כללי

ארה"ב איננה צריכה להיות מעורבת ישירות במלחמה עתידית מול איראן, היא יכולה להסתפק ואף חייבת לתמוך בקבוצות האתניות החילוניות המתנגדות למשטר האייתולות

מאת אנה מהג'ר ברדוצ'י*

 

ממשל טראמפ הנכנס אינו מעוניין במלחמות.

 

עם זאת, אם המשטר האיראני יהפוך לאגרסיבי יותר, ואף יגיע לנקודת ההתחמשות בפצצה גרעינית, כיצד יוכל ממשל טראמפ להימנע משליחת חיילים אמריקאים למזה"ת?

 

הרפובליקה האיסלאמית של איראן לא תוותר על תכנית הגרעין שלה. במצב זה, ישראל תפעל לפי "דוקטרינת בגין" על מנת למנוע מאיראן פצצה גרעינית. אך תקיפה ישראלית נגד יכולות הגרעין של איראן לא תגרום להתמוטטותו של המשטר האיראני, אלא רק להיחלשותו. גם לאחר תקיפה שכזו, עדיין צפויה איראן להמשיך בפעילותה החתרנית והטרוריסטית במזה"ת ובעולם כולו, ואף ביתר שאת.

 

מה, אם כן, ניתן לעשות?

אוכלוסיית איראן (כ-89 מיליון) נחלקת בין הפרסים (המהווים כ-50 אחוז) לבין הקבוצות האתניות 

השונות, שהעיקריות שבהן באלוצ'ים, אהוואזים, כורדים ואזרים, שאינן פרסיות, ומהוות גם הן 

כ-50 אחוז. קבוצות אלה מדוכאות ע"י המשטר ומתנגדות לו באופן פעיל

במהלך השנים, ממשלים אמריקאים שפעלו נגד משטר האייתולות ע"י חיזוק מתנגדי המשטר, הגבילו את תמיכתם במתנגדיו רק לאוכלוסייה האתנית הפרסית, וזו גילתה יכולת ונכונות מוגבלות בלבד. מהקבוצות האתניות שאינן פרסיות המתנגדות למשטר, הממשלים האמריקאים התעלמו.

 

על ממשל טראמפ לאזור את האומץ לשנות מדיניות זו, שכן כל עוד התמיכה האמריקאית במתנגדי המשטר באיראן מוגבלת לאוכלוסייה הפרסית בלבד, היא לא תוכל למוטט את משטר האייתולות.  יתרה מזו, למתנגדי המשטר הלא-פרסים יש התארגנויות צבאיות פעילות. דיכויים ע"י המשטר במשך שנים הביאם למאבק בו. הם מחרימים את הבחירות באיראן, ובאופן כללי ניתן לומר שהמשטר חושש מהתקוממות קבוצות אלה נגד דיכוין הרבה יותר מאשר מפני התקוממות עממית של האוכלוסייה הפרסית.

 

דיכוי המחאות של שנת 2022 במחוזות בלוצ'יסטן, אהוואז וכורדיסטן היה ברוטלי יותר מהדיכוי שהופעל נגד המפגינים באזורים הפרסיים שבמרכז איראן. המחאות, יש לזכור, פרצו בעקבות הריגתה של ג'ינה מהסא אמיני, כורדית איראנית בת 22 אשר נעצרה ונרצחה על ידי משטרת המוסר האיראנית בעוון עטיית החיג'אב באופן "בלתי ראוי". גורלה של אמיני נחרץ לא רק בגלל שלבשה את החיג'אב שלראשה באופן "רופף" מדי, אלא גם בשל מוצאה הכורדי. המחאה החלה ביציאתם של אלפי כורדים לרחובות העיר סאקז, עיר מגוריה של אמיני במזרח כורדיסטאן (כורדיסטאן האיראנית), ומשם גלשה לרחבי איראן. המפגינים שרפו תמונות של המנהיג העליון ח'אמנאי, וקראו "מוות לדיקטטור"[1].

 

כמו כן, יש לציין כי הקבוצות האתניות שאינן פרסיות, המהוות כאמור כחצי מאוכלוסיית איראן, לא יקבלו את מרותו של "מנהיג" בדמותו של בנו של השאה הקודם, החי בבוורלי הילס ואינו זוכה לכל תמיכה פנימית באיראן, פרסית או אחרת. הוא בוודאי לא יוכל לעמוד אתגרים ואיומים מבחוץ, הנשקפים מרוסיה, סין, טורקיה ואזרבייג'ן.

