המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
במצרים תוקפים ביקורת אירופית על מצב זכויות האדם במדינה
30/1/2008

 

          במצרים תוקפים ביקורת של האיחוד האירופי על מצב זכויות האדם במדינה

 

ביקורת חריפה נמתחה במצרים על החלטת הפרלמנט האירופי שהתקבלה לאחרונה, לגנות את מצב זכויות האדם במדינה. בחוגי השלטון המצרי טענו כי ההחלטה האירופית איננה מבוססת, מתנשאת ומהווה התערבות בענייניה הפנימיים של מצרים. מגעים שנקבעו מראש בין מצרים לגורמים אירופיים בוטלו, והפרלמנט המצרי אף איים לנתק את יחסיו עם הפרלמנט האירופי. קו תוקפני זה שלט גם במאמרים בעיתונות המצרית. עם זאת, מקצת מהכותבים המצריים טענו כי התגובה המצרית להחלטה האירופית היתה מוגזמת, ואף פגעה באינטרסים של מצרים. להלן תרגום חלקים מהתגובות המצריות  להחלטת הפרלמנט האירופי:

 

מובארכ: מצרים לא תקבל מאיש שיעורים בזכויות אדם

עוד בטרם התקבלה החלטת הפרלמנט האירופי לגנות את מצב זכויות האדם במצרים, איים הפרלמנט המצרי לנתק את היחסים עם האיחוד האירופי ועם המועצה האירופית-מזרח תיכונית, אם תתקבל הצעת ההחלטה.[1] לאחר שזו התקבלה, זימן משה"ח המצרי את שגרירי מדינות האיחוד האירופי והביע בפניהם את מחאתו, וכתגובה הודיע על החרמת שיחות ההתייעצות הפוליטיות שאמורות היו להתנהל בין בכירים מצריים לבכירי האיחוד האירופי במהלך חודש ינואר.[2] שה"ח המצרי, אחמד אבו אל-ע'יט, אף אמר כי ההחלטה מעידה על בורותו של הפרלמנט האירופי בכל הנוגע למצב זכויות האדם במצרים, וכי לשון ההחלטה מתנשאת.[3]

 

נשיא מצרים, חוסני מובארכ, הגיב להחלטה האירופית בראיון לשבועון האופוזיציוני "אל-אוסבוע": "מצב זכויות האדם במצרים מוערך על ידי המצרים עצמם בהתאם להתפתחויות שחלו בתחומי חופש הביטוי וזכויות האדם הפוליטיות, הכלכליות והחברתיות. מצרים אינה זקוקה להרצאות או לשיעורים מאיש. על כל אחד לשים לב למצב זכויות האדם בארצו הוא. אנו מתנגדים למדיניות של איפה ואיפה. לעולם לא נסכים להתערבות בענייניה הפנימיים של מדינתנו, שכן מצרים היא מדינה עצמאית וריבונית, והיא לעולם לא תהיה מוכנה שמישהו ייתן לה שיעורים בזכויות אדם או בכל דבר אחר...

 

ברצוני לומר לכל מי שמעוניין לפגוע במצרים, בין אם מדובר בגורמים פנימיים או חיצוניים: מצרים פועלת ליישום אג'נדת הרפורמה שלה בהתאם לערכים המצריים ולניסיון המצרי, מבלי לייבא ניסיון מאיש ומבלי לקבל אף אג'נדה שאינה עולה בקנה אחד עם ערכינו, עקרונותינו וניסיוננו. במצרים יש עיתונות חופשית, מועצה לאומית לזכויות אדם, חברה אזרחית בצמיחה, מפלגות, פרלמנט ומערכת משפטית הוגנת, וכל אלה הם גופים החושפים כל הזמן הפרות כלשהן [של זכויות אדם]. אנו פועלים מיד לתיקונן ודנים את מבצעיהן..."[4]

 

 "אל-אהראם": חלק מהאירופאים חיים בדמיונות העבר

ביטוי לזעם שעוררה החלטת הפרלמנט האירופי ניתן במאמר המערכת של היומון המצרי הממסדי "אל-אהראם": "לעיתים נדמה כי חלק מהאירופאים חיים עדיין בדמיונות השווא של העבר, וחושבים שהם האדונים בעוד האחרים הם עבדים. הם סבורים כי הקולוניאליזם עוד קיים, וכי מה שמכונה בספרות של הקולוניאליסטים 'שלטון האדם הלבן' ימשיך להתקיים לנצח, למרות שבמציאות תקופת הקולוניאליזם הסתיימה מזמן, לבלי שוב.

