מפקד משמרות המהפכה, חוסין סלאמי, בראיון לאתר המנהיג ח'אמנאי: "הפלסטינים