כללי

נשים בסוריה חוששות למעמדן ולזכויותיהן תחת שלטון היאת תחריר אל-שאם

מאת א. פרי

הקדמה

תפיסת השלטון בסוריה בידי ארגון היאת תחריר אל-שאם (להלן HTS) בהנהגתו של אחמד אל-שרע (שנודע עד לאחרונה בכינוי אבו מוחמד אל-ג'ולאני), לאחר הפלת משטרו של בשאר אל-אסד, מעוררת חששות רבים לגבי מעמד הנשים ותפקידן בסוריה החדשה. הרקע לחששות, הוא יחסו הנוקשה ואף הפוגעני של ארגון HTS לנשים בעבר, עת היה חלק מארגוני הטרור האסלאמיסטים דאעש ואל-קאעדה, ובתקופת שליטתו על מחוז אידליב בצפון מערב סוריה, לאחר שהתנתק מארגונים אלה.[1]

 

עם השתלטות הארגון על סוריה והקמת ממשלת המעבר, החלו בכירי הממשל החדש לשדר מסרים מרגיעים ביחס למעמד האישה וזכויותיה, והודיעו כי השלטון החדש יעניק לנשים את מלוא זכויותיהן ולא ידירן משום תחום. אולם נראה כי הצהרות אלה לא מלמדות על שינוי ממשי שחל בהשקפת הארגון לגבי מעמד הנשים, ושתכליתן היא ריצוי הקהילה הבינלאומית על מנת לקבל הכשר לשלטונו; הסרת הסנקציות שמוטלות על סוריה; וקבלת סיוע שנדרש בדחיפות לצורך שיקומה.

 

ציפייתו של המערב מהממשל החדש לכבד את זכויות הנשים והמיעוטים, והצגתה כתנאי  לתמיכתו בסוריה, הובהרה בפגישות בין בכירים מערביים שביקרו בסוריה ובין אל-שרע ובכירי ממשלו. כך למשל, שרת החוץ של גרמניה, אנלנה ברבוק, שביקרה בדמשק יחד עם עמיתה הצרפתי ז'אן נואל בארו ואל-שרע נמנע מללחוץ את ידה, אמרה בתום פגישה עם אל-שרע ב-3.1.25, כי היא ועמיתה הבהירו לממשל הסורי החדש ש"מעמד האישה אינו קשור אך ורק לזכויותיה, אלא זהו מדד למידת החירות של החברה" וכי "יש לשתפה, כמו גם את כל הקבוצות והעדות בתהליך המעבר במדינה, אם דמשק רוצה לקבל תמיכה אירופית".[2]

 

אלא, שלצד האיתותים החיוביים ששיגר הממשל החדש בסוריה לגבי זכויות הנשים, השמיעו כמה מראשיו הצהרות וננקטו כמה צעדים, שעוררו חששות בתוך סוריה ומחוץ לה באשר ליחסו למעמד האישה. כך למשל, בכמה מקרים, נשים - גם לא מוסלמיות - אולצו לכסות את שיערן כשנפגשו עם אחמד אל-שרע; במקרים אחרים אל-שרע ובכירים בממשלו, נמנעו מלחיצת יד לנשים ובכלל זה לשרות ממדינות המערב; ישנם גם דיווחים כי באזורים שונים בסוריה נקראות נשים להתלבש בצניעות וכי פעילי HTS מנסים למנוע עירוב בין המינים.

 

בנוסף, הממשל החדש מינה עד כה לשורותיו רק אישה אחת - עאישה אל-דבס, שתפקידה הוגדר כ"ראש המשרד לענייני נשים", בעוד יתר חברי הממשלה הם גברים שתוארם הוא "שרים". זאת ועוד אל-דבס, שנראה כי מינויה נועד להרגיע את החשש מפני פגיעה בנשים, ידועה דווקא בעמדותיה האנטי ליברליות והמתנגדות לשוויון בין המינים.[3] בכיר אחר בממשל הטיל ספק ביכולתן של נשים למלא תפקידים מסוימים בחברה בשל "מאפייניהן הביולוגיים  והנפשיים". סימן מדאיג נוסף, הוא מינויו של שאדי אל-ויסי - שהשתתף ב-2015 בהוצאות להורג של נשים שהואשמו בניאוף במחוז אידליב – לשר המשפטים בממשלת המעבר.[4]

