בעלי טורים ערבים: לתמוך בקיום ועידת אנאפוליס
לקראת כינוס ועידת אנאפוליס התפרסמו בעיתונות הערבית מאמרים של בעלי טורים ערבים שהדגישו את האינטרס הערבי הטמון בוועידה זו. במאמרים נטען כי ישנו הכרח שהערבים יתמכו בכינוס הוועידה, שכן הדבר עשוי להביא יציבות לאזור, לסיים את הסכסוך הערבי-ישראלי ואת ניצול הסוגיה הפלסטינית ע"י משטרים ערבים מסוימים ואף לבלום את איראן. להלן תרגום חלק מן המאמרים:
ליברל מצרי: הסדר ערבי-ישראלי יבלום את איראן
הליברל המצרי מאמון פנדי פרסם מאמר לקראת ועידת אנאפוליס בו קרא לוותר על היעד של השלום, שלדבריו, הוא בלתי אפשרי ולהסתפק בהסדר משפטי ערבי-ישראלי כולל, שלדבריו, יבלום את תכנית הגרעין האיראנית, ירחיק את סוריה מהברית עם איראן ויקרב אותה למדינות ערב. להלן תרגום עיקרי של מאמרו[1]:
"אם יש לי עצה אחת לשרת החוץ האמריקאית, קונדוליסה רייס, שהסיורים שערכה במזרח התיכון במטרה לנהל תעמולה לועידת הסתיו הכבידו עליה, היא שהסיסמה של הועידה תהיה "לא לשלום"...
למען האמת, השלום במקרה של הערבים והישראלים, המוסלמים והיהודים, הוא דבר שקשה להשיגו. שכן, השנאה בין שני הצדדים היא מושרשת ואידיאולוגית. אם ייחתם מחר שלום בין ישראל לערבים זה בשום אופן לא יבטיח שייפסק ירי הטילים של החמאס לעבר ישראל. אם כך, מהו הפתרון? הפתרון טמון בקבלה של המציאות והמחלוקת האידיאולוגית הזו. כלומר, עלינו לחשוב על פתרונות, כשהבסיס להם הוא הסדר משפטי וסימון הגבולות בין שני שכנים מסוכסכים. שהרי אם אתה מסוכסך עם השכן לגבי גבולות הבית שלך ולאחר מכן הגעת איתו להסכם על סימון הגבולות ביניכם, אין זה הכרחי שתאמר לו בכל יום 'בוקר טוב' או שתבקרו האחד את השני. מה שחשוב הוא לסיים את הסכסוך באופן משפטי... זהו הגיון אסטרטגי מדרגה ראשונה.
הממשל האמריקאי צריך להבחין בהבדל האסטרטגי [שקיים] בין סיום הסכסוך הפלסטיני-ישראלי לבין הסדרת הסכסוך הערבי-ישראלי. ועידת הסתיו הקרובה [באנאפוליס] תתמקד במסלול הפלסטיני לבדו... ייתכן ופתרון הסוגיה הפלסטינית לבדה יכול היה להוות גורם ליציבות [האזור] בתקופתו של הנשיא האמריקאי הקודם, ביל קלינטון. אולם, העולם כולו השתנה והנוף האסטרטגי כולו התהפך על פיו. בזמנו, עוד לא אירעו [פיגועי] ה-11 בספטמבר, לא היתה הפלישה לעיראק ואחריה התמוטטות המדינה... כמו כן לא היתה [קיימת] איראן הגרעינית שישראל רואה בה איום קיומי ולא רק איום על גבולותיה, לא היתה אנרכיה עצומה בלבנון, לא היה פילוג בין הגדה [המערבית] לעזה, ולא היתה יוזמת השלום הערבית [שהיא] דבר חשוב מאוד. כמו כן, לא היו אז תכניות אמריקאיות לשרטוט מחדש של מפת המזרח התיכון. בקיצור, התמונה האסטרטגית באזור השתנתה באופן בו התהפכו כל המאזנים האזוריים.
