המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
כותבים ערבים: מתקפת הביפרים חשפה יתרון טכנולוגי דרמטי של ישראל על חזבאללה ואיראן
26/9/2024


כותבים ערבים בעקבות מתקפת הביפרים: עליונותה הטכנולוגית של ישראל על חזבאללה ואיראן - חסרת תקדים

 

מתקפת הביפרים (זימוניות), שבמסגרתה התפוצצו ב-17.9.24 וב-18.9.24 בו זמנית אלפי ביפרים ומכשירי קשר של פעילי חזבאללה ברחבי לבנון וסוריה וגרמה לפציעתם של  כ-4,000 איש ולמותם של עשרות פעילי חזבאללה, עוררה הדים רבים בתקשורת הערבית.[1]

 

כותבי מאמרים בעולם הערבי שהתייחסו לאירוע, טענו כי המתקפה, אותה ייחסו לישראל, היא חסרת תקדים בהיבט הטכנולוגי ובעידן המלחמות המודרניות ומעידות על עליונותה הטכנולוגית והצבאית המשמעותית של ישראל על ציר ההתנגדות ובראשו איראן וחזבאללה.

 

לטענת כותבים אלה, ישראל השכילה כבר לפני עשורים להשקיע בפיתוח תחומי הטכנולוגיה והמדע משום שהבינה כי אלו חיוניים להישרדותה באזור, בעוד שמדינות ערב וארגוני ציר ההתנגדות התמקדו באידיאולוגיות של הקרבת חיי לוחמיהם ולא בפיתוח צבא, נשק וטכנולוגיות.

 

המלחמה עברה לזירה האלקטרונית[2]

 

דוח זה יציג קטעים ממאמרים אלה.

 

עיתונאי סעודי: ישראל השקיעה בטכנולוגיה, בעוד חזבאללה ואיראן השקיעו בהקרבת חיי לוחמיהם

העיתונאי הסעודי הבכיר עבד אל-רחמן אל-ראשד, לשעבר מנכ"ל ערוץ אל-ערביה ולשעבר עורך היומון הסעודי אל-שרק אל-אוסט היוצא לאור בלונדון, פרסם מאמר שכותרתו "עליונותה הטכנולוגית של ישראל מאז 1967", בו טען כי ישראל, שהשכילה להשקיע בתחומי ביטחון הסייבר, התעשייה הצבאית, הבינה המלאכותית ובתחומים טכנולוגיים נוספים, השיגה בזכות כך את עליונותה על מדינות ערב. כך כתב: "למעלה מ-4,000 [בני אדם] נהרגו ונפצעו בשני מבצעים טכנולוגיים איכותיים שביצעה ישראל נגד חזבאללה, במהלכם עשתה שימוש בביפרים ומכשירי הקשר [של הארגון]. אנו [נמצאים בעידן] של מלחמות הטכנולוגיה, לא האומץ...

 

[נשיא מצרים לשעבר גמאל] עבד אל-נאצר נהג להתלונן על העליונות הישראלית לפני חצי מאה, וכיום המרחק [בין הערבים לישראל אף] הוכפל, מה שהופך את הרעיון [שהערבים יצליחו] לחולל שינוי [במצב] באמצעות כוח חמוש לכמעט בלתי אפשרי, אם לא לנאיבי ...

 

לאורך ההיסטוריה, לטכנולוגיה היה תפקיד מכריע במלחמות ובעליונות של אימפריות [מסוימות] על אחרות... העליונות המדעית היא סוד ניצחונות האנושות והתפתחות מכונות המלחמות הוא תוצאה של התקדמות המוסדות והחברה.

 

מה שהופך את ישראל לבעלת עליונות היא תשומת הלב שהיא מקדישה לשכל בתחום הטכנולוגיה, וזה מה שהעניק לה את הניצחון המתמשך עד היום ב[עתות] שלום ומלחמה ואת היתרון בכלכלה חרף שווקיה הקטנים. היא מתקדמת בתחומי ביטחון הסייבר, התעשייה הצבאית, הבינה המלאכותית, כלי הרכב האוטונומיים, הטכנולוגיה הרפואית ובטכנולוגית ההשקיה והחקלאות.