 

על רקע חששות אלה, התקיימו לאחרונה במחוזות שונים בסוריה, הפגנות של נשים וגברים כאחד, שדרשו לכבד את זכויות הנשים ולשתפן בבניית סוריה החדשה. כמו כן, ברשתות החברתיות ובכלי התקשורת נמתחה ביקורת רבה על עמדותיו של ממשל HTS בנושא קידום האישה ועל שמרנותם של בכירים בו, שהתנגדו למתן תפקידים לנשים במוסדות כמו הפרלמנט או מערכת המשפט. פעילות סוריות הדגישו, כי הן לא יאפשרו לגישות מיושנות כאלה להגבילן ולמנוע מהן שוויון ודרשו כי זכויות האישה תהיינה מעוגנות בחוקה החדשה, על מנת ש"סוריה תהיה מקום בטוח לנשים".

 

מפגינה בדמשק[5]

 

דוח זה יסקור את התמודדותו רוויית הסתירות של ממשל HTS עם נושא מעמד הנשים בסוריה ואת הביקורת שהפנו הנשים הסוריות נגד הארגון נוכח חששן מפגיעה בזכויותיהן ומהדרתן.

הממשל החדש מבטיח לתמוך בזכויות נשים ובהשתלבותן בכל התחומים

כאמור, עם עלייתו לשלטון, הצהירו בכירי הממשל החדש בראשות אחמד אל-שרע כי הם תומכים במתן מלוא הזכויות לנשים ומינו כמה נשים לתפקידים ציבוריים, ככל הנראה כדי להרגיע את החששות בתוך סוריה ומחוץ לה מפגיעה במעמדן תחת השלטון החדש.

 

מנהיג הממשל החדש שב-29.1.25 הוכרז רשמית כנשיא סוריה לשלב המעבר, אחמד אל-שרע, עמד בראש המצהירים על תמיכתם בנשים ובזכויותיהן, כשבראיון לרשת BBC ב-19.12.24, הדגיש כי מתן חינוך גבוה לנשים הוא דבר מקובל עליו, והתפאר בכך שבימי שלטון ארגונו באידליב שיעור הנשים באוניברסיטאות במחוז עמד על יותר מ-60%.[6]

 

עמדה חדה יותר הביע שר החוץ הסורי בממשלת המעבר, אסעד אל-שיבאני, ב-29.12.24 כשכתב בחשבונו ברשת X: "האישה הסורית נאבקה במשך שנים ארוכות למען מולדת חופשית שתשמור על כבודה ועל מעמדה. נפעל לעמוד לצד ענייני האישה ונתמוך במלוא זכויותיה. אנו מאמינים בתפקיד פעיל של האישה הסורית בחברה וסומכים על יכולותיה ומיומנויותיה, בהיותה המשך ישיר לדורות של נתינה ותרומה".[7]

 

זאת ועוד, מנהל יחסי הציבור במשרד התקשורת הסורי, עלי אל-רפאעי, אמר לערוץ אל-ערביה: "באידליב [מחוז בו שלט HTS בשנים האחרונות] הנשים מקבלות את מלוא זכויותיהן. הן רופאות, מורות, משפטניות ונמצאות בכל התחומים... בסוריה החדשה... תפקיד הנשים לא יוגבל לתחום אחד; כל התחומים במדינה [יהיו פתוחים עבורן]".[8]

 

בנוסף, חרף העובדה שהתפקידים הבכירים ביותר במדינה הם נחלתם של גברים, הממשל הסורי החדש מינה כמה נשים לתפקידים ציבוריים: בממשלת המעבר שהוקמה מונתה אישה אחת - עאישה אל-דבס, לתפקיד "ראש המשרד לענייני נשים" על אף עמדותיה נגד העצמת הנשים במדינה. בזמן המשבר בסוריה עבדה אל-דבס בתורכיה ובמחוז אדליב הסורי שמאז 2015 החל להישלט על ידי ארגון ג'בהת אל-נוצרה שבהמשך הפך להיות HTS; [9] מיסאא' צאברין מונתה לנגידת הבנק הסורי המרכזי - האישה הראשונה בתפקיד זה במדינה[10]; וד"ר דיאנא אל-אסמר הנוצרייה, מונתה לתפקיד מנהלת בית החולים האוניברסיטאי לילדים בדמשק.[11]

