כללי

עיתונאי פלסטיני: מנהיג חמאס בעזה, יחיא סינוואר, מעדיף במו"מ את האינטרסים האישיים שלו על פני טובת תושבי עזה, גם במחיר "השמדת כל דבר פלסטיני"

העיתונאי הפלסטיני, עבד אל-בארי פיאד, פרסם בשבועות האחרונים, בטוריו באתר הסעודי אילאף וביומון האמירתי אל-ערב היוצא לאור בלונדון, כמה מאמרים בהם מתח ביקורת נוקבת על העקשנות שמפגינה תנועת חמאס ובפרט מנהיגה בעזה, יחיא סינוואר, במו"מ מול ישראל לשחרור החטופים וטען כי בעקשנותה זאת מכשילה חמאס כל אפשרות להגעה להסכם ומעמיקה את סבלם של תושבי עזה. לדברי פיאד, סינוואר מתעלם מההשלכות הקשות של פעולת ה-7 באוקטובר על תושבי עזה, מתוך אובססיה לשמר את מעמדו כמנהיג, ולו במחיר חייהם של כל תושבי עזה. הוא הביע חשש כי התנהלותו של סינוואר תהווה "הקדמה לשובו של הכיבוש, אשר עלול להכביד על הפלסטינים ברצועת עזה במשך עשרות שנים".

יחיא סינוואר[1]

 

להלן תרגום קטעים מכמה ממאמריו של פיאד:

 

סינוואר בשירות איראן; אובססיבי להמשיך להנהיג את חמאס, "גם במחיר ... השמדת כל דבר פלסטיני"

במאמרו מה-7.5.24 שפורסם תחת הכותרת "כך סיבך סינוואר את חמאס" כתב עבד אל-בארי פיאד:

"ישראל הפתיעה אותנו אתמול כשביצעה פעולה צבאית ברפיח, אותה הגדירה כ[פעולה] מוגבלת ביותר שנועדה להפעיל לחץ על [תנועת] חמאס לקבל את הסכם ההפוגה, וזאת בשעה שהתנועה מדגישה שהיא לא תוותר על תנאי הפסקת האש...

 

[בנוסף] חמאס הודיעה במהלך השעות האחרונות שהיא מקבלת את ההצעה המצרית-קטרית להפוגה. ייתכן שהימים הבאים יקבעו אם יחיא סינוואר, ראש הלשכה המדינית של תנועת חמאס ברצועת עזה, ייתן קדימות לאינטרסים האישיים שלו או לטובת הציבור העזתי, בכך שיוותר על כמה מתנאיו ויסכים להפוגה ולמניעת שפיכת דמם של האזרחים, בייחוד מאחר שמכונת ההרג הישראלית לא נעצרת!

 

ייתכן שחישוביו של סינוואר בנוגע לעזה היו מוטעים, בהתעקשותו על [קבלת] כל תנאיו להפסקת המלחמה מבלי לשוב ולשקול את ההשלכות השליליות של 'מבול [אל-אקצא]' על תושבי עזה ואת חזרתו  כבומרנג נגד תנועת חמאס. ברור היה מהרגע הראשון של המלחמה שסינוואר ניסה להופיע בכסות של המנהיג הפלסטיני הגדול שהצליח להביך את ישראל בהתקפה חסרת תקדים בהיסטוריה הפלסטינית מאז הנכבה. אלא שבדיקה עניינית של המלחמה ותוצאותיה מעלה כי תפיסתו העצמית של סינוואר המבוססת על אובססיה למנהיגוּת, הובילה לתרחישים מסוכנים ביותר לגבי עתיד רצועת עזה, אשר עומדת ליפול מחדש לשליטת הכיבוש, [כ]20 שנה לאחר שראש ממשלת ישראל לשעבר אריאל שרון נסוג ממנה...

 

ברור שסינוואר לא מעוניין לסיים בהקדם את ההסכם עם ישראל או להשיג הפוגה לטובת תושבי עזה, ביודעו מהן השלכותיו של הסכם זה על ממשלת בנימין נתניהו, ומשום שמטרתו היא לשמר את פרויקט ההתנגדות, להמשיך לעמוד בראש התנועה ושעזה תשוב להיות בשליטת חמאס, ולוּ במחיר המשך המלחמה והשמדת כל דבר פלסטיני. [בעיניו] שום דבר לא חשוב כל עוד הסיוע האיראני לחמאס - שהוערך בכ-222 מיליון דולר במשך שש שנים - נמשך.

 

סינוואר טעה בפעם הראשונה בהחלטה להוציא לפועל אג'נדה של איראן ותכנן את פעולת [ה-7 אוקטובר 23, במסגרת] אופציות מוגבלות וללא הגדרה ברורה של שיקולי הרווח וההפסד, כשהוא מטיל על כתפי מנהיגי חמאס בחו"ל את נטל תהליך המו"מ המסובך... הוא טעה שוב כאשר הציב תנאים מסובכים ברגע האחרון של השלב המכריע במלחמה, קרי, פלישה לרפיח. כל זה השפיע באופן שלילי על חמאס ועל מנהיגיה בחו"ל...

