כללי

מוסד פסיקת ההלכה של מצרים תוקף את קריאת האיחוד העולמי של חכמי הדת המוסלמים המקורב לקטר, לג'יהאד נגד ישראל: "זו קריאה חסרת אחריות הסותרת את השריעה"

 

ב-31.3.25 פרסם האיחוד העולמי של חכמי הדת המוסלמים - אחת הזרועות של המשטר הקטרי להפצת אידיאולוגיה טרוריסטית אסלאמית קיצונית אנטי מערבית היושב בקטר ונתמך על ידה – פתוא (פסק הלכה), שקראה לכל המוסלמים ולמדינות האסלאמיות לצאת לג'יהאד נגד ישראל, בהציגו זאת כחובה המוטלת על כל מוסלמי.[1]

 

בתגובה, פרסם (7.4.25) דאר אל-אפתאא' המצרי, מוסד פסיקת ההלכה במצרים, הודעה בה תקף בחריפות את הפתוא של האיחוד העולמי של חכמי הדת המוסלמים והדגיש כי היא סותרת את השריעה. בהודעה נטען כי לשום גורם או ארגון אין זכות לפסוק הלכה בעניין רגיש כמו ג'יהאד, באופן הסותר את השריעה האסלאמית ומסכן את יציבות המדינות והחברות המוסלמיות וכי רק השליט והמדינה רשאים להחליט על מלחמה, ולא שום ישות או איחוד משולל סמכות לגיטימית. ההודעה הוסיפה: "קריאה לג'יהאד, מבלי להתחשב ביכולות של האומה [האסלאמית] ובמצבה הפוליטי, הצבאי והכלכלי הקיים, היא קריאה חסרת אחריות, הסותרת את עקרונות השריעה". עוד הדגיש דאר אל-אפתאא', כי השריעה האסלאמית מזהירה מפני החלטות נמהרות שלא מתחשבות באינטרס הציבורי ועלולות להכפיל את הנזק שייגרם לאומה ולחברה וכי "מי שקורא לג'יהאד צריך בראש ובראשונה לעמוד בעצמו בראש שורות [הלוחמים], כפי שהנביא מוחמד הוביל את הקרבות".

 

יצוין כי כמה ימים קודם לכן, יצא גם השיח' הסלפי המצרי, יאסר בורהאמי, נגד הפתוא של האיחוד העולמי של חכמי הדת המוסלמים, בצעד שנתפס גם כן כתואם את עמדת המשטר המצרי.[2]

 

יתכן כי המתיחות בין מוסדות הדת הללו – האיחוד העולמי של חכמי הדת המוסלמים ודאר אל-אפתאא' המצרי - המייצגים את קטר ומצרים בהתאמה, משקפת את המתיחות בין שתי המדינות, אשר גברה לאחרונה בעקבות פרסום פרשת קטר-גייט בישראל והפרסומים לפיהם קטר שילמה לכאורה כספים ליועצי ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, כדי שיעבירו לעיתונאים מסרים שליליים על מצרים, שגם יקטינו את חלקה כמתווכת הוגנת בין ישראל לחמאס. מתיחות זו ניכרה בביקורת שהשמיעו פוליטיקאים ועיתונאים מצריים על קטר והאשמתה בקשירת קשר נגד מצרים.[3]

 

הלוגו של דאר אל-אפתאא' המצרי[4]

 

להלן תרגום ההודעה שפרסם דאר אל-אפתאא':

 

"בשם אללה הרחמן והרחום,

דאר אל-אפתאא' המצרי עמד על הקריאות שפורסמו לאחרונה, שקבעו כי חובה על כל מוסלמי לבצע ג'יהאד מזוין נגד הכיבוש הישראלי ודרשו מהמדינות האסלאמיות להתערב צבאית לאלתר ולהטיל [על ישראל] מצור נגדי.

 

במסגרת אחריותנו השרעית ובהתבסס על כללי תורת המשפט המוסלמי ועל יסודות השריעה האסלאמית, דאר אל-אפתאא' מדגיש את הדברים הבאים:

 

1.      הג'יהאד הוא מושג שרעי מדויק שיש לו תנאים, יסודות ומטרות ברורים וספציפיים מבחינת הלכתית. ל[שום] גורם או ארגון מסוים אין זכות להוביל פסיקת הלכה בעניינים עדינים ורגישים אלה, באופן הסותר את כללי השריעה וכוונותיה העליונות ובאופן המעמיד בסכנה את ביטחון החברות ואת יציבות המדינות האסלאמיות.

 

2.      דאר אל-אפתאא' המצרי מדגיש כי התמיכה בעם הפלסטיני ובזכויותיו הלגיטימיות היא חובה שרעית, הומניטרית ומוסרית, אך בתנאי שהתמיכה תהיה במסגרת האינטרס של העם הפלסטיני, ולא בשירות אג'נדות מסוימות או הרפתקאות שהשלכותיהן לא נלקחו בחשבון ואשר ימיטו על הפלסטינים עצמם עוד הרס, עקירה [מבתיהם] ואסונות.

 

3.      אחד מכללי השריעה האסלאמית הבולטים הוא שהכרזה על ג'יהאד וקבלת החלטה על מלחמה ולחימה ייעשו רק תחת דגל, ובימינו הדבר מתבצע [רק] על ידי המדינה הלגיטימית וההנהגה המדינית, ולא באמצעות הודעות שמפרסמים ישויות או איחודים שאין להם כל סמכות לגיטימית ושאינם מייצגים את המוסלמים להלכה ולמעשה. כל הסתה [המכוונת] ליחידים לפעול בניגוד למדינותיהם ולצאת נגד החלטות השליט נחשבת קריאה לכאוס, למהומה ולהשחתה על פני האדמה, ואללה והנביא [מוחמד] אסרו על כך.

 

4.      קריאה לג'יהאד, מבלי להתחשב ביכולות של האומה [האסלאמית] ובמצבה הפוליטי, הצבאי והכלכלי הנוכחי, היא קריאה חסרת אחריות, הסותרת את עקרונות השריעה המורים לנקוט אמצעים ולקחת בחשבון את התוצאות. השריעה האסלאמית מעודדת להעריך את התועלת והנזק ומזהירה מפני החלטות נמהרות שלא מתחשבות באינטרס הציבורי ושאף עלולות להכפיל את הנזק שייגרם לאומה ולחברה.

 

5.      אחד מחוקי האסלאם הוא שמי שקורא לג'יהאד צריך בראש ובראשונה לעמוד בעצמו בראש שורות [הלוחמים], כפי שהנביא מוחמד הוביל את הקרבות[5], במקום לעורר רגשות ולהסעירן ולהותיר לאחרים להתמודד עם ההשלכות [של הקריאות לג'יהאד].

 

6.      יהיה זה נבון ותואם את כוונות השריעה להפנות את מאמצי האומה האסלאמית לעבודה רצינית למען עצירת ההסלמה ומניעת עקירה [של הפלסטינים], במקום לדחוף לעבר הרפתקאות בלתי מחושבות שיעמיקו את המשבר ויחמירו את הטרגדיה של הפלסטינים.

 

על בסיס האמור לעיל, דאר אל-אפתאא' המצרי מדגיש את ההכרח להתאזר בידע ההלכתי, בחוכמה ובתבונה ולא להיגרר אחר סיסמאות נמלצות משוללות כל היגיון ומציאותיות..."[6]