כללי

ארגוני זכויות אדם מצריים: אין למצרים מקום במועצת האו"ם לזכויות אדם

 

במאי 2007 נבחרה מצרים כחברה במועצה הבינ"ל לזכויות אדם של האו"ם מטעם מדינות צפון אפריקה. הבחירה היא לשלוש שנים. חוגי הממשל המצרי ראו בהחלטה זו סימן למקומה החשוב של מצרים בזירה הבינ"ל ועדות לחשיבות שמצרים מייחסת לשמירה על זכויות האדם. ארגוני זכויות אדם במצרים, לעומת זאת, פנו לאו"ם וטענו כי מצרים מפרה זכויות אדם באופן תדיר, ולכן אינה ראויה לשמש חברה במועצה הבינ"ל לזכויות אדם.

 

שגריר מצרים באו"ם: הבחירה משקפת אמון בינ"ל במצרים

שה"ח המצרי, אחמד אבו אל-ע'יט, אמר כי בחירתה של מצרים כחברה במועצה היא הוכחה חדשה להערכה ולכבוד שהקהילה הבינ"ל רוחשת למצרים. לדבריו, הישג זה הוא תשובה נחרצת לכל הניסיונות לפקפק בתהליך הרפורמה הפוליטית במצרים ולהשמיץ את ההתקדמות שרשמה מצרים בתחום זכויות האדם. אל-ע'יט הוסיף כי במסגרת חברותה במועצה זו תפעל מצרים לקידום חקיקה בינ"ל האוסרת פגיעה בדתות ולקידום יוזמות לחיזוק החוק ההומניטארי ולהגנה על אזרחים בסכסוכים מזוינים.[1]

 

שגריר מצרים באו"ם, מאגד עבד אל-פתאח, הביע גם הוא שביעות רצון מהיבחרותה של מצרים למועצת האו"ם לזכויות אדם. אל-פתאח אמר כי הבחירה משקפת את האמון הבינ"ל במצרים ומוכיחה את מנהיגותה בסוגיות הנוגעות לפיתוח קריטריונים של זכויות אדם באפריקה. כן אמר כי "מצרים תפעל בתיאום עם יתר המדינות החברות [במועצה] כדי לשים קץ למדיניות האיפה ואיפה, הפוליטיזציה והסלקטיביות ביחס הבינ"ל לסוגיות של זכויות אדם." לדבריו, מצרים תתנגד להחלת קריטריונים בינ"ל של זכויות אדם הסותרים עקרונות תרבותיים ודתיים של החברות הערביות.‏[2]

 

ביקורת במצרים: פעילות מצרים נוגדת ערכי זכויות אדם  

עוד בטרם נבחרה מצרים למועצה הבינ"ל לזכויות אדם, פרסמו 19 ארגוני זכויות אדם מצריים גילוי דעת הפונה לאו"ם בבקשה לא לאפשר את הצטרפותה של מצרים למועצה. בגילוי הדעת נכתב: "הארגונים החתומים מטה מביעים את פליאתם לנוכח העובדה שמצרים הגישה את מועמדותה כחברה במועצת האו"ם לזכויות אדם. בקשתה זו [של מצרים] היא זיוף של עמדתה האמיתית ביחס לזכויות האדם, במיוחד לאור ההתקפות שביצעה בשנים האחרונות נגד הערובות החוקתיות והתחיקתיות [לשמירה על זכויות אדם] ולאור פעולותיה המנוגדות לעקרונות ולערכים הבסיסיים ביותר של זכויות האדם.

 

הארגונים החתומים מטה קוראים למדינות החברות באסיפה הכללית של האו"ם להיות נאמנות להתחייבות שלקחו על עצמן כאשר הוקמה מועצה זו, ולהתחשב בהיסטוריה של המדינות המועמדות בתחום זכויות האדם בעת ההצבעה בבחירות למועצת האו"ם [לזכויות אדם]. ארגונים אלה מדגישים כי אמינותה של מועצת האו"ם והאפקטיביות שלה מותנות בבחירת חברות בעלות תחושת אחריות כלפי אמות המידה והמחויבויות הבינ"ל בנושא זכויות האדם. הצטרפותן של מדינות הידועות באיבתן הרבה כלפי זכויות האדם... יש בה כדי להרוס את אמינותה של מועצת האו"ם ולהפריע לתפקידה בשיפור מצב זכויות האדם, לא רק באזורנו הערבי, אלא בעולם כולו.

