כללי

העיתונות הערבית בתגובה לניצחון טראמפ:

בין תקווה שיפעל לסיום המלחמות לחשש מפני פזיזותו וקיצוניותו

 

ניצחונו של דונלד טראמפ במרוץ לנשיאות ארה"ב עורר תגובות רבות בעולם הערבי והמוסלמי. מנהיגי מדינות ערב, ובראשם מנהיגי סעודיה, מצרים, ירדן, איחוד האמירויות, עיראק, מרוקו, לבנון והרש"פ, בירכוהו והביעו תקווה לשתף פעולה עמו במהלך הקדנציה השנייה שלו, בקידום יציבות וביטחון במזה"ת.

 

תגובות רבות לניצחונו של טראמפ הופיעו גם בעיתונות הערבית. המאמרים בעיתונות הסעודית קראו לו לפעול לעצירת שפיכות הדמים ולסיום המלחאחקמות במזה"ת, ואחד המאמרים אף הציג אותו בתור "המושיע" של העולם ושל המזה"ת וה"איש שיגשים את השלום". בדומה לכך, כותב אמירתי צפה שטראמפ יחדש את שיתוף הפעולה שלו עם מדינות ערב המתונות ואת הסכמי אברהם ויגביר את הלחצים על איראן. מאמר מערכת ביומון המצרי הממסדי אל-אהראם העריך כי טראמפ יתמקד בטיפול ביריבות מול סין ורוסיה והזהיר כי הזנחת המזה"ת עלולה לסכן את האינטרסים של ארה"ב ואת ביטחונה. מנגד, עורך היומון הקטרי אל-ערבי אל-ג'דיד, היוצא לאור בלונדון, הביע פסימיות בעקבות בחירתו וטען כי שובו של טראמפ מהווה סיוט גדול ומעורר חששות כבדים בשל פזיזותו, קיצוניותו ואהדתו לדיקטטורים.

 

קריקטורה ביומון מצרי: טראמפ בבית הלבן 2[1]

 

להלן קטעים ממאמרים אלה:

היומון הסעודי עוכאט': הבוחרים הערבים והמוסלמים מצפים שטראמפ יפעל לסיום המלחמות

במאמר המערכת של היומון הסעודי עוכאט', נכתב: "על רקע המלחמות [בעולם] המשתרעות מאוקראינה ועד עזה ולבנון, והמתיחויות המדיניות והביטחוניות, שהממשל הדמוקרטי לא הצליח להביא לפריצת דרך באף אחת מהן עד כה, הניצחון הסוחף של המועמד הרפובליקני דונלד טראמפ מגיע בתקופה שבה העולם זקוק ל[קבלת] החלטות ול[נקיטת] עמדות שיכבו את השריפות המשתוללות ויעצרו את שפיכות הדמים, במיוחד במזרח התיכון...

על יועציו [של טראמפ] להבין שהקולות שהעניקו לו את הנשיאות, ובראשם קולות הקהילה הערבית והמוסלמית בארה"ב, מצפים שמעשיו והבטחותיו במסגרת [קמפיין] הבחירות שלו יתורגמו לעובדות בשטח, במיוחד בכל הנוגע לנחישותו שלא לנהל מלחמות אלא לפעול להפסקתן, בדגש על הצורך לסיים את המלחמה בעזה ובלבנון, כמו גם באוקראינה."[2]

בעל טור סעודי: חשוב לא להחמיץ הזדמנויות יוצאות דופן לשלום

הכותב הסעודי, מוחמד אל-סאעד, כתב בטורו ביומון עוכאט': "היה זה מחזה אמריקאי, אבל [גם] עולמי ומזרח תיכוני. מטראמפ ששנוא על ארגונים וחלק מהעמים הערבים והמערביים שהלכו שבי אחר התעמולה שקדמה [לבחירתו] לנשיא... הפך טראמפ למושיע של העולם ממלחמה גרעינית אפשרית, למושיע של המזרח התיכון ממלחמות חסרות תועלת, ולאיש שמאפשר [לנו] לחלום ומגשים את השלום.

