כללי

מתנגדי חזבאללה בעולם הערבי: לווית מזכ"ל חזבאללה חסן נסראללה היא לווית הארגון והציר האיראני; על המדינה לפרק את הארגון מנשקו

ב-23.2.25 קיים חזבאללה לוויה רבת משתתפים למזכ"ל הארגון חסן נסראללה שנהרג בתקיפה ישראלית חמישה חודשים קודם לכן, וכן להאשם צפי אל-דין, שחוסל גם הוא בתקיפה ישראלית, ימים ספורים לאחר שמונה כמחליף לנסראללה. חזבאללה, וגם מתנגדיו, ראו בלוויה מבחן למעמדו ולתמיכה בו בלבנון ומחוצה לה ומעין משאל עם על דרכו ותפיסתו, לאחר המלחמה הקשה מול ישראל. לקראת הלוויה, השקיעו הארגון ותומכיו מאמצים רבים להבטחת השתתפות רחבה ככל הניתן – הן של מנהיגים פוליטיים והן של הציבור בלבנון ומחוצה לה. נציגי הארגון נפגשו אישית עם בכירים במערכת הפוליטית בלבנון והזמינום ללוויה. ראשי הארגון שבו וקראו לציבור להשתתף בלוויה, בראשם נעים קאסם, מחליפו של נסראללה, שבנאום שנשא כשבוע לפני כן, הדגיש את חשיבותה וסמליותה: "אנו רוצים להפוך את הלוויה הזו למפגן תמיכה ואישור של הקו והדרך... אני קורא לציבורנו להשתתף בצורה הנרחבת ביותר, כדי שיראו שחזבאללה וההתנגדות האסלאמית נוכחים וחזקים בשטח ומי שחושב להפעיל עליהם לחץ, או לרקום נגדם מזימות - לא יצליח..."[1]

 

גם בנאומו במהלך הלוויה, ששודר בווידאו מאחר שקאסם עצמו לא נכח בה, ככל הנראה מטעמי ביטחון, הוא שב והדגיש כי ההשתתפות בה היא "ביטוי נאמנות" שמעטים כמוהו נראו בהיסטוריה של לבנון.[2] ערוץ אל-מנאר של חזבאללה כינה את יום הלוויה "יום הנאמנות" והדגיש כי "המבול האנושי [שהשתתף בהלוויה] חידש את הברית עם החללים נסראללה וצפי אל-דין."[3] יומיים לאחר הלוויה, נכתב ביומון הלבנוני אל-אח'באר המקורב לחזבאללה, כי לא מדובר היה רק בלוויה אלא ב"הצבעה ברגליים" וכי ההשתתפות העצומה והסדר המופתי מוכיחים כי חזבאללה הצליח להתאושש למרות האבידות הכבדות שספג.[4]

 

למרות ההשתתפות ההמונים, המוערכת ב-700-900 אלף איש[5], נראה כי חזבאללה כשל בניסיונו לשוות ללוויה נופך לאומי. רבים ממנהיגי המדינה שהוזמנו, כאמור באופן אישי ע"י נציגי חזבאללה, העדיפו להיעדר ממנה. בראשם, הנשיא ג'וזף עון וראש הממשלה נואף סלאם שהסתפקו בשליחת נציגים: מטעם הנשיא השתתף יושב ראש הפרלמנט נביה ברי, ראש תנועת אמל ובעל ברית קרוב של חזבאללה; ומטעם ראש הממשלה השתתף מוחמד חידר, שר העבודה ונציג חזבאללה בממשלה. מהלוויה נעדרו גם בכירים שנחשבים לבעלי ברית קרובים של הארגון כמו הנשיא לשעבר מישל עון, רה"מ לשעבר נג'יב מיקאתי, פיצל כראמי, ראש זרם אל-כראמה, וטוני פרנג'יה, ח"פ מטעם זרם אל-מרדה. המנהיג הדרוזי וליד ג'ונבלאט, נעדר גם הוא וכך גם ראשי הממשלה לשעבר סעד אל-חרירי ופואד אל-סניורה, שנחשבים למתנגדי הארגון, אך הוזמנו.[6]

 

לטענת מתנגדי הארגון, לווית שני המזכ"לים, מסמלת את מות הארגון ומות הדרך שכפתה פטרוניתו איראן. לדידם, העובדה שראשי המדינה נעדרו מהלוויה משקפת רצון של המשטר החדש ושל רבים בלבנון להרחיק עצמם מהארגון. הם הביעו תקווה שתהיה זו תחילתה של תקופה חדשה עבור לבנון ש"תשקף את שאיפות ותקוות העם הלבנוני."[7]

 

כמה מהם קראו למדינה הלבנונית לנצל את חולשת הארגון ופטרוניתו איראן, כדי לפעול לפירוק נשקו ולטיפול באידיאולוגיה הקיצונית שלו, במטרה למנוע ממנו להתחזק מחדש, והיו גם שקראו למדינה להעמיד לדין את פעילי חזבאללה המעורבים בפשעים נגד לבנון, אשר נהנו עד כה מחסינות בשל יכולת הארגון עד כה לכפות רצונו על המדינה.

