כללי

בעל טור לבנוני: מדינות ערב ויתרו על לבנון: הן רואות בה בסיס איראני עוין למדינות האזור

בעל הטור הלבנוני, ח'יראללה ח'יראללה, פרסם מאמר ביומון האמירתי אל-ערב היוצא לאור בלונדון, הדן במשבר הקשה בו שרויה לבנון וטען כי שנת 2022 הייתה מהקשות בתולדותיה. לדבריו, הערבים רואים בלבנון מדינה כושלת שהפכה לבסיס איראני העוין את כל מדינות האזור ואילו בזירה הבינלאומית איבדה לבנון מחשיבותה והעולם רואה בחזבאללה כמי שמייצג את השלטון האמיתי בה. ח'יראללה הסביר כי הטרגדיה הלבנונית תוכל להסתיים רק כאשר שלטון חכמי הדת ומשמרות המהפכה באיראן יחדל להתקיים ויחול שינוי אזורי עמוק.

ח'יראללה ח'יראללה[1]

 

 

להלן קטעים ממאמרו:  

 

"שנת 2022 הייתה אחת השנים הקשות ביותר שפקדו את לבנון מאז הקמתה ב-1920 בגבולותיה הנוכחיים ומאז הכרזת עצמאותה בשנת 1943. יתרה מזו, ניתן לראות בשנת 2022 כשנה הקשה ביותר שפקדה את לבנון בכלל, לאחר שהתברר כי אין מקום לשום רפורמה משום סוג ו[לאחר] ששפיכות הדמים נמשכת בכוונת מכוון ובאופן מתוכנן, כדי לשנות לחלוטין את אופי החברה הלבנונית. [בראיית חזבאללה], לאחר שחל שינוי באופי החברה השיעית בלבנון, יש כעת להחיל שינוי זה על החברה [הלבנונית] כולה, על כל עדותיה ואזוריה, בחסוּת האדישות הבינלאומית והערבית הנוכחית.

 

ככלל, הערבים מסתכלים על לבנון כעל מדינה כושלת מבחינה צבאית ופוליטית הנמצאת בידי חזבאללה, קרי איראן. הערבים התרגלו לחיות ללא לבנון שאין לה כבר מה לייצא זולת  כדורי קפטגון וסמים [אחרים]. הם ויתרו על לבנון - הבסיס האיראני - ולא ויתרו על המוחות הלבנוניים הרצויים ברוב מדינות המפרץ הערבי, לאור מומחיותם. אין עוד צורך ערבי בלבנון מבחינה גיאוגרפית, כל עוד המוחות הלבנונים מגיעים למדינות המפרץ, שהפכו להיות אחד המקלטים האחרונים של מוחות אלו...

 

באמצעות הנשק שברשותה ויכולות שונות הצליחה המפלגה האיראנית להפוך את לבנון לבסיס שעויֵן כל דבר ערבי באזור. הראיָה הבולטת ביותר לכך היא שביירות הפכה לעיר השנייה החשובה ביותר לחות'ים (ארגון אנצאר אללה) בתימן והם נהנים מחופש תנועה לביירות וממנה. יש לחות'ים גם תחנת שידור לוויינית המשדרת מבירת לבנון בהגנת חזבאללה ובידיעת לבנון, אשר אינה מסוגלת לעשות דבר נוכח מציאות זו. כל מה שלבנון יכולה לעשות הוא להתבונן כיצד היא הופכת ל'זירה' ותו לא, שאיראן משתמשת בה למטרותיה, באמצעות ריקונה מכל מרכיבי החיים ובידודה מהעולם הערבי, ובפרט מהמפרץ ומהעולם המודרני החיצוני בכלל.

 

מזכ"ל חזבאללה חסן נצראללה מנצל כל הזדמנות כדי להזכיר לתושבי המפרץ כי לבנון היא צד במתקפה האיראנית שלה הם נתונים ושהיא רק אחד מהקלפים שבידי 'הרפובליקה האסלאמית' האיראנית. אין לו בעיה אם הדבר מזיק לבני המשפחות הלבנוניות העובדות במדינה ערבית זו או אחרת. מה שחשוב הוא שהאג'נדה של איראן וצורכי תכנית ההתפשטות שלה בהיבט האסכולתי [השיעי] עומדים מעל כל שיקול אחר.

