כללי

קטר: החקיקה של האיחוד האירופי, הכופה על חברות כללים בתחומי קיימות וזכויות אדם, נועדה "לגזול את משאבי העמים"; נפסיק את אספקת הגז לאירופה

לאחרונה איימה קטר, שהיא ספקית גז מרכזית לאירופה, כי אם האיחוד האירופי יאכוף עליה את חקיקתו בנושאי איכות הסביבה המכוונת לתאגידים (CSDDD) – במטרה להגביר את ההגנה על הסביבה וזכויות האדם באיחוד האירופי ובעולם – היא תפסיק את יצוא הגז לאיחוד האירופי. חקיקה זו, הצפויה להיכנס לתוקף ביולי 2027, קובעת כי ייגבה קנס של עד 5% מההכנסות השנתיות של חברות מסחריות שאינן עומדות בקריטריונים שנקבעו לגבי זכויות אדם, זכויות עובדים ופליטת פחמן.[1]

 

בריאיון לפיינשל טיימס, הבהיר סעד בן שרידה אל-כעבי, שר האנרגיה הקטרי, המשמש גם כמנכ"ל חברת האנרגיה הקטרית, קטר-אנרג'י, כי קטר לא תייצא גז לאירופה, אם לא ישתלם לה לעשות זאת. לדבריו, "5% מההכנסות של קטר-אנרג'י הם 5% מההכנסות של המדינה הקטרית. זהו הכסף של העם... אינני יכול להפסיד סכום כסף כזה, ואף אחד לא יסכים להפסיד סכום כזה."[2]

 

על רקע איום זה פרסם עורך היומון הקטרי אל-שרק, ג'אבר אל-חרמי, ב-25.12.24 מאמר ביקורת חריף נגד התקנה החדשה של האיחוד האירופי שכותרתו: "אירופה היא האחרונה [שיכולה] לדבר על זכויות עובדים וסביבה". אל-חרמי האשים את מדינות אירופה וארה"ב  בצביעות, שכן לטענתו המקרים החמורים ביותר של ניצול עובדים, הפרת זכויות אדם ופגיעה בסביבה מתרחשים דווקא על אדמתן. לדבריו, המערב נטפל לקטר ומותח עליה ביקורת בלתי מוצדקת ומגמתית, למרות שהיא נקטה צעדים בתחום זכויות העובדים ומסייעת למאמץ העולמי להתמודדות עם שינויי האקלים.

 

לטענת אל-חרמי, החוק האירופי החדש נועד "לגזול את נכסיהם ומשאביהם של מדינות העולם 'האחר' ועמיהן, בתירוצים שונים" והגיעה העת לשים לדבר סוף. הוא אף הציע להסיט את ההשקעות הקטריות לאסיה, אפריקה ואמריקה הלטינית ותהה מדוע "אנו ממשכנים את הכלכלות שלנו, מנתבים את השקעותינו למערב [בלבד] ומפקידים את הכול באירופה 'המזדקנת', שפעלה, עודנה פועלת ותפעל גם בעתיד כדי לגזול את משאבי העמים?!".

 

בהקשר זה יצוין, כי לקראת מונדיאל 2022 שאירחה קטר, ספגה המדינה ביקורת חריפה מצד המערב על רקע דיווחים כי אלפי עובדים זרים שהועסקו אלה נהרגו במהלך העבודות המואצות לבניית האצטדיונים והתשתיות לקראת המונדיאל. גם אז תקפה העיתונות הקטרית את מדינות המערב וטענה כי רבות מההאשמות כלפיה שקריות ומונעות מסיבות של גזענות ורצון לפגוע בקטר וכי מדינות אירופה אינן ראויות להטיף לקטר בנוגע לזכויות אדם.[3]

 

אחד ממתקני הגז בקטר[4]

 

להלן תרגום קטעים ממאמרו של ג'אבר אל-חרמי:

 

"האחרון שיכול לדבר על זכויות העובדים, על [זיהום] הסביבה ועל כל מה שקשור לזכויות האדם הוא האיחוד האירופי - והוא הדין לגבי ארה"ב... האיחוד האירופי מדבר על חוק חדש שבכוונתו לאכוף על חברות גדולות, שקשור ל[תנאי] העסקה ולמס [על זיהום] הסביבה, אך על פי רוב החוקים הללו פוגעים בראש ובראשונה בחברות אחרות, שאינן מערביות.

 

שר המדינה לענייני אנרגיה ומנכ"ל [חברת האנרגיה] קטר אנרג'י, המהנדס סעד בן שרידה אל-כעבי, היה ברור וגלוי ביותר בשיחה עם העיתון פייננשל טיימס, כאשר נשאל על עמדת קטר אנרג'י לגבי האפשרות שהאיחוד האירופי יְיַשֵּׂם את חוק הטלת 5% מס על החברות הבינלאומיות ואמר: 'אם המדינות החברות באיחוד האירופי יאכפו את החוק הזה, נפסיק את משלוח הגז לאיחוד האירופי. אם אנו עתידים להפסיד 5% מההכנסות שאנו מממשים מהמכירה לאירופה, אז לא נמכור לה'. 