 

דוח זה יתמקד בתגובות מתנגדי חזבאללה ללוויית שני מזכ"לי הארגון חסן נסראללה והאשם צפי אל-דין:

 

 הלווית מזכ"לי חזבאללה, חסן נסראללה והאשם צפי אל-דין[8]

 

בלוויית נסראללה נקבר ציר ההתנגדות כולו ולבנון הריבונית נולדה  

כאמור, מתנגדי הארגון, טענו בלא מעט שמחה לאיד, כי קבורת נסראללה מסמלת את קבורתו של חזבאללה וציר ההתנגדות כולו, שספג מכות ונזקים כבדים במלחמה מול ישראל, ואת לידתה של לבנון כמדינה ריבונית.

 

ביום הלוויה כתב העיתונאי הלבנוני טוני בולוס בחשבונו ברשת X: "היום נקברת תקופה שחורה בהיסטוריה של המולדת. במהלך תקופה זו הפילו את המדינה וחיסלו עשרות פטריוטים גיבורים. לבנון חדשה נולדה ומזרח חדש מפציע."[9]  בולוס התייחס לנושא גם במאמר שפרסם ביומון הסעודי "אינדיפנדנט ערביה" בו כתב: "עם קבורת נסראללה, נקברות סיסמאות העימות עם ישראל וצבירת הנשק; נקברת [התפיסה] של המדינה הכפולה שחזבאללה כפה במשך עשורים. כל התיאוריות שחזבאללה השתמש בהן כדי להצדיק את הנשק שלו, כמו תיאוריות ההרתעה, מאזן האימה וחיסול ישראל הופרכו ואין להן מקום בשלב הבא. שינוי זה משקף את סוף עידן הנשק הלא חוקי ותחילתו של עידן חדש של ריבונות לבנונית המבוססת על מדינה אחת שאינה נשלטת על ידי גורם חמוש..."[10] 

 

חשבון 'לא לכיבוש  האיראני' ברשת X כתב: "הקיץ הקץ על עידן השקר, התרמית והזלזול במוחות האנשים. נסראללה מת ואיתו מתה ההתנגדות. חזבאללה חוסל. תם עידן המדינונת והחל עידן המדינה."[11] גם העיתונאי הלבנוני ג'אן פר'אלי, העורך הראשי של ערוץ LBCI, כתב: "[נסראללה] מת ואיתו מתה התוכנית האיראנית [שהושלכה]. לפח הזבל של ההיסטוריה."[12]

 

קריקטורה ביומון של איחוד האמירויות הערביות: "התוכנית האיראנית" יוצאת בעקבות נסראללה[13]

 

למרות השתתפות ההמונים, הלוויה שיקפה את חולשת חזבאללה 

מתנגדי הארגון ביקשו להפחית מערכה של ההשתתפות ההמונית בהלוויה, שהוערכה ב-700-900 אלף איש, והדגישו כי היא אינה משקפת את מצבו של הארגון או את היקף התמיכה בו בלבנון, מאחר שרוב המשתתפים נמנים עם בסיס התמיכה של חזבאללה וכי מהלוויה נעדרו בכירים רבים, כולל בעלי בריתו.

 

העיתונאי הלבנוני-שיעי נדים קטיש כתב באתר asasmedia.com: "חזבאללה רצה שהפרידה מנסראללה, מנהיגו ההיסטורי, תהיה יותר מטקס לוויה, ותשמש משאל עם כפוי על הלגיטימיות של הארגון ועל תפיסת ההתנגדות כולה, תוך שהוא מתעלם מהמלחמה שהסתיימה בתבוסה צבאית ומדינית כואבת." אולם לדבריו, גם חזבאללה עצמו יודע שהשתתפות ההמונים במקרה זה אינה משנה דבר במהות של המשבר בו הוא נמצא. קטיש הביא לדוגמה את בריה"מ וגרמניה הנאצית שהצליחו לגייס את תמיכתם של המונים, אך זה לא מנע את קריסתם. עוד כתב: "זו כמובן זכותו של חזבאללה להתכחש להיקף הפגיעה בתשתית הפוליטית והצבאית שלו וזכותו לא לראות בלוויה שנערכה ביום ראשון, לוויה לתוכנית [שלו, אך זו גם] זכותם של הלבנונים להאמין ש[הלוויה] אינה הכרזה על לידתו מחדש של חזבאללה, אלא רגע זמני של הדחקה וניסיון לדחות את ההתמודדות עם המציאות ושעידן המלחמות הסתיים ולא ישוב עוד..."[14]   

