המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
בעלי טורים סעודיים: להקים חזית אנטי איראנית במפרץ
9/11/2007

 

בעלי טורים סעודיים: להקים חזית אנטי איראנית במפרץ

 

לנוכח האיומים שנשמעו לאחרונה מצד בכירים איראנים כנגד מדינות המפרץ, מתחו בעלי טורים סעודים ביקורת על הפסיביות של מדינות שיתוף הפעולה במפרץ לנוכח הסכנה האיראנית. כמו כן, קראו בעלי הטורים להקמת חזית משותפת של מדינות מועצת שיתוף הפעולה במפרץ. במסגרת חזית זו תגובש תכנית הגנה משותפת, ייעשה לפיתוח תעשיה צבאית של מדינות המפרץ ואף יוקם כוח צבאי משותף. בעלי הטורים קראו לאחדות השורות בטרם יהיה מאוחר.

 

אין לשתוק נוכח הפגיעה האיראנית בריבונותנו

במאמר בעיתון "אל-סיאסה" הכוויתי, קרא בעל הטור הסעודי, עבדאללה אל-מטירי, להכין תכנית הגנה משותפת בתגובה לאיומים האיראניים:

 

"מאז שהחל המשבר סביב סוגיית הגרעין האיראני, בין איראן לבין הקהילייה הבינלאומית המיוצגת על ידי הסוכנות הבינ"ל לאנרגיה אטומית, מועצת הביטחון של האו"ם, האיחוד האירופי וארצות הברית, מתאמצת איראן להגיב באמצעות איומים ישירים ועקיפים על מדינות המועצה לשיתוף פעולה במפרץ.

 

האיום האחרון בא מפי הנשיא האיראני, מחמוד אחמדי נז'אד, שהצהיר על כוונת ארצו 'למלא את החלל הביטחוני שייווצר בעיראק עם נסיגת הכוחות האמריקאים'. [בנוסף למדנו] על ההסלמה [בעמדה האיראנית] מדבריו של עלי ראזמג'ו, מפקד כוח ימי במשמרות המהפכה, לסוכנות הידיעות פארס, ש'אם האויבים ירצו לפתוח במתקפה צבאית, למשמרות המהפכה יש כוח היכול להפוך את המפרץ לגיהינום עבורם'. כמו כן, כולנו זוכרים את מאמר המערכת של חסין שריעתמדארי, יועצו של המנהיג הרוחני האיראני עלי ח'אמנאי והעורך הראשי של עיתון כיהאן, בו הדגיש כי בחריין היא אחד האזורים השייכים לאיראן וכי ישנם מסמכים המוכיחים את ריבונותה המלאה של איראן על שלושת האיים (טנב הגדול, טנב הקטן ואבו מוסא).[1] כמו כן, לא נשכח את הצהרתו [של שריעתמדארי] שבמדינות המפרץ יש משטרים לא לגיטימיים שהם תוצר של האימפריאליזם. בנוסף, אין לשכוח את דבריו של עלי שמח'אני, בכיר היועצים הצבאיים של מנהיג המהפכה האיראנית ושר ההגנה לשעבר, אשר איים במלחמה כוללת נגד מדינות האזור אם תתקוף ארה"ב את מתקני הגרעין האיראניים.

 

איננו יכולים לשתוק לנוכח כל האיומים והאזהרות הללו, ועל פגיעה איראנית בריבונות ובביטחון של מדינות המפרץ וההתערבות בענייניהן. עלינו למהר ולחשוב על נקיטת צעדים ביטחוניים רציניים ומאוחדים של מדינות המפרץ ולהכין תכנית הגנה משותפת כדי לעמוד בפני השאיפות האיראניות באזור וכדי ליצור מינימום של איזון כוחות במפרץ. יש להבליט את המאמצים הללו באמצעות עריכת תמרונים משותפים גדולים, בהם ייקחו חלק רק מדינות שיתוף הפעולה במפרץ.

