בעלי טורים בלבנון וברש"פ: על חזבאללה וחמאס לחקות את אוג'לאן, לזנוח את נשקם ואת דרך הפעולה הצבאית
ב-27.2.25 לאחר מאבק מזוין שנמשך 40 שנה נגד תורכיה ואשר גבה את חייהם של עשרות אלפי אנשים, קרא עבדאללה אוג'לאן, מנהיג "מפלגת הפועלים של כורדיסטאן" (להלן: ה-PKK), מכלאו בתורכיה, לתומכיו להניח את נשקם ולפרק את הארגון.
בעקבות הכרזת אוג'לאן, המהווה למעשה הודאה בחוסר תוחלתו של המאבק המזוין נגד תורכיה, עלו בעולם הערבי קריאות לחמאס ולחזבאללה להכיר גם הם בכשלון של מלחמתם נגד ישראל נוכח האבדות העצומות והנזק הכבד שגרמו לעמיהם במלחמה זו, לזנוח את נשקם ולהשתלב בפעילות הפוליטית במסגרת הרשות הפלסטינית (להלן הרש"פ) והמדינה הלבנונית.
להלן תרגום שני מאמרים נבחרים בהם נקראו חמאס וחזבאללה ללכת בדרכו של אוג'לאן ולהכריז על זניחת הפעילות הצבאית:
כותב פלסטיני: חמאס סובל מעיוורון אידיאולוגי; כמו אוג'לאן עליו להכיר בתבוסת דרכו
מוהנד עבד אל-חמיד, בעל טור ביומון הפלסטיני אל-איאם היוצא לאור בשטחי הרש"פ, מתח ביקורת חריפה על פלגי ההתנגדות הפלסטינית ובראשם תנועת חמאס, וטען כי היא לוקה ב"עיוורון אידאולוגי" ומתעלמת מהמציאות הכואבת, מתבוסתה ומתבוסת ציר ההתנגדות אליו היא משתייכת, במלחמה בה פתחה נגד ישראל. אל-חמיד קרא לפלגים החמושים לחקות את אוג'לאן ולהכריז על זניחת המאבק המזוין ובכך למנוע את המשך הפגיעה והייסורים של העם הפלסטיני. בנוסף, הוא קרא לחמאס ולהשתלב ללא תנאי במוסדות אש"פ, תוך הכרה בו כנציג הפלסטינים בעל הסמכות הבלעדית להחליט בענייני שלום ומלחמה. הוא כתב: "המנהיג הכורדי עבדאללה אוג'לאן, שעצור בתורכיה זה 26 שנים, קרא להנחת הנשק ולפירוק ה-PKK... לאחר שאוג'לאן ומפלגתו הגיעו, בחלוף 40 שנות מאבק, למסקנה שהנשק נכשל במימוש יעדי העם הכורדי וקראו לזנוח אותו...
מצבנו הפלסטיני הנוכחי הוא תוצאה של עיוורון אידיאולוגי שמסתיר את המציאות ומונע דעה אחרת. יש [גורמים שלקחו לעצמם] מונופול על הערכת תוצאות המלחמה כפי שהיה מונופול על ההחלטה לפתוח במלחמה ועל ההחלטה להפסיק אותה. תנועת חמאס מתעקשת שהיא מנצחת במלחמה, ובו בזמן מדברת על רצח עם, הרס וניפוץ מרכיבי החיים ברצועת עזה.
אין דבר שמשרת את [טענות] הניצחון: לא מספרי האבדות; לא תמונות ההרס; לא מצבם המביש של קורבנות האסון – זה שמכריזים עליו וזה שמוסתר; לא העובדה שנמשכת השליטה הישראלית על כניסת התרופות, המזון, הדלק והאוהלים, בנוסף לשליטתה על אספקת המים, החשמל, התקשורת והתנועה... חמאס מתעלמת מתוכנית ההגליה, הסיפוח ומחיקת הבעיה הפלסטינית, הנרקחת בחוגים האמריקאיים והישראליים על אש גבוהה ולפעמים נמוכה ואולי תיושם בשלבים...
חמאס מתעלמת מכך שאסטרטגית ההתנגדות הובסה – ברצועת עזה, בגדה [המערבית], בלבנון ובשאר מדינות ציר ההתנגדות בהובלת איראן. היא מתעלמת מהתבוסה וכלל אינה חושבת לעצור את תוצאותיה המדיניות ההרסניות. חמור מכך, היא מתעלמת מכך שהעולם נכנס לעידן טראמפ שעולה על עידן המקרתיזם באמריקה והעידן הפשיסטי באירופה...