 

במישור הבינלאומי לבנון אינה חשובה עוד אלא מבחינה אחת והיא ההגנה על ישראל. שנת 2022 הייתה מכרעת, אם ניקח בחשבון שבמהלכה נסגרה החזית הערבית האחרונה שהייתה פתוחה מול ישראל, קרי חזית דרום לבנון. ארה"ב בחרה בסופו של דבר לחתום הסכם עם איראן בעניין שרטוט הגבול הימי בין לבנון לבין ישראל, דבר שלא היה מתאפשר אלמלא הסכמת חזבאללה לָהסכם והעובדה שהוא מספק את כל הערובות הדרושות לישראל. ישראל תנצל את שדה [הגז] כריש, בעוד שאין ערובה לקיומו של גז בשדה הגז קאנא הלבנוני, אשר ישראל תקבל שיעור מסוים מרווחיו, בהתאם להסכם [שחתמה] עם חברת 'טוטל אנרג'יז' הצרפתית.

 

מה שמפחיד ביחס לשרטוט הגבול הימי הוא שיש כעת הכרה אמריקאית בכך שחזבאללה מייצג את השלטון האמיתי בלבנון. לא ברור עדיין אם הממשל האמריקאי יפעל בהתאם למציאות החדשה בשטח, קרי הכיבוש האיראני, כפי שנהג בעבר עם המציאות בה היה כיבוש סורי מלא של אדמות לבנון לאחר ה-13 באוקטובר 1990?[2]

 

הנשיא לשעבר מישל עון וחתנו ג'ובראן באסיל שההסכם נחתם בתקופתם, היו רק בבחינת חלון ראווה שעשו בו שימוש טוב כדי להעביר את ההסכם. לא ניתן לפסוק עדיין אם ארה"ב הסכימה לאפוטרופסות האיראנית על לבנון. יש ספקות ביחס לכך, שכן נראה שחזבאללה אינו מצליח, לפחות עד כה, להשיג באופן מוחלט את הרווח הפוליטי שלו ציפה מההסכם, שהוא ראשון מסוגו: הוא ערב לביטחונה של ישראל מצד אחד, ומבטיח את הגעת הגז משדה כריש לאירופה מצד שני. הוא [חזבאללה] עלול להפסיד את  הרווח שלו, בגלל ההתקפה האחרונה על היחידה האירית [של יוניפי"ל] הפועלת בדרום לבנון והריגת אחד מחייליה.

 

הטרגדיה הלבנונית, היא שידוע מתי החלה אך לא ידוע מתי היא אמורה להסתיים. היא החלה עם החתימה על הסכם קהיר[3] המגונה ב-1969 ותסתיים רק כאשר יחול שינוי משמעותי במישור האזורי. שינוי כזה  צפוי עם הידרדרות המצב הפנימי באיראן והדבר יקרה במוקדם או במאוחר, בייחוד מאחר שכעת כבר ברור שהמשטר הקיים אינו מקובל על רובו המכריע של העם האיראני. המהפכה העממית שפוקדת את איראן מאז מות הצעירה הכורדית מהסא אמיני לפני שלושה חודשים, אינה מוגבלת עוד ל[בני] לאום מסוים כמו הכורדים, אלא היא כוללת כעת את כל הלאומים, לרבות הפרסים והאזרים, בנוסף לערבים והבלוצ'ים.

מצבו הנוכחי של משטר האיראני לא יאפשר לו להמשיך [להתקיים] בלי להפעיל דיכוי, על אופניו הנפשעים ביותר. אולם, השאלות העולות הן: כמה זמן נדרש ל[אזרחים] האיראנים כדי להיפטר מהסיוט שנמשך זה למעלה מארבעה עשורים? ואשר ללבנון: האם יישאר ממנה משהו כאשר יסתיים שלטון חכמי הדת ומשמרות המהפכה באיראן? האם יישאר משהו מלבנון שניתן יהיה לשקם אותה מחדש?    

 

הזמן אינו פועל לטובת לבנון. כך למדנו בשנת 2022, אשר הבהירה בראש ובראשונה כי [השם] חזבאללה מייצג את הצמד השיעי ['חזבאללה' ו'אמל'] בעוד שהסונים שרויים במצב של פיצול ואילו הנוצרים סובלים לא רק מאובדן תפקידם במישור הלבנוני, אלא גם משטף הגירה שעלול להפוך אותם בעתיד הקרוב למיעוט שבמקרה הטוב ביותר יהיה מצבו דומה לזה של הסונים בעיראק."[4]