במפה: מספר ההרוגים במחאות 2022 לפי מחוזות. כורדיסטן, בלוצ'יסטן ואהוואז ספגו מספר

 גבוה יותר של הרוגים מאשר אזורי מרכז איראן, המאוכלסים בפרסים. (מקור: En-hrana.org)

נכונותן של קבוצות חילוניות שאינן פרסיות לחבור למערב

בעבר, חששו ממשלים אמריקאים כי תמיכה בקבוצות אתניות שאינן פרסיות תביא להתפצלותה של איראן לכמה מדינות מוסלמיות שונות. זהו תרחיש לא סביר. כיום, נפתח חלון ההזדמנויות שאותו עשוי המערב להחמיץ אם לא תזדרז ארה"ב לנצלו. קבוצות חילוניות לא פרסיות מגלות נכונות לחבור למערב ולהוביל את המאמץ להפלת משטר האייתולות, מבלי צורך בשליחת לוחמים אמריקאים לאזור. ארה"ב פעלה בעבר בשיתוף עם הכורדים בעירק ובסוריה. יש לזכור כי היו אלה הכוחות הכורדים שאפשרו לארה"ב להביס את דאעש.

בתמונה: לוחם כורדי מניף את דגל כורדיסטאן במקום דגל דאעש. 15,000 כורדים נהרגו 

במלחמה נגד ג'יהאדיסטים בסוריה ועיראק. הכורדים נלחמו כדי להציל את המערב מדאעש - 

כעת העולם יכול לגמול להם בכך שיציל את הכורדים מטורקיה, שסייעה לדאעש בראשיתו 

ואפשרה למדתנדבים לעבור דרכה כדי להתגייס לארגון

לוחם קומנדו כורדי בעירק מציג בגאווה את תג "כתף אל כתף" המעוטר בדגל ארה"ב

אחרי שחרורה של העיר בעשיקה בעירק בנובמבר 2016, החליטו תושביה לשקם את

 הכנסייה המקומית, על אף שהכנסייה מולכדה בחומרי נפץ

האהוואזים בהנהגתו של ד"ר עארף אל-כעבי הינם חילוניים, המאמצים את הקו הסובלני בדומה למדינת איחוד האמירויות, ובמרכזו "ברית הדתות האברהמיות" (יהדות, נצרות, אסלאם).

הפגנות בחבל אהוואז שבשליטת איראן, בנובמבר 2024

הבאלוצ'ים, בהובלת תנועת באלוצ'יסטן החופשית (Free Balochistan Movement) ובהנהגת הירביאר מארי הם באופן כללי אומה חילונית. מרכזיותו של שבט מארי בקרב הבאלוצ'ים תאפשר למנהיג התנועה להתגבר על קבוצות סוניות קטנות המקדמות ג'יהאד נגד הממשל האיראני השיעי.[2]

 

בסעיף 4 באמנת תנועת "באלוצ'יסטן החופשית", הפועלת מזה כ-40 שנה, נכתב:

"תנועת המאבק הבאלוצ'י היא תנועה חילונית הדוגלת בהפרדת הדת מהמדינה ומהפוליטיקה. היא דוגלת ברציונליות ומתנגדת לכל דוגמה אידיאולוגית, או דתית".[3]

 

התנועה ניסחה תכנית מפורטת הנקראת "תכנית המעבר לדמוקרטיה עבור איראן"[4]. התוכנית הוצעה על ידי תנועת באלוצ'יסטן החופשית למיעוטים אתניים נוספים, בהם הכורדים, האהוואזים והאזרים. עד כה, זוהי התוכנית היחידה שסביבה התגבש קונצנזוס רחב.

 

התוכנית מצהירה כי "המשטר האיראני התיאוקרטי הנוכחי ניצב בפני התנגדות מצד פרסיים ושאינם-פרסיים כאחד. קבוצות לאומיות חמושות, כורדיות ובאלוצ'יות, מעוניינות בהפלת המשטר והשגת עצמאות. אך דמיינו מה יקרה אם המשטר יתמוטט היום. מה יקרה ביום שאחרי?"

"האם הבאלוצ'ים, הכורדים, הערבים [האהוואזים] והאזרים ימצאו את עצמם בעימות עם איראן של אחרי משטר האייתולות? האם המשטר החדש שיעלה ישתמש בכוחו הצבאי כדי לדכא את שאיפותיהן של תנועות לאומיות לעצמאות בבאלוצ'יסטן, בכורדיסטן, באהוואז ובאזרבייג'ן האיראנית? האם תדרדר איראן שוב לסכסוך ממושך? האם עלולים הפרסים להגיע עד כדי ניסיון לטיהור אתני של כל מי שאינם פרסים, ויישוב אזורי המיעוטים באוכלוסייה פרסית מטעמם? הדרך הטובה ביותר ליישב את הנושא הזה ולהימנע מעימות פנימי באיראן, היא על ידי תכנית המעבר לדמוקרטיה".

קבוצות אתניות לא פרסיות אינן זקוקות ל"מגפיים אמריקאים על הקרקע"- הן זקוקות רק לתמיכה פוליטית וכלכלית מצד ארה"ב