פרשן אמירתי: האוניברסיטאות בארה"ב הפכו לפלטפורמה בשירות ארגוני הטרור להפצת קיצוניות, שנאה ואנטישמיות
בעקבות מעצרו בארה"ב של מחמוד ח'ליל, פעיל פלסטיני בולט במחאות הפרו-פלסטיניות באוניברסיטת קולומביה, פרסם הפרשן האמירתי, סאלם אל-כתבי, מאמר באתר הסעודי אילאף ב-16.3.25, בו הזהיר כי האוניברסיטאות והמוסדות האקדמיים בארה"ב הפכו לפלטפורמה אסטרטגית בשירות הארגונים הקיצוניים להפצת רעיונותיהם ולגיוס תומכיהם.
לדבריו, מדובר בתופעה רחבה ומדאיגה במסגרתה ארגונים קיצוניים וטרוריסטיים מנצלים את חוקי ההגירה בארה"ב על מנת להחדיר את אנשיהם לאוניברסיטאות בארה"ב שבהמשך יקבלו אזרחות אמריקאית, מה שיקשה על המאבק בטרור. הוא הדגיש כי חלק מהסטודנטים הזרים מגיעים לארה"ב לא רק מתוך כוונה ללמוד, אלא גם כדי להפיץ את הקיצוניות ולהסית לשנאה לאנטישמיות, כחלק מאסטרטגיה רחבה להפצת האידיאולוגיות הקיצוניות בתוך הקמפוס האוניברסיטאי. לדבריו, כמה מדינות ובראשן איראן, מעבירות כספים לארגונים קיצוניים אלה, דוגמת חמאס, על מנת לחזק ולקדם פעילות זאת.
אל-כתבי הוסיף כי הארגונים הקיצוניים מבצעים מניפולציה בשיח האקדמי כדי להצדיק את פעילותם ומפיצים את האידיאולוגיות הקיצוניות שלהם במסווה של סוגיות הומניטריות. הוא קרא לאוניברסיטאות בארה"ב לבחון מחדש את מדיניותן לגבי מימון זר ולגבי הפעילות הפוליטית של הסטודנטים הזרים ו"לגבש נהלים ברורים למעקב אחר פעילויות שעלולות לחרוג מגבולות חופש הביטוי ולהפוך לאמצעים בשירות אידיאולוגיות קיצוניות".
הפעיל הפלסטיני, מחמוד ח'ליל[1]
להלן תרגום קטעים ממאמרו:
"ב-8 במרץ [2025] עצרו שלטונות ארה"ב את הפלסטיני יליד סוריה, מחמוד ח'ליל - פעיל סטודנטיאלי ומתווך בולט במחאות באוניברסיטת קולומביה התומכות ב[תנועת] חמאס הטרוריסטית - לאחר שגורמים מהמכס והגנת הגבולות (ICE) הסתערו על ביתו. המעצר התבסס על הוראות של משרד החוץ האמריקאי לבטל את ויזת הסטודנט שלו, בשל היותו אחת הדמויות הבולטות ביותר במהלך שביתות השבת בקמפוס אוניברסיטת קולומביה, שמִלֵּא תפקיד מרכזי במשא ומתן בין הסטודנטים המוחים לבין הנהלת האוניברסיטה.
אולם, עניינו [של ח'ליל] חורג מעבר לפעילות סטודנטיאלית גרידא, שכן הוא שופך אור על האופן בו מנצלים ארגונים קיצוניים את חוקי ההגירה האמריקאים, כדי להחדיר את אנשיהם לחברה האמריקאית ולבנות רשתות תמיכה [לארגונים הקיצוניים]. אנשים אלו עלולים לפעול לקבל אזרחות [אמריקאית] בַּהמשך...
מחמוד ח'ליל היה אחד הפנים הבולטות בתנועת 'קולומביה להחרמת האפרטהייד' (CUAD) שקראה להחרמת החברות התומכות בישראל ולהפסקת ההשקעות הקשורות אליהן.
עם התגברות המתח סביב המלחמה בעזה הפכו המחאות, בהן השתתף מחמוד ח'ליל, מושא לביקורת חריפה מצד תומכי ישראל, שהאשימו אותו בקידום 'תעמולת חמאס הטרוריסטית'. למרות שפרקליטיו הכחישו את ההאשמות הללו ו[למרות ש]לא הוצגו ראיות ממשיות למתן 'סיוע כספי' לטרור, עניינו של [מחמוד] ח'ליל פותח דיון סביב עניין חמור יותר: כיצד מנוצלים חוקי ההגירה האמריקאיים לטובת הסתננות של גורמי טרור [לאוניברסיטאות] והקמת תאי תמיכה [בטרור בהן, שחבריהם] יהיו בהמשך בעלי אזרחות אמריקאית, דבר שיקשה על האפשרות לרודפם?
מחמוד ח'ליל אינו מקרה בודד, שכן האוניברסיטאות האמריקאיות - שמהוות יעד אטרקטיבי עבור סטודנטים ב[כל ה]עולם - הפכו ליעד אסטרטגי עבור הארגונים הקיצוניים, שכן באמצעות תוכניות אשרות הסטודנטים יכולים סטודנטים זרים ממדינות שונות, כולל פלסטינים, להצטרף לאוניברסיטאות הללו. ואולם חלק מהסטודנטים הללו לא באים רק מתוך כוונה ללמוד, אלא הם באים גם כדי להפיץ את הקיצוניות ולהסית לשנאה.
בשנת 2019, למשל, חשפה חקירה שביצעה סוכנות הביטחון הלאומי האמריקאית לגבי רשת של סטודנטים זרים באוניברסיטת קליפורניה, כי הם השתמשו במעמדם האקדמי כדי להפיץ רעיונות קיצוניים הקשורים לארגון אל-קאעדה וכי יש מקרים דומים אחרים, כמו זה של סטודנט פקיסטני באוניברסיטת ניו-יורק שהפך את חדרי מעונות האוניברסיטה למרכזים לגיוס צעירים להצטרפות לשורות ארגון המדינה האסלאמית - דאעש. דוגמאות אלו מבהירות כיצד יכולות האוניברסיטאות לשמש אמצעי להחדרת האידיאולוגיה הקיצונית.
מה שמדאיג הוא שעל פי רוב האוניברסיטאות הללו אינן מסוגלות לחשוף את המקרים האלה או להתמודד עמם, בשל מחויבותן לעקרונות חופש הביטוי. כמו כן, האופי התחרותי של האוניברסיטאות בעולם הופכן לפחות שמרניות בבחירת הסטודנטים שלהן, דבר שפותח את הדלת לניצול המוסדות הללו ע"י מדינות וגורמים חיצוניים.
הארגונים הקיצוניים מנצלים את ריכוזי הסטודנטים ומועדוני התרבות כחזית להפצת רעיונותיהם. לדוגמא, הוקמו קבוצות כמו 'סטודנטים למען צדק בפלסטין (SJP) או 'קולומביה למען החרמת האפרטהייד' (CUAD) במסווה של תמיכה בסוגיות הומניטריות, אלא שעל פי רוב הם משמשים כמנגנונים להפצת שיח אנטישמי או [שיח] של תמיכה בטרור.
בשנת 2023 עוררה קבוצה סטודנטיאלית באוניברסיטת קליפורניה, ברקלי, ויכוח לאחר שארגנה כנס בנושא 'התנגדות לכיבוש', שבו שיבחו את התקפות חמאס נגד האזרחים הישראלים [ב-7 באוקטובר]. כמו כן, בשנת 2024 הודיעה [האוניברסיטה] על [פתיחת] קורס לימודים [חדש] לסמסטר האביב של שנת 2025 המתאר את חמאס כ'כוח התנגדות מהפכני הנלחם בקולוניאליזם ההתנחלותי' , אך בהמשך מחקה את תיאור הקורס. האוניברסיטה התמודדה בשתי הזדמנויות נפרדות עם תביעה משפטית בטענה לאנטישמיות בקמפוס. מרכז ברנדייס לזכויות אדם, שהוא ארגון ללא מטרות רווח, הגיש תביעה משפטית נגד אוניברסיטת קליפורניה בברקלי בנובמבר 2023, בטענה שהאחראים העלימו עין מהאנטישמיות.
בדרך זו ובשל כנסים מסוג זה, מתברר לנו שלא מדובר בוויכוח אקדמי בלבד, אלא שזהו חלק מאסטרטגיה רחבה יותר להפצת האידיאולוגיות הקיצוניות בתוך הקמפוס האוניברסיטאי.
הדבר נראה טבעי במדינה שמאמינה בדמוקרטיה ובחופש הדעה, אולם לו התעמקנו מעט, היינו מוצאים שם התערבויות זרות בוטות. זאת ועוד, כמה מדינות, כמו איראן - ולא רק היא - - מילאו תפקיד משמעותי בסיוע לתנועה [קרי: לחמאס] ובחיזוק נוכחותה בארה"ב. איראן שהיא אחד מגדולי המממנים של חמאס יחד עם עוד כמה מדינות, השתמשה ברשתות הכספים שלה כדי להעביר מימון לאגודות הצדקה האמריקאיות, שמשמשים לאחר מכן לתמיכה בתנועה.
בשנת 2012, למשל, חשפה חקירה של משרד החוץ האמריקאי רשת מימון שמיועדת לתמיכה בחמאס, דרך אגודות צדקה אמריקאיות. רשת זו אפשרה לחמאס להרחיב את השפעתה בתוך האגודות ולנצל את הסטודנטים הפלסטינים והזרים להפצת רעיונותיה.
אם אגודות הצדקה והארגונים ההומניטריים מייצגים מנגנון מסורתי שמנוצל בידי גורמים מפוקפקים למימון טרור, הרי שהאוניברסיטאות והמוסדות האקדמיים הפכו לפלטפורמה אסטרטגית של הארגונים הקיצוניים להפצת רעיונותיהם ולגיוס תומכים. ניצול זה הוא יותר מאשר הגשת סיוע כספי או לוגיסטי גרידא, שכן הוא חותר לחדירה למוחות הצעירים ולהקמת דור חדש של פעילים שעשויים לשאת רעיונות קיצוניים [אף] מבלי להבין זאת.
בנוסף לכך, כמה מדינות סוררות וארגונים קיצוניים מנצלים את השיח האקדמי כדי להצדיק את פעילותם, כך שבאמצעות ארגון כנסים ודיונים אודות 'זכויות האדם', מוצגות האידיאולוגיות הקיצוניות כסוגיות צודקות ומקובלות. המניפולציה הזו בשיח האקדמי מקשה להבחין בין ביקורת לגיטימית על מדיניות בינלאומית לבין הסתה לאלימות.
ניצול האוניברסיטאות כפלטפורמות להפצת קיצוניות הוא בוודאי לא סוגיה חדשה, אך [ההתמודדות עמו] הפכה למסובכת יותר בחסות הגלובליזציה וחופש התנועה. הדבר גורם לנו לתהות: האם האוניברסיטאות האמריקאיות יבחנו מחדש את המדיניות שלהן בנוגע למימונים הזרים ולהערכת פעילותם הפוליטית של הסטודנטים הזרים בתוך הקמפוס? האם יגובשו נהלים ברורים למעקב אחר פעילויות שעלולות לחרוג מגבולות חופש הביטוי ולהפוך לאמצעים בשירות אידיאולוגיות קיצוניות? האוניברסיטאות אינן רק מוסדות לימוד, אלא הן מראה של החברה ועליהן להיות מוגנות מפני נפילה בפח הניצול הפוליטי או הטרוריסטי."[2]