 

גם העיתונאי הלבנוני עלי חמאדה התייחס להשתתפות הרחבה בהלוויה וכתב כי היא "טבעית לאור חשיבותו של האיש והתפקיד אותו מילא בשלושה העשורים האחרונים – בלבנון ובאזור", אך הדגיש כי יש לשים לב שבלוויה השתתפה רק קבוצה אחת [של שיעים תומכי חזבאללה] בעוד יתר המרכיבים בחברה הלבנונית – נוצרים, דרוזים וסונים – הטילו עליה "חרם". לדבריו, היעדרותם ביטאה "בידוד של דרכו ותוכניתו" של חזבאללה ו"גירושין בין הרוב המוחלט של הלבנונים... לבין כל מה שמייצג נסראללה וארגונו בלבנון".[15]

 

בנוסף, נטען כי חולשת הארגון התבטאה בנסיבות בהן נערכה הלוויה - חמישה חודשים לאחר החיסול, כשבמהלכה הוכיחה ישראל את חופש הפעולה שלה בלבנון באמצעות מטסים מעל מקום הלוויה והמשך התקיפות ברחבי לבנון. כך, העיתונאי הסורי אבראהים חמידי, עורך מגזין אל-מג'לה הסעודי, כתב:  "חזבאללה ואיראן שעומדת מאחוריו, הצליחו לארגן לבכיר הארגון והציר כולו לוויה ולהעבירו מ'המקום החשאי הזמני' למקום הקבוע והפומבי, חמישה חודשים לאחר החיסול ו[רק] לאחר מאמצי תיווך והבנות בחסות מתווכים מול ישראל [שאפשרו את קיומה של הלוויה]. נכון שעשרות אלפים הגיעו למגרש קרית הספורט ע"ש כמיל שמעון בדאחיה הדרומית, מעוז חזבאללה, כשהם נושאים תמונות של נסראללה ודגלים צהובים, אולם המטוסים הישראלים לא עזבו את שמי בירות כאזכור להבנות [שהושגו בנוגע ל]לוויה ולמציאות הלבנונית החדשה.  לכן, מובן מדוע המזכ"ל הנוכחי של חזבאללה נעים קאסם לא הצליח להשתתף בהלוויה... אלא שידר את נאומו למשתתפים באמצעות וידאו ממקום לא ידוע."

 

חמידי התייחס לאזהרתו של קאסם כי אין לראות ב'איפוק' שמפגין ארגונו ביחס להמשך התקיפות הישראליות בלבנון, חולשה וכתב כי חולשתו של חזבאללה השתקפה באי יכולתו לכפות את מועמדיו לנשיאות ולראשות ממשלה ולהסכמתו להפסקת האש. הוא הוסיף: "אין ספק שמטרתם של איראן וחזבאללה בארגון לוויה עממית לנסראללה היא להפגין את הכוח שנותר להם לאחר שחזבאללה נחלץ כשהוא חלש מהמלחמה בשנה שעברה עם ישראל בה נהרגו רב מפקדיו ואלפי לוחמים... אולם המציאות היא שהלוויה הציגה את המחלות מהן סובל הציר האיראני..."[16]  

 

מתנגדי חזבאללה: יש לנצל את חולשתו כדי לפרקו מנשקו ולבסס את שלטון המדינה

כמה ממתנגדי הארגון הזהירו כי למרות האבידות הרבות והנזקים הכבדים שנגרמו לחזבאללה ולציר ההתנגדות כולו, הם עדיין מסרבים להכיר בתבוסתם ובכישלון דרכם ופועלים בדרכים שונות כדי לשקם את מעמדם. הם קראו למנהיגי לבנון למנוע מחזבאללה להשתקם, ולבסס מחדש את ריבונות המדינה, בין היתר באמצעות פירוק נשקו של הארגון, מניעת הפצת האידיאולוגיה הקיצונית שלו ואף התניית השיקום של דרום לבנון בפירוק הנשק.