 

באופן כללי, הימים הקרובים יקבעו לא רק את גורלם של סינוואר וחמאס אלא גם את עתיד עזה ואת עתיד האזור בטווח הארוך, וחוששני שטעותו של סינוואר היא הקדמה לשובו של הכיבוש, אשר עלול להכביד על הפלסטינים ברצועת עזה במשך עשרות שנים."[2]

 

חמאס נוהגת ביהירות ועקשנות על חשבון דמם של העזתים

במאמר נוסף מה- 19.4.24 תחת הכותרת: "חמאס שוחה בים הדם הפלסטיני" כתב פיאד: "...היהירות של חמאס ממשיכה להתגרות במדינת הכיבוש הישראלי ולהניעה לבצע מעשי טבח נוספים נגד העם הפלסטיני הבלתי חמוש. התנועה שמכנה את עצמה 'התנגדות' מקפידה לסחוט את ישראל כדי לממש יעדים מסוימים, בעוד העם [הפלסטיני] נהרג ומושמד...

 

ייתכן שחמאס מעוניינת להשיג מישראל את העסקה הרווחית ביותר בהיסטוריה, שכן היא ממשיכה להחזיק את בני הערובה [הישראלים], מבלי להביע הסכמות או איתותים לפיוס או להפוגה, [וזאת] על חשבון ים הדם הפלסטיני שמעמיק מיום ליום... יהירות זו של חמאס עדיין נמשכת, בשעה שהמשבר של העם בעזה מתרחב מידי יום והוא סובל מהמוות על כל צורותיו...

 

ייתכן שמנהיגי התנועה לא סטו מעקרון היסוד שלהם, שהוא מתן עדיפות ראשונה להשגת האינטרסים של חמאס על חשבון עמם שמת בכל רגע, שכן, לאחר מלחמה הרסנית זו חמאס תמשיך לבנות את האמירות הפרטית שלה. הצהרות מנהיגיה הן התגלמות היהירות וההתנשאות, המאפיינות את יחיא סינוואר, שמהמר תמיד על התרחשות של התפתחויות מסוימות שמובילות למסלול הסלמה... מתי תלמד התנועה לקח מהדם המתפזר לכל עבר ומההרס השולט, ומתי תיענה לרצון העם הפצוע?

לבסוף נותרה השאלה העיקרית בעינה: לאן לוקחת יהירותה של חמאס את תושבי עזה?"[3]

 

חמאס מכשילה כל מו"מ שלא משרת את האינטרסים שלה ומגבירה את סבל העזתים

במאמר מה-3.4.24 שכותרתו "עקשנותה של חמאס מגבירה את מכאוביהם של תושבי עזה" כתב פיאד: "...נראה כי עמדתה הקשוחה של חמאס סוגרת את חלון המו"מ למען שחרור השבויים הישראלים, שכן היא ממשיכה לדבוק ב[דרישתה] לשחרר את כל פעיליה מבתי הכלא הישראלים תמורתם. ישראל מתנגדת לכך בתואנה שמדובר ביחס בלתי הגיוני שיוביל את המו"מ למבוי סתום ולהתפוגגות מאמצי המתווכים ל[השגת] הפוגה בין שני הצדדים והפסקת המלחמה בעזה, או [לפחות] להפחתת סבלם של תושביה...

 

התחושה היא כי חמאס מכשילה כל מו"מ שאינו משרת את האינטרסים שלה, בייחוד מאחר שביקשה לשחרר 300 אסירים מקרב אנשיה מבתי הכלא של הכיבוש תמורת 40 שבויים ישראלים...

 

למרות הסבלנות של המתווכים ורצונם הדוחק לסיים את המלחמה הבלתי אנושית הזו, הרי שכל הניסיונות, היוזמות והמפגשים הללו נוחלים כישלון, שמגביר את צערו של העם הפלסטיני. חמאס חשה את הקושי שבמו"מ ומבינה שוויתורים עלולים לסלק את ידה מעזה. היא חוששת מתרחיש ההרחקה הפוליטית, שעלול להופיע אחרי המו"מ ביוזמת העם בעזה, שהגיע למצב שבו הוא נתון בגלל החלטה בלעדית של תנועה שכל רצונה הוא להפיק רווחים פוליטיים על חשבון העם המתגורר כעת תחת כיפת השמיים ובבתי מחסה.

 

ייתכן שיוזמות המתווכים להשגת פתרון מדיני בעזה ולהפסקת המלחמה יתחדשו במהלך התקופה הקרובה, אולם הן תתקלנה בחומת התנגדות מצד חמאס שמזלזלת בכל המאמצים הללו..."[4]

 

במאמר מה- 14.3.24, שכותרתו "האינטרסים האישיים של סינוואר גוברים על מכאובי תושבי עזה", כתב פיאד: "...נראה כי בחישוביהם של מנהיגי תנועת חמאס ובפרט של יחיא סינוואר, ראש הלשכה המדינית של התנועה ברצועת עזה, אין שום רצון בהפוגה. אדרבא, הם מחפשים רק את מה שמשרת את האינטרסים האישיים שלהם, על חשבון תושבים המחוסלים מדי יום בידי מכונת רצח העם הישראלית, שאינה חסה על ילד ולא על זקן. מדוע סינוואר אינו נכנע ושם קץ למלחמת חורמה זו?..

 

סינוואר ניצב כעת בפני אפשרויות רבות - הראשונה שבהן היא הגעה להסכם הפסקת אש ושחרור בני הערובה תמורת מאות אסירים פלסטינים. אך [אופציה] זו לא באמת תאפשר לו לטעון לניצחון [במלחמה], נוכח דרישותיהם של תושבי עזה מוכי האסון לתבוע ממנו דין וחשבון על מעשיו..."[5]