המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
שיח' בכיר באל-קאעדה: "אללה ציווה להכות באויבים לפי חרב"
12/6/2007


                   שיח' בכיר באל-קאעדה: "אללה ציווה להכות באויבים לפי חרב"

 

כתב העת האלקטרוני הג'יהאדי  "צדא אל-ג'יהאד", היוצא לאור מטעם ה-GIMF (חזית התקשורת האסלאמית העולמית), פרסם בגיליון מס' 15 של חודש רביע אל-ת'אני 1428 (אפריל-מאי 2007) מאמר מאת השיח' חוסין בן מחמודתחת הכותרת " ושייווכחו באכזריותכם".[1]  במאמר זה מותח השיח' בן מחמוד ביקורת על גילויי המתינות הרווחים כיום, לדבריו, בקרב מוסלמים כלפי אויביהם, בניגוד לציווי של אללה למוסלמים לנהוג באויביהם באכזריות ולא לגלות כלפיהם חמלה או רחמים. השיח' בן מחמוד מעגן את דבריו בפסוקי קוראן ומעלה על נס את אבו מוצעב אל-זרקאוי שערף את ראשיהם של הכופרים והטיל עליהם אימה.

להלן תרגום קטעים מן המאמר:

 

יש להכיר את היבט האכזריות והתקיפות בג'יהאד

"אופן [ביצוע] הג'יהאד משתנה בהתאם לאמצעים, להמצאות, לתחבולות ולמנהגים. דרך הג'יהאד בהיסטוריה של הכיבושים האסלאמיים הותוותה בעקרונות כלליים... שלא נוכל לציין כאן את כולם אך נציין פן אחד שהאומה [האסלאמית] שלנו זקוקה לו כיום באופן דחוף ביותר, משום שבקרב מוסלמים רבים כיום השתבשו ההשקפות והאמיתות האסלאמיות, כתוצאה מ[השפעתו] של האויב או כתוצאה מ[השפעתם] של כמה מוסלמים שנשמתם הובסה בטרם [הובס] גופם והם החלו לשבש את משמעות פסוקי הקוראן, בטענה של רציונליזם, מתינות, השקפות תרבותיות וכיו"ב מושגים שהתרוקנו מתוכנם ומשמעותם כעת היא תבוסה, נסיגה, רפיון וזיוף של אמיתות ההלכה האסלאמית.

 

ההיבט שעל המוסלמים להכיר בעניין זה הוא ההיבט של האכזריות והתקיפות בג'יהאד. רבים מהמוסלמים כיום קיבלו חינוך שהוא רחוק מרוח הקוראן... אומת האסלאם היא האומה החזקה ביותר בהיסטוריה... משום שהיא שייכת לנביא האדיר ביותר, לספר האדיר ביותר [הקוראן] ולדת האדירה ביותר עלי אדמות, והיא האומה שפוגעת באויביה באופן הקשה ביותר, ע"פ כללי ההלכה האסלאמית. בשל תכונותיה אלה [אומת האסלאם] היא אומה המעוררת יראת כבוד ואיש אינו חומד ב[מה ששייך לה] כל עוד היא דבקה בעקרונותיה ובמרכיבי הכוח שלה שהם הקוראן והסונה.

 

לא נגזים אם נאמר שרבים מהמוסלמים כיום לא שמעו על פסוקי הג'יהאד בקוראן... ואינם מאמינים שיש בקוראן פסוקים [שעניינם] כוח, תקיפות, טרור ואכזריות, מרוב ששמעו על שלום, מתן בטחון, חמלה, ידידות, צדק, חסד, יושר ומתינות - כל אלה הן מילים של אמת אך בעת מלחמה מתכוונים בהן [למטרה] שקרית.

  

כאשר האמיר המפקד אבו מוצעב אל-זרקאוי יצא אל האנשים ושחט כמה כופרים, השתוללו אנשי הסובלנות והידידות, קצפו ואיימו ונשבעו שאין זה תואם את דת [האסלאם]. כמה סבלנו מהאנשים הללו ומתומכיהם וכאשר אמרנו למי  מהם כי אללה ציווה לכרות את ראשי [האויבים] הוא אמר:  'היזהרו מאללה ואל תבדו דברים' עד כי נאלצנו לפעמים להביא את הקוראן ולהראות להם את הפסוקים [הללו] כדי שיאמינו [לנו]. היו מהם שהפכו את כריכת הספר כדי לוודא שזה אכן קוראן. הם [אמנם] קראו את הקוראן פעמים רבות אך מבלי להתבונן ולעיין בו [באופן מעמיק].