 

מנגד, מסרים ומהלכים מצד הממשל החדש מגבירים את החשש להגבלת חירות הנשים

אולם, אל מול המסרים החיוביים שהשמיעו כמה מבכירי הממשל הסורי החדש בעד זכויות נשים, בלטו לא מעט צעדים ואמירות של בכירים סורים אחרים, שמעידים על גישה שמרנית המגבילה את חירויות האישה, מה שעורר חששות רבים בקרב רבים בסוריה ומחוץ לה.

 

כך, בראיון שהעניק הנשיא הסורי החדש, אחמד אל-שרע, לרשת CNN ב-6.12.24, יומיים לפני הפלת משטר אסד, נאלצה המראיינת להופיע עם כיסוי ראש[12] ובהמשך דווח כי אל-שרע מבקש מנשים שנפגשות עמו, בעיקר ערביות ומוסלמיות, לכסות את ראשן.[13] בנוסף, אל-שרע נמנע גם מלחיצת ידן של נשים באשר הן, כפי שקרה גם בעת ביקור שרת החוץ של גרמניה בדמשק ב-3.1.[14] עם זאת, ייתכן שעל רקע ביקורת שהתעוררה בנושא, אל-שרע תועד בהמשך נפגש עם נשים שלא עטו כיסוי ראש. כך היה בפגישתו עם משלחת נשים מהקהילה הסורית בארה"ב ב-27.1 ובפגישתו ב-6.1 עם החוקרת והעיתונאית הסורית שמתגוררת בלונדון, בהיה מארדיני.[15] כמו כן בכינוס שרי חוץ בסעודיה ב-12.1 לדיון בנושא הסורי, לחץ שר החוץ הסורי, אסעד אל-שיבאני, את ידה של עמיתתו הגרמניה.[16] 

 

אל-שרע מצטלם עם צעירה בדמשק שהתבקשה לכסות את ראשה[17]

אל-שרע בפגישה עם נשים מהקהילה הסורית בארה"ב, חלקן ללא כיסוי ראש[18]

 

מנגד, אצל עובידה ארנאא'וט, דובר המחלקה לעניינים פוליטיים בממשלת המעבר שהקים HTS, לא ניכרה כל גמישות ביחס למעמד הנשים. בראיון לערוץ אל-ג'דיד הלבנוני ב-18.12.24, הוא אמר כי מוקדם לדון בכהונה של נשים בממשלה ובפרלמנט ו"יש להשאיר זאת למשפטנים ולאנשי החוקה שיבחנו את אופי המדינה הסורית החדשה. האישה היא גורם חשוב וראויה לכבוד, לכן התפקידים צריכים להתאים לה...". לגבי כהונתן כשופטות, הוא אמר, כי "על הגורמים הנוגעים בדבר לדון ולבחון זאת ומוקדם לדון בפרט זה". לדבריו, "יש להתחשב במאפיינים ביולוגיים, פסיכולוגיים ונפשיים של הנשים בכל הנוגע למשרות ולתפקידים מסוימים. טעות לומר למשל שהאישה תשתמש בנשק או שתהיה במקום שאינו תואם את יכולותיה, מבנה גופה או טבעה".[19]

 

דבריו של ארנאא'וט עוררו ביקורת עזה בתוך סוריה, בעיקר מצד נשים, אך גם מחוץ לה. יתרה מזו, בכירים ב-HTS שניסו למזער את נזק דבריו, רק הגבירו, בכמה מקרים, את חששן של הנשים. כך למשל, עלי אל-רפאעי, מנהל יחסי הציבור במשרד התקשורת הסורי, טען שדברי ארנאא'וט סולפו וכי כוונתו הייתה ש"כבודה של האישה לא מאפשר לסוריה להציבה בשורות הלחימה הראשונות כשרת הגנה".[20]

 

