כללי

 עיתונאים ערבים קוראים לחמאס לוותר השלטון בעזה ולשחרר את החטופים

 

בשבועות האחרונים התפרסמו בתקשורת הערבית מאמרים רבים המותחים ביקורת חריפה על תנועת חמאס[1] אשר מתעקשת להישאר בשלטון ברצועת עזה ולא להתפרק מנשקה ובכך מונעת הגעה להסכם לשחרור החטופים ולהפסקת אש ברצועת עזה.

 

הכותבים טענו כי חמאס אשר יזמה את מתקפת ה-7 באוקטובר, נושאת באחריות להשלכותיה ההרסניות ברצועת עזה ולסבל תושביה. הם קראו לחמאס להכיר בתבוסתה, לוותר על השלטון ברצועת עזה, להוציא את מנהיגיה מן הרצועה, ולחתור להסכם לשחרור כל החטופים שנותרו בידיה, כדי לקדם את התוכנית המצרית-ערבית לשיקום רצועת עזה ולהצלת תושביה.

 

הכותבים האשימו את התנועה כי היא אינה פועלת למען האינטרסים הפלסטינים אלא פועלת בשירות האידיאולוגיה הקיצונית של תנועת האחים המוסלמים וחותרת למימוש האינטרסים של איראן. יתרה מכך, הם טענו כי התנהלותה ומדיניותה של חמאס רק מזיקה לנושא הפלסטיני ואף מסיגה אותו עשרות שנים לאחור ולפיכך התנועה כלל אינה יכולה להיות חלק מעתידה הפוליטי של רצועת עזה.

 

קריקטורה ביומון אמירתי: "ההיסטוריה" תשפוט את חמאס שכשלה "במבחן השמירה על עזה"[2]

 

בדוח זה יובאו קטעים מן המאמרים הנ"ל:

 

כותב מצרי: חמאס היא נטל על הסוגייה הפלסטינית; נחוצה הנהגה חדשה

הכותב המצרי, חאזם חוסיין, טען במאמר שפרסם ב- 21.4.25 בטורו ביומון המצרי אל-יום אל-סאבע, כי תנועת חמאס היא חלק מהבעיה ברצועת עזה ולא יכולה להיות חלק מהפתרון. כך כתב: "... חמאס הפכה לנטל על הסוגייה [הפלסטינית] ולא לנכס עבורה משום שלא העמידה את יכולותיה בשירות תוכנית השחרור מן ההיבט הלאומי הטהור ולא השתלבה במסגרת פלסטינית כוללת. השלכות פעולתה הבלתי שקולה [קרי: מתקפת הטרור ב-7 באוקטובר 2023] נפלו על כתפי החברה [הפלסטינית] הרחבה...  

 

[לאחר ה-7 באוקטובר ונוכח המלחמה], מנהיגי החמאס לא מיהרו למסור את הכדור לרש"פ ואפילו לא לדון עם העזתים על אסונם ולהזמינם לקחת חלק בהסכמה על תוכנית ברורה, לפחות כדי שיקבלו וישתכנעו כי מותם המיותר [למעשה לא היה לשווא]...

 

הרובה של איש [גדודי עז אל-דין] אל-קסאם הפך [כיום] להיות מטרה, הקודמת למטרה [המקורית] וסוגייה [ראשונה במעלה] הקודמת לסוגייה [המקורית]. הוא נעשה חשוב יותר מחייו של העזתי, קרי: חשוב יותר מהמולדת...

 

[לתנועת חמאס] אין תבונה אסטרטגית ואין חזון ברור, עד כי נראה שהיא מאלתרת עמדות ושהאגפים [השונים] בתוכה נאבקים זה בזה...

מחסני [הנשק] כמעט התכלו, אלא אם כן זה [כבר] קרה בפועל. הנשק אינו קיים עוד להתקפה ולהגנה והוא רק גורם לעוד ועוד נזקים חומריים יותר מאשר מחזק את עמדתו של הנושא ונותן [הפלסטיני] או מתקן את הסדקים במורל [הפלסטיני] שהתרחבו וממשיכים להתרחב...