 

מאמין מושלם נוהג באכזריות כלפי אויבו

בעיון מהיר בכמה פסוקים בקוראן, ניתן להגדיר את מאפייני האכזריות  בקרב כדי שהמוסלמים ידעו את האמת בנושא זה ומה חסר בתכניות הלימודים שלהם בדרשות שלהם ובקורסי הדת שלהם, [שכן כעת] האומה [האסלאמית] צריכה בדחיפות מרבית  להכיר את ההיבטים הצבאיים הללו בקוראן, כדי להתמודד בעזרתם עם אויביה ולהילחם [בהם] בהשראת אללה ובדרך שהתווה לה אללה כדי שתנצח. אללה אמר לנביא לאחר קרב בדר הגדול...: "מעולם לא הותר לנביא לקחת שבויים בטרם יהרוג רבים בחרב, אתם חפצים להפיק רווח בעולם הזה ואילו אללה חפץ בעולם הבא ואלוהים אדיר וחכם (קוראן 67:8)...  המילה נביא מופיעה בפסוק זה כשהיא בלתי מיודעת, מכאן ש[כל] הנביאים נהגו להרוג רבים מאויביהם בחרב ולא לשבות אותם... הדבר נאמר במפורש בדבר אללה: "כאשר תתקלו בכופרים כרתו את ראשם ולאחר שתהרגו רבים מהם בחרב כבלו [אותם] בכבלים, ומעתה הברירה בידכם לחון או לחייב בדמי כופר עד שוך המלחמה" (קוראן 4:47)...

 

הקרב האמיתי הראשון בו נלחמו המוסלמים היה קרב בדר, שבו לקחו [המוסלמים] שבויים פוליתאיסטים רבים כדי לבקש [תמורתם] כופר, כמנהג הערבים [הקדם אסלאמיים]. אללה גער בהם והבהיר להם כי הנביאים אינם נוהגים כך, אלא הם נוהגים להרוג רבים ממנהיגי הכופרים וחייליהם כדי לטהר את הארץ מהם... ולהכשיר את העולם לדעוה למען אללה. במהלך קרב בדר קרה משהו חשוב ביותר, אללה הורה למלאכים להילחם עם המוסלמים ולחזק את ליבותיהם והודיע כי הוא יזרע פחד בליבות הכופרים, שנאמר: "ריבונך גילה למלאכים לאמור: אני עימכם על כן חזקו את ידי המאמינים. אני אטיל מורא בלב הכופרים ואתם כרתו ראשים והכו על כל אצבע" [קוראן 12:8)...

 

כך היה בראשית המלחמה נגד הכופרים עם ההלם הראשון, שנועד להשריש בליבותיהם פחד ואימה מפני המוסלמים וכדי שכתוצאה מכך יפסיקו את ההתנגדות וייכנסו להסכם [עם המוסלמים] ואח"כ אם יירצו יתאסלמו, או שימשיכו בהסכם שלהם ולא יאונה להם כל רע.

 

אולם [נשאלת השאלה:] האם האלימות, האכזריות והנוקשות הללו היו קבועות כחוק וכעקרון כללי במלחמה, או שהדבר היה [כך] בראשית [האסלאם] בלבד. התשובה: אללה אמר בסורה 9 פסוק 123: "הו המאמינים הילחמו בכופרים הקרובים אל גבולכם והקשו ידכם עליהם ודעו כי אללה הוא עם היראים". זוהי אחת הסורות האחרונות שהורדו ופסוקיה הם בין הפסוקים האחרונים שהורדו והחוקים שלה קבועים...  מאמין מושלם הוא זה הנוהג בעדינות כלפי אחִיו המוסלמי ובאכזריות כלפי אויבו הכופר...

