיד גם על דבקות באמונתו ודתו וגם על השתלבות בתקופתו...

 

למרות שמרבית חכמי ההלכה... מדברים רבות על פתיחת שערי האג'תהאד [קרי: הפעלת שיקול דעת עצמאי בענייני הלכה] ועל כינון אווירה של התחדשות, לעיתים נדירות הם נוהגים ברצינות במה שמתחייב מעמדה זו המצריכה מאמץ פרשני שיטתי החורג מעבר להפצת חדית' קדום..."[3]

 

הסופר הסעודי שתיוי אל-ע'ית'י כתב ביומון הסעודי "אל-וטן": "המקרה האחרון מציב את המשבר ההלכתי שלנו כאומה 'הדבקה במילה הכתובה' במסגרת רחבה יותר [מאשר נושא טקסי החג']... איננו מסוגלים להדביק את השינויים וההתפתחויות המהירות שחלו בתקופתנו ולכן אנו נמצאים במצב של מבוכה הלכתית מול השינויים המהירים של זמננו והצרכים המודרניים. מבוכה זו היא אחד הגילויים של נחשלותנו התרבותית במערכת הבינלאומית והיא אחד ההיבטים של המשבר ההלכתי בו מצויים מרבית חכמי ההלכה שלנו. זאת משום שהם קשורים במחשבתם לעבר ולכן  רבים מהם הנם חסרי השקפה הלכתית בעלת יכולת התחדשות...

 

הכרחי הוא שחכמי הלכה רבים יפעלו לחיזוק הכללים ההלכתיים המקלים והכללים הנוגעים לטובת הכלל ויסתמכו במידה רבה יותר על הכוונה ההלכתית ולא רק על ההיבטים החיצוניים והמפורשים של הטקסט..."[4]

 

יועץ התקשורת והעורך לשעבר של היומון הסעודי "אל-וטן", ג'מאל אחמד ח'אשוקג'י, כתב: "קולם של חכמי הדת הסעודים המבקשים להפעיל שיקול דעת הלכתי עצמאי, שיביא תועלת למדינה ולמאמינים ואשר מבקשים להשתחרר מהשקפתה של אסכולה הלכתית אחת ויחידה החל [להישמע]. הנהגת הממלכה הסעודית לא חדלה לדרוש זאת. סעודיה והנהגתה קשורות לאסלאם קשר איתן, אך המדינה והנהגתה תמיד הקדימו את הממסד הדתי הרשמי בהשקפתן לגבי העתיד. לממסד הדתי שמור מקום של כבוד, גם אם המדינה נאלצה לחרוג [מהמלצותיו] בשל עמדותיו הנוקשות בשאלות מודרניות... שתי הסוגיות האחרונות בעניין זה הם נושא הטלפונים הניידים עם המצלמות שכמעט והפך אותנו דוגמא לנחשלות, וחשוב מכך שאלת הביטוחים, שלגביה אילו קיבלה המדינה את עמדת הממסד [הדתי], לא היינו היום חלק מארגון הסחר העולמי[5]...

 

נושא יידוי האבנים אחרי הצהריים הוא דוגמא למשבר הקיים בסעודיה ביחס להלכה המתעקשת על העתקה [של מנהגים ודינים] מתוך ספרי הקדמונים ואפילו לא מכל הקדמונים אלא רק מחלקם הקטן...

 

השיח' עבדאללה אל-מטלק, חבר מועצת חכמי הדת הבכירים [בסעודיה], היה בין האמיצים המעטים מקרב חכמי הדת שהביעו את עמדתם השונה וההגיונית [בסוגיית טקסי החג']... הוא הפתיע את צופיו בערוץ הראשון של הטלוויזיה הסעודית יומיים לפני שהתרחש האסון כשהביע חוות דעת הלכתית ברורה כי מותר ליידות אבנים לכל אורך היום. לו מועצת חכמי הדת הבכירים היתה מקבלת חוות דעת זו והמשרד לעניינים אסלאמים היה מפיץ אותה בין חכמי ההלכה... שהמשיכו בעקשנות מופלאה לפרסם חוות דעת הלכתיות לפיהן אין [לקיים את טקס] יידוי האבנים לפני הצהרים, ניתן היה  להימנע מאסון זה שלא ניתן לזלזל בו כפי שעשה אחד הדרשנים. דרשן זה הוציא מחשבון וחישב כי 'שיעור ההרוגים – 14 לכל מאה אלף - אינו גדול במושגים בינלאומיים [במצבים של צפיפות יתר]...

 

עמדת השיח' אל-מטלק יחד עם חכמי דת נכבדים כמו השיח' צאלח אל-סדלאן והשיח' עבד אל-מחסן אל-עביכאן משיבה את האמון במוסדות פסיקת ההלכה בארצנו וביכולתם לתת מענה לדרישות להתחדשות ולשינויים שמכתיבה התקופה [המודרנית]. זאת מבלי לפגוע בעקרונות וביסודות [של האסלאם]..."[6]

 



[1]  אל-שרק אל-אוסט, 14.1.2006.

[2]  אל-שרק אל-אוסט, לונדון, 17.1.2006.

[3]  אל-שרק אל-אוסט, לונדון, 19.1.2006.

[4]  אל-וטן, סעודיה, 20.1.2006.

[5]  באוקטובר 2004 הוציא המופתי של סעודיה פתוא האוסרת שימוש בטלפונים ניידים עם מצלמות. עם זאת טלפונים אלה הוברחו ונמכרו בסעודיה ולכן המליצו כמה משרדי ממשלה להתיר את השימוש בהם. המלצתם  התקבלה. גם נושא הביטוחים חדש באופן יחסי בסעודיה. כך למשל, ב-2002 אישרה סעודיה ביטוחי רכב וביולי 2003 אושר תקנון ביטוחי בריאות.

[6]  אל-וטן, סעודיה, 17.1.2006.

תגיות