בנוף האסטרטגי הכללי [החדש] הזה... אני רוצה להדגיש כי הראייה הצרה המוצעת כעת ומתמקדת רק בסוגיה הפלסטינית, היא ראייה מוגבלת. הראייה האסטרטגית טמונה בכך שנאמר 'לא לשלום, וכן להסדר משפטי לסכסוך הערבי-ישראלי בכללו'. זאת, הרחק מן ההשקפה הערבית המסורתית הקדומה הקוראת ל'שלום צודק וכולל'. בכל ההיסטוריה האנושית אין דבר כזה שלום צודק...
הפרס האסטרטגי הגדול היום מבחינתן של ארה"ב וישראל, וייתכן שגם מבחינת הערבים, הוא בלימתה של איראן ו[השגת] יציבות בעיראק... המדינה הפלסטינית שתתרום ליציבות [האזור] צריכה להיות במסגרת הסדר משפטי כולל, הסדר ערבי-ישראלי. לא צריכה להיות שום רומנטיקה בין הישראלים לפלסטינים בנושא זה. הישראלים צריכים להבין ש[ירי] טילי החמאס יימשך אולי [אפילו] עשר שנים לאחר ההסדר וכי [ההתעקשות מצידם] על ריסון האלימות הפלסטינית [כצעד בונה] אמון [מצד הפלסטינים] [וכתנאי] לכניסה למו"מ הם בריחה מהסדר. במקביל, הפלסטינים צריכים לחשוב ארוכות על הבחירה בין המדינה [הפלסטינית] לבין זכות השיבה. עליהם לשאול את עצמם באופן ברור האם הם רוצים מדינה או את זכות השיבה לפליטים... [הם לא יקבלו] את שני הדברים הללו יחד גם מהגורמים היוניים ביותר בישראל... הבחירה כאן כואבת מאוד אך אין מנוס מלחשוב על כך...
השבעת רצונה של סוריה ע"י החזרת הגולן תביא לארה"ב, לערבים ואפילו לישראל את מה שהם רוצים – לגרור את סוריה הרחק מהברית עם איראן ולהעביר אותה אל [אחדות] השורה הערבית. מי שהקשיב היטב לראיון שהעניק הנשיא הסורי בשאר אל-אסד ל-BBC, מבין כי לסוריה אין כל בעיה לנתק [את הקשר שלה] עם התנועות הכפופות לה, החל מחמאס, עבור באמל ועד חזבאללה, כל עוד [תקבל] מחיר מדיני מתאים...
אם שרת החוץ האמריקאית תצליח לסמן את הגבולות בין ישראל לפלסטין ובין ישראל לסוריה, היא תשרטט בכך מחדש את מפת המזרח התיכון אליה שואפת ארה"ב, וזאת במחיר הנמוך ביותר. שכן, אם יהיה הסדר שישביע את רצונן של מדינות האזור, אזי גם ארה"ב וגם ישראל תרווחנה 21 מדינות שתהיינה בעלות ברית שלהן במידה ואיראן תתקוף אינטרסים אמריקאים באזור, במידה וחמאס תשגר את טילי הקסאם לעבר ישראל ואפילו במידה וחזבאללה יתגרה בישראל.
ללא ספק, דוקטור [קונדוליסה] רייס, שהיא מומחית נבונה ליחסים בינ"ל, מבינה כי הבריתות החדשות [הללו], שיענו על האינטרסים של מדינות האזור, הן הפרס האסטרטגי שישביע את רצונם של כל הצדדים... יש להתייחס במלוא הרצינות ליוזמת השלום הערבית מ-2002, עליה הסכימו כל הערבים ובהם גם סוריה. הפרס האסטרטגי הגדול טמון ביוזמה זו. 'לא לשלום וכן להסדר' - המטרה באמרה זו היא שכל הצדדים יתרכזו בוועידה הקרובה בסוגיות האסטרטגיות הגדולות שהן המרכז ליציבות האזור בטווח הרחוק. זאת, במקום להתרכז בפרטים אנוכיים הנראים חשובים באותו ברגע אך יתאדו [בעתיד], שכן למעשה אלה הם רק משחקים פוליטיים שמטרתם לברוח ולהתחמק מפתרון... הדיבורים על הסדר טובים יותר מהדיבורים על שלום."