 

מישל סולימאן, נשיא לבנון לשעבר, אמר בתום הלוויה:  "...הגיעה העת לסגור את דף המדינונת [קרי חזבאללה] בתוך המדינה [הלבנונית] ואת דף ההחלטה על [ניהול] מלחמות בכל הכיוונים ובכל הזירות. הגיעה העת שהמדינה – והמדינה בלבד – תהיה האחראית על הריבונות ועל מדיניות החוץ והגיעה העת שהנשק יהיה בידי צבא לבנון. לכן יש לפרק את הארגונים החמושים שמחוץ למסגרת הלגיטימיות..."[17]

 

פאדי כרם, חבר פרלמנט מטעם "הכוחות הלבנונים" הנוצרים אמר: "הלוויה היתה בבחינת מסר איראני ללבנון ול[גורמים] מחוצה לה והמשטר האיראני מנסה להרוויח זמן.... חזבאללה עדיין אינו מוכן למסור את ענייניו לידי המדינה הלבנונית והוא מנסה לצלוח את התקופה הקשה הזו במינימום נזק..." כרם הטיל על המדינה הלבנונית את האחריות לבסס את ריבונותה על כל שטח לבנון והדגיש כי היא הסמכות היחידה לנהל מו"מ, לשאת נשק, להגן על הגבולות ולשחרר אדמות. הוא הזהיר את חזבאללה כי "אם השיח' נעים קאסם ימשיך להתעקש ולסרב למסור את נשקו מדרום לליטני ומצפונו, אז הוא יכול לשכוח לחלוטין מהשיקום..."[18]  

 

העיתונאי הלבנוני טוני בולס, קרא למדינה הלבנונית לנצל את ההזדמנות ואת חולשת חזבאללה על מנת לטפל גם באידיאולוגיה הקיצונית שלו ובאינדוקטרינציה שלה לילדים. בחשבונו ברשת X הוא כתב: "...לבנון נמצאת על סף שלב חדש. אין להשאיר את הילדים שבויים בידי מפלצת האידיאולוגיה הקיצונית שמובילה אותם לאבדון ולמוות ומזינה אותם בשנאה לאחר [אשר] מפלג את החברה. הגיע העת לשחרר את המוחות מהקיצוניות ולבנות מולדת בה שולטים התודעה, הפתיחות והשלום." בולס צירף גם קריקטורה בו נראית יד יוצאת מקברו של חזבאללה ומנסה לחטוף ילד באמצעות "תוכניות ללוחם הג'האד הצעיר" של הארגון.[19]

 

קריאות להעמיד לדין את פעילי חזבאללה על פשעיהם

בנוסף לדרישה לפירוק נשקו של חזבאללה, נשמעו גם קריאות לארגון להתנצל על פשעים שביצע נגד הלבנונים וכן קראו למדינה להפסיק להתעלם מפשעיהם של פעילי הארגון. העיתונאית הלבנונית מרים סיף אל-דין, טענה כי חזבאללה מנע מן המדינה להעמיד לדין את פעיליו וכי בכל תחנת משטרה בלבנון יש נציגים של הארגון שמונעים חקירות נגד פעיליו. עוד אמרה כי הארגון נקם בכל מי שהעז להגיש תביעה נגד פעיליו. לדבריה "לא ניתן לדבר היום על החלת השליטה של המדינה על כל אדמותיה, אם התנהלות זו נמשכת ואין התעקשות על שחרור מנגנוני הביטחון משליטת חזבאללה. אי אפשר להחיל את שליטת המדינה ללא הסרת החסינות [שהוענקה ל]פעילי חזבאללה... נדרש שכולם יהיו כפופים לחוק כפי שאמר הנשיא ג'וזף עון. הסרת החסינות תסיר מחסום שהונח בין המדינה לבין קבוצה גדולה של אזרחים שנמנעו מלפנות אליה לסעד משפטי והיו כפופים לשלטון חזבאללה. "[20]

 

העיתונאי הלבנוני מוצטפא אל-עויכ קרא לחזבאללה "להודיע באופן ישיר ורשמי שהוא מקבל את סמכות המדינה הלבנונית וחוקתה, למסור את נשקו הלא לגיטימי לידי צבא לבנון ולהסגיר את כל המעורבים בפשעים בתוך לבנון כדי שיועמדו למשפט. על חזבאללה לבחון מחדש את התנהלותו בעבר נגד לבנון, היכן טעה והיכן פגע ולאחר מכן עליו להתנצל בפני כל הלבנונים על מעשיו ופעולותיו נגדם, ולא – לא יהיו חיים משותפים איתו, ונחזור על הטעויות שבוצעו לאחר מלחמת האזרחים ...

[בהלווית נסראללה] חזבאללה קובר שלב מרכזי בהיסטוריה שלו, בו הוא היה האדון, והוא נכנס לשלב חדש בו הוא שווה לכל הלבנונים ומנהל את חייו הפוליטיים והמפלגתיים ללא כוח הנשק וללא תוכניות מפתות, אגדות מדומינות ותוכניות פיקטיביות וחיפוי על שחיתות... " [21]