לקט ידיעות מהרש"פ (25.3-5.4.1999)

זכות השיבה

חבר הועד הפועל של אש"ף ויושב ראש ועדת הפליטים, דר' אסעד עבד אל-רחמן:

"...כאשר אנו מדברים על זכות השיבה, אנו מדברים על השיבה בהתאם להחלטה 194 ולא על שיבה לגדה המערבית ולרצועת עזה. [מדובר] על זכות השיבה לבתיהם ולרכושם של הפליטים, כפי שנקבע בהחלטה הבינלאומית...

"עלינו לזכור באילו פיצויים זכו היהודים מגרמניה [ומדינות] אחרות כאשר הוגלו ממקום למקום. עלינו לזכור לאילו פיצויים זכו בשל סבלם. ברור מאליו שמרגע שהקורבן הפך לתליין, הקורבן החדש זכאי לאותו היחס לו זכה הקורבן הראשון..."[1]

 יחסי פלסטינים-אמריקאים

הפובליציסט מחמד סח'ר עבדאללה:

“...President Arafat stressed during his meeting with Clinton, that there can be no return to violence should the peace process be properly implemented. However, the suspension of peace agreements and the failure of the Palestinians to achieve their own national aspirations through negotiations, might lead to drastic consequences that nobody can forecast.”[2]

פואד אבו חג'לה כותב בטורו היומי בתגובה להחלטת הקונגרס נגד הכרזה חד צדדית על מדינה פלסטינית עצמאית: "...העמדה האמריקאית האחרונה תואמת את המציאות האמריקאית ואת מדיניותו של הממשל הנכנע באופן מוחלט - ועמו מאתיים וחמישים מליון [אזרחי ארה"ב] - ליהירות, לרשעות, ולעריצות של "הלובי הציוני" בארה"ב.

אלא שאנו בתגובה לעמדה זו, שאינה מביכה או מביישת את בעליה, משום שהם איבדו את היכולת להתבייש בעראק, ביוגוסלביה ובמוקדים אחרים של ההשפעה האימפריאליסטית - בתגובה לעמדה זו, או ליתר דיוק, בתגובה לחוצפה זו, אנו אומרים שמעולם לא הסתמכנו ולעולם לא נסתמך על עמדה אמריקאית מאוזנת. לא נסתמך על דבר, פרט לעמנו וליכולתו לעמוד איתן, להיאבק ולהביס את התוקפנים ואת האורבים לו...

אנו אומרים גם שאנו חתמנו על הסכמי אוסלו והתחייבנו למלא אחר סעיפיהם, למרות שאנו איננו מתייחסים אליהם בכבוד, ולמרות שעודנו רואים בהם הסכמים חסרים ותפלים שאינם ממלאים אחר המינימום  של תביעותינו. אין זה מעיניננו כעת גורל ההסכמים הללו. איננו נלהבים להותירם בחיים, רק כדי שלא להביך את נתניהו את ביל קלינטון. אנו אומרים בפה מלא: שילכו הסכמי אוסלו לגיהינום ושילכו עמם לאותו הגיהינום כל ההסכמים הערביים-ישראלים...

האמריקאים עסוקים כעת בתוקפנות נגד יוגוסלביה ובמצור על עראק והישראלים עסוקים בהרחבת ההתנחלויות ובייהוד ירושלים. מדוע שלא נעסיק את עצמנו ונצוד אותם בירושלים?"[3]

יוסף עארף אל-חג' מחמד במאמר "משמעות החלטת הקונגרס האמריקאי":

"...ניתן לכפות צייתנות ציונית לרצון הבינלאומי באחת משתי דרכים: או הכרה אמריקאית [במדינה הפלסטינית] שאליה יתלוו לחצים חזקים - דבר שנראה בלתי אפשרי לחלוטין - או ביטול מוחלט של ההסכמים שנחתמו עם הישות הציונית וחזרה לאופציה היחידה שאין שניה לה ושאין עם על פני האדמה שהצליח למצוא לה תחליף מאז ברא אללה את אדם הראשון ועד ליומו האחרון של העולם - היא [אופציית] הג'יהאד, שמטרתו לעקור את זכותה של האומה האסלאמית בפלסטין, כל פלסטין. מי שמסתמך על כך שאויב [קרי, ארה"ב] ישיג לנו את זכותנו מידי אחיו האויב [קרי, ישראל] משול למי שמשתמש בצלו של ענן כבית, או למי שמבקש מהמים להפוך לגחלת לוהטת..."[4]

המאבק בישראל

ראש ארגון הנוער של ה'פתח', עבד אל-חכים עוץ' בכינוס בעזה: "מורשתו של עמנו נקשרה בדם וההיסטוריה שלנו נכתבה באותיות של אש ואור ונטלו בה חלק מאות שהידים ופצועים. זהו ההווה והעתיד של עמנו. אומה ללא מורשת היא אומה ללא עתיד."[5]

 מושל מחוז צפון עזה, זהדי אל-סעיד נשא דברים בסימפוזיון בעזה ואמר: "...ההתנחלות מהווה מטרה צבאית עבור עמנו, שיש לעוקרה."[6]

בגילוי דעת של מנהלת הכוונה הלאומית והפוליטית במחוז ג'נין נאמר כי "האדמה והשמירה עליה היא שאלה של חיים ומוות. אסור להפסיק את המאבק שלנו נגד הכובשים המפקיעים את האדמה ומקימים עליה התנחלויות, כדי לסכל את התוכנית הלאומית שלנו וכדי למנוע את פרישת ריבונותנו..."[7]

ח'אלד אבו אל-רב בשיר לזכרו של מוחיי אל-דין אל-שריף: "מרחם מות הקדושים נולד הפלסטיני, מרחם מות הקדושים נולד הג'יהאד, וממות הקדושים של אל-שריף, נולדים אלף אל-שריף. לאל-שריף ולכל אל-שריף אנו נושאים ברכה."[8]