כללי

חרף הווטו האמריקאי על השתתפות חזבאללה בממשלה ואיומי חזבאללה על ארה"ב ונציגתה, לבנון מכריזה על ממשלה חדשה הכוללת את נציגי חזבאללה  

 

מאת נ. מוזס

ב-7.2.2025 ביקרה בלבנון מורגן אורטגוס, סגנית השליח הנשיאותי האמריקאי למזה"ת, ונפגשה עם הנשיא ג'וזף עון וראשי הממשל במדינה. במסיבת עיתונאים משותפת עם הנשיא עון, קראה אורטגוס למנהיגים הלבנונים להבטיח שחזבאללה לא יהיה חלק מהממשלה החדשה בלבנון בשום צורה וציינה כי הדבר יהיה "קו אדום מבחינת ארה"ב" והוסיפה: "ישראל הביסה את חזבאללה ואנו מברכים אותה על כך."[1] בתגובה לדברים אלה, איימו תומכי הארגון לתקוף את שגרירות ארה"ב במדינה, כפי שעשה חזבאללה ב-[2]18.4.1983 ואיימו ב"פיצוץ פנימי גדול, אם [חזבאללה] יודר מהממשלה."[3]

 

יום לאחר מכן, הכריז ראש הממשלה נואף סלאם על ממשלתו, המונה 24 חברים וכוללת שני שרים מטעם חזבאללה, בדומה למצב שהיה בממשלות קודמות. אומנם מדובר באנשים שאינם חברים בארגון באופן רשמי, אך הם מונו על ידו. 

 

למרות שהדבר נעשה בניגוד לעמדת ארה"ב המוצהרת, שגרירותה בבירות בירכה על הקמת הממשלה, מבלי להתייחס לנוכחות נציגי חזבאללה בממשלה. בהודעת השגרירות נכתב:

“We welcome Prime Minister @nawafasalam’s announcement of a proposed cabinet. The Lebanese people deserve a government that will rebuild Lebanese state institutions, fight corruption, and implement needed reforms. We urge drafting of a ministerial statement that helps Lebanon turn the corner and chart a path toward achieving these objectives. We appreciate PM @nawafasalam’s stated commitment to ensure security and stability in Lebanon by completing the implementation of UNSCR 1701 and obligations under the cessation of hostilities.[4]

 

הצלחת חזבאללה לשמור על ייצוגו בממשלה, על אף הווטו האמריקאי, מתפרשת בעיני תומכיו כניצחון, במיוחד לאור הפגיעה הקשה בו ובציר אליו הוא משתייך כתוצאה מהמלחמה נגד ישראל, שבה חוסלו מנהיגיו בראשם המזכ"ל חסן נסראללה, והופל משטר בשאר אל-אסד. בנוסף לחזבאללה, גם תנועת אמל, בעלת בריתו, קיבלה שני תיקים ושר נוסף שמונה על ידי רה"מ ומקורב לה. כך, חזבאללה ואמל מחזיקים בשני תיקים משמעותיים מבחינת תקציב – משרד האוצר לאמל ומשרד הבריאות עתיר התקציבים בידי חזבאללה.

 

יודגש כי למרות שחזבאללה ואמל שמרו על ייצוגם בממשלה, הם אינם מחזיקים עוד ביכולת להטיל וטו על החלטות הממשלה, כפי שהיה בממשלות קודמות. זאת מאחר שבעלי בריתם הנוצרים ובראשם הזרם הלאומי החופשי בראשות ג'בראן באסיל, חתנו של נשיא לבנון לשעבר מישל עון, ותנועת אל-מרדה בראשות סלימאן פרנג'יה, אינם חברים בממשלה.    

 

שינוי זה במאזן הכוחות בממשלה אפשר לראש הממשלה להעביר בממשלה קווי יסוד שעל פניו מצמצמים את הלגיטימיות של נשק חזבאללה, ואשר בעבר חזבאללה ובני בריתו לא היו מאפשרים אותם.