זאת ועוד, גם עאישה אל-דבס, ראש המשרד לענייני נשים בממשלה הסורית, שמונתה לתפקיד כחלק ממאמציו של HTS להציג למערב שיתוף של נשים בין מקבלי ההחלטות,  השמיעה עמדות שנויות במחלוקת לגבי תפקיד האישה ומעמדה. בראיון לרשת TRT התורכית ב-28.12.24, אמרה אל-דבס כי השלטון החדש שואף "לייצר מודל שיתאים למצבה ולתנאיה של האישה הסורית, כשהשריעה האסלאמית תהיה הבסיס העיקרי של כל מודל", והוסיפה: "מדוע שנאמץ את המודל החילוני או האזרחי?". ביחס לפעילות ארגוני נשים במדינה, אמרה: "לא אתן מקום למי שלא מקבל את קו המחשבה שלי. סבלנו בעבר מתוכניות הכשרה של ארגונים זרים שהזיקו לילדינו ולנשותינו". אלה הביאו, לדבריה, לגידול בשיעור הגירושין.[21] בנוסף, בהרצאה שנשאה בשנת 2023, היא הביעה תמיכה ב"שותפות" בין גברים לנשים, אך לא בשוויון, כפי שהוא מוגדר בתפיסה הליברלית-מערבית.[22]

 

בנוסף, הממשל הסורי החדש מינה לכמה תפקידים בכירים דמויות שעמדותיהן כלפי נשים בעייתיות. בלט בכך בעיקר מי שמונה לשר המשפטים הסורי, שאדי אל-ויסי, שבסרטון שלו מ-2015 שהופץ ברשתות, הוא נראה מפקח על הוצאה להורג של אישה באידליב שהואשמה בניאוף ומקריא את גזר דינה שפסק בית דין שרעי.

 

מינוי מדאיג אחר, הוא של  מנכ"ל רשות השידור והטלוויזיה בסוריה, עלאא' ברסילו, שפרסם בעבר בחשבון פייסבוק שניהל, אשר זוהה עם HTS, סרטונים בהם הביע התנגדות לעבודת נשים מחוץ לבית.[23]

 

לכל אלה נוספים דיווחים מרחבי סוריה על מקרי התנהלות לא סובלנית כלפי נשים, חלקם מצד פעילי HTS. כך למשל, דווח על הפצת עלונים דתיים שקוראים לנשים, לרבות לא-מוסלמיות, לכסות ראשן בחיג'אב ואף לעטות בורקה[24], ועל ניסיונות של פעילי HTS למנוע עירוב מגדרי באירוע לציון נפילת משטר אסד באוניברסיטת חומס, ובין העובדים בחנות סלולר בדמשק.[25]

 

כמו כן בכיר המזוהה עם HTS בחברה לתחבורה פנימית בדמשק דיווח ב-10.1 כי בקרוב תחל הפרדה בין גברים ונשים בתחבורה הציבורית בעיר לאור התנסות מוצלחת שלו בעבר באידליב, בחלב, בחמאה ובחומס.[26]

 

כרזה בסוריה המציגה הנחיות לנשים איך לעטות רעלה בהתאם לכללי ההלכה האסלאמית[27]

 

הפגנות ברחבי סוריה: לא ניתן להדיר את הנשים משום תחום במדינה

לנוכח החשש מהגבלת חירותה של האישה ומהרחקתה מהזירה הפוליטית ומזירות אחרות, החליטו נשים סוריות שדוגלות בשוויון בין המינים, וכן גברים שמצדדים בכך, להשמיע את קולם בפני שלטון HTS באשר לצביונה הרצוי של סוריה העתידית.

