המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
בכירים ברש"פ על יחסי רש"פ-חמאס
14/3/1999


בכירים ברש"פ על יחסי רש"פ-חמאס

 

עקב המהומות ברפיח, התראיינו שני בכירים פלסטיניים בנושא יחסי הרש"פ עם החמאס:

 

המשותף לרש"פ ולחמאס רב על המפריד:

מזכיר הממשלה הפלסטינית, אחמד עבד אל-רחמן[1] סבור כי הניגודים בין הרשות הפלסטינית לאופוזיציה הינם "ניגודים משניים" מאחר ש"הניגוד הראשי הוא עם ישראל הכובשת את האדמה." עבד אל-רחמן הוסיף כי "ניתן להתגבר על כל חילוקי הדעות הפנימיים בחברה הפלסטינית בדרכי שלום... [שכן] קיים קונצנזוס בנוגע למטרה והיא הקמת מדינה פלסטינית עצמאית שבירתה ירושלים על האדמות הפלסטיניות שנכבשו ביוני 1967."

 

ראש מנהלת ההכוונה הלאומית ברשות הפלסטינית, מאזן עז אל-דין[2] התמקד בשותפות האסטרטגית בין הרשות הפלסטינית ל'חמאס': "האמת היא שאף פלג פוליטי או כח פוליטי פלסטיני אינו יכול לטעון כי הוא לבדו מסוגל להגשים את ההישג הלאומי הכללי במובן האסטרטגי. לפיכך, האחדות הלאומית היא הבסיס לא רק בחייו של העם הפלסטיני אלא בחייהם של כל העמים שהתנסו בהתמודדויות דומות לזו הפלסטינית. הדבר מחייב אותנו להקפיד ביותר על אחדותנו הלאומית, בעודנו מתמודדים עם בעיותינו הפנימיות ולשים מול עינינו תמיד את המטרה האסטרטגית..."

 

המחלוקת בין הרש"פ לחמאס על מימוש המטרה המשותפת:

מזכיר הקבינט עבד אל-רחמן מכריז שהוא "באופן אישי" מתנגד להסכם אוסלו אך הוא בוחר לנהוג בריאליזם. למרות שהסכם אוסלו הוא הסכם משפיל, הרי שהוא התקבל על ידי הרוב הלאומי הפלסטיני ולכן על המיעוט, קרי ה'חמאס', לקבל את דעת הרוב. לעומת זאת, הכוחות הפוליטיים האופוזיציוניים בוחרים לשם מימוש מטרותיהם ב"אמצעים שכבר אינם טובים מבחינה לאומית, ללא כל קשר להשפעתם על ישראל", משום שהם "מביכים את הרשות הלאומית." עבד אל-רחמן, מכוון בדבריו אלו ל'הסכם קהיר' בין אש"ף ל'חמאס' מדצמבר 1995 שעל פיו ה'חמאס' ימנע מלפעול בתוך השטחים שבשליטת הרש"פ ומתוכם, כדי שלא להביכה.  "מספר פלגים אצלנו טרם ויתרו על אמצעים מביכים אלו", קובע עבד אל-רחמן.

 

למרות שהוא מכריז כי השלום הוא 'האופציה האסטרטגית' הפלסטינית, אין מזכיר הקבינט הפלסטיני פוסל את האפשרות שהאמצעים בהם דוגל ה'חמאס' יתקבלו בעתיד גם על דעת ההנהגה הפלסטינית: "ברגע שכל נוסעי הספינה יהיו סבורים כי הדרך הנוכחית, כלומר הדרך של פתרונות השלום ואמצעי הביניים בדרך למטרה, כבר אינה מועילה, הם יתכנסו ויחליטו [על דרכים אחרות].  אלא שאין זו זכותו של איש להחליט עבור הרוב ולהטביע את הספינה."

 

מאזן עז אל-דין מדגיש בענין זה כי "אנו נמצאים בסיבוב האחרון. לא יעלה על הדעת שבעודנו מצויים בסיבוב האחרון, המאמץ האדיר הזה של 33 שנות מהפכה ו9- שנות אנתיפדה וברגעים האחרונים כשאנו על סף הקציר ועל סף הקמת המדינה הפלסטינית נאבד את המטרה  ונגשים את מה שרוצה הכיבוש מאתנו. לכן אני אומר לאנשינו, אחינו ואהובנו ולכל הכוחות הפוליטיים, שעלינו לשאוף לדיאלוג ואת נקודות המחלוקת יש לדחות ולשוב ולדון בהן בהזדמנות אחרת."

 

הקו האדום - שפיכת דם פלסטיני:

מאזן עז אל-דין מדגיש כי אפשר לחיות עם מחלוקות פנימיות בתנאי שאף צד לא יחצה את הקו האדום: "אני יודע שישנן עמדות פוליטיות שונות בינינו ובין הכוחות הפוליטיים, שחלקם  משתייכים לאופוזיציה וחלקם תומכים ברש"פ, וזהו דבר טבעי בכל החברות בעולם. אבל עלינו להציב תקרה ולהסכים שאותה איננו חוצים והיא שקיים קו אדום והוא הדם הפלסטיני, שהוא אסור על הכל..."



[1] אל-קדס, 14.3.1999

[2] הטלוויזיה הפלסטינית, 12.3.99

תגיות