בעל טור לבנוני: הסדר פלסטיני-ישראלי יתרום ליציבות האזור
בעל הטור הלבנוני, ח'יראללה ח'יראללה, פרסם ביומון הלבנוני "אל-מסתקבל" מאמר בו הביע תמיכה בכינוסה של ועידת אנאפוליס בטענה שהדבר יוביל ליציבות באזור. כותב המאמר מתח ביקורת על איראן, סוריה וחמאס שאינן מעוניינות בכינוס הוועידה, ואף רמז כי גורמים אלה מנצלים את הפלסטינים וכי כינוס הועידה עשוי לסיים תופעה זו. להלן תרגום קטעים ממאמרו:
"חשוב שהוועידה אשר זימן הנשיא בוש הבן למחצית השנייה של חודש נובמבר - בוושינגטון או בסביבתה - תצליח על מנת שניתן יהיה לנסות ולהניח יסודות להסדר בין הפלסטינים לישראל. הצלחת הועידה הינה אינטרס ערבי. לכן, הכרחי שהערבים יצטיידו באומץ על מנת שיוכיחו שהם מסוגלים לשאת באחריות ולהתמודד עם החזית הקיצונית שיצרה הברית הבלתי קדושה המשתרעת מטהראן דרך דמשק ועד עזה, וכוללת צדדים אשר למראית עין עוינים את ישראל, אבל למעשה הם משרתים את הכיבוש ואת המשכיותו. הכוונה היא לצדדים שקראו [לכנס] ועידה בבירת סוריה, כדי שזו תעמוד מול הוועידה אותה זימן הממשל האמריקאי. בראש [הצדדים] האלה ניצבת, מטבע הדברים, תנועה כמו "חמאס", או ארגון השייך ישירות למשטר האיראני, דוגמת "הג'יהאד האסלאמי" או "חזבאללה" בלבנון.
מדוע קיים אינטרס ערבי לתמוך בוועידה שזימן ג'ורג' בוש הבן למרות שתוצאותיה אינן מובטחות?
התשובה לכל זה חוזרת לכך שהערבים זקוקים ליציבות, ושהסדר בין הפלסטינים לבין הישראלים משרת יציבות וזו יאפשר לבלום את [תופעת] הסחר- מכר בפלסטינים ואת השימוש בהם כדלק [המזין] סכסוכים שאופיים בעלי אופי אזורי, אשר המיטו עליהם אך ורק אסונות. [אסון שכזה] התרחש בעבר בירדן ובלבנון, ומתרחש היום על אדמת פלסטין עצמה, לאחר שחלק מהפלסטינים הסכימו לשרת את הציר האיראני-הסורי, כמו גם את הכיבוש הישראלי - בין אם הם מודעים לכך ובין אם לאו, וקרוב לודאי שהם אכן מודעים לכך. ברם, מה ניתן לעשות עם תנועה כמו "חמאס" המשרתת מצב של "לא מלחמה ולא שלום" לטובת הכיבוש הישראלי...? מה ניתן לעשות עם תנועה המסרבת לקחת בחשבון שהמאבק המדיני שליווה את המאבק המזוין, הוא זה שהוביל את הסוגיה הפלסטינית לאו"ם והוא זה שאפשר לאש"פ [להקים] נציגויות ואף שגרירויות ברחבי העולם, ובכלל זה בערי הבירה הגדולות.
המאבק המדיני שהפיק תועלת מהמאבק המזוין והושתת עליו, אפשר ליאסר ערפאת המנוח, המנהיג ההיסטורי של העם הפלסטיני, להיכנס לבית הלבן ולהיות המדינאי שזכה לכמות הביקורים הגדולה ביותר בשנת 2000.
אין ספק שאבו עמאר [יאסר ערפאת] שגה שגיאות גדולות בנוגע לירדן, לבנון וכווית בתקופות מסוימות, כמו כן התנהלותו לא הייתה ראויה בתקופה שאחרי פסגת קמפ דיויד בקיץ 2000, וכן בתקופה בה התרחשו אירועי 11 בספטמבר 2001. עם זאת, לא ניתן להתעלם מכך ש[ערפאת] הביא את הסוגיה [הפלסטינית] אל פתחה של ירושלים. הסוגיה הפלסטינית מתדפקת מידי יום על שערי ירושלים הודות למאבק המדיני שהיה מושתת בראש ובראשונה על הישגיה של האינתיפאדה הראשונה שהייתה בלתי מזוינת ושהובילה להסכם אוסלו. [אותה האינתיפאדה היא אשר] אפשרה לערפאת להיות המנהיג הראשון בהיסטוריה הפלסטינית שהשיב טריטוריה ולו לתקופה מסוימת!