מה שחשוב [כיום] הוא לא שארגונים ומדינות השקועים באנרכיה יתלו תקוות בטראמפ ובממשלו, אלא שלא יוחמצו ההזדמנויות יוצאות דופן לשלום, שיתכן ולא ישובו, כפי שהוחמצה ההזדמנות לשלום שהציע ביל קלינטון בשנת 2000, לפני שסיים את כהונתו בבית הלבן, בשיתוף עם אהוד ברק."[3]

היומון המצרי אל-אהראם: טראמפ מבין שהותרת המזה"ת בוואקום תסכן את ביטחון ארה"ב

במאמר המערכת של היומון המצרי הממסדי אל-אהראם נכתב: "נושא המאבק בטרור היה בראש קמפיין הבחירות של טראמפ, ולפיכך צפוי שהוא יפעל למען שיתוף פעולה רחב יותר עם הממשלות המתונות באזור [המזה"ת], אשר בתורן שואפות גם כן להילחם בטרור. ידוע שבראש כוחות המתינות הללו, עומדות מצרים, סעודיה ואיחוד האמירויות ו[לכן] דונלד טראמפ יפעל לשת"פ רב יותר עמן.

 

השאלה היא האם שת"פ זה יוביל להסדרים, יוזמות ותוכניות לפתרון המצב הקשה של הסוגייה הפלסטינית? ימים יגידו. חלק מהפרשנים מציינים כי טראמפ וממשלו יתמקדו בעיקר בסכסוך בים סין וביריבות עם רוסיה... בעוד ש[ההתעניינות] באזור המזה"ת תפחת.

 

ככלל, טראמפ בוודאי מבין שאי אפשר להותיר את המזה"ת כטרף של הוואקום, אחרת יתגברו הסיכויים שיהיה איום על האינטרסים האמריקאים והיכולות של ארגוני הטרור לפעול וזה לחלוטין לא יהיה לטובת הביטחון הלאומי האמריקאי, וטראמפ יודע זאת היטב".[4]

כותב אמירתי: טראמפ יחדש קשריו עם מדינות ערב המתונות ויאלץ את איראן לעשות ויתורים

הכותב האמירתי, מוחמד פייסל אל-דוסרי, כתב בטורו ביומון האמירתי אל-ערב, היוצא לאור בלונדון:

"... באזור המזרח התיכון טראמפ נחשב לאיש העסקאות, מה שהופך אותו לדמות שאי אפשר לצפות את פעולותיה, [אך] מן הצפוי שהוא יפעל להידוק את קשריו עם בעלי בריתו המסורתיים באזור, בייחוד מדינות ערב המתונות.

 

כמו כן, האזור יהיה עד גם לחזרה להסכמי אברהם עם ישראל, מה שישים קץ למשברים העומדים ותלויים באזור – בלבנון, בסוריה, בעזה, בתימן ובמקומות נוספים. איראן תהיה במצב קשה, שכן מנהיגיה מבינים כי משמעות שובו של טראמפ עלולה להיות עוד לחצים וסנקציות [נגדה], ואולי אף איומים צבאיים שיציבו בסכנה את תוכנית הגרעין שלה, אך איראן תמשיך להיות מונעת משיקולים הקשורים לכוחה הצבאי והכלכלי. דבר זה עלול לאלצה לתמרן ולעשות כמה ויתורים טקטיים, אך מבלי לפגוע בעיקר תוכניתה האזורית ובפרט תמיכתה בסוכניה המקומיים בעיראק, בסוריה ובלבנון.