 

ארגונים אלה מבקשים להצביע על כך שהדו"חות [של הארגונים] המקומיים, וכן אלו של הארגונים האזוריים והבינ"ל ושל וועדות האו"ם הנוגעות לענייני זכויות אדם, מדרגים את מצרים בין המדינות המזלזלות ביותר בזכויות אדם, שכן בהיסטוריה המצרית יש הפרות חמורות של זכויות אדם הנעשות בהיקף רחב ולאורך שנים. כמו כן, מצרים מסווגת בעולם כ'מדינה בלתי חופשית' ו'ללא עיתונות חופשית'. ארגונים אלה מדגישים כי למרות ניסיונותיה של ממשלת מצרים בשנים האחרונות לייפות את דימויה בפני הקהילה הבינ"ל, המציאות מנוגדת לדימויה זה, ובשנתיים האחרונות חלה התדרדרות נוספת..."

 

ארגוני זכויות האדם החתומים על גילוי הדעת הביאו מספר דוגמאות להפרות של זכויות האדם במצרים. לדבריהם, עינויים אכזריים בבתי מעצר שונים במצרים הם תופעה שיטתית ושגרתית; כוחות הביטחון המצריים עורכים מעצרים שרירותיים, במיוחד לאור מצב החירום השורר במצרים מאז 1981; גוברים הלחצים על עצמאותה של מערכת המשפט, ואזרחים עומדים למשפט בבתי דין צבאיים; הרשויות מתנכלות לארגונים בלתי ממשלתיים [NGOs] ומגבילות את פעילותם; נמשכת תופעת הזיופים והמעילה בתוצאות הבחירות ומשאלי העם; הזכות להפגין ולהתכנס בדרכי שלום מדוכאת, וכן מתגברים הלחצים על חופש האמונה וגוברות פעולות בעלות אופי של אפליה על בסיס דתי.

 

על פי גילוי הדעת, רשויות מצרים ממשיכות להטיל עונשים על עבירות של פרסום והבעת דעה, כמו במקרה של עיתונאית ערוץ אל-ג'זירה שנאסרה בגין הפקת סרט תיעודי החושף עינויים במצרים,[3] או במקרה של הבלוגר המצרי שהואשם בפגיעה בדתות ובנשיא מובארכ ונדון לארבע שנות מאסר.[4] כמו כן, בתי הדין המצריים החלו לעיין בתיקים של כמה עורכי עיתונים המואשמים בפרסום דברים הפוגעים בנשיא.[5] זאת ועוד, ארגוני זכויות האדם טענו כי תיקון החוקה במרץ שעבר אפשר למנגנוני הביטחון לפגוע בזכות החירות והביטחון האישי, להתפרץ לבתים ולערוך בהם חיפוש ללא היתר משפטי, לפגוע בזכות הפרטיות, לעקוב אחר מכתבים ולצותת לטלפונים.

 

בסיום גילוי הדעת נכתב: "הארגונים החתומים מטה מבינים כי מאחר שרוב מדינות ערב [המועמדות לחברות במועצה], אולי למעט מרוקו, לבנון ומאוריטניה, מדורגות בין המדינות המזלזלות יותר באמות המידה של זכויות האדם בעולם – אין כמעט אפשרות לבחור את המדינה הטובה ביותר כחברה במועצה לזכויות אדם על פי קריטריונים ענייניים... אנו סבורים כי הצבעה לטובת ממשלת מצרים משתמעת כמתן עידוד לה ולממשלות כמותה [להמשיך] במגמותיהן העוינות את זכויות האדם."[6]

סעד אל-דין אבראהים: מצרים לא ראויה לחברות במועצה

נאצר אמין, מנהל המרכז הערבי לעצמאות מערכת המשפט ועורכי הדין, אמר לשבועון המצרי הממסדי "אוקטובר": "מצרים אינה ראויה כלל לקבל חברות במועצה העולמית לזכויות אדם מסיבות רבות. העובדה שמדינות המפרות זכויות אדם נמצאות [כחברות] במועצה אין פרושה שמדינה נוספת [המפרה אף היא זכויות אדם] יכולה להצטרף, שכן דבר זה פירושו מתן חסינות למדינות המפרות זכויות [אדם] במועצה העולמית לזכויות [אדם]. על מנת שמצרים תצטרף [למועצה] עליה, ראשית, לפעול לשיפור מצב הזכויות בה על ידי נקיטת צעדים רציניים לשיפור המצב."