 

אין תקווה ב[המשך] נוכחותה של חמאס. הרצועה זקוקה להנהגה בלתי תלויה... ההודנה אינה עוד משימה הומניטרית גרידא, [הגם ש]די בזה לבדו; [ההודנה] חשובה ביותר כדי לאפשר היערכות לאומית ומיזמים של התאוששות ושיקום... ומה שלחלוטין הכי חשוב הוא השבת התקווה לעזתים, כדי שלא יבחרו לברוח, תחת לחץ... 

 

אם הם [קרי: מנהיגי חמאס] אנם מסוגלים להציג רעיונות [חדשים], אזי פרישתם וריענון שורות ההנהגה בדם חדש, הם בבחינת חובה ולא עשיית טובה [מצידם]. אם כל התפיסות שלהם [כיום] מתמקדות בחזרה ל-6 באוקטובר, אז לשם מה היה [נחוץ] מבול אל-אקצא מלכתחילה?!...

 

השכל נעדר [מהנהגת חמאס] לפני כן [קרי: לפני ה-7 באוקטובר] והאומץ והדמיון נעדרים [מהם] כעת. מי שהיה חלק מהבעיה [קרי: חמאס] לא יהיה [חלק מ]הפתרון..."[3]

 

כותב פלסטיני: על מנהיגי חמאס להסתלק מרצועת עזה

הכותב הפלסטיני מג'די עבד אל-והאב קרא במאמר שפרסם ב-8.4.25 להנהגת חמאס אשר המיטה אסון על רצועת עזה להסתלק מרצועת עזה. כך כתב: "לאחר ש[המתקפה] שביצעו חמאס ומנהיגיה [ב-7 באוקטובר 2023] הביאה להרס טוטאלי של כל רצועת עזה וגרמה לעולם הערבי ולקהילה הבינלאומית לקרוא להם להסתלק מהשלטון ואף מהרצועה, אין להם אופציה אחרת זולת זו, כדי להציל את חייהם ולגאול את העזתים ממצוקתם הבלתי נסבלת...

 

על חמאס ומנהיגיה ללמוד מניסיונו של הנביא מוחמד, אלא אם כן הם כופרים בו, והם אכן כפרו בו באמצעות מה שביצעו ידיהם ומה שגרמה טיפשותם לפלסטינים בכלל ולתושבי עזה בפרט. לאחר שנים של סבל שנגרם לחברי הנביא [מוחמד] במכה בתחילת שליחותו, ציווה עליהם הנביא להציל את חייהם ולהגר לחַבַּשׁ[4] והם יצאו ממנה [ממכה] והסתננו [לחַבַּשׁ] בחסות החשכה. אולי [גם] מנהיגי חמאס ימצאו מקום בחַבַּשׁ, אם היא תסכים לקבלם, או בכל אזור [אחר] בעולם, [הגם] שאינני מאמין שימצאו [מקום כזה], שכן אפילו הקברים יפלטו אותם. אם הם ימצאו מקום, אז ייתכן שהם ירבו להתפלל לאללה ולבקש סליחה. אללה לא יסלח להם.

 

זוהי קריאה ל[תנועת] חמאס להגר ולעזוב, לפני שהמכונה הצבאית הישראלית תאכל אותה או תושבי עזה, שאין ספק שהם ייצאו נגדה כדי לתלות את מנהיגיה, את לוחמיה ואת דגלה על עמודי התלייה."[5]

 

עורך יומון סעודי: על חמאס לעזוב את רצועת עזה; בדיפלומטיה - יש סיכוי להשיג יותר

עורך היומון הסעודי אל-ג'זירה, ח'אלד בן חמד אל-מאלכ, פרסם ב-27.3.25 מאמר שבו קרא לתנועת חמאס לשחרר את החטופים שבידיה ולעזוב את רצועת עזה, כדי למנוע שפיכות דמים ולאפשר הכנסת מזון ותרופות לעזתים. כך כתב: "אם עזיבתם של אנשי חמאס את רצועת עזה תאפשר להותיר את הרצועה בידי הפלסטינים, למנוע את ההגירה [של תושביה], ואת כיבושה בידי ישראל, אז מדוע שעזיבה זו [שלהם] לא תהיה תוכנית הגיונית כדי למנוע הרג פלסטינים ולהקל על פתיחת מעברי [הגבול] להגעת מזון ותרופות לתושבים, במקום שימותו מרעב?