 

מאחר שחלק זה [של האירופאים] כולא עצמו במנעולי העבר ובמערות העטלפים, נדמה לו כי יש לו זכות לכפות את דעתו ואת חסותו על עמי העולם השלישי, בהיותם, בראייתו, עמים נחשלים שטרם בשלו [לשלוט בעצמם]. האדון האירופי הזה... אף מרשה לעצמו לקבוע מהן אמות המוסר שלפיהן צריכות מדינות אלה לנהוג. מטבע הדברים, הוא כועס מאוד כאשר עמים אלה אומרים לו: 'לא, אדוני הלבן! גדלנו ובגרנו ואנו מסוגלים להנהיג את עצמנו בכוחות עצמנו.'

 

מחשבות אלה עולות על הדעת כאשר עוקבים אחר מה שקורה עתה בפרלמנט האירופי ביחס למצרים. הפרלמנט [האירופי] קיבל החלטה תמוהה ומעוררת דאגה המגנה את מה ש[האירופאים] מכנים 'הפרות' זכויות האדם במצרים. קריאה [קפדנית] של עמדת האיחוד האירופי כלפי מצרים מצביעה על מספר עובדות: ראשית, החלטה זו איננה מחייבת, והיא לא זכתה לקונצנזוס או אפילו לרוב אירופי, שכן רק 52 מתוך 795 צירים בפרלמנט הצביעו בעדה. ומי העניק למיעוט [חלש] זה את הזכות לדון את מצרים ולגנותה?

 

הפרלמנט האירופי מתעלם מהחיוב ועוסק בשלילה

שנית, החלטת [הפרלמנט האירופי] התמקדה בכמה היבטים [יוצאי דופן] בחיים במצרים, מבלי להתבונן בתמונה המצרית הכוללת כיום. מטבע הדברים, ישנם כמה דברים שליליים, כבכל מדינות העולם, ובכללן הוותיקות שבמדינות הדמוקרטיות והמתקדמות. אך ישנם גם דברים חיוביים רבים שהושגו על ידי רפורמה פוליטית. אם כך, מדוע להתעקש להפנות את הזרקורים [לפן] השלילי ולא לזה החיובי? האין כוונת הדבר לפגוע [במצרים] ולהשמיצה?

 

שלישית, כבר אין מקום היום ללשון של התנשאות, שחצנות ויהירות בשיח בין המדינות או בשיח בין ארגונים בינ"ל לבין מדינות, משום שלשון זו מזיקה ואינה משיגה את המטרה המיוחלת. כל בר דעת בקהילה הבינ"ל יודע כי [שימוש] בלשון שקטה המבוססת על עובדות היא האפקטיבית ביותר לרפורמה (אם אכן יש שם כאלה המעוניינים באמת ברפורמה).

 

לבסוף, מי שעוקב אחר הסיפור הזה ישים לב [לכמה] דברים מוזרים ומפליאים המעוררים גיחוך ותמיהה. למשל, [הפרלמנט האירופי] מנפח אירוע בודד ומתבסס עליו, כך שנדמה כאילו המדינה [כולה] סובלת מעינויים ומהפרות [של זכויות אדם], בעוד הוא מתעלם מההפרות האמיתיות והמתועבות שנעשות בבתי כלא כמו אבו ע'ריב [בעיראק] וגואנטאנמו. כמו כן [האירופאים] מדברים על פיגור ברפורמות הדמוקרטיות במדינה מסוימת, ולא מתייחסים להפרות [זכויות האדם] היומיומיות ולרצח החינם של עשרות אנשים, בפלסטין, בעיראק או בסומליה.

 

חומרתה של מדיניות איפה ואיפה זו מתבטאת בכך שהיא מוחקת את העובדות, [הורסת] את האמון [בין המדינות] וגורמת לפיגור ברפורמות. יו"ר מועצת העם, ד"ר פתחי סרור, צדק כאשר הצביע על כך שהרקורד של המדינות האירופיות מלא בהפרות של זכויות אדם בכל מקום. האם עלינו להתחיל לגלות את הקלפים, או שעל כל צד לדבוק בענייניו, שאת הדרך הטובה ביותר להתמודד עימם הוא מיטיב לדעת מאחרים?"[5]

 

ביקורת פנימית במצרים: מדוע אנו חוששים משקיפות?

עם זאת, נשמעו בעיתונות המצרית גם קולות נגד תגובתה של מצרים להחלטת הפרלמנט האירופי.

במאמר ב"אל-אהראם" כתב בעל הטור, גמאל זאידה: "בשפה של אינטרסים האם ההסלמה החדה [ביחסים] עם האיחוד האירופי מתקבלת על הדעת, ולאן היא מובילה? האם תוביל [הסלמה זו] להתנגשות הרת אסון בטווח הנראה לעין? אם כן, מדוע זומנו 27 השגרירים האירופאים [ומדוע] הובעה בפניהם מחאה חריפה זו? האם יש לנו יכולת להמשיך בהסלמה עד אין סוף [רק] משום שאנו מתנגדים לתוכן החלטת הפרלמנט האירופי בנוגע למצב זכויות האדם במצרים? או שמא החלנו לסגת כבר לאחר 48 שעות? ואם כך, לשם מה הייתה כל המהומה?