 

יו"ר "מרכז אבן ח'לדון למחקרים ולצמיחה" בקהיר, סעד אל-דין אבראהים, מתח גם הוא ביקורת על הצטרפות מצרים למועצת האו"ם לזכויות אדם. לטענתו, מצרים לא ראויה לחברות במועצה הבינ"ל לזכויות אדם משום שכל הרישומים והדו"חות הבינ"ל מגנים אותה. אבראהים הוסיף: "המועצה הלאומית לזכויות אדם במצרים היא רק תפאורה. דו"חותיה חלשים, חסרי שקיפות, והם אינם מגיעים לרמתם של הדו"חות [הראויים לכבוד] שמוציאים ארגוני זכויות האדם הבינ"ל..."[7]

 

ביקורת במצרים נגד מחאת ארגוני זכויות האדם

במצרים נשמעה גם ביקורת נגדית, לאמור, ביקורת על מחאת ארגוני זכויות האדם על הצטרפות מצרים למועצת האו"מ לזכויות אדם. מזכ"ל הארגון המצרי לזכויות אדם וחבר המועצה הלאומית המצרית לזכויות אדם, חאפט' אבו סעדה, גינה את ארגוני זכויות האדם שהתנגדו למועמדותה של מצרים כחברה במועצה העולמית לזכויות אדם. סעדה הביע את תמיכתו בהצטרפותה של מצרים לגוף עולמי זה ואמר כי צעד זה יאפשר לפעילי זכויות האדם ללחוץ על ממשלת מצרים למלא את התחייבויותיה בנושא זכויות האדם, להפסיק להפר את חופש הדעה והביטוי ולבטל את חוקי החירום המגבילים את זכויות האדם.[8]

 

ראש פורום הדיאלוג לפיתוח וזכויות אדם, סעיד עבד אל-חאפט', אמר: "אני מתנגד למזכרים

ועצומות נגד מועמדותה של מצרים [למועצת האו"ם לזכויות אדם], משום שאין זה תפקידם של ארגוני זכויות האדם ופעיליהם. הם רבים עם משטר פוליטי ולא עם מדינה. שמה הטוב של מצרים חשוב בהרבה מן המחלוקת הזו. היה עלינו להכין המלצות לשיפור מצב זכויות האדם במצרים ולקבוע אותן כתנאים לגורמים הרלוונטיים, כך שיישמו אותן לאחר הצטרפות מצרים [למועצת האו"ם]..."[9]

 

עורך היומון "אל-גומהוריה", מחמד עלי אבראהים, כתב בטורו היומי: "כמובן ששמחתי על זכייתה של מצרים [בחברות במועצת האו"ם לזכויות אדם] מסיבות רבות, בראש ובראשונה משום שהתברר כי אלו אשר הקימו רעש גדול נגד הפרות זכויות האדם במצרים... – הם משוחדים ומטרתם להכפיש את המשטר והמדינה.

 

כל עיסוקם של פעילי זכויות האדם, כפי שהם מכנים את עצמם, כעת, הוא לשסות את מדינות העולם נגד מצרים, להתכתב עם ארגונים אחרים ברחבי העולם ולהאשים את הממשלה בדברים לא לה, לנפח אירועים ספציפיים הקורים פה ושם ולתארם כאילו זהו המצב הכללי של זכויות האדם במצרים.

 

אני סבור כי מי שבחר את מצרים באופן ענייני כחברה במועצת זכויות האדם [של האו"ם], בחן דברים רבים והעריכם, [כמו] היקפה הרב של האופוזיציה בפרלמנט, הייצוג הפוליטי של כל הגורמים הפוליטיים, ובכלל זה האחים [המוסלמים], למרות איבתם הרבה כלפי הממשלה והמדינה...