טראמפ פועל להחזרת כל השבויים [קרי, החטופים], הותרת רצועת עזה תחת שליטה ביטחונית ישראלית ואיסור קיומם של נשק ושל ארגון מזוין [בעזה] - וזאת ללא מלחמה. אם זה יהיה בלתי אפשרי, אז הוא יתיר לנתניהו לחדש את המלחמה שהממסד הצבאי [הישראלי] הכריז על שלביה ושתתחיל בגירוש מחדש של תושבי צפון [הרצועה] לדרומה והריסת מה שנותר מאזור זה.
חמאס סבורה כי יש בידה קלפי מיקוח שבאמצעותם תוכל לחסום את היעדים האמריקאים-הישראלים. הקלף החזק ביותר הוא קיומם של 24 חיילים [כך במקור] ישראלים שבויים, כולל קצינים, שחידוש המלחמה יאיים על חייהם... הקלף השני נובע מכך שחידוש המלחמה יאיים על גורלם של מאות אלפי תושבים [עזתיים], וכך המעט שעוד נותר ממעמדה של ישראל ומהמוניטין שלה יתכרסם ובית הדין הבינלאומי לצדק ובית המשפט הבינלאומי הפלילי ימצאו ראיות למעורבותה במלחמת ג'נוסייד.
אולם, לא די בקלפים הללו כדי להרתיע מדינה שעומדת מעל החוק וזוכה לתמיכה צבאית וכספית בלתי מוגבלת. כמו כן, אסור - מבחינה הומנית, לאומי ומוסרית - להסכים להגברת הסבל, הייסורים, השפלת התושבים והאיום על שרידותם [רק] כדי שחמאס תחזיר לעצמה את השלטון.
אי ההכרה בטעות של הרפתקת מבול [אל-אקצא] ובכך שההתנגדות הגלויה בגדה [המערבית] היא הימור ואי הכרה בתוצאות הטרגיות החמורות [של פעולות אלה] הביאו להמשך ההרפתקאות שעלולות להוביל לתוצאות שיפגעו בקיום הפלסטיני ובגורלו...
עלינו [לאמץ] עמדות ומדיניות שיעצרו כל הידרדרות, אבדות וסבל נוספים, באמצעות הצהרה פלסטינית - דומה להצהרתו של [עבדאללה] אוג'לאן – ולפיה ארגוני ההתנגדות יפסיקו לחלוטין את פעילותם החמושה. [במקביל,על] התנועה המדינית והחברה האזרחית הפלסטינית לבחון את הניסיון [של המאבק המזוין] ואת תוצאותיו לאורך שנות המאבק הפלסטיני ולדרוש מחמאס להצטרף ל[מוסדות] הלגיטמיים הפלסטינים, להיכנס למוסדות אש"ף, להתחייב למצעו ולחוקיו, ללא תנאים מוקדמים, ולאשר כי אש"ף הוא זה שמחליט בענייני מלחמה ושלום..."[1]
עיתונאי ופוליטיקאי לבנוני: על חזבאללה להפנים את תבוסתו ולהתפרק מנשקו מרצון
בלבנון נשמעו קולות שקראו לחזבאללה ללכת בדרכו של אוג'לאן ולזנוח את נשקו על מנת למנוע הידרדרות נוספת במצב של המדינה. אחד מהם היה שארל ג'בור, עיתונאי לבנוני וראש מנגנון ההסברה במפלגת 'הכוחות הלבנוניים' המתנגדת לחזבאללה. ג'בור תיאר את החלטתו של אוג'לאן כאמיצה ומשקפת ריאל-פוליטיק. הוא קרא לחזבאללה להכיר במציאות ולזנוח מרצון את נשקו ואת הרטוריקה הלוחמנית שלו ולהשתלב בפעילות הפוליטית במדינה. ג'בור הזהיר כי פירוק חזבאללה מנשקו אינו יכול להעשות בכפיה אלא צריך להיות מהלך וולונטארי ויזום מצד חזבאללה, אחרת הארגון יפעל להתחמש מחדש ולחזור לפעילות צבאית וימנע גיבוש הסדר "היסטורי" פנים-לבנוני שיתרום ליציבותה של המדינה.
הוא כתב: "לא ניתן לדבר על הסדר היסטורי בלבנון לפני שחזבאללה יצהיר, כפי שעשה מר עבדאללה אוג'לאן, על הנחת הנשק, פירוק זרועו הצבאית והביטחונית ומעבר לפעילות פוליטית...
