כללי

צוואת המחבל איש הביטחון המסכל הפלסטיני: אין מַעֲלָה המשתווה לשהאדה, דבקו בנשק ובג'יהאד נגד האויב

 

המחבל הפלסטיני, אחמד איימן אבראהים עאבד, איש הביטחון המסכל הפלסטיני, שנהרג ב-14.9.22 בג'נין, הותיר אחריו צוואה שבה הסביר כי בחר למות כשהיד למען אללה, משום שזוהי, לדבריו, המעלה הטובה ביותר והדרך הטובה ביותר להתקרב לאללה ולרומם את האסלאם. הוא קרא למשפחתו לשמוח על מותו כשהיד ולחבריו לדבוק בנשק ובג'יהאד נגד האויב.

 

המחבל אחמד עאבד, איש הביטחון המסכל הפלסטיני[1]

 

הצוואה של המחבל אחמד עאבד, איש הביטחון המסכל הפלסטיני[2]

     

 

להלן תרגום צוואתו:

   

"בשם אללה הרחמן והרחום,

 

'הו המאמינים, כאשר אומרים לכם צאו למלחמה למען אללה, מדוע זה תכרעו תחתיכם בכבדות? האם חיי העולם הזה טובים בעיניכם מחיי העולם הבא? הן תענוגות העולם הזה קצרי מועד הם לעומת העולם הבא. אם לא תצאו [לג'יהאד], [אללה] יעניש אתכם עונש כבד ויחליפכם באנשים אחרים. לא תוכלו להזיק לו כמלוא הנימה, כי אללה כל יכול הוא'[3]...

 

אני כותב צוואתי זו בעומדי למות כשהיד למען אללה. שכן, השהאדה היא הדבר הטוב ביותר שבאמצעותו אנו יכולים להתקרב לאללה, ואין מעלה המשתווה לה. חי אללה, בחרתי בדרך הזו על מנת לרומם את ה'תוחיד' [המונותיאיזם - הכוונה לאסלאם] ולהגביה את קרנו, כדי שאמות כשהיד למען אללה וכדי שהדם שלנו יירשם [כדם שנשפך] למען הדת הנעלה הזו.

 

אמי הרחומה, סלחי לי אמי הרחומה, נשמת חיי. אל תתעצבי על הפרידה ממני. אדרבא שמחי... שביעות הרצון של אללה האדיר והנשגב [מהמעשה שלי] תלויה בשביעות רצונך, ומשאלתי [להיחשב שהיד למען אללה] תתגשם רק בכך. לכן, שאי את סבלך באורך רוח ובקשי מאללה את גמולך כדי שיגשים את משאלתי ויקבל אותי [כשהיד] למענו.

 

אבי האהוב, סלח לי, אני יודע שלא התרשלת עמי בדבר, וחי אללה היית אב ומחנך טוב. אבי האהוב, אל תתעצב למשמע הידיעה על מותי כשהיד, אדרבא, שמח והגבה ראשך, שכן בנך הבטיח לעצמו את ששליח אללה וצאצאיו יהיו מליצי היושר בעבורו.

 

אָחַי, אתם יודעים כולכם עד כמה אני אוהב אתכם, אך אהבתי לאלוהיי רבה וגדולה מכל. אלוהינו ציוונו לקיים ג'יהאד למענו, ואם לא אנו המוג'אהדין [נעשה זאת] כי אז מי יעשה זאת? לכן, אני מצווה אתכם לשמוח למשמע הידיעה על מותי כשהיד ולהודות לאללה על שהעניק לאחיכם את השהאדה, השבח לאל. סלחו לי אם התרשלתי אי פעם במשהו כלפיכם, אבל העדפתי את אהבת אללה על פני אהבתכם.

 

חבריי ואהוביי, אל תזנחו את הג'יהאד, שכן אין עם שנטש את הג'יהאד בלא שיושפל[4]. דבקו בנשקכם, שכן באמצעותו יושגו הכבוד והעליונות. בשום פנים ואופן אל תתעכבו ב[קיום] הג'יהאד ואל תיסוגו בפני אויבכם, אדרבא, היו ראשונים בזירות המאבק והג'יהאד, ואל תאפשרו לתחבולותיהם של רוקמי המזימות ולדבריהם של הצבועים לפגוע בכם, שכן הג'יהאד ישיג את הניצחון והשהאדה למאמינים.

 

לבסוף, אָחַי, עלינו להבין שהסוגייה הפלסטינית אינה סוגייה מדינית ולא ארגונית [קרי, לא קשורה לארגון מסוים], אלא היא סוגיה אידיאולוגית ודתית. שהרי אנו חיילי אללה הנלחמים באויבי אללה במטרה לרומם את [אמירת ה'תוחיד']: אין אלוה מבלעדי אללה ומוחמד הוא שליח אללה."[5]