המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
כותב סעודי: השיח האסלאמי הקיצוני נהנה מחסות השלטון
20/12/2005

איש אקדמיה סעודי: השיח האסלאמי הקיצוני נהנה מחסות השלטון

ח'אלד אל-דח'יל, איש אקדמיה סעודי ובעל טור בעיתון "אל-אתחאד" היוצא לאור באיחוד האמירויות הערביות, מלין על כך שהשיח הדתי בסעודיה נהנה מחירות רבה בחסות השלטונות, למרות שלעיתים הוא מתנגש עם עמדות המדינה ועם האינטרסים שלה. לדבריו, השיח הדתי הצליח להשתלט על תכניות הלימודים בבתי הספר ומונע מהתלמידים להכיר את ההיסטוריה העולמית מחשש שאמונתם תתערער.[1] להלן תרגום חלקים מן המאמר:

 

"הטרור הופיע לראשונה בעולם הערבי מתוך השיח הדתי כתוצאה מהקיצוניות אליה נטה שיח זה. אך הדבר קרה גם משום שהקיצוניות קנתה לה שלטון חברתי עריץ. הקיצוניות לא היתה זוכה לשלטון כזה ללא חסות רשמית [אותה קיבלה מן השלטונות], גם אם לא היתה כוונה לספק לה חסות זו. כאשר חופש התנועה וחופש הביטוי אינם חורגים מגבולות השיח הדתי, הקיצוניות היא שמרוויחה מחסות השלטון ומשתמשת בה למימוש מזימותיה ורעיונותיה... תחומי השיח [האחרים] אינם זוכים ללגיטימיות שיש לשיח הדתי הקיצוני הרווח, לא לחסות שהוא נהנה ממנה, ולא למידת הסבלנות והסלחנות שהמוסדות הרשמיים במדינה מגלים כלפיו. כתוצאה מכך, השיח הדתי נהנה מחירות רבה, המתחרה אפילו בחרות שהמדינה נוטלת לעצמה...

 

הדוגמאות לכך רבות: הקריאה לצעירים לצאת לג'יהאד מחוץ לגבולות המדינה ורשויותיה, מחוץ לגבולות מדיניותה, ולעיתים אף נגד מטרותיה; אימוצן והפצתן של עמדות תיאולוגיות המנוגדות למדיניות המדינה ולאינטרסים עקרוניים וקבועים שלה, עמדות המתנגשות באינטרסים אלה בצורה משוועת. מפליא הוא, שהשיח הדתי עושה זאת מתוך מוסדות המדינה עצמם, תוך שהוא משתמש ברשויות המדינה, בכספי המדינה ובבימותיה. ראה, למשל, כיצד הצליח השיח הדתי בקלות מעוררת תמיהה, להשתלט על התכניות של משרד החינוך והתרבות, ולפיכך לשלוט באופן מלא על ההחלטה מה ניתן לכלול בתכניות אלה, ובמיוחד תכניות בנושאי חברה ודת, ומה אין לכלול בהן. זאת בהתאם לקריטריונים שקובעים בעלי השיח [הדתי] לפי ראייתם הם, ומבלי להתחשב במדיניות, בחוקים ובאינטרסים של המדינה.

 

כך, למשל, גם כל הקשור להיסטוריה של העולם, ובכלל זה ההיסטוריה של אירופה ואמריקה, למעט ההיסטוריה האסלאמית, הוצא מתוך לימודי ההיסטוריה בכל שלבי החינוך הממלכתי... זאת למרות שלאמיתו של דבר, סעודיה היא חלק מהעולם ומקיימת איתו קשרים... באמצעות הסכמים ואינטרסים השלובים אלה באלה. מדוע למנוע מן התלמידים להכיר את ההיסטוריה העולמית, ובמיוחד את ההיסטוריה האירופית והאמריקאית? מהי המטרה החינוכית העומדת מאחורי זה? הלא העיקרון הפשוט ביותר של החינוך וקביעת תכניות הלימוד הוא העשרת הידע של התלמיד ככל האפשר... החלטה למנוע לימודי היסטוריה עולמית תגרום לבורות של התלמיד בענייני העולם ותו לא, ותשלול מהתלמיד את האפשרות להכיר את העולם ולהתמודד איתו...