 
אם ישראל, בתמיכת ארה"ב והמערב, תמשיך להרוג לא פחות משבעים פלסטינים מדי יום, כל עוד חמאס לא משחררת את בני הערובה שבידיה, אז מדוע שחמאס לא תשחררם בתמורה לשחרור האסירים הפלסטינים שבידי האויב הישראלי, כדי למנוע שפיכות דמים, ולהגן על חיים של פלסטינים?

אם הפסקת התוקפנות הישראלית על רצועת עזה מותנית בשחרור בני הערובה שנמצאים בידי חמאס, וארה"ב וגם מדינות אירופה רואות בתוקפנות זו הגנה עצמית, בהתאם לטענה הישראלית, אז מדוע שחמאס, אשר אינה מסוגלת כעת להדוף את התוקפנות הישראלית, לא תיזום ותסכים להסדרים במטרה להגן על הפלסטינים מפני ההרג השיטתי הזה, שלא מחריג אפילו נשים זקנים וטף??  

 

לו הייתה לחמאס היכולת להביס את ישראל וארה"ב בתוקפנות זו ולכפות על העולם את אופציית שתי המדינות, הייתי מקבל את המשך המלחמה, אך מה שאנו רואים מאז מה שחמאס כינתה 'מבול אל-קודס' [כך במקור, הכוונה היא למבול אל-אקצא] ב-7 באוקטובר [2023], הוא שהסוגייה הפלסטינית נסוגה עשרות שנים אחורה... ושישראל קידמה את ההגמוניה שלה ו[הגבירה את] התעקשותה להתנגד להקמת מדינה פלסטינית, באופן חסר תקדים מאז כיבוש פלסטין.

אין כל רע בהכרה במציאות, מרה ככל שתהיה... בניסיון להשיב את הזכויות האבודות, [ושהדבר יעשה] באמצעות פניה לפעילות דיפלומטית ודחיית האופציה הצבאית למשך זמן מה. ייתכן שהדיפלומטיה תשיג את מה שלא השיגו הפעולות הצבאיות, לאחר יותר משמונים שנה של סכסוך עם האויב הישראלי..." [6]

 

עיתונאי פלסטיני: על פלסטינים להתקומם נגד חמאס ולכפות את סיום שלטונה ברצועה

בדומה לכך גם העיתונאי הפלסטיני חמיד קרמאן קרא בטורו ביומון האמירתי אל-ערב  ב-20.3.25 לתנועת חמאס להכיר בתבוסתה, לוותר על השלטון בעזה ולחתור להסכם לשחרור החטופים בפעימה אחת כדי לאפשר את קידום התוכנית הערבית להצלתה של הרצועה. הוא כתב: "...חמאס ניצבת בפני משבר אמיתי במלחמתה נגד ישות שמרחיקה לכת בפשיעתה ומסירה [מעליה] את כל הערכים האנושיים. לפיכך, עליה להודות בתבוסתה ולהתכופף נוכח הסופה שמוביל כיום ממשל דונלד טראמפ, בייחוד מאחר שהימוריה הפוליטיים מאז ה-7 באוקטובר הובילוה ויובילוה לאבדות נוספות. חמאס חייבת להבין כי היא הובסה וכי הפסידה [גם] במלחמה ו[גם] במערכת המו"מ. הירידה מן העץ מחייבת פניית פרסה לעבר מאמצי הדיפלומטיה הערבית והתקדמות לעבר חיזוק מנגנוני יישום התוכנית המצרית-ערבית להצלת הרצועה ואף [להצלת] הסוגייה הפלסטינית כולה, זאת על ידי ויתור מלא [של חמאס] וללא תנאים על השלטון בעזה או על נוכחות בעתידה...