 

לעומת זאת חזבאללה, כמו איראן – כוחו טמון בנכונות להקריב את לוחמיו, וכמובן בהבאת לוחמים זולים מלבנון, מעיראק, מאפגניסטן ומתימן, ובהכפפה של הנשק המשוכפל מרוסיה ומסין [הנושא] שמות כמו 'השהיד', 'אל-פאתח' [המנצח], 'אל-קסאם' ו'אל-זלזאל' [רעידת האדמה]. בדומה לארגון אל-קאעדה, חזבאללה מתבסס על האומץ [של הלוחמים] ועל ההכנה האידיאולוגית [של לוחמיו] להקריב [את חייהם]...

 

המלחמות הללו יימשכו ללא תוצאה מכריעה, משום שיש [בהן] צד אחד שפועל ברצינות כדי לפתח את יכולותיו ומשתמש במלחמתו נגד יריביו כשדה עבור הניסויים שלו, [בעוד] צד אחר שקוע ב[אמונה] בכוחות על-טבעיים ואינו מייחס ערך לאובדן חיי אדם".[3]

 

כותב סעודי: ישראל הוכיחה את זרועה הארוכה; עלינו להודות שמאזן הכוחות לטובתה

הכותב הסעודי משארי אל-ד'אידי, בעל טור ביומון אל-שרק אל-אוסט, פרסם שני מאמרים שבהם טען כי מתקפת הביפרים נגד חזבאללה אותה ייחס לישראל, היא פעולה חסרת תקדים בהיסטוריה של המלחמות המודרניות בעולם, שמעידה על עליונותה ועל זרועה הארוכה באזור. כך כתב: "האם מבחינה צבאית, חזבאללה או אפילו נותנת החסות [שלו] איראן... או החות'ים בתימן, יכולים להביס את ישראל? אני שואל זאת על רקע המתקפה החדשה מסוגה בהיסטוריה של המלחמות המודרניות של ישראל נגד חזבאללה אמש [17.9.24], באופן שדומה ל'אקשן' שאנו רואים בסרטי המדע הבדיוני...

 

מתקפת הסייבר הצבאית הזו... היא חדשה מסוגה בעולם, ולא התרחשה אפילו במלחמת רוסיה-אוקראינה. המתקפה האדירה הזו נגד מכשירי הקשר של אנשי חזבאללה ופיצוצם בו זמנית, חושפים את עליונותה הגדולה של ישראל בזירת המלחמות החדשות...

 

האם המלחמות המילוליות של חזבאללה ואיראן [עם ישראל] ו'העימותים המוגבלים' שלהם [עימה] מועילים או מזיקים למחנה האיראני? הכוחות הללו [אמנם] מפיקים תועלת מהמלחמות המילוליות או הביטחוניות 'שבשליטה', ברמה הטקטית האידיאולוגית... [ברמת] ההסתה הפוליטית, אך האם יוכלו לשלוט כל הזמן במשחק הפגיעה בפיו ובשפמו של האריה, ללא תגובה אכזרית מחוץ לגבולות המשחק ומגרש המשחקים?!"[4]

 

במאמר נוסף בנושא כתב: "העשן והאש של הפיצוצים הקטנים בביפרים הישנים... טרם שככו ומיד פרץ גל נוסף של אש שפגע הפעם במכשירים הניידים ובמכשירים נוספים.

 

אם כן, התמונה התבררה, זוהי מתקפה טכנולוגית ישראלית מסוג חדש שפוגעת באופן אישי באנשי חזבאללה ובבסיסי הכוח שלו בלבנון, כשהיא מותירה מאחוריה טראומה נפשית איומה, כמו גם אלפי הרוגים ופצועים, ובהם - כפי שמדווחים - שגריר איראן בלבנון מוג'תבא אמאני, שנשא [עימו] את מכשיר הביפר של אנשי חזבאללה בלבנון!...

 

מה שבטוח עד כה הוא שהפגיעה הקשה של ישראל בחזבאללה ואפילו בכמה לבנונים חפים מפשע... היא מטבע הדברים, פגיעה כואבת חסרת תקדים... אם נרצה בכך או לא, ישראל הוכיחה כי יש לה זרוע ארוכה באזור והפתעות [רבות] שאת חלקן חשפה ואת רובן היא מסתירה, ואיננו יודעים מה עתיד לבוא!...

