בעל טור סעודי: זרמי המחשבה האסלאמיים תקועים בימי הביניים
בעקבות פסק הלכה שפרסם לאחרונה שיח' אל-אזהר, ד"ר מוחמד סיד טנטאוי, המורה להלקות עיתונאים שפרסמו ידיעות כוזבות, כתב בעל הטור עבדאללה אל-מוטירי [Abdallah Al Mutairi] מאמר ביומון הסעודי אל-וטן שכותרתו "הלקאת עיתונאים ומצב המחשבה האסלאמית". במאמר מתח אל-מוטירי ביקורת על מצב המחשבה האסלאמית בכלל ועל זרמי המחשבה השונים, שאינם מכירים בחשיבות חופש הביטוי. פסק ההלכה שפרסם טנטאוי משקף, לדבריו, את מצב המחשבה האסלאמית כיום. להלן תרגום קטעים עיקריים מהמאמר:
"בפסק הלכה חדש, דורש טנטאוי, שיח' אל-אזהר, להלקות שמונים מלקות עיתונאים אשר 'מפיצים שמועות', לפי העונש [הקבוע בשריעה] על הוצאת שם רע לאישה נשואה. מבלי להתייחס להקשר הפוליטי הברור שבו פסק שיח' אל-אזהר את פסק ההלכה הזה, יכול פסק הלכה זה להעיד על מצב המחשבה האסלאמית כיום. על אף שמדובר בפסק הלכה הנוגע למקרה פרטי, הוא זכה להסכמה רחבה, לפחות מבחינה עקרונית.
האם פסק הלכה שכזה יכול היה להתפרסם כיום במקום אחר בעולם פרט לעולם המוסלמי? האם ייתכן כי איש דת רשמי בכיר, במקום כלשהו בעולם, ידרוש להלקות עיתונאים? האם יכול דבר כזה לקרות באפריקה או בדרום אמריקה, לא כל שכן במזרח אסיה, באירופה או בצפון אמריקה? אינני חושב שדבר כזה יכול לקרות במקום אחר זולת הארצות האסלאמיות [ורק] מפי אנשי הדת הבכירים שלנו.
מדוע פסק הלכה כזה יכול לצאת רק פה [בארצות האסלאם] ולא במקום אחר בעולם? פשוט מפני שרוב עמי העולם נעים במרחב תודעתי- אנושי שבו כלל לא יעלה על הדעת רעיון של הלקאת עיתונאים באשמת פרסום ידיעה בלתי מהימנה. יתרה מזאת, רעיון כזה [כלל] לא יהיה מקובל. כל העולם מבין את תפקידה של העיתונות כרשות רביעית שמן ההכרח לפתוח בפניה את דלתות החירות, כדי שתוכל לעקוב ולפקח על מה שקורה בעולם ולייצג נאמנה את [שלל] הדעות וליישם את זכות הביטוי שלהן.
אל האופק הזה הגיע האדם בעת החדשה במסגרת התפתחות חשובה וגדולה בהבנתו את חופש האדם ואת זכותו להתבטא, ובהבנתו את תפקיד העיתונות כרשות רביעית. העיתונות כרשות רביעית אמורה להיות שותפה לרשויות המחוקקת, המבצעת והשופטת ולפקח עליהן, על מנת להבטיח שיהיו גורמים בלתי תלויים שיוכלו לפנות אל דעת הכלל ולהשפיע עליה.
מהו יחסה של המחשבה האסלאמית כיום, לכל זה? או ליתר דיוק: מה עמדתם של הזרמים הפופולאריים והמשפיעים במחשבה האסלאמית, ביחס לאותו אופק של חופש ביטוי והבנת תפקיד העיתונות? [זרמי המחשבה האסלאמית] אינם נמצאים באופק זה, באופן ברור, והם עדיין מסתכלים וחושבים כמו בימי הביניים. מכאן נובעת דרישתו של שיח' אל-אזהר להחרים את העיתונים המפרסמים שמועות, כמו גם פסק ההלכה שלו האוסר על קריאתם...