איני מבין מדוע שוקדים פעילי זכויות האדם במצרים על הכפשת דימויה של ארצם בחו"ל? האם הם נדרשים למלא תפקיד נגד הממשלה? האם הכספים האמריקאיים המיועדים לחיזוק הדמוקרטיה בעולם הערבי מופנים לארגונים אלה כדי שיכתבו את דו"חותיהם המפוקפקים וימלאו את תפקידם המגונה?..."[10]

 

יו"ר מועצת המנהלים של השבועון המצרי "רוז אל-יוסף", כרם גבר, כתב בטורו: "זכייתה של מצרים בחברות במועצה הבינ"ל לזכויות אדם של האו"ם היא סטירת לחי מצלצלת בפניהם של 19 ארגוני [זכויות האדם] הפועלים במצרים, אשר חתמו על גילוי הדעת ושלחו אותו לאו"ם בקריאה לא לקבל את מדינתם באסיפה הכללית רמת הדרג...

 

מדוע, אם כן, בחרו 19 ארגונים מצריים אלה להעכיר את [השמחה לרגל] האירוע הלאומי הגדול הזה, כשהם יודעים היטב כי ניסיונותיהם נדונו לכישלון, וכי כל מה שישיגו הוא המולה והכפשת שמה הטוב [של מצרים]? ייתכן שהסיבה היא רצונם של הארגונים הללו להוכיח את נאמנותם והשתייכותם למדינות הממנות הדורשות מהם את הדו"חות וקובעות את סדר יומם. ייתכן שהסיבה היא שהם היו חשים מבוכה אילולא נקטו צעד זה, לאחר מסעות התקיפה והביקורת הממושכים שניהלו כלפי ממשלת מצרים. כלומר שתיקתם הייתה מעוררת ספקות בדו"חות שהם כותבים ושולחים לחו"ל...

 

מה הנימוקים והתימוכין שהביאו 19 הארגונים בפני האו"ם? כלומר, מדוע ביקשו למנוע ממצרים

להיות חברה במועצה הבינ"ל לזכויות אדם? אלו עובדות נכללות במזכר [שנשלח לאו"ם]?

 

1. עינויים בבתי המעצר... – התשובה לכך היא כי בדיה זו מעלה את השאלה האם הרשויות המצריות שותקות לנוכח המקרים היחידניים שקורים או מעמידות ביוזמתן את מבצעיהם למשפט? כבר קרה שמשרד הפנים בעצמו הביא לדין קצינים רבים המואשמים [בעבירות אלה]...

 

2. העמדת אזרחים למשפט צבאי... – התשובה לבדיה זו היא כי הדבר נעשה על פי החוק והחוקה, והוא מוגבל רק לתנועות קיצוניות וטרוריסטיות. מרבית מדינות העולם משתמשות עתה באופציה זו כשהן נאלצות להתמודד עם סכנה המאיימת על ביטחונן ויציבותן.

 

3. התנכלות לארגונים בלתי ממשלתיים... – התשובה לכך היא כי אם הממשלה מתערבת בצורה כזו, מדוע היא לא התערבה נגד 19 הארגונים שהסיתו את האו"ם נגד מצרים? מדוע היא שותקת על הבדיות, הטענות והשקרים שבדו"חות של הארגונים הללו, המזדהים עם מי שמשלם או עם זרמים קיצוניים וטרוריסטיים? מדוע היא מניחה להם לקבל תמיכה וסיוע מבחוץ מבלי לשאול אותם על תקציביהם ועל מקורות המימון שלהם?

 

4. מאסר עיתונאית מצרית בערוץ אל-ג'זירה... – התשובה לכך היא כי העיתונאית פברקה הצגות של אונס של אישה בעלת רעלה במחלקה במשטרה, בשעה שהמדינה כולה הייתה עסוקה בהצהרותיו של [שר התרבות המצרי] פארוק חוסני על הרעלה. כתבת אל-ג'זירה הרוויה טינה ומשטמה למצרים רצתה להוסיף שמן למדורה על ידי הוספת ניצבים [בתפקיד] הקצינים האונסים את הנשים הרעולות במחלקות המשטרה..."[11]