 

מאזן הכוח המכריע הוא במפורש לטובת ישראל – צבאית, מודיעינית וטכנולוגית; ההכרה בכך עתה, תחסוך הרבה צער, קורבנות ובזבוז זמן בנאומים מזהירים. האם משמעות הדבר היא כניעה לרצון הישראלי, בייחוד בעידן נתניהו? לחלוטין לא. אדרבא, [ההכרה בעליונות של ישראל] משמעותה חזרה לדרך הערבית הנאמנה להצלת הסוגייה הפלסטינית מהניצול של איראן ותאיה, מהפופוליזם של חמאס ואחיו [המוסלמים] ומתותחי הקול של הדרשנים ברשתות החברתיות, ויצירת מנגנון לחץ מדיני, משפטי ומוסרי בינלאומי נגד סירובה של ישראל להגיע לנמל השלום... הכרה במציאות אינה פחדנות, כי אם היגיון וגם אומץ..."[5]

 

מתקפת הביפרים נגד חזבאללה[6]


שר כווייתי לשעבר: ישראל ניצחה שבע מדינות ערב בזכות התמקדותה במחקר ופיתוח מדעי

שר ההסברה הכווייתי לשעבר, סאמי עבד אל-לטיף אל-נצף, טען בטורו ביומון הכווייתי אל-נהאר, כי ישראל הצליחה לגבור על שבעה צבאות ערב במלחמת ששת הימים ב-1967 משום ששמה דגש על פיתוח מדעי וטכנולוגי שבאמצעותו היא הצליחה, בין היתר, להגדיל את טווח מטוסיה. הוא כתב:

 

"בסדרת ראיונות טלוויזיוניים, שעדיין משודרים, בנושא מלחמת 67' עם איש התקשורת מוחמד אל-מולא, במסגרת תוכניתו המהנה 'דיוואן אל-מולא' [בערוץ היוטיוב שלו] - הבהרתי כיצד אחת הסיבות החשובות לניצחונה של ישראל באותה מלחמה נגד שבעה צבאות ערב היא החשיבות שהיא ייחסה למחקר המדעי, שבאמצעותו הצליחה להגדיל את טווח המטוסים שלה כך שכיסו את כל שדות התעופה המצרים והערבים. הם [גם] שיפרו את רמת הביצוע של הטנקים והתותחים שלהם, הגדירו את הלחץ המתאים של גלגלי כלי-הרכב שלהם ואת [כמות] המים הנדרשת לחייל במלחמות הקיץ במדבר, זאת עד כי [מספר] ההרוגים מקרב צבאותינו שמתו מצמא בסיני עלה על [מספר] ההרוגים מירי. ההתקדמות הטכנולוגית אפשרה להם גם לקלוט ולהקליט את השיחה החשאית בין הנשיא [המצרי לשעבר גמאל] עבד אל-נאצר לבין המלך חוסיין..."[7]

 

עיתונאי לבנוני: ישראל עוסקת בפיתוח נשק והערבים עסוקים בלתת לו שמות פיוטיים

בדומה לכך, גם העיתונאי הלבנוני סמיר עטאללה כתב בטורו ביומון אל-שרק אל-אוסט, כי מאז ייסודה ב-1948 השכילה ישראל להבין כי הערובה להישרדותה בתוך ים של מדינות ערב היא פיתוח עליונותה הטכנולוגית והמדעית, בעוד שהערבים פנו לעזרת הגוש המזרחי. הוא כתב: "מהרגע הראשון [להיווסדה] הבינה ישראל כי הפתרון היחיד של מדינה קטנה כמוה בים של ערבים הוא עליונות טכנולוגית וכי פיגור מדעי הוא [בבחינת מכת] מוות [עבורה]. כפי שהיה המצב ב-1948 בין האירופים [הגוש המערבי] לבין הגוש המזרחי [קרי: ברית המועצות ומדינות מזרח אירופה] כך היה גם ביתר המלחמות הבאות: ישראל פונה למדע בעוד שאנו [הערבים] פונים מזרחה. היא מפתחת נשק ואילו אנו מכנים אותו בשמות פיוטיים כמו 'אל-ט'אפר' [המנצח] ו'אל-קאהר' [המנצח]...

