לקט ידיעות בנושא רש"פ 16-23.2.1999
חבר הועדה המרכזית של ה'פתח' ויו"ר ועדת החינוך במועצה המחוקקת, עבאס זכי: "התנאים אשר הביאו לפרוץ המאבק המזוין עדיין קיימים, והם אלו הקוראים לנו לאזור כוח ונחישות כדי להמשיך בדרך, במיוחד בשעה שישראל משליכה את ההסכמים לאחור ונסוגה מהתחייבויותיה לפלסטינים.
אני סבור שהכרזת המדינה העצמאית בארבעה במאי 99' היא המוצא העדין ביותר המאפשר לנו לשמור על כבודנו... ההערכות ליום הזה היא [באמצעות] התארגנות פנים-פלסטינית, כדי שהמצודה הנתונה במצור [הכוונה לרש"פ] תוכל להיזעק למלחמה ולהביס את האויבים, אשר ידם קצרה מלהכניענו, משום שאנו [שוכנים] בתוככי בטניהם– בבטן חיית הפרא [כלומר, ישראל] - ולכן אנו באמצעות ציפורנינו חזקים יותר מכל טיל שהוא.
כפי שעשינו כל שביכולתנו למען השלום, עלינו כעת, יותר מאשר אי פעם, להשקיע את מירב המאמצים בהתכוננות להתמודדות ולתנאים הגרועים ביותר..."[1]
מזכיר ה'פתח' בגדה המערבית וחבר המועצה המחוקקת, מרואן אל-ברע'ות'י: "קיימת רוח של מאבק ולחימה למרות כל הניסיונות לדחוף את העם הפלסטיני לייאוש ולתסכול... סבורני שרוח האינתיפאדה עודנה קיימת והחייאתה קשורה בתהליך השלום: אם בסופו של דבר לא נשיג את מלוא זכויותינו הלאומיות ואם לא נקים את מדינתנו העצמאית - עמנו [יפגין] נכונות מלאה להקרבה.
שמועות רבות ובדותות נפוצו [בעבר] על כך שהציבור שלנו עייף ולאה [מן המאבקים] ואינו מוכן להקרבה. אלא שתגובתו המהירה של הציבור קברה שמועות אלה בעודן בחיים. אינתיפאדת המנהרה [מהומות ספטמבר 1996] וההתלכדות שהושגה במהלכה בין הציבור לבין כוחות הביטחון הלאומי במטרה להגן על מסגד אל-אקצא, ההתקוממויות שמתרחשות מידי פעם כנגד ההתנחלות, נגד הפקעת האדמות ונגד הריסת הבתים, כמו גם 'אנתיפאדת האסירים' האחרונה – כל אלה הוכיחו מעבר לכל ספק כי הציבור מוכן להקרבה למען אללה ולמען המולדת.
הרזרבות של רוח המאבק והמהפכנות הלאומית הינן בלתי אדירות בנפשות הציבור הלוחם שלנו... יתכן כי [רוח המאבק] נרגעה מעט, אך היא לא נעלמה, משום שעיקרה הוא המאבק להסרת הכיבוש השנוא, להקמת המדינה העצמאית עם בירתה הנצחית –ירושלים, ולמען זכות השיבה לפליטים..."[2]
יו"ר המועצה המחוקקת, אחמד קריע 'אבו עלאא', נפגש במהלך ביקור בוייטנאם עם מזכ"ל המפלגה הקומוניסטית הוייטנאמית. יומון הרש"פ מוסר כי "אבו עלאא' שיבח את מאבקו של העם הוייטנאמי והדגיש את שאיפתו של עמנו [הפלסטיני] להפיק תועלת מניסיונה של וייטנאם בכל התחומים..."[3]
בסיום סדנה לקיפולי נייר שערך בחברון אומן יפני הפועל ברחבי העולם למען השלום, אמרה הילדה אורי אל-הימוני כי היא "למדה רבות מסיפורה של צדאקו, הילדה היפנית אשר לקתה בסרטן הדם בשל פצצת האטום שהוטלה על הירושימה." היא הוסיפה כי "ישנם סיפורים רבים של ילדים פלסטינים, אשר היו נתונים [למקרים] דומים בשל מעשי הכיבוש."
הילד מחמד עאבדין אמר: "אנו חייבים לדעת כי ישנם ילדים בעיראק הסובלים כעת ממה שהילדה היפנית, צדאקו, סבלה."[4]
שר האספקה, אבו עלי שאהין, אמר במהלך כנס שנערך בעזה לגבי עתיד הפליטים כי "הוא מוכן להקים מדינה דו-לאומית, משום שלפלסטינים יהיה בה רוב. הם ישתתפו בבחירות לכנסת ויגיעו לשלטון בצורה דמוקרטית.[5]
חבר הכנסת עזמי בשארה אמר בראיון לשבועון 'פצל אל-מקאל' כי "ברור שאי אפשר להסתמך על דרכי המשא ומתן בלבד. אם לא יושג פיתרון קבע, חייבים להסלים לכדי משבר, בין אם ברק יהיה בשלטון ובין אם נתניהו... דרושה אסטרטגיה פלסטינית שתבהיר לעולם ולישראל כי הפלסטינים אינם בני ערובה של תהליך המשא ומתן הנוכחי."[6]