בשנות השישים של המאה הקודמת, התפייסה הכנסייה הקתולית עם המודרניות וחדלה מלראות אותה ככפירה. כמו כן, הכירה הכנסייה בכלל החירויות, בהישגים של עידן ההשכלה, בדתות האחרות ובחופש האמונה. בעשותה זאת, צעדה הכנסייה צעד חשוב לקראת התערותה בחברה שבה היא חיה, ואשר בחייה היא רוצה להיות חלק חשוב. שינוי זה במחשבת הכנסייה בא לאחר סדרה ארוכה של מאבקים אלימים ועקובים מדם עם [זרמי] המחשבה החופשית....
במסגרת האסלאמית השינוי הזה עדיין לא חל, אולי מפני שהמאבק עדיין לא הגיע לגודלו של מאבק הכנסייה ב[זרמי] המחשבה החופשית. ייתכן שאירועי ה-11 בספטמבר מהווים סוג של מאבק או התנגשות עם העולם, אולם המאבק המחשבתי עדיין לא יצא אל הפועל בצורה שתסייע לפורר את הפונדמנטליזם ולשנות את המחשבה האסלאמית. עדיין לא קם זרם מחשבתי משפיע ואקטיבי המסוגל להיאבק עם הזרמים הדתיים במישור המחשבתי ולאלץ אותם באמצעות ביקורת להתפתח ולצאת מתחומי ימי הביניים...
כאשר נשאל שיח' אל-אזהר אודות פסק ההלכה שפרסם ואודות הכעס שעורר בקרב העיתונאים, אמר: 'אני חופשי, אני אומר מה שאני חושב. האין זה חופש הדעה שהם מטיפים לו ומתירים אותו לעצמם אך אוסרים אותו על זולתם?'. השימוש בטענת חופש [הביטוי], במקרה זה, כפי שמתברר מההקשר, הוא במטרה להקניט את העיתונאים ולא מתוך הכרה [אמיתית] בו. הוא אינו מבדיל בין שימוש בחופש הביטוי כדי לקיימו, וכדי לחתור להשגת יותר חופש, לבין שימוש בו לצורך צמצומו ומניעתו מקבוצת אנשים מסוימת, וכדי לדרוש להלקותם...
פסק ההלכה המדובר מצביע בבירור על עמדתם של רוב נציגי הזרמים האסלאמיים ביחס לחוק [האזרחי], אותו חוק שאתו הם לא השלימו מעולם. מצב זה טבעי, מפני שהחוק [האזרחי] משתייך למערכת רעיונית השונה מאוד מזו שלהם. משום כך, אנו רואים כי שיח' אל-אזהר אינו מסתפק בחוקי ענישת העיתונאים שבמסגרת החוק [האזרחי]. במקום זאת הוא מציע עונש [הלכתי מוסלמי] של שמונים מלקות, על פי תפיסה שהפצת שמועות היא בבחינת הוצאת שם רע לאישה נשואה...
אם אכן זו היא העמדה [הדתית] כלפי החוקים הנהוגים כעת, חשוב לשאול: מה היא האלטרנטיבה אותה מציעות הקבוצות האסלאמיות? מה שבטוח הוא שהאלטרנטיבה היא כזאת שלא תתיר את קיומה של עיתונות חופשית כפי שהיא כיום, אלא תסגור את כל העיתונים. שכן, [זרם] מחשבתי המסכים להלקות עיתונאי כעונש על פרסום ידיעה בלתי מבוססת, לעולם לא יסכים לחוקק חוק שיאפשר לו להתבטא באופן חופשי. מצב זה נוגע לכל תחומי הביטוי, ובקיצור - זה יוביל אותנו למשטר טאליבאן נוסף.
ההיסטוריה מלמדת אותנו ש[זרמי] המחשבה אינם מתפתחים ואינם משתנים עד שהם עומדים בפני אתגרים גדולים ומול סוגים שונים של מאבקים המאיצים את המוח ואת הרוח, ומעוררים בהם צורך לשינוי והתעוררות. הקטליזאטור הבולט ביותר לשינוי הוא [זרמי] מחשבה שונים ומנוגדים. משום כך, חשוב מאוד שזרמי המחשבה והזרמים הפוליטיים המבוססים על זכויות האדם ועל חירויותיו, ישקיעו מאמצים כפולים ומכופלים כדי לבסס את המושגים הללו וליישם אותם. כמו כן, עליהם להתמודד עם זרמי המחשבה המנוגדים להם בכנות ובבהירות, שכן זו הערובה להנעת המחשבה הערבית הדוממת והקפואה, וזה מה שיביא עמו את השינוי המיוחל".[1]