 

בעקבות האירועים האיומים בלבנון, הפך החשש מטילים לחשש ממלחמת הניידים והביפרים. טייוואן מייצרת את הביפר וישראל מטפטפת לתוכו כמה מיליגרמים של חומר נפץ וחוזרת על כך והיא עלולה לשוב ולעשות זאת בעתיד באופן קטלני ונפשע הרבה יותר. כל זאת, בשעה שהטילים [שמשגרים לעברה] החות'ים נופלים בשטח פתוח בתל אביב. כיצד מצא הטיל [החות'י] שטח פתוח בעיר צפופה כמו תל אביב? זוהי מיומנות של גילוי נסתרות..."[8]

 

כותב פלסטיני: הבסת ישראל - אופציה דימיונית; אנו אומה לא יצרנית שרק נשענת על אחרים

הכותב הפלסטיני אוסאמה אבו ארשיד המתגורר בוושינגטון, טען בטורו ביומון הקטרי אל-ערבי אל-ג'דיד היוצא לאור בלונדון, כי עליונותה הטכנולוגית והצבאית של ישראל היא עניין שאין עליו עוררין עד כי הבסתה אינה אופציה. בנוסף, הוא יצא נגד מי ששמחו לאידו של חזבאללה על רקע מתקפת הביפרים, בהסבירו כי הדבר עלול לקרות לכל הערבים, לאור העובדה שהם אינם מפתחים דבר ומסתמכים על נשק וטכנולוגיות ממדינות המערב. הוא כתב:

 

"...ההתקדמות הטכנולוגית של ישראל ועליונותה הצבאית אינם עניין שנוי במחלוקת, לא מצד איראן ולא מצד חזבאללה, חמאס או הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני, ואפילו לא מצד כל מדינה ערבית או לא ערבית באזור. זהו עניין מוחלט שרק טיפש או אדם בלתי מציאותי חולק עליו.

 

ישראל מגלמת את תמצית העליונות האיכותית האמריקאית והאירופית בהיבט של מערכות החימוש, היכולות הטכנולוגיות, היכולות המודיעיניות והיכולות בתחומי הסייבר והריגול. היא חלק ממערכת בינלאומית נרחבת בעלת יכולות עצומות שעדיין אין לה מקבילה עולמית. קרי, מי שנלחם בישראל או מתנגד לה, נמצא [למעשה] בעימות עם תוכנית אימפריאליסטית מערבית ועם בעלות ברית נוספות שלה. אין משמעות הדבר שישראל בלתי ניתנת לשבירה פה ושם במלחמות ובשלבים [כאלה ואחרים], אך הבסתה המוחצת אינה אופציה קיימת...


מי ששמחים [היום] לאיד[ו של חזבאללה] מתעלמים מכך שהטלפון הנייד או המחשב שבאמצעותם הם מפיצים את השמחה לאיד הם תוצרת המדינות שדרכן הצליחה ישראל לחדור לרשתות הקשר של חזבאללה ולמלכדם... הטלפונים הניידים שיש לכולנו, מכשירי הטלוויזיה והמקררים החכמים וכיוצא באלה, הם ברובם תוצרת של מי שפוגעים בנו. מה מבטיח [לנו] שמכשירי הקשר במדינות ערב, המכוניות בהן - ובכלל זה אלו של הבכירים - והמטוסים האזרחיים לא נפרצו וניתן לשלוט בהם מרחוק? מי ערב לנו כי מי שייצר ומכר לנו נשק ומטוסי קרב לא מסוגל להשביתם או אפילו להחריבם ולפוצצם באמצעות תוכנות זדוניות שהושתלו בתוכם?

 

אם כך, הדבר לא קשור רק לחזבאללה...ומציב אותנו בפני אמת ברורה וקשה: אנו הערבים והמוסלמים לא מייצרים את רוב הנשק שלנו ומסתמכים ברוב צרכינו הטכנולוגיים על אחרים, בין אם בארה"ב ובאירופה, בסין, בטייוואן ובדרום קוריאה...

 

עלינו להיות כנים, אנחנו אומה שלמה שלא מייצרת את הנשק שלה ולא מפתחת טכנולוגיה ייחודית לה, ורוב [בניה] אפילו לא מעבדים את האדמה ולכן לא מייצרים את האוכל שלהם [בעצמם] וגם לא תופרים את בגדיהם, ואז חלק מאיתנו עסוקים בגינוי של החלק האחר על כך שנחשף ושהוא חדיר, בשעה שכולנו חשופים וחדירים. מה שנורא יותר הוא שאנו לא מסוגלים להבין כי כולנו בסירה אחת [שיש] מי שמבקשים להטביעה, בעוד שאנו רבים זה עם זה על מי יקבל את ההגה שיוביל [אותנו] אל הלא נודע או אל הקרקעית".[9]

 



[2] אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 19.9.2024

[3] אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 19.9.2024

[4] אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 18.9.2024

[5] אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 19.9.2024

[6] אל-ערב (לונדון), 19.9.2024

[7] אל-נהאר (כווית), 22.9.2024

[8] אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 20.9.2024