כך למשל, לראשונה מזה למעלה מעשרים שנה, קווי היסוד אינם כוללים את המונח "התנגדות", בו השתמש חזבאללה כדי להצדיק את פעילותו הצבאית נגד ישראל. בנוסף, מודגשת כוונת הממשלה לפעול ליישום קריאתו של הנשיא ג'וזף עון שלמדינה תהיה בלעדיות על החזקת הנשק, ורצונה שהמדינה (ולא חזבאללה) היא שתחליט בנושאי שלום ומלחמה.

כמו כן, הממשלה התחייבה ליישם את הפסקת האש עם ישראל במלואה וכן את החלטת מועצת הביטחון 1701 "במלואה וללא סלקטיביות" – בהתייחסה לאופן בו התייחסו ממשלות קודמות בלבנון להחלטות אלו.

 

למרות הנ"ל, קווי היסוד עדיין משמרים במידת מה את יכולת חזבאללה לפעול צבאית. כך נקבע ש"ללבנון" (ולא 'למדינה הלבנונית') "הזכות להגן על עצמה במקרה של תוקפנות, בהתאם לאמנת האו"ם." [5] ככל הנראה יש כאן התיחסות לסעיף 51 באמנה הקובע כי ישנה "זכות טבועה להגנה עצמית אינדבידואלית או קולקטיבית אם מתרחשת התקפה מזויינת נגד חברה באו"ם, עד לנקיטת האמצעים הדרושים בידי מועצת הביטחון לשימור השלום והביטחון הבינלאומיים." כלומר, הזכות אינה מוגבלת למדינה אלא ניתנת גם לאזרחיה כיחידים או כקבוצה. עמימות זו עלולה לפתוח פתח להמשך פעילותו החמושה של חזבאללה באופן ישיר או עקיף, באמצעות קבוצות המסונפות לו.

 

בפני ממשלת לבנון החדשה עומדים אתגרים רבים, כלכליים, פוליטיים ומדיניים, במיוחד נוכח העובדה שיש ברשותה רק כשנה וחצי עד לקיום הבחירות לפרלמנט. בראש אתגרים אלה שיקום נזקי המלחמה מול ישראל, ביסוס שליטת המדינה על כל שטחה ויישום הסכם הפסקת האש מול ישראל, הקובע כי יש לפרק את חזבאללה מנשקו ולמנוע את חימושו מחדש. אתגר השיקום הוא משמעותי במיוחד נוכח המשבר הכלכלי החמור ממנו סובלת המדינה עוד לפני המלחמה.

 

למרות היחלשות משמעותית של חזבאללה, הוא צפוי להערים קשיים על מה שהוא יראה כניסיון נוסף להחלישו וינצל את כוחו בממשלה וברחוב הלבנוני כדי לעשות זאת וכדי לשפר את מעמדו.

למעשה, כמה ימים לאחר הקמת הממשלה, חזבאללה סימן לממשלה את הקווים האדומים מבחינתו כשהורה לתומכיו לצאת לרחובות לאחר שממשלת לבנון, שהוא עצמו חבר בה, מנעה ממטוס איראני, שהעביר, על פי החשד, כספים לארגון, מלנחות בבירות. בהפגנות האלימות שנמשכו כמה ימים, הותקף גם כלי רכב של כוחות יוניפי"ל ויושביו נפצעו. אירועים אלימים אלו הזכירו את אירועי ה-7 במאי 2008, אז השתלטו חמושי חזבאללה על בירות ואזורים בהר הלבנון בתגובה להחלטת הממשלה לפרק את רשת התקשורת הפרטית של הארגון ולפטר את האחראי לאבטחת שדה התעופה בירות, המקורב לחזבאללה, בחשד כי הארגון הציב מצלמות אבטחה במקום וכי הוא מקבל אמל"ח דרך שדה התעופה.

 

הרכב הממשלה – למחנה השיעי אין זכות ווטו

בתום שלושה שבועות של התייעצות – זמן שיא במונחים לבנונים, הצליח רה"מ סלאם להרכיב את ממשלתו ולהביאה לאישור הנשיא ג'וזף עון. בדומה לקודמתה גם ממשלה זו מונה 24 שרים, 5 מתוכן נשים. אולם בניגוד אליה – רוב השרים הם טכנוקרטים ולא חברי מפלגה:

לראש הממשלה והנשיא  – עשרה מושבים

ראש הממשלה – נואף סלאם – נחשב לעצמאי. כיהן בעבר בראש בית המשפט הגבוה לצדק בהאג.