 

אללה ציווה לעשות באויב שפטים, כלקח לאחרים

ייתכן שכיום תכנם של כל הפסוקים הללו מגולם בפסוק אחד והוא: "ובהשיבכם גמול, השיבו מידה כנגד מידה" (קוראן 126:16) אם כך, זהו [ציווי] מאללה להילחם באויב בדרך בה הוא נלחם בנו, להרוג אותו בדרך בה הוא הורג אותנו ולהרוג במתכוון את מי שמתכוון להרוג אותנו. האויב של היום ירה עלינו פצצות גרעין, [פצצות] מצרר ו[פצצות] כימיות שקצרו [מקרבנו] גברים, נשים וטף, השמידו בתים, כילו יבולים, הפיצו מחלות ושרפו [אנשים] ויש לנו הזכות לעשות ל[אויב] את כל הדברים הללו, ע"פ הציווי של אללה אותנו [לנהוג באויב] באכזריות ובקשיחות ולעשות בו שפטים כדי שאחרים ילמדו לקח...

 

מהפסוקים הללו אנחנו יודעים שאללה ציוה את המאמינים [לנהוג] בנוקשות, בכוח, באכזריות ובקיצוניות בהרגם את האויבים הנלחמים בדת [האסלאם], ושלא לגלות כלפיהם חמלה או רחמים... וזה כאשר מדובר בג'יהאד  התקפי, ומה אם הכופרים הללו תוקפים את מדינת האסלאם, שופכים דם, פוגעים בכבוד הנשים ופוגעים בדת [האסלאם]? אין ספק שבמקרה כזה על האכזריות [כלפיהם] והפגיעה וההרג בהם להיות חזקים עוד יותר כדי ללמד אחרים לקח ולעורר יראת כבוד כלפי האומה [האסלאמית], כך שאיש אחריהם לא ירצה לתקוף את [המוסלמים] באשר הם. זה מה שקבע אללה בקוראן באומרו: "אם תשיגם במלחמה, הפיצם לכל עבר למען יראו וייראו העומדים אחריהם ולמען יזכרו" (קוראן 57:8)...

 

מלחמות מתנהלות על בסיס תיאוריות מלחמתיות ולא [על בסיס] טלאים של שלום ופילוסופיות של מילים. [מלחמות] הן הרג ושפיכת דמים ולא סוגיות הלכתיות תיאורטיות ופירוטים של חילוקי דעות ותכניות בערוצי הלוויין. אבותינו הצדיקים יישמו את עקרונות הקוראן הללו והתוצאות היו מדהימות, הניצחונות (באו) בזה אחר זה והניצחון של אללה התממש, משום שהם הגנו על דתו וביצעו את ציוויו להרוג, להפיץ [לכל עבר] ולעשות שפטים באויבי הדת...

 

אם נתבונן בזירה האסלאמית היום נמצא שכמעט [לא נוהגים בה] כלל ע"פ העקרונות האלוהיים הללו. בעבר היו בה שני גברים שהתפללנו לאלוהים שיאריך את חייהם כדי שיחיּו את המסורת של ח'אלד (בן אל-וליד) והם:[2]  המפקד סיף אל-אסלאם ח'טאב [מפקד הג'יהאד בצ'צ'ניה] והמפקד הטובח אבו מוצעב אל-זרקאוי... אשר למרות קוצר חייהם השאירו [אחריהם] מורשת נצחית שתיזכר לדורות... הם נמנו עם האנשים התקיפים ביותר נגד הכופרים והזכירו למוסלמים כמה מפסוקי הקוראן, הרגו וערפו ראשים ודי היה ב[אזכור] שמם בכל חזית כדי להפחיד את האויבים ולפזר [לכל עבר] את העומדים מאחוריהם...

 

מי ייתן ואללה ישלח לאומה [האסלאמית] מישהו שיהרוג באויב הרג רב ביותר, יזרע אימה בלב הכופרים, יעקור את ליבותיהם... יערוף את ראשיהם, יקרע את אבריהם וישפוך את דמיהם ויגיר אותם כנהרות...

 

חוסין בן מחמוד

29 רביע אל-אול 1428  (17 אפריל 2007)"

 

 



[1] חוסין בן מחמוד הוא שם בדוי לבכיר בארגון אל-קאעדה המרבה לכתוב באתרים האסלאמיסטיים ("אל-שרק אל-אוסט", לונדון, 30 נובמבר 2006)

[2] ח'אלד בן אל-וליד - מפקד ערבי מוסלמי בולט במדינת האסלאם הראשונה שפיקד על צבא המוסלמים בקרבות רבים בין השנים 636-624 (ובהם בעיראק בסוריה ובישראל) וניצח. כונה ע"י הנביא "סיף אללה"  (חרב אללה).