 

שובו של טראמפ לבית הלבן עשוי לגרום למדינות רבות לבחון מחדש את הבריתות האזוריות שלהן. בתקופה הבאה עשויים להופיע בריתות וגושים חדשים במטרה להתמודד עם החשש הגובר סביב יציבות הסדר העולמי. טראמפ יתמודד עם אתגר השמירה על איזון עדין בין האינטרסים של ארה"ב לבין המגמות של בעלי בריתו במזרח התיכון ובאירופה וצפוי שהוא ייטה למדיניות המבוססת על עסקאות ועל בריתות טקטיות, מה שיגביר את חוסר הוודאות בזירה הבינ"ל.

 

ניצחונו של טראמפ הוא הזדמנות לבחינה מחדש של התפקיד האמריקאי בזירה הבינ"ל, אך הוא גם מהווה אתגר גדול לעולם, שהפך להיות פחות יציב, הרבה יותר מפולג ומקוטב. ייתכן שטראמפ, עם גישתו הייחודית והבלתי קונבנציונלית, יוכל להגיע להישגים אפקטיביים רבים. אם טראמפ יהיה מסוגל להשיב את ארה"ב לגדולתה, כטענתו, אזי גדולה זו תגבה בהכרח מחיר יקר בזירה העולמית, שכן היא תותיר את חותמה בשינויים שיתרחשו בקשרים ובבריתות באופן שיהיה קשה לשלוט בו".[5]

 

קריקטורה ביומון הקטרי אל-ערבי אל-ג'דיד: זכייתו של טראמפ תשפיע על העולם כולו[6]

עורך יומון קטרי היוצא לאור בלונדון: שובו של טראמפ - סיוט קשה ומדאיג

מען אל-ביארי, עורך היומון הקטרי אל-ערבי אל-ג'דיד, היוצא לאור בלונדון כתב: "... לכולנו היה ניסיון איתו. הוא כבר התגורר בבית הלבן במשך ארבע שנים לפני שביידן החליפו. יהיה זה נכון לומר כי שובו לנשיאות של המדינה החזקה בעולם הוא בבחינת סיוט קשה, שכן מה שאנו יודעים לגביו אינו מרגיע, [אלא] מדאיג. אין משמעות הדבר שהמפסידה קמלה האריס הייתה נוהגת בצדק ובהוגנות כלפי העולם... אך במקרה של טראמפ וצוות ממשלו הצפוי מדובר ברמה גבוהה יותר של יהירות, ציונות, וגזענות... כשנתניהו הוא ראשון המברכים של המועמד המנצח, תוך שהוא מתרברב ב'קאמבק הגדול בהיסטוריה', זו עדות לברית שתתחדש בין השניים, שהרי הם חברים, ותוביל לאופציות המקסימליות של הקיצוניות, להמתה של סוגית פלסטין והפיכתה לעניין של השקעות, כפי שהשניים ניסו לעשות בתוכנית עליה הכריז טראמפ [בכהונתו הראשונה] – 'עסקת' [המאה] למען השלום באזור...

 

[כמה] מלכים ונשיאים ערבים התרעמו על חזרתו של האיש הכתום [קרי, טראמפ] לקדמת הבמה בעולם, אלא שמלכים, נסיכים ונשיאים ערבים אחרים, אולי רבים יותר, שמחו על חזרתו. זאת, משום שמצא חן בעיניהם שממשלו הקודם יצר את הסכמי הנורמליזציה וברית אברהם עם ישראל ו[כעת] הם מצפים ממנו לתמיכה ברורה עוד יותר בבחירתם [לפעול] נגד האסלאם הפוליטי, והם שבעי רצון מבורותו האיומה לגבי סוגיות האזור ורגישויותיו...

 

אשר לטענה כי טראמפ השני יהיה שונה במידת מה מטראמפ הראשון, אנו לא בטוחים בכך, גם אם הכל יכול להיות... לפנינו איש של סערות, פזיזות, קיצוניות, פופוליזם, עוינות לעיתונות החופשית ואהבה לעריצים ודיקטטורים...  די בשם דונלד טראמפ כדי לחולל בקרבנו מערבולות של דאגה ונקיטת אמצעי זהירות..."[7]