אין זה מספיק שהוועידה תהיה אמריקאית על מנת שהיא תהפוך למגונה. [אמנם] ישנה מדיניות אמריקאית שמובילה אל האסונות האיומים ביותר, והראייה לכך היא מה שהתרחש בעיראק. [מצד שני] קיימת מדיניות אמריקאית שחובה לתמוך בה, כמו במקרה של הוועידה הבינלאומית. חובה לתמוך בוועידה הזאת מנקודת מבט ערבית צרופה, הרחק משיקולים שעושים המשטרים הרגילים המתמשים בפלסטינים לצורך סחטנות ותו לא. חובה לתמוך בוועידה, שכן אין חלופה אחרת לבד מהותרת המצב הנוכחי על כנו. האם יש דבר גרוע יותר מהמצב בו עזה הפכה ל"אמירות אסלאמית", שחמאס שולטת בה בדרכם של "הטליבאן". רצועת עזה הפכה לבית כלא גדול [שמכיל] מיליון וחצי פלסטינים המצויים מכל הבחינות תחת מצור. זהו בית כלא שחמאס מתפארת בו על כך שעלה בידה למזג בין המיליציה השייכת לה, כלומר הכוח המבצע, לבין מנגנוני הביטחון, או ליתר דיוק, לבין מה שנותר מהם, על מנת שתוכל לרדות באזרחים באופן טוב יותר.
די בכך שהוועידה הבינלאומית תספק אופק מדיני עבור העם הפלסטיני בכדי שתהיה זכאית לתמיכה ערבית אמיתית. יש להניח שהתמיכה ערבית תסייע לכך שמטרות הוועידה תהיינה ברורות כשמש [תוך קביעת] לוח זמנים מוגדר לכינון המדינה הפלסטינית בהסתמך על החלטות האו"ם ובראשן החלטות 242, 338, 1397, 1515 המובילות לכינונה של מדינה פלסטינית עצמאית בגדמ"ע ובעזה, שבירתה ירושלים הקדושה, תוך מציאת פתרון צודק לבעיית הפליטים. פתרון צודק כדוגמת זה חייב לזכות בתמיכה ערבית אמיתית, הרחוקה מסיסמאות מהסוג אותם מפיצים יתומי [כלומר תומכי] המשטר הביטחוני הסורי בלבנון...
הוועידה הבינלאומית תהיה מערכה פוליטית נוספת עבור הפלסטינים השואפים להיפטר מהכיבוש. הם זקוקים לתמיכה ערבית אמיתית שתסייע להם לקבל החלטות אמיצות ללא תסביכים, כמו התסביך שהוועידה היא אמריקאית. נכון שזוהי מערכה קשה עם אויב השם את יהבו על פילוגים [פנימיים] בין הפלסטינים ועל כך שאין להם יכולת להיות ריאליסטיים, ושהם שבויי סיסמאות אותם מפיצים אלה שמעוללים בהם סחר מכר. נכונה גם כן ההנחה שבכל זמן שהוא, לא יישמט מזיכרונם שכל צד באזור פועל כדי לשרת את האינטרס שלו. האם איראן לא תומכת באמריקאים בכיבוש שלהם בעיראק, האם היא איננה תומכת בכל צעד שעושה הכיבוש האמריקאי, החל בהחלטה של פירוק הצבא [בעיראק] וכלה בהרכבת מועצת שלטון זמנית על יסודות עדתיים ועל יסודות של אסכולות ולאומיות? האם אין זו איראן עצמה, אשר חוגגת את "יום אל-קדס" כדי להפגין יתר קיצוניות כלפי הפלסטינים והערבים, בעוד היא אינה רואה בושה בכניסתה [כשותפה] לברית הדוקה עם האמריקאים כאשר יש לה אינטרס לכך, כפי שארע באפגניסטן ובעיראק?" [2]