 

הסכם לשחרור כל החטופים בפעימה אחת תמורת חילופי [אסירים], במקביל ליציאתם באופן סופי של מי שנותרו [מפעילי] חמאס מן הרצועה, כהכנה ליישום התוכנית המצרית-ערבית לבנייתה, יהיה הקדמה לפתיחת מסלול מדיני שיוביל למימוש אמיתי של המדינה הפלסטינית בגבולות ה-4 ביוני 1967 – המדינה שלא תראה אור כל עוד חמאס ו[ראש ממשלת ישראל] בנימין נתניהו נשארים בזירת האירועים".[7]

 

במאמר נוסף מה-26.3.24 קרא קרמאן לעם הפלסטיני להתקומם נגד חמאס כדי לסיים את שלטונה ברצועה. כך כתב: ".... כיום מתרבות הקריאות המופנות לחמאס להיכנע ולמסור את החטופים, שכן המחיר שישולם [אם תימנע ממהלך כזה] - נוכח תמיכתו הבלתי מוגבלת של דונלד טראמפ [בישראל] - הוא גדול הרבה יותר מכל ההישגים שחמאס עשויה להשיג, אם בכלל. [אולם,] הקריאות לכניעת חמאס הן לא ריאליות, לא מהוות פתרון למשבר ולא יעצרו את הג'נוסייד. אדרבא, על העם הפלסטיני ליטול יוזמה ולהתקומם נגד תנועת חמאס, נגד גופיה הארגוניים ונגד אנשי ממשלתה ברצועה כדי לתקן את התקלה שאנו חווים מאז ההפיכה [בעזה ב-2007]. ההתקוממות תהיה תוצאה לאומית בלתי נמנעת שתוביל לעצירת המלחמה וההשמדה ותבלום את מיזמי הגירוש...

 

על העולם לשמוע את קולו של העם הפלסטיני החטוף תחת אשליית העריצות של אג'נדות אזוריות...

 

בביטויי הסכסוך עם חמאס והשיח על האופציה שתיכנע או לא, ניכר בבירור כי הסכסוך עימה הוא בשל היותה תנועה שדרכה חסרת תכלית, שנשלטת בידי שכירי חרב שאינם מתחשבים  בדם שנשפך וממשיך להישפך ולהרוות את אדמת הרצועה... על בסיס זה יש לבוא עימה חשבון שמתחיל בהתקוממות נגדה...

 

ההתקוממות נגד חמאס איננה עוד מותרות כחלק מהמאבק הפלסטיני – אדרבא, זו עובדה שאותה יצרה המציאות הקשה שחווים שני מיליון אזרחים ברצועה...

 

לנוכח המלחמה והחורבן הנמשכים זה שנה וחצי, כל שתיקה או התחמקות מן המציאות ואי החלפת השלטון ברצועה, הם פשע נגד העזתים שמשלמים לבדם את המחיר. העדיפות [כיום] היא להציל את מה שנותר מעזה ולהקל את הסבל של תושביה שהמלחמה והמצור התישו אותם".[8]

 

כותב מצרי: החזרת השלטון בעזה לרש"פ הכרחית להצלת העניין הפלסטיני

העיתונאי המצרי, אחמד עבד אל-והאב, סגן מנהל העריכה של פורטל החדשות המצרי אח'באר אל-יום, פרסם ב-27.3.25 מאמר בפורטל הסעודי אילאף, תחת הכותרת "מדוע חמאס משחקת בחיי הפלסטינים ועתיד עזה?" שבו כתב: "במהלך השנים הקודמות, כאשר התחוללו מהפכות האביב הערבי, ראינו כיצד כמה נשיאים של המדינות שידעו הפגנות של עמיהן, ויתרו על משרתם כדי להגן על המדינה מפני קריסה ומפני כניסה למלחמת אזרחים וכדי למנוע את פגעי התפרקות [המדינה] וההרס. לעומת זאת, המלחמה האכזרית המתחוללת ברצועת עזה בין צבא הכיבוש הישראלי לתנועת חמאס - שחמאס היא שגרמה לה עקב פעולת מבול אל-אקצא ב-7 באוקטובר 2023 - מוכיחה כי חמאס לא חושבת להגן על הרצועה. אדרבא, היא ממשיכה במלחמתה כדי להשיג מטרות אישיות, ובראשן הדבקות בשלטון בעזה, מבלי להתייחס להשלכות הרות האסון שנגרמות לרצועה מדי יום ביומו...