 

בהחלטה זו, הציב משרד החינוך והתרבות סימן שאלה גדול סביב הכישורים החינוכיים, הידע והנטיות הפוליטיות והרעיוניות של אלו שעליהם הטיל את האחריות לקבוע ולפתח את תכניות הלימוד הציבוריות. מדוע, לדוגמה, להוציא את לימודי ההיסטוריה העולמית מספרי ההיסטוריה בבתי הספר התיכוניים? קרוב לוודאי שהסיבה היא חששם של בעלי השיח הדתי שמא חשיפתם של התלמידים, בהיותם בגיל הנעורים, להיסטוריה של אירופה ואמריקה בפרט תגרום לתלמידים ולתלמידות להסתנוור מהיסטוריה זו ומהישגיה בתחומי הידע, הטכנולוגיה והפוליטיקה. הסתנוורות זו עלולה להוביל לזעזוע ולהיחלשות אמונתם של התלמידים בהיסטוריה האסלאמית ובזהותם האסלאמית, וכתוצאה מכך, לסטיות מהאמונה בקרב התלמידים והתלמידות. משם יוביל הדבר לניכור בין התלמידים לבין ההיסטוריה האסלאמית שלהם.

 

לאמיתו של דבר, חששות אלו הם חולניים ובלתי נורמליים, ולכן בלתי מוצדקים לחלוטין. יתרה מכך, הם מעידים על חולשה מחשבתית שיטתית וכן על העדר בטחון עצמי והעדר שכנוע מוחלט בכוחו של האסלאם ובעושרה של ההיסטוריה האסלאמית...

 

ייתכן שבעלי השיח הקיצוני מצאו בו מקלט ואישור למגמתם הקיצונית כתוצאה מכך שהם חשו חולשה וחוסר ביטחון ביכולתם לנהל דיאלוג עם דעות ועמדות שונות ולהגיב להן מבלי לחשוש שאמונתם תתערער. ייתכן שהמגע שלהם עם המערב (...באמצעות קריאה, שימוש יומיומי במוצרים הטכנולוגיים של המערב בתחומי המזון והשתייה, התחבורה, הרפואה, התקשורת וכיוצא בזאת)... גרם להם למידה כלשהי של הסתנוורות וספק, וכתוצאה מכך התערער ביטחונם בדברים שהיו משוכנעים לגביהם ואשר קיבלו מאבותיהם. בהתבסס על ניסיונם האישי, הניחו [בעלי השיח הדתי] שאם אחרים, ייחשפו לאותו הדבר, ובמיוחד בני הנוער, התוצאה תהיה זהה...

 

למעשה, בבסיסה זוהי גישה המטילה ספק באסלאם וביכולתו לחיות בדו קיום עם מערכות רעיוניות אחרות, זאת מבלי לחשוש פן יגרום הדבר להיחלשות או להתערערות של האסלאם, ובעקבות כך לתבוסתו. אדם מובס, אינו מייצר אלא מחשבה תבוסתנית, וזה מה שקורה לתכניות הלימוד בארצנו...

 

דוגמה אחרת לכך שהשיח הדתי מטיח האשמות תיאולוגיות [אפילו] במדיניות המדינה מופיעה בספר "המונותאיזם" ["אל-תוחיד"] לכתה יב'. בפרק החמישה עשר כתוב: 'השתייכות לזרמים של כפירה, כגון הקומוניזם, החילוניות, הקפיטליזם וזרמים כופרים אחרים, מהווה נטישה של האסלאם [שדינה מוות]. אם אדם הנמנה עם הזרמים האלה מתיימר להיות מוסלמי, הרי שזוהי צביעות גדולה...'

 

סעודיה, כמו מדינות אחרות בעולם, שייכת עתה למשטר הקפיטליסטי. נשאלת השאלה האם משתמע מכך שכותבי הטקסט הזה [בספרי הלימוד] מאשימים את סעודיה בכפירה בשל השתייכותה למשטר הקפיטליסטי העולמי?...

 

סתירה זו מלמדת כי המדינה אינה מוצאת דרך, ואולי אינה רוצה למצוא דרך, להביא לרציונליזציה של השיח [הדתי] ולשים קץ לשליטתו הנראית לעיתים קרובות כשליטה שקולה לזו של המדינה... התוצאה הטבעית היא שהשיח הקיצוני ההגמוני שולט שלטון עריץ כמעט בכל דבר – בבית הספר ובאוניברסיטה, במסגד, במערכת המשפט ובמוסדות התקשורת והתרבות האחרים..."


[1] אל-אתחאד, איחוד האמירויות הערביות, 15.11.2005. המאמר התפרסם גם באתר הכוויתי העוסק בדמוקרטיה ובזכויות אדם: https://www.kwtanweer.com/articles/readarticle.php?articleID=576  5.12.2005

תגיות