יומון אמירתי על הפסגה הערבית והתוכנית המצרית לשיקום עזה: מנהיגי ערב פחדו להתייחס לחמאס ולנשקה; כולם בורחים מאחריותם
היומון האמירתי אל-ערב היוצא לאור בלונדון מתח ביקורת נוקבת על הודעת הסיכום של פסגת הליגה הערבית שהתכנסה אתמול (4.3.2025) כדי לדון בתוכנית לשיקום עזה, כחלופה להצעתו של נשיא ארה"ב, דונלד טראמפ, שקרא להגליית הפלסטינים מרצועת עזה. דברי הביקורת הופיעו בכתבת השער של היומון תחת הכותרת "פסגת קהיר: סיום לקוי של מצב חריג שבו כולם בורחים מאחריות".
בכתבה נטען כי בפסגה הערבית לא התקבלו החלטות ברורות לגבי עתידה של עזה, מקור כספי השיקום של הרצועה, ואופן ההתמודדות עם סוגיית הנשק של חמאס אותו הגדירה התנועה "קו אדום". עוד נטען כי מדינות ערב נמנעו במכוון מלהזכיר מפורשות את חמאס ונשקה והעדיפו לנקוט עמדה עמומה בשל חששם מהתמודדות עם ביקורת עממית. הכתבה הזהירה כי השארת הנשק בידי חמאס תאפשר לתנועה להכשיל את התוכנית המצרית לשיקום עזה, להצמיח מנהיג חדש שיפתח במלחמה נוספת עם ישראל שתוריד לטמיון את מיליארדי הדולרים שהוקצו לשיקום ואז שוב יתבקשו מדינות המפרץ להזרים כספים לשיקום.
כתבת השער של אל-ערב
להלן תרגום קטעים מן הכתבה:
"בפסגת החירום הערבית לא התקבלו החלטות ברורות באשר לעתידה של עזה, לאור תוכנית השיקום שהציעה מצרים ובאשר לאופן ההתמודדות עם חמאס. כמו כן, הפסגה לא התייחסה באופן מספיק ברור למקור כספי המימון ושום מדינה לא התחייבה בצורה ברורה לשלם חלק מעלות השיקום, זאת במקביל להיעדרות בולטת של מנהיגים מפרציים מהפסגה.
סיום הפסגה ללא הכרעה בסוגיות העומדות על הפרק נחשב לסיום לקוי של מצב חריג, שבו כולם בורחים מאחריותם. אפילו הפלסטינים ויתרו על אחריותם למה שקרה: הרש"פ הציעה חצאי פתרונות וחמאס הציבה קווים אדומים כאילו 'מבול אל-אקצא' [קרי, מתקפת ה-7 באוקטובר בה נרצחו כ-1,200 איש ונחטפו 251] כלל לא התרחש וכאילו רצועת [עזה] ותושביה במצב טוב ולא זקוקים להחלטות אמיצות שימנעו את הישנות הטרגדיה.
אולם הפעם המצב שונה, והפסגה הערבית אינה יכולה לפרסם הודעה כללית: היא זקוקה לעמדות מדויקות לאור העובדה שהנשיא האמריקאי, דונלד טראמפ, עוקב אחר תוצאותיה - האם הן מיישמות את דרישתו לגבי חמאס, או שיהיה עליו ללחוץ ליישום תוכנית ההגליה [של תושבי עזה מהרצועה]. הדבר מציב את העמדה הערבית במבוכה כפולה שניתן היה להימנע ממנה לו היתה הפסגה מפרסמת עמדה ביחס לחמאס ונשקה, מכינה רישום ברור של היקף הכספים שינתנו לשיקום הרצועה ושל הגורמים שיהיו ערבים לכך.
התוכנית המצרית, שאישרו המנהיגים והבכירים הערביים, הדירה את תנועת חמאס מניהול הרצועה, בהתאם לאחת הדרישות החשובות ביותר של ישראל, אך היא נמנעה מאזכור מפורש של פירוק הנשק של חמאס ויתר הפלגים ופירוק תשתיותיהם הצבאיות. ברור שהמנהיגים שנכחו [בפסגה] העדיפו לנקוט עמדה עמומה כדי לא להתעמת עם הרחוב הערבי וכדי לשמור על התדמית שאימצו בתקופת המלחמה, לפיה הם קרובים לרחוב ולהתנגדות, [וכעת] קשה להם לקבל החלטות שסותרות את התדמית הזו.
ההתעלמות [של הפסגה] מהנשק של חמאס מעלה בעיה עתידית בפני התוכנית המצרית, שכן, חמאס תוכל להכשיל כל שלב בתוכנית או להתנגד להשתתפות מדינות מסוימות. בנוסף, קיומו [של הנשק הזה] יקל על הופעתו של סינוואר חדש, שייקח על עצמו לפתוח במלחמה נגד ישראל, ו[כתוצאה] מכך המיליארדים שיושקעו בשיקום [עזה] יאבדו במלחמה ראוותנית חדשה בין חמאס לישראל, וכמה חודשים לאחר מכן תועלה תוכנית אחרת שתדרוש ממדינות המפרץ להזרים כספים חדשים לשיקום [עזה]. זוהי נקודת המחלוקת שהפסגה הייתה צריכה להכריע בה בצורה ברורה.
בנוסף, השארת הנשק בידי חמאס עלולה להוביל למלחמה פנימית, אם הרשות הפלסטינית תקבל את ניהול הרצועה בעתיד כפי שמציעה התוכנית המצרית. חמאס [מצידה] גדעה כל אפשרות לפרשנויות ועמדות ערביות לא ברורות באומרה כי נשקה הוא 'קו אדום' שאל לאיש להתקרב אליו..."[1]