 

תנועת חמאס הייתה צריכה להציב לנגד עיניה את חיי האזרחים ואת עתידה של רצועת עזה, אך עקשנותה, אי הבנת הסכנות והצבת האזרחים הפלסטינים על הכוונת של הנשק הישראלי מוכיחים כי חמאס בחרה בדרך החורבן... חמאס לא יכולה להתייחס לאזרחים כאילו היו [כולם] חיילים בשורותיה ולכל מי מהם שמת, כאל שהיד שהקריב חייו למען ההתנגדות, אלא עליה לוותר על שאיפותיה לשלוט בעזה, אשר נחרבה לחלוטין תחת שלטונה. על חמאס להבין כי החזרת השלטון ל[ידיה של] הרשות הפלסטינית היא הדרך היחידה כעת להצלת הסוגייה הפלסטינית".[9] 

כותב לבנוני: אסור שהעם הפלסטיני וסוגייתו ימשיכו להיות שבויים בידי חמאס ותומכיה

העיתונאי הלבנוני ח'יראללה ח'יראללה תקף, בטורו ביומון האמירתי אל-ערב המתפרסם בלונדון, את תנועת חמאס על כך שביצעה את מתקפת ה-7 באוקטובר 2023 מבלי לחשוב על השלכותיה על הפלסטינים ועל האזור כולו והדגיש כי חמאס מהווה סכנה עבור הסוגייה הפלסטינית. הוא כתב: "מאז היום הראשון בו פרצה, ב-7 באוקטובר 2023, מחפשת מלחמת עזה - שאותה חוללה תנועת חמאס, ושמשרתת את האינטרס של ישראל - אחר אופק מדיני... חמאס ביצעה ועדיין מבצעת טעות אחר טעות...

 

מתקפת מבול אל-אקצא שפגעה בהתנחלויות ישראליות [כך במקור] בעוטף עזה] הסמוכות לרצועה היא פשע נגד פלסטין. די בכך שיחיא סינוואר שתכנן את אותה המלחמה לא חשב על היום שאחרי מבול אל-אקצא ועל השלכותיו המדיניות של כך בשטחים הפלסטינים ואפילו ברמת האזור [כולו]...

 

באופן כללי, הערבים דואגים לתושבי עזה, אך אין [שום] משטר ערבי שמוכן לנהל מלחמה נגד ישראל בהתבסס על אג'נדה שכופה חמאס...

 

מתי חמאס תשתנה? זו השאלה הגדולה; לא ייתכן שהעם הפלסטיני וסוגייתו ימשיכו להיות שבויים בידי חמאס ותומכיה. חמאס הפכה להימור גרוע ולסכנה לסוגיה הפלסטינית, בייחוד כשהעולם עסוק בעניינים אחרים ובראשם המלחמה באוקראינה ועתיד תוכנית הגרעין של איראן.

 

חמאס שגתה ועדיין שוגה... אנו מוצאים אותה כעת משתמשת בקלף בני הערובה [קרי: החטופים] באופן שמאפשר לראש ממשלת ישראל לברוח אל מלחמה חדשה שהמינימום שאפשר לומר עליה היא שהעם הפלסטיני, בייחוד תושבי עזה, לא זקוק לה".[10]

 

פרשנית מצרית: ויתורה של חמאס על השלטון ישיב לעזתים את חייהם

הפרשנית הפוליטית המצרית מסכ מוחמד תקפה ב-22.3.25 בטורה בפורטל החדשות הסעודי אילאף את חמאס וטענה כי חיי תושבי רצועת עזה ישובו למסלולם רק לאחר שזו תעזוב את שלטונה שם. כך כתבה: "בזמן שבו תושבי עזה סובלים מהתחדשות המלחמה של ישראל נגדם, תנועת חמאס פועלת להשיג הישגים בשטח, ובמקום להתאמץ למצוא פתרון, היא ממשיכה לגרור את עמה בעזה לסבל נוסף ולמציאות בלתי נסבלת.

 

במקום לזרוע תקווה בעזה, בוחרת ההתנגדות [קרי: חמאס] ב[פעילות] אקראית ללא אסטרטגיה ברורה, מה שעלול להעמיק את בידודה של הרצועה מן העולם ולהעצים את הטרגדיה של המלחמה שמתחדשת ושעימה מתחדשים הפצעים ושטף [הדם] של תושבי עזה בכל יום, בכל דקה ובכל רגע...