הצהרת אוג'לאן הייתה ביטוי של אומץ מצד אחד ועדות לריאליזם פוליטי מצד שני, שהניעו להכיר במציאות שלא תאפשר את מימוש יעדיה של תוכניתו החמושה. זה מה שהניעו לשלוח מסר בו קרא למפלגתו 'לפרק את עצמה ולהניח את נשקה'.
על חזבאללה לנהוג כמו אוג'לאן... משום שהנסיבות האזוריות שהקלו על [קיום] תוכניתו, אינן קיימות עוד. ישראל לא תאפשר לו מעתה ואילך [אפילו] להשליך אבן לעבר יישוביה וגם ארה"ב לא תתייחס בסלחנות כלפי תפקידה ההרסני של איראן באזור. ערוץ החימוש היבשתי של חזבאללה דרך סוריה נחסם והוא הדין לגבי ערוץ המימון האווירי האיראני שלו. אשר לתשתיתו הצבאית - או שהיא נהרסה או שהוא חתם על פירוקה [בהסכם הפסקת האש בין לבנון לישראל]. לפיכך, מה התועלת בעקשנות הסרק הזו על נשק שהוא אינו יכול עוד להשתמש בו?
ברור שכעת אין בכוונת חזבאללה להניח את נשקו כפי שעשה אוג'לאן... פירושו של דבר שהוא עדיין מהמר על נסיבות אזוריות שיאפשרו את חידוש תוכניתו. זה ההסבר [היחיד האפשרי] להתעקשותו על אותה רטוריקה, כאילו שהוא לא הובס, לא נכנע ושתוכניתו לא הסתיימה. אדרבא, הוא אומר בביטחון מלא כי הוא מעניק לממשלה הזדמנות לפעול במישור הדיפלומטי לפני שהוא חוזר למה שנקרא ההתנגדות. כאילו שתוצאות האופציה הזו [יכולות להיות] מזהירות, בעודן נעות בין אינספור אסונות לבין ביזיונות שחשפו את האמת על טענותיו השקריות לגבי כוחו ויכולותיו.
לא ניתן לדבר על הסדר היסטורי פנים-לבנוני, לפני שחזבאללה יכריז בפה מלא שהוא מוותר על נשקו ומצטרף למיזם הלבנוני. בעניין זה יש להבחין בין שני [תרחישים] עיקריים:
- [תרחיש בו] חזבאללה מוותר בכפייה על שימוש בנשק כתוצאה מהתבוסה, מהמצור הגיאוגרפי, מהנסיבות החיצוניות ומההתנגדות הפנימית [בלבנון]. אך לוויתור הזה בפועל לא נילווה ויתור רטורי והוא ממשיך לדבר על תפקידו המזוין, כאילו שמעמדו נשאר כפי שהיה. [המשמעות היא ש]ברגע שישתנו הנסיבות שהביאו לוויתור בכפיה [על הנשק], ישוב חזבאללה אל תוכניתו החמושה ההרסנית...
- [תרחיש שבו] חזבאללה מוותר מרצון על הנשק בשל נתונים חיצוניים ופנימיים שמאלצים אותו להסתגל אליהם... על חזבאללה לוותר מרצון על הנשק ולצאת מהשיח העמום אל הבהירות הפוליטית, באמצעות הצהרתו על זניחת נשקו ופירוק ארגונו המזוין, לטובת מעבר לפעילות פוליטית טהורה. מיד לאחר שיפעל בדרך זו ובכיוון זה, אפשר יהיה לדבר על הסדר היסטורי, אך לפני זה, תהיה זו טעות להשלות את הציבור בנוגע להסדרים שייכשלו בהזדמנות הראשונה, [באופן] שיאפשר לחבורת הנשק להשיב לעצמה את תפקידה [הצבאי].
הסדר היסטורי פנים-לבנוני הוא הכרחי כדי למנוע את הסיבות שהביאו לידי פיצוץ המצב הלבנוני ולפתוח דף [חדש] לעתיד איתן ככל האפשר, שימנע פיצוץ [נוסף] ויביא ליציבות. אלא שהסדר כזה הוא בלתי אפשרי ללא הגעת כל הכוחות והמרכיבים למסקנה שיש להניח את הנשק לטובת נשק המדינה ולהניח את המיזמים האזוריים לטובת המיזם הלבנוני.
יש לדבר בגילוי לב עם הציבור. כל עוד חזבאללה לא הצהיר שהוא זונח את נשקו, מפרק את זרועו הצבאית ומצטרף [לתפיסה של] 'לבנון תחילה ושהמדינה קודמת לכל', אז לא יהיה הסדר היסטורי ולא משהו מעין זה."[2]