 

במסגרת זו התקיימו לאחרונה באזורים שונים בסוריה הפגנות שקראו להימנע מהדרת נשים במדינה. אחת ההפגנות המרכזיות התקיימה ב-20.12.24 בכיכר האומיים בדמשק בהשתתפות מאות סוריות וסורים, שדרשו הקמת מדינה דמוקרטית שבבנייתה תשתתפנה גם נשים. בין היתר חזרו המפגינים על הקריאה "הדת לאללה והמולדת לכולם". אחת המשתתפות בהפגנה, השחקנית הסורית ראר'דה אל-ח'טיב, אמרה: "האישה שותפה ואיש בעולם לא יכול להדירה, בוודאי לא את האישה הסורית שסבלה רבות ועדיין עומדת על רגליה". לדבריה, ההפגנה אורגנה כצעד מקדים כדי למנוע הקמה של שלטון קיצוני בסוריה.[28]

 

כעבור כמה ימים, ב-23.12.24, הפגינו נשים סוריות ליד תחנת הרכבת החיג'אזית בדמשק למען זכויות האישה ובמטרה להעביר מסר שקולן של הנשים בחברה הכרחי.[29]

 

הפגנה נוספת התקיימה ב-21.12.24 בעיר שהבא במחוז אל-סוידאא' בדרום סוריה, שבו רוב דרוזי ואשר לא נמצא עד כה תחת שליטה מלאה של HTS. המפגינים הדגישו שלא יתפשרו על שיתוף האישה בכל תחומי החיים במדינה, וקראו לאפשר לנשים להיות חלק ממעגל קבלת ההחלטות.[30]

 

גם בעיר קמישלי במחוז חסכה - עיר הבירה של המנהל העצמי הכורדי של צפון מזרח סוריה, הידוע בתמיכתו בקידום נשים וגם הוא לא כפוף לשלטון HTS - הפגינו ב-23.12 אלפי נשים שדרשו מממשל HTS לכבד את זכויותיהן ולא להדירן.[31]

 

ההפגנה בכיכר האומיים בדמשק[32]

 

מפגינה בדמשק נושאת שלט: "לא לחברה חופשית ללא אישה חופשית"[33]

 

כמו כן, ב-8.1.25 "התנועה הפוליטית של נשות סוריה" - שהוקמה ב- 2017 ולפי האתר הרשמי שלה כוללת כ- 200 חברות וחברים מסוריה וממדינות אחרות, קיימה מסיבת עיתונאים ראשונה שלה בדמשק, בה הדגישה כי תפעל לחזק את תפקיד הנשים בבניית סוריה העתידית שתהיה חופשית ומגוונת, קראה לקידום שוויון בין המינים ולשיתוף נשים במרכזי קבלת ההחלטות.[34] עם זאת, התנועה נמנעה במהלך האירוע מלהתייחס באופן ישיר לממשל HTS וליחסו לנשים.[35]

 

בנוסף, בתגובה לכרזות שנתלו באזורים שונים בסוריה והציגו הנחיות לנשים איך לעטות רעלה בהתאם להלכה האסלאמית, נתלו בדמשק כרזות נגדיות שהציגו הנחיות ל"לבוש חופשי" לנשים.[36]

 

כרזה עם הנחיות ל"לבוש חופשי" לנשים[37]

 

פעילות סוריות: לא נוותר על זכויותינו; רעיונות מיושנים לא יעמדו מול מאבקנו לשוויון

הדרישה לשוויון זכויות עבור הנשים הסוריות מצאה ביטוי גם ברשתות החברתיות, וכמה מהן מתחו ביקורת על ההצהרות שהשמיעו בכירי ממשל HTS, לגבי זכויות נשים, ובפרט על דבריהם של דובר המחלקה לעניינים פוליטיים בממשלה, עובידה ארנאא'וט ושל ראשת משרד לענייני נשים, עאישה אל-דבס.

 

כך למשל, סוזאן ח'ואתמי, עיתונאית סורית שחברה בתנועה הפוליטית של נשות סוריה, הגיבה לעובידה ארנאא'וט שטען כי מאפייניהן הביולוגיים והפסיכולוגיים של נשים מונעים מהן מלכהן בכל משרה שהיא. כך כתבה בחשבון הפייסבוק שלה: "אנחנו הנערות והנשים בסוריה פעילות, פוליטיקאיות, משפטניות, עיתונאיות, כלכלניות, אקדמאיות, פועלות ועקרות בית; אנחנו מורדות, אסירות ולוחמות ולפני כל זה אנחנו אזרחיות סוריות. השיח של עובידה ארנאא'וט וחבורתו אינו מקובל. האישה הסורית, שנאבקה וסבלה יחד עם מיליוני סוריות, לא מחכה לך [ארנאא'וט] שתבחר לה מקום ומרחב שמתאימים למנטליות שלך בבניית מולדתנו. יש דוגמאות רבות בעבר ובהווה של נשים פוליטיקאיות, שופטות, לוחמות, רופאות ואימהות עובדות. הלוואי שתקרא [על כך]".[38]

