כללי

שר פלסטיני לשעבר: אל לנו לשמוח לאד על המחאה בישראל – מצבנו גרוע הרבה יותר

 

אשרף אל-עג'רמי, חבר פת"ח ושר לענייני אסירים לשעבר ברש"פ, פרסם מאמר ביומון הפלסטיני אל-איאם, בו התייחס בין היתר להשלכות המחאה בישראל על הזירה הפלסטינית והסביר כי הפלסטינים לא יוכלו להפיק שום תועלת מן המחאה בישראל מפני שהעם הפלסטיני מפולג והמצב השלטוני בו הגיע לשפל בהעדר כל סממן דמוקרטי כדוגמת הפרדת הרשויות, קיום בחירות, שקיפות, ושלטון החוק.

 

השר לשעבר אשרף אל-עג'רמי[1]

 

להלן קטעים ממאמרו אודות המחאה:

 

"...מוזר הוא שחלק גדול מהפלסטינים עוקבים אחר מה שקורה בתוך ישראל - ובפרט אחר פעילות המחאה שמתחילה להסלים ואשר עשויה להפוך למלחמת אזרחים, אם ממשלת נתניהו לא תחזור בה מ'הרפורמה המשפטית' שהיא נחושה לבצע - כשהם מחככים את ידיהם בהנאה, נוכח האפשרות שזה יביא לקריסת המשטר המדיני בישראל, כאילו מצבנו טוב יותר ושהוא יאפשר לנו להפיק תועלת ממשהו שמתרחש בתוך ישראל, או אפילו מתמורות גלובליות גדולות שתחולל מלחמת אוקראינה בסדר העולמי. 

 

אנחנו, כמי שחיים מחוץ להיסטוריה, מפולגים בינינו בשתי ישויות נפרדות. אין לנו הנהגה מדינית אחת פעילה שמנהיגה את העם. עמנו חוֹוֶה מצב של תסכול וייאוש חזקים ומנסה לתפוס את רסן השלטון בידיו באמצעות תנועת התנגדות מאולתרת שקיומה גובה מחירים רבים, נוכח העדר מישהו שיובילו לחוף מבטחים וינחה אותו לעבר הדרך הקצרה ביותר להשיג את יעדיו.

 

אכן מביך, 17 שנים מאז הבחירות הכלליות האחרונות בפלסטין, מנהיגינו לא מצליחים לקיים בחירות דמוקרטיות, בהתחשב בכך ש[בחירות] הן עודן הדרך הראויה ביותר למימוש האחדות הלאומית, לחידוש מוסדותינו ולחידוש החיים הדמוקרטיים שלונו, לרבות: הפרדת הרשויות, הנהגת שקיפות, ביקורת, מתן דין וחשבון וחיסול השחיתות שהחלה להשתלט על כל פרטי החיים הפלסטיניים  בגדמ"ע וברצועת עזה.   

 

אם יעדה של תנועת המחאה בישראל הוא למנוע הפיכה נגד הרשות השופטת והנצחת השתלטות  הרשות המבצעת [עליה] כדי לממש אינטרסים של הקבוצה השלטת, דבר שיכול למוטט את המדינה, אז מה קורה אצלנו? הרי כבר אין [לנו] רשות מחוקקת ולא רשות שופטת?!  האין זה מן הראוי שנתעמק במה שקורה אצלנו ונבין לאיזה שפל מדרגה הגענו? האם ניתן להציל את עצמנו ולהציב את סוגייתנו על סדר היום הבינלאומי, נוכח התמורות העצומות המתרחשות בעולם? או שמא הגענו לדרגת האל-חזור ולא נותר [לנו] אלא להמתין לקריסה מלאה ולכאוס מוחלט?

 

למעשה, אנחנו במצב של אובדן דרך מלא, בלי מצפן וללא מוצא. בקיצור, עוד חולשה, השפלה, השתוללות של הכיבוש ושל כנופיות המתנחלים שהחלו להשתלט על ישראל ולהוביל לעבר קִצה כפי שנראה.

גם אם ישראל תתמוטט - וזה עדיין מוקדם, אפילו נוכח המאבק הפנימי החמור שיש מי שמגדירו כקיומי - העם הפלסטיני לא יפיק מכך תועלת אם ימשיך להיות מפוזר, חלוק בדעותיו  ואבוד, ללא הנהגה אחת וללא תכנית אחת. מה שיכול לקרות הוא בעיקר קיומן של שתי חברות חלוקות שנאבקות זו בזו לזמן בלתי מוגבל. גם כאשר תחליט הקהילה הבינלאומית - המתרשלת למול התוקפנות הישראלית ופשעי המלחמה שמבצעת המדינה הציונית הבוגדת - לפעול נגד ישראל... היא לא תמצא מוסד פלסטיני אחד שמסוגל להנהיג את העם הפלסטיני בכל השטחים הפלסטינים. המאבק על העוגה המצומקת מחליש את התוכנית הלאומית והורס אותה. מצבנו לא טוב ממצבו של אויבנו שהמאבק על אופי השלטון והמדינה מכרסם בו."[2]