 

ייתכן שחמאס צריכה לבחון את עצמה ואת התנהלותה ביישום השלב הראשון של הפסקת האש כמו גם במו"מ הישיר שערך [שליח ארה"ב לענייני שבויים] אדם בוהלר עם מנהיגי  התנועה בדוחה. מן הראוי היה שחמאס תיישם את ההסכם הזה כדי להשיג קלף מנצח אצל הממשל האמריקאי, ובייחוד אצל הנשיא דונלד טראמפ שאינו מעוניין בטובת הפלסטינים.

 

ייתכן שמה שמסבך את העניינים יותר מכל הוא [העובדה] שניהול העניינים בעזה [הוא] בידי בכירי חמאס בחו"ל, שכן הם לא יכולים לקבל את ההחלטה בזמן המתאים מבלי לפנות להנהגה בעזה, העסוקה בעימות הצבאי עם הכיבוש. ונוכח כל זה, העם הפלסטיני הולך לאיבוד, מת ונעקר [מביתו] ללא שום ניצנים של פתרון...

 

חרף הדבקות של חמאס בשלטון בעזה, התושבים מתנגדים לנוכחותה הפוליטית ברצועה, בייחוד מאחר שהיא אחראית לאירועי ה-7 באוקטובר שהביאו לאסון הומניטרי שההיסטוריה לא ידעה כמותו ולהרג של יותר מ-100 [אלף] פלסטינים, בנוסף לעשרות אלפי פצועים [ו]נעדרים.

 

יציאת חמאס מהתמונה [הפוליטית] בעזה או ויתורה על השלטון עשויים להיות לטובת התושבים, להקל על סבלם ולהביא להתחדשות השקט והחיים... "[11]

עיתונאי פלסטיני: שלטון חמאס הסב לעם הפלסטיני את הנזק הגדול ביותר

העיתונאי הפלסטיני איימן ח'אלד גינה במאמר שפרסם באתר ערוץ אל-ערביה ב-21.3.25 את תנועת חמאס על התעקשותה להמשיך לשלוט ולהחזיק בנשקה כדי להקים ישות של האחים המוסלמים ברצועת עזה, חרף המחיר היקר ששילמו העזתים בסבבי הלחימה לאורך השנים. הוא כתב: "[אף] עם לא שילם את מחיר המלחמה והנטל שלה כפי ששילמו הפלסטינים במהלך שלטון תנועת חמאס ברצועת עזה, [בהן נערכו] שש מלחמות וסבבי [לחימה] מוגבלים רבים...

 

כיצד אפשר להגיע להסכם הפסקת אש חדש שיעצור את המלחמה וכיצד אפשר לדבר על היום שאחרי בעזה? כל זה נותר בעיה סבוכה נוכח המשך אמצעי הלחץ שמפעילה ממשלת נתניהו על האזרחים [בעזה], המחיר היומיומי היקר [שהם משלמים] ונוכח התעקשותה של תנועת חמאס מצד שני. [מבחינת חמאס] תסביך ההיאחזות בשלטון הוא עדיין לב המשוואה, והיא מביעה את זה [בהתעקשותה] להמשיך להחזיק בנשק ובענייני הביטחון אל מול כל אחד מן הפתרונות [החלופיים] המוצעים בעזה.

 

ברור כי [שלטון חמאס] הוא השלטון ש[גבה] את המחיר הגבוה ביותר בהיסטוריה המודרנית, נוכח הריגתם של כמעט 50 אלף [בני אדם] ופציעתם של פי שלושה, בנוסף לאלפי נעדרים ולחורבן חסר תקדים שכמותו לא התרחש במאה השנים האחרונות. אין צורך לדבר על המחירים הפוליטי, החברתי, החומרי והפסיכולוגי שאי אפשר לתקן את תוצאותיהם בתקופה קצרה. כל זה תמורת הקמת 'ישות אח"סית קטנה' על שטח של 365 קמ"ר, באורך 41 ק"מ וברוחב שנע בין 12-5 ק"מ בלבד, כדי שהאח"ס יוכלו להוכיח כי הם יכולים להוות את החלופה הפוליטית..."[12]