 

הפוסט של העיתונאית ופעילת הנשים הסורית, סוזאן ח'ואתמי[39]

 

אלאא' אל-מוחמד, פעילה סורית בארגון Women Now For Development להעצמת נשים בסוריה ולבנון, הגיבה גם כן בחשבון הפייסבוק שלה לארנאא'וט: "אנחנו, כנשים, לא נסכים לוויתור על זכויותינו או להמעטה בערכנו וביכולותינו. הידע וההישגים שלנו לא נתונים למחלוקת ולא נתיר לרעיונות מיושנים לעמוד מול מאבקנו לשוויון וצדק".[40]

 

פעילה פמיניסטית בשם קרוליין תקפה מצידה בחשבון ה-X שלה את המשרד לענייני נשים שבראשו עומדת עאישה אל-דבס וכך כתבה: "המשרד לזכויות האישה הוא משרד חדש להסוואת הנוכחות הגברית ששולטת בחיים הפוליטיים ובסצנה כולה! נבחרה [אליו] שרה שמגנה על הנוכחות הגברית ותומכת בזכויות הגבר! האם אנחנו באמת דורשים שיהיה משרד לזכויות האישה, או שזה מובן מאליו שתהיה השתתפות של נשים וגברים בכל המשרדים הממשלתיים?"[41]

 

גם לינא אל-טיבי, כותבת סורית, תקפה בחשבון ה-X את אל-דבס: "האם ממשלת מעבר זקוקה לאחראית לענייני נשים שתבוא ותכריז שהיא לא תיתן מקום למי שמחזיק בדעה שונה משלה!!! ותסכים רק למודל שבראשה!!... מי אתם ולאן אתם לוקחים אותנו[?] לסוריות אין צורך במדריכה שתלמדן על זכויותיהן וחובותיהן, מה גם שברור שמספר גדול ועצום מאיתנו מאמין שחובות וזכויות הנשים שונות לחלוטין מההשקפה של הגברת עאישה אל-דבס...".[42]

 

עיתונאית סורית: ההגנה על נשים צריכה להיות חלק מהחוקה של סוריה

ביקורת חריפה יותר נגד HTS בנושא הנשים ביטאה העיתונאית הסורית מיסא צאלח, שהביעה במאמר שפרסמה חששות מפני עלייתו של מפקד הארגון, אחמד אל-שרע, לשלטון בסוריה לאור ההיסטוריה שלו, הרוויה בפגיעה בנשים. לדבריה, בעוד אל-שרע מוצג כעת כמושיע של סוריה ויש ניסיון לנקות את שמו, אסור לשכוח את היחס הקשה לו זכו הנשים מצד הארגונים בראשותו. היא הדגישה כי ההגנה על זכויות הנשים חייבת להיות חלק משמעותי בחוקה הסורית החדשה. כך כתבה:

 

"חשתי קונפליקט פנימי עמוק טרם כתיבת מאמר זה: חלק ממני הוצף בתחושה הקולקטיבית של שמחה, שחרור וגאולה ממשפחת אסד וממשטרה הברברי ושל הזדמנות היסטורית שנפתחה בפני הסוריות והסורים למחוק את [המשטר] הנצחי העריץ. חלק אחר ממני היה מודע למצב של חוסר הוודאות שבו נתונה סוריה היום, וחלק [נוסף] התמלא צער וחשש מהשליטה של אבו מוחמד אל-ג'ולאני ומה שהוא מייצג על הזירה, ומהמהירות שבה נבנה נרטיב שסותר לחלוטין את התפקיד שהוא מילא מאז הופעתו לראשונה בסכסוך הסורי ועד היום. זהו נרטיב שמנסה להסתיר פשעים רבים שבהם השתתפו הארגונים להם נשבע אבו מוחמד אל-ג'ולאני אמונים, או שאותם ייסד ושאת האידיאולוגיה שלהם אימץ ועודו מאמץ במסע הפיכתו לאחמד אל-שרע. זהו נרטיב עטוף ב-Pinkwashing[43] שמצפה מאיתנו כנשים לגלות סובלנות ולמחול לפלגים ולארגונים שגרמו לפגיעה ברברית שכִּרסמה את כבודנו...