 

אנו מקבלים, אמנם, את המחשבה המזימתית באשר לתפקידה של ישראל בדחיפת חברי הפרלמנט האירופי לאשר את ההחלטה הזו, אך מה עשינו אנו? האם נמשיך לילל ולבכות כפי שעשינו עם איפא"ק והלובי הישראלי בחוגי הקונגרס האמריקאי [סביב ההחלטה להקפיא חלק מהסיוע האמריקאי למצרים]? איזה מן פתרון הוא זה שהדיפלומטיה המצרית מצאה [לעצמה]? במקום שתהיה [לה] דעה ברורה שעל פיה תנהג ברמה הבינ"ל, [הדיפלומטיה המצרית] מוצאת את עצמה מזה שנים במצב של תגובה. היכן התפקיד הדיפלומטי המצרי רם המעלה בחוגים הבינ"ל?...

 

בואו נודה כי אם לא יהיו ביצועים פנימיים ברמה טובה בכל התחומים, לא יוכלו שגרירי מצרים בעולם להגן על תיק הדמוקרטיה, זכויות האדם ותפקיד החוק בחיי הציבור... דו"ח הפרלמנט האירופי הגזים [אמנם] בסוגית [מנהיגה לשעבר של מפלגת האופוזיציה המצרית 'אל-ע'ד'], המרצה עונש מאסר באשמת זיוף [במערכת הבחירות], אך מה באשר למצב זכויות האדם במצרים? מדוע אנו חוששים משקיפות? מדוע שלא יהיה למצרים רקורד נקי בתחום זכויות האדם?..."[6]

 

בעל טור: התגובה המצרית חסרת בגרות

ד"ר סעיד אל-לאונדי, מומחה ליחסים בינ"ל וכותב במספר עיתונים מצריים, תהה גם הוא על האופן שבו ניהלה מצרים את המשבר עם האיחוד האירופי. בתגובה שמסר ליומון האופוזיציוני "אל-מצרי אל-יום", טען אל-לואנדי כי מצרים התמודדה עם ההחלטה האירופית בצורה שגויה: "אין ספק כי התגובה המצרית לעמדת הפרלמנט האירופי בתיק זכויות האדם במצרים התאפיינה בהתרגשות [יתר] וחוסר בגרות בדומה לאדם הניצב על גזע עץ אותו הוא כורת, כשהוא שוכח כי כאשר ייפול העץ, ייפול גם הוא יחד עימו.

 

איומיה של הדיפלומטיה המצרית כי תיסוג מפגישות ותבטל משא ומתן [עם האירופאים] מזיקים למצרים, משום שבמקרה כזה היא מבודדת את עצמה מדיאלוג עם 27 המדינות החברות באיחוד האירופי... עלינו להודות באומץ בטעויותינו הרבות שאחת מתוצאותיהן הייתה פרסום דו"ח זה...

 

הדו"ח האירופי לא הוכן בן לילה, אלא [הכנתו] ארכה זמן רב וכללה שלבים של מעקב, איסוף, תיעוד וביקורת עד שהתפרסם. נשאלת השאלה: היכן הייתה מצרים לאורך השלבים הרבים שקדמו לפרסום הדו"ח וההכרזה עליו, ומדוע אנו מותירים דו"חות כאלה המרגיזים אותנו להתבשל לאט לאט, ואיננו מתערבים [במהלך הכנתו] ומספקים נתונים, דו"חות והבהרות של עמדותינו, דבר שהיה מביא בהכרח לשינוי התוצאות...

 

ד"ר פתחי סרור, יושב ראש מועצת העם המצרית, שימש [כחבר לשכת ראשי] בתי הפרלמנט האירופאים-מזרח תיכוניים מספר שנים ומה הוא עשה [מתוקף תפקידו למען האינטרס המצרי]? מדוע הוא לא בנה גשרים ומעוזים של אמון הדדי עם בתי פרלמנט אלה?... ד"ר סרור ניהל את המשבר באותה הדרך בה הוא מנהל את ישיבות מועצת העם. לא עלה בדעתו כי דיכוי, צווחנות והחרמה [אינם יעילים] עם המדינות האירופיות הרגילות לשפה של דיאלוג, משא ומתן ודמוקרטיה..."[7]

 

 



[1]  אל-אהראם (מצרים), 17.1.2008

[2]  אל-אהראם (מצרים), 20.1.2008

[3]  אל-אהראם (מצרים), 18.1.2008

[4]  אל-אוסבוע (מצרים), 26.1.2008

[5]  אל-אהראם (מצרים), 19.1.2008

[6]  אל-אהראם (מצרים), 23.1.2008

[7]  אל-מצרי אל-יום (מצרים), 21.1.2008