 

לא יהא זה נבון לשתוק נוכח ההתנהגות האיראנית החריגה ולנסות לתרץ זאת באמירה כי מדובר במעידה, או בדברים המופנים אל ארצות הברית במסגרת המלחמה המילולית בין איראן לבינה. [...] מול המקל האיראני המונף לעברנו דרך קבע, אנו צריכים להפנות את כל מקלות המפרץ ולא להגיב באופן דיפלומטי [בלבד]..."[2]

 

לפעול לפני שיחשיך עלינו היום

בעל הטור הסעודי, יוסף אל-כוילית, כתב בעיתון "אל-ריאץ'" הסעודי, כי לנוכח האיומים על מדינות המפרץ, עליהן להכין תכנית אסטרטגית הכוללת פרויקטים משותפים של תעשיה צבאית והקמת כוח צבאי משותף:    

"מדינות המועצה לשיתוף פעולה במפרץ מתקדמות צעד אחד קדימה וכמה צעדים אחורה בנושאים הקשורים לתיאום הביטחוני. [...] הנסיבות מחייבות אותנו להבין, במלוא הרצינות, האם אנו בספינה אחת העומדת בפני טביעה, או שאנו עומדים להינצל, נוכח מה שעתיד לקרות בגבולותינו. עלינו להיות אמיצים בקבלת החלטות גורליות תוך התחשבות בכך שאיננו באותה רמה צבאית כמו שכנינו [קרי, איראן]. אנו חייבים לשוב ולעיין בתולדות ימי המלחמות בין עיראק לאיראן, ובהתדרדרות הביטחונית המתרחשת כיום והמבשרת על מלחמה מסוכנת בין ארה"ב וישראל לבין איראן, אשר השלכותיה תהיינה הרסניות לכל.

 

פגישות ראשי המטות של מדינות המועצה לשיתוף פעולה במפרץ מתרחשות חדשות לבקרים, אולם תוצאות הפגישות אינן משכנעות. זאת מכיוון שבתכניות האסטרטגיות לא ניתנת קדימות לפתיחת  פרויקט תעשיה צבאית, ואין ניסיון להסתמך על עצמנו ולספק חלקי חילוף, תחמושת, נשק קל ונשק בינוני, הדרושים לנו. זאת כדי שכל אלה יהוו בסיס לתעשייה מתקדמת. [עלינו לפעול בכיוון זה] כל עוד יש בידינו כסף בשפע, כל עוד עומדים לרשותנו מוחות וכוח אדם, וכל עוד ביכולתנו לייבא מומחים וטכנולוגיות ללא הגבלה.

 

מיקומו של המפרץ, הגיאוגרפיה שלו וחשיבותו האסטרטגית עבור העולם כולו, הפכו להיות קלף מיקוח בין מדינות באזור ומחוצה לו. אוצרות הנפט של המפרץ, הכנסותיו וחיוניותו כמעבר בין יבשות הפכו אותו לאזור שברירי ומסוכן. אפילו הנוכחות הבריטית ולאחר מכן האמריקאית באזור, והרצון של ברית המועצות [לדריסת רגל באזור], הובילו את אותן מדינות להציב את האינטרסים שלהן בראש סולם העדיפויות [לפני האינטרסים של מדינות המפרץ עצמן]. על כן, אנו עומדים כיום על קרקע לא מוצקה, בזמן שלנו אין שום עניין במאבקי הכוח המאיימים על ביטחוננו. המדינות החברות במועצה [לשיתוף פעולה במפרץ] חייבות לדבר ביניהן באופן הגלוי ביותר בנוגע לעתיד ביטחונן הצבאי והמדיני, ולעמוד איתן נוכח הכוחות האזוריים והבינלאומיים המחזיקים בהן כבנות ערובה.

 

השאלה המדאיגה היא: מדוע אין [מדינות המפרץ] מגלות עניין בהקמת כוח [צבאי] משותף להן, למרות שפע האפשרויות להקמת כוח כזה?  האם שכחנו כיצד פלש סדאם חוסיין לכווית? האם שכחנו את איומיו של השאה הפרסי לפלוש לבחריין ואת החזרה על אותם איומים מפי בכיר איראני לפני כמה שבועות? האם שכחנו את עניין המחלוקת בין איראן והאמירויות בדבר [שלושת] האיים?

 

העניין עדיין לא הגיע למימדים מפחידים, אולם יש להיזהר [...] ולאור האזהרות, עלינו להבין את האחריות המוטלת עלינו לפני שיחשיך היום מעלינו."[3]

  



[3]  אל-ריאץ' (סעודיה), 1.11.2007