סגן ראש הממשלה שבחר סלאם, הוא טארק מתרי, שכיהן כשר בממשלות לבנון וכנציג המיוחד של מזכ"ל האו"ם ללוב בשנים 2012-2014.

חמישה מהשרים הם מינויים של ראש הממשלה: שר הפנים – אחמד אל-חג'אר; השרה לעניינים חברתיים – חנין אל-סיד; שר החינוך – רימא כראמי, שר הכלכלה והמסחר – עאמר אל-בסאט; שר התרבות – ר'סאן סלאמה.  

שלושה שרים הם מינויים של הנשיא: שר ההגנה – מישל מנסא, שרת התיירות לורא אל-ח'אזן לחוד; שר ההסברה – פול מורקוץ.

 

למתנגדי חזבאללה שמונה מושבים:

לכוחות הלבנונים, מפלגה נוצרית בראשות סמיר ג'עג'ע, יש ארבעה שרים: משרד החוץ - יוסף רג'י, משרד האנרגיה - ג'וזף צדי, משרד התקשורת – שארל אל-חאג'  ומשרד התעשייה – ג'ו עיסא אל-ח'ורי.

בנוסף מונה כמאל שחאדה לשר העקורים ולשר המדינה לענייני טכנולוגיה. לדברי סלאם הוא שייך לכוחות הלבנונים, אולם בתנועה טוענים שהוא לא מינוי ישיר שלהם. 

 

מפלגת הפלנגות, מפלגה נוצרית, בראשות סאמי אל-ג'ומייל קיבלה תיק אחד: משרד המשפטים - עאדל אמין נצאר

המפלגה הפרוגרסיבית הסוציאליסטית בראשות כמאל ג'ונבלאט (דרוזים) – שני תיקים: משרד העבודות הציבוריות והתחבורה – פאיז רסאמני, משרד החקלאות – נזאר האני. 

ששה מושבים לגוש חזבאללה ואמל:

כאמור, בניגוד לדרישת ארה"ב, חזבאללה כן חבר בממשלה וקיבל שני תיקים כשתנועת אמל, בעלת בריתו, קיבלה שלושה תיקים.

חזבאללה: משרד הבריאות – רכאן נאצר אל-דין ומשרד העבודה – מוחמד חידר. יודגש כי לאורך השנים, חזבאללה התעקש לאחוז במשרד הבריאות עתיר התקציבים. היומון נדאא' אל-וטן המתנגד לארגון, טען כי חזבאללה השתמש בתיק זה על מנת לאפשר כניסת תרופות מאיראן ומסוריה ללא פיקוח.ובכך שירת את פטרוניתו איראן וייתכן שגם גרף לכיסיו רווחים.[6] 

תנועת אמל: משרד האוצר – יאסין ג'אבר והמשרד לאיכות הסביבה – תמארא אל-זין.

השר השיעי החמישי פאדי מכי - שר המדינה לענייני פיתוח ניהולי - הוא בחירתו של ראש הממשלה סלאם, אך הוא נחשב למקורב לתנועת אמל.

תנועת אל-טאשנאק (מפלגה ארמנית, בעלת ברית של חזבאללה ואמל) קיבלה תיק אחד: משרד הנוער והספורט – נורא ביראקדריאן.

 

ממשלת לבנון[7]

 

מאזן הכוחות בממשלה

על פניו, נראה כי למתנגדי חזבאללה יש יתרון בממשלה הנוכחית. בניגוד לממשלה הקודמת בראשות נג'יב מיקאתי, גוש חזבאללה ואמל לא מחזיק עוד במספר תיקים שמאפשרים לו להטיל וטו על כל החלטה שמחייבת שני שליש מהקולות בממשלה (מה שמכונה 'השליש המבטל'). זאת מאחר ששני גורמים נוצרים משמעותיים שהיו בעבר בעלי בריתו הודרו מהממשלה, לראשונה משנת 2008 – הזרם הלאומי החופשי בראשות ג'ובראן באסיל ותנועת אל-מרדה בראשות סלימאן פרנג'יה.

עם זאת, חרף התנגדות ארה"ב, חזבאללה הוא חלק מהממשלה ויחד עם תנועת אמל בעלת בריתו הם אוחזים בתיק מפתח – משרד האוצר. בנוסף, השיג חזבאללה את תיק הבריאות עתיר התקציבים שהוא משמעותי ביותר מבחינתו במיוחד לאור הפצועים הרבים בשורותיו עקב המלחמה עם ישראל.

 

הבעיות והאתגרים העומדים בפני הממשלה 

הממשלה החדשה ניצבת בפני אתגרים רבים, ביטחוניים וכלכליים, מרביתם תלויים ביכולתה וברצונה להכפיף את חזבאללה למרות המדינה ולמנוע ממנו להמשיך לפעול כמדינה לצד מדינת לבנון, תוך ניצול משאביה ומוסדותיה בשירות האינטרסים שלו ושל פטרוניתו איראן. השתתפות חזבאללה בממשלה והחזקת תנועת אמל בעלת בריתו, בתיק האוצר, לו יהיה תפקיד מרכזי בתהליך השיקום של המדינה, עלולות להקשות על הממשלה לעמוד באתגרים אלה: 

 

פירוק נשק חזבאללה: כאמור, בקווי היסוד שאושרו בממשלה, ישנה התייחסות מאוד כללית לנשק שבידי חזבאאלה. נכתב בהם כי בכוונת הממשלה "ליישם את מה שהופיע בנאום ההשבעה של הנשיא בנוגע לחובת המדינה להיות בעלת זכות בלעדית על החזקת הנשק", וכן כי היא תפעל ליישום מלא של החלטה 1701 והסכם הפסקת האש. אין בקווי היסוד קביעה ברורה בנוגע לחוקיות הנשק שאינה בידי המדינה או קריאה לפירוקו.

חזבאללה מצידו דוחה דרישה זו. טרם אישור קווי היסוד הצהיר מחמוד קמאטי, סגן יו"ר המועצה הפוליטית של חזבאללה: "הסכם [הפסקת האש] מוגבל רק לאזור שמדרום לנהר הליטני. חזבאללה יישאר חזק בכל לבנון, עם הנשק שלו ותפקידו הפוליטי. לא נוותר על הנשק וההתנגדות שלנו..."[8]

בנוסף, בכירי חזבאללה מצהירים כי לוחמי הארגון ימשיכו לפעול בדר"ל. בנאום שנשא נעים קאסם מזכ"ל הארגון ב-26.1, הוא הדגיש: "אנשי ההתנגדות לא עזבו את אזור העימות. ההתנגדות יציבה וחזקה."[9] חסן פדלאללה, חבר פרלמנט מטעם חזבאללה אמר ב-29.11.24 "... אנשי ההתנגדות נמצאים בדרום. אין לנו בסיסים וסממנים צבאיים... במקרה של מלחמה... חלק מהציוד נשלח לדרום..."[10]

 

ביטול הלגיטימיות של הפעילות הצבאית של חזבאללה: חזבאללה הצליח לעקוף את הסכם טאא'ף והחלטות מועבי"ט לגבי נשקו, ע"י קביעה בקווי היסוד של הממשלות השונות כי זכות "התושבים הלבנונים להתנגד לכיבוש הישראלי, להגיב על תקיפותיו ולהשיב את האדמות הכבושות."[11]

המונח 'התנגדות' הוסר מקווי היסוד של ממשלה זו, ומתנגדי חזבאללה פירשו זאת כהסרת הלגיטימיות לפעילותו הצבאית. עם זאת, בקווי היסוד נכתב כי ללבנון" (ולא 'למדינה הלבנונית') "הזכות להגן על עצמה במקרה של תוקפנות, בהתאם לאמנת האו"ם," וכפי שנאמר לעיל, ככל הנראה הכוונה  לסעיף 51 באמנה המאפשר "הגנה עצמית אינדבידואלית או קולקטיבית" במקרה של תקיפה, דבר שעלול להוות פתח לחזבאללה לפעול צבאית נגד ישראל הן במסגרתו הנוכחית והן במסווה של התארגנויות מקומיות או "התנגדות עממית", כפי שעשה אך לאחרונה. כחודש לאחר כניסת הפסקת האש לתוקפה, פרסמו חשבונות של תומכי חזבאללה ברשתות החברתיות הודעות של שתי קבוצות לא מוכרות שהכריזו על כוונתן לבצע פעילות חמושה נגד כוחות צה"ל באזור דר"ל. בכירים בחזבאללה הביעו תמיכה בקבוצות אלו.[12] בנוסף, חזבאללה יזם וליבה את העימותים בין "תושבים" לכאורה שחזרו לכפריהם בדר"ל לאחר הפסקת האש לבין כוחות צה"ל.

מניעת מפגני כוח ואיומים של חזבאללה על יריבים פוליטיים: כאמור, חזבאללה אינו נרתע מלהפנות את נשקו ולהניע את תומכיו לבצע מפגני כוח וראווה על מנת להשפיע על החלטות הממשלה ולהטיל מוראו על האוכלוסייה והמדינה. המבחן הראשון של הממשלה היה ימים ספורים לאחר הקמתה, כאשר חזבאללה הורה לתומכיו למחות על החלטתה למנוע נחיתה של מטוס איראני בשדה"ת בבירות שעל פי החשד נשא כספים עבור הארגון, וזאת בניגוד להסכם הפסקת האש בין לבנון לישראל. 

במהלך ההפגנות שנמשכו כמה ימים, התגלעו עימותים בין תומכי הארגון לכוחות הביטחון ותומכי הארגון אף תקפו רכב של כוח יוניפי"ל שעבר במקום ופצעו את יושביו. מחמוד קמאטי, סגן ראש המועצה המדינית של חזבאללה, איים באחת ההפגנות: "אנו לא נסכים שהמולדת תהיה בשליטה אמריקאית וישראלית. לא נסכים להשפלה הזו... אנו מגלים איפוק אך לסבלנות יש גבול... גם אם ברצונכם להיכנע, הרי שההתנגדות לא תכנע. היא תתעמת ותתנגד ותדחה את התכתיבים האמריקאים והישראלים."[13] אבראהים אל-אמין, יו"ר מועצת המנהלים של היומון הלבנוני אל-אח'באר המקורב לחזבאללה, הזהיר מפני החרפת התגובה של תומכי הארגון. לדבריו, הנהגת הארגון הורתה לתומכיה לגלות איפוק אך "אם סביבת ההתנגדות תחוש שיש מי שרוצה להשפילה, הארגון יתקשה לשלוט בה."[14]

בסוף חודש ינואר, בתום 60 יום שנקבעו לסיום השלב הראשון של הפסקת האש בו היתה אמורה ישראל לסגת משטח לבנון, קיימו תומכי הארגון מפגני כוח באזור בירות ודר"ל שכללו ירי באוויר ושיירות אופנועים שחסמו כבישים ונכנסו גם לאזורים נוצריים. ככל הנראה לאחר שהבין את הנזק התדמיתי שנגרם לארגונו, הורה מזכ"ל הארגון קאסם לתומכיו לחדול מפעילות זו, אולם זה קרה רק כמה ימים לאחר שהחלו, והצליחו לזרוע פחד בקרב מתנגדי הארגון.

 

תומכי חזבאללה מוחים נגד מניעת נחיתת מטוס איראני בחסימת הכביש לנמה"ת בבירות[15]

מניעת חזבאללה מלהמשיך לפעול כמדינה בתוך מדינה: במשך השנים הקים חזבאללה מערך של ארגונים אזרחיים המספקים שירותים בתחומי הבריאות, הרווחה, הבנקאות וכו'. באמצעות מערך זה, הרחיב הארגון את מעגל תומכיו וביסס את נאמנותם. בנוסף, שימש מערך ארגונים זה לתיעול כספים לצורך פעילות צבאית וכן כמסווה לפעילות זו.[16] ארגונים אלה ממשיכים לפעול היום ולוקחים היום חלק בשיקום ההריסות והפיצויים לנפגעים. בכך מבקש חזבאללה להוכיח לתומכיו שלא נטש אותם.