 

האירועים המצערים כיום הנוגעים להפרות זכויות האדם מגיעים מהמערב ומהאיחוד האירופי שאוטם את אוזניו ועוצם את עיניו [נוכח] הדוחות הדנים בהיקף ההפרות הללו בחברות המערביות הגדולות, שמנצלות באופן שרירותי עובדים במקומות העבודה שלהן ואינן מעניקות להם זכויות בפועל, רק משום שהעובדים הללו אינם אירופאים - או יותר נכון: 'אינם מקרב בעלי העיניים הכחולות' - והם מועסקים בסביבות עבודה בלתי הולמות, בלי נהלי ביטחון ובטיחות או דיור ראוי מבחינה תברואתית. היו מקרי מוות של עובדים באתרי עבודה בשל היעדר נהלי ביטחון ובטיחות. זאת, בנוסף לכך שמנצלים אותם, בכך שהם עובדים מספר שעות שעולה על מה שהוסכם, ללא תמורה או שכר עבור שעות העבודה הנוספות.

 

ואז, הם [האירופאים] באים למדינותינו בעולם הערבי או באפריקה ולפעמים [גם] באמריקה הלטינית כדי להרצות [לנו] על הערכים המערביים ועל זכויות אדם וחירויות, ומוסיפים לכך את זכויות הילד והאישה על פי סטנדרטים וקריטריונים מערביים, זאת בשעה שהישות הציונית - בעלת הברית של המערב - מפרה את כל הזכויות הללו באופנים הנתעבים ביותר כלפי האזרחים הפלסטינים והלבנונים, אך [הם] מתעלמים מכך. 

 

במדינות האיחוד האירופי יש ניצול נפשע של עובדים שאינם אירופאים, ובפרט של אלו שבאו ממדינות אסיה ואפריקה. רבים מהם מאבדים את חייהם באתרי העבודה, אך אנו לא רואים את אותם הדוחות 'הנמלצים' לגבי החברות המערביות הללו; ואם אי אלו ארגוני זכויות אדם דנים בהפרות אלו, אז הן מוצגות כמקרים בודדים, הקשורים לחברות המסחריות [שמעסיקות אותם] ולא לעקרונות של אותן מדינות מערביות. מנגד, כאשר מתרחשים תאונה או מקרה מוות של פועל במדינה ערבית או אפריקאית, מתפרסמים מאות דוחות אודות אותו אירוע. [במקרה כזה] הדבר אינו מיוחס לטעות או מוגדר כמקרה בודד... והביקורת תופנה כלפי המדינה כולה, שתואשם באחריות לאירוע הזה.

 

על פי החוק שבכוונת האיחוד האירופי לאכוף, שנועד לגרוף 5% מ[הכנסות] החברות הבינלאומיות, הרי שחלק מ[סכום] זה קשור ל[קנס עקב פגיעה ב]סביבה, ולכן יש לשאול: מי הורס את הסביבה, הורג אנשים ומשמיד הכול, אם לא האיחוד האירופי, ארה"ב והישות הישראלית?! מי הורס את הסביבה ומשליך לתוכה את כל הפסולת האסורה ואת פסולת הנשק האסור בינלאומית, כשיבשות העולם השלישי משמשות כר פעולה לכך - מי אם לא מדינות האיחוד האירופי וארה"ב? מי גוזל את הנכסים והמשאבים של אפריקה ומעבירם לארצותיו ומונע מעמי המדינות הללו ליהנות ממשאבי ארצותיהם - מי אם לא מדינות האיחוד האירופי?...

 

בקטר יש קרן מיוחדת לסיוע לעובדים ולביטוחם, שנועדה לשמור על זכויותיהם, לספק סביבת עבודה בריאה ובטוחה עבורם ולחזק את מערכת העבודה במדינה. האם יש באיחוד האירופי משהו השקול כנגד תוכנית זו או יוזמה איכותית זו?... ארגון העבודה הבינלאומי פתח לעצמו משרד בדוחה וזוהי ההוכחה למידת מחויבותה של קטר ולכך שחוקיה וחקיקותיה מספקים הגנה לזכויות העובדים.  

 

אשר לעמדותיה של קטר התומכות בהתמודדות של מדינות העולם עם ההשלכות השליליות של סוגיות האקלים, הוד רוממותו השיח' תמים בין חמד אאל ת'אני אמיר קטר האהוב הודיע - כאשר השתתף בפסגת האקלים של האו"ם ב-2019 - על סיוע בסך של 100 מיליון דולר למדינות אִי [ולהתמודדותן עם] סכנות טבע ואתגרים סביבתיים ולביסוס יכולת[ן] להתמודד עם השלכותיהן ההרסניות.

 

על התפקידים הפעילים הללו שממלאת מדינת קטר במישור העולמי לא מדברים, וכמה גורמים מערביים או אלו המכונים מוסדות בחברות הללו [קרי, המערביות] קופצים - אם מתוך בורות ואם בכוונה תחילה - למתוח [עליה] ביקורת בלתי הגיונית, שאינה תואמת את המציאות ורחוקה לחלוטין מהיקף המאמצים העצומים שמבצעת המדינה [קטר], הן במישור הסביבה והן במישור זכויות האדם...

 

הגיע הזמן לומר די למערב ולחוקיו, שנועדו לגזול את נכסיהם ומשאביהם של מדינות העולם 'האחר' ועמיהן, תחת תירוצים שונים... בהתאם לדרישותיהם, לצרכיהם ולאינטרסים הפרטיים של מדינותיהם... על חשבון מדינותינו ועמינו.

 

הצמיחה הכלכלית והזדמנויות ההשקעה שעתידים לבוא לא יהיו מוגבלים לאירופה בלבד, אלא [הם יהיו גם] באסיה, באפריקה ובאמריקה הלטינית. מדוע אפוא אנו ממשכנים את הכלכלות שלנו ומנתבים את השקעותינו למערב [בלבד] ומפקידים את הכול באירופה 'המזדקנת', שפעלה ועודנה פועלת ותפעל גם בעתיד כדי לגזול את משאבי העמים?!"[5]