 

אל-ג'ולאני בחר להיכנס לסכסוך [בסוריה] כשבסוף 2011 נשבע אמונים לארגון דאעש... במטרה להעביר לסוריה את הניסיון [של הארגון] הזה. בכך הוא תרם להקמתו של דאעש בסוריה, הארגון הקיצוני שהפרותיו תועדו במשך השנים, בייחוד אלו שפוגעות בנשים... כשאל-ג'ולאני, אחמד אל-שרע, חזר בתשובה והחליט להתרחק מן 'הקיצוניות של דאעש', הוא לא השתלב עם רשויות [האופוזיציה] דה-פקטו ופלגיהם, אלא החליט לצאת להרפתקה שלטונית חדשה ולהקים את ג'בהת אל-נוסרה כסניף של ארגון הטרור אל-קאעדה בסוריה... כמו דאעש, [גם] ג'בהת אל-נוסרה שלטה בחיי הנשים, כפתה עליהן [לעטות] את החיג'אב ואת הרעלה והגבילה וחנקה את חירותן...

 

השינוי הבא של 'אבו מוחמד אל-ג'ולאני' אחמד אל-שרע, היה ההתפלגות מאל-קאעדה והתרחקותו מהג'יהאד האסלאמי הסלפי העולמי. [הוא החל] להציג עצמו כמי שמייצג את הג'יהאד הסלפי המקומי באמצעות שינוי השם - אך לא הפעילות - למה שמוכר כיום כ-HTS... והחל לייסד מדינונת אסלאמית [במחוז אידליב] ומינה לה ממשלה שכונתה 'ממשלת ההצלה' שהייתה [בבחינת] צל 'אזרחי' פוליטי של שאיפות הח'ליפות ושל כפיית ההלכה האסלאמית. ממשלת ההצלה כפתה את החיג'אב ואת הרעלה על הנשים ועל הילדות בבתי הספר ובאוניברסיטאות, שלטה בחירויות האישיות ודיכאה אותן וקבעה את צורת הנוכחות של הנשים בחוגים הציבוריים.

 

כיום, כפמיניסטיות וכנשים סוריות בסכסוך הקיומי הזה, אין לנו ברירה אלא להגן על הנרטיב שלנו ולהתייצב נגד ה- Pinkwashingוההשקה הפוליטית [שלו], שמציגה את אבו מוחמד אל-ג'ולאני, אחמד אל-שרע, בתור המושיע והמשחרר של סוריה ממשפחת אסד, ולפיכך [מצדיקה] את נרמול הקשרים עימו.

 

סוריה ניצבת בפני הזדמנות היסטורית להבריא ולכונן צדק בכל מה שקרה בשנים הקשות והאכזריות שחלפו, ולכן אסור לה להפוך את חווית חילול גופן של הנשים הסוריות והפשטתן מחירותן, מכבודן ומזכויותיהן [בידי הארגונים שבהם היה חבר אל-ג'ולאני] לאירוע נסיבתי שניתן לפסוח עליו וכגשר עליו צועד ביהירות אבו מוחמד אל-ג'ולאני במהלך כל תפניותיו האידיאולוגיות, עיוניו המחודשים [בנושא] הג'יהאד והשינויים הרעיוניים שלו במאבקו על השלטון, בכל הארגונים שהקים והנהיג.

 

עניין זה [ההגנה על זכויות הנשים] חייב להיות חלק מהטקסטים הברורים והמשמעותיים  בחוקה החדשה של סוריה, כך שסוריה תהיה מקום בטוח עבור נשים ועבור כל הקבוצות המודרות והחלשות שאין להן אמצעים או מרחבים לנהל מו"מ על זכויותיהן, כדי לחיות במדינה שבה כבודם של כולם מוגן ללא יוצא מן הכלל".[44]