כללי

איש תקשורת מצרי: יש לסלק את חמאס מתמונת הסכסוך ולהניח תשתית לשלום אזורי המבוסס על אינטרסים משותפים

 

ב-17.2.2025 פרסם איש התקשורת המצרי ח'אלד אל-ברי, בטורו ביומון הסעודי אל-שרק אל-אוסט היוצא לאור בלונדון, מאמר תחת הכותרת "העניין הפלסטיני – התאוששות או קריסה?" שבו טען כי מדינות ערב המתונות טעו כאשר הבליגו למול הקיצוניות של חמאס, הפועלת בשירות איראן ותנועת האחים המוסלמים, כדי להכשיל את דרך השלום ורואה בפלסטין רק כלי להרחבת השפעתה באזור. אל-ברי קרא למדינות ערב המתונות לגבש תוכנית שתחתור להוצאת חמאס מן התמונה, תחזק את שיח השלום, ותפעל לחיזוקו באמצעות מיזמים כלכליים וביטחוניים משותפים להן ולישראל.

ח'אלד אל-ברי[1]

 

להלן תרגום קטעים ממאמרו:

 

"בשכונתנו יש בניין בשם 'מצרים' וסמוך לו בניין אחר שבו גרה משפחת ישראל ומשפחת פלסטין, שביניהן יש סכסוך בעלות עליו. משפחת ישראל כבשה בעבר קומה מבניין מצרים; אח"כ מצרים שחררה אותה וחתמה על הסכם שלום עם אותה משפחה, באופן שמבסס מצב זה. עכשיו רוצה משפחת ישראל, בתמיכת האמריקאים, לפנות את משפחת פלסטין מהבניין ולגרשה אל קומה [בבניין המצרי] שמצרים שחררה קודם. פירוש הדבר - כיבוש מחדש של בנייננו, המצרים, ומיטוט הבסיס אשר עליו נבנה הסכם השלום. משום כך, המצרים, וגם תומכי השלום האחרים, מסכימים על כך שמהלך זה, אם יקרה, יהיה מנוגד להישגי השלום ויחזירנו למצב שקדם לכך [לפני הסכם השלום]... זאת נוסף על הפשע של גירוש עם מארצו.

 

מעורבותו של [נשיא ארה"ב דונלד] טראמפ סיבכה את האיזונים, אך הדבר שוב איננו מפתיע ככל שמדובר במדיניות החוץ האמריקאית. בוש תקף את עיראק ואובמה תמך בכאוס [הכוונה כנראה לאביב הערבי]. זהו חלק ממשחק שיש לקחתו בחשבון מבעוד מועד.

 

זהו הלקח הראשון שלנו, בטפלנו במשבר. מחובתנו לעקוב אחר השינויים הפוליטיים והתרבותיים ההולכים וגדלים בארה"ב ובמדינות חזקות משמעותיות אחרות... קבוצות [הכדורגל] הגדולות מקיימות מה שנקרא 'פוסט מורטם' [של הפסדיהן], או ניתוח שלאחר מעשה, כדי לגלות את הפגמים. אם ניישם זאת בנוגע לסוגיה הפלסטינית – ישראלית, נמצא כי הפגם המרכזי היה סבלנותנו כלפי גורם [קרי: תנועת חמאס] שהציג רטוריקה פוגענית, אימץ התנהגות שלילית, קיבל את פקודותיו מאיראן, מציר ההתנגדות ומארגון האחים המוסלמים העוין. הוא פתח במלחמת אזרחים שהחלישה את הפלסטינים, עיוותה את תדמית עניינם וגירשה את [תנועת] פת"ח [מרצועת עזה]. חרף כל זאת, לא נטרלנו אותו, לא ניתקנו את הקשר עמו והימרנו על כך שנמשיך קדימה בעניין השלום והביטחון בהסכמתו, ביודענו, עוד מרגע לידתו, כי מטרתו הבסיסית היא לפוצץ את הסיכוי לשלום. חמור מכך, משכילים וגורמי תקשורת אימצו את טענותיו, עד כי [טענות אלה] השתלטו על דעת הקהל.

           

אין פירוש הדבר שישראל לא התעקשה בשיחות השלום ולא פעלה כדי להכשיל הקמת מדינה פלסטינית. העולם הוקיעה על כך. אך לפעילות מדינית יש כללים. אתה יכול תמיד לסרב להצעה, אך בה בעת תבנה על מה שיש לך ותנהג באחריות. פנייה לדרך הטרור רק תגביר את הקיצוניות בצד השני. ישראל קידמה בעבר את רבין, פרס ואהוד ברק, ועכשיו נעלם בה המחנה הזה; גברה טענת הקבוצה הנגדית האומרת בפשטות: 'האם רצונכם כשכנה מדינה שנשלטת בידי חמאס? קראו את אמנתם. ראו מה עשו ליריביהם מבני עמם'.   

 

הפגם השני היה העדר פיתוח רעיון השלום לכדי תוכניות שיקשרו לתמיד את האינטרסים של כמה צדדים. בין מצרים וישראל יש אינטרסים כלכליים וביטחוניים, אשר אין לנו כאן מקום למנות את כולם. ואם נוסיף לכך את תוכניות השלום עם מדינות המפרץ, תתארך הרשימה. 

 

המפה מראה לנו את מהלכי הכוחות האזוריים. תורכיה נמצאת בלוב וחותרת לרשת את ההשפעה האיראנית בסוריה; גבולותינו הדרומיים אינם יציבים וסכר הנהדה [שבנתה אתיופיה] מהווה איום משמעותי; מיליציות איראניות [קרי: החות'ים] פוגעות באינטרסים הכלכליים שלנו בכניסה לים האדום...

 

אך בלב המשברים החמורים ביותר יש גם תועלות: הראשונה היא שדעת הקהל ראתה במו עיניה את המטרה הראשית אליה חותרות קבוצות ידועות [קרי: של ציר ההתנגדות]. שהרי הם אמרו בעבר כי פלסטין היא רק קיסם שיניים שמשמש למימוש מטרתם העיקרית. עכשיו הם הוכיחו את האמירה הזאת בפועל[2]...  

 

[התועלת השנייה היא ש]דעת הקהל ראתה גם שהמדינות המתונות הן אלה השומרות על האינטרסים הלאומיים, ולא מדינות הסיסמאות ולא חבורותיהן.

 

והתועלת השלישית היא שכולנו הבנו עד כמה יכול הסכסוך הזה – בתנאיו הנוכחיים והגישה של חמאס כלפיו – להזיק לנו.

 

התועלות הללו מייצרות אווירה מתאימה להצגת הצעה שונה בנוגע לעתיד, אשר תבטיח חיים טובים יותר לכל הצדדים. היא מתבססת על שלוש נקודות:

 

1.     תקשורת המחזקת את שיח השלום וחשיבותו לכלל ומסייעת לציבור להבין את מורכבות הסכסוך הזה.

2. הוצאת חמאס מהתמונה.

3. קשירת השלום באינטרסים כלכליים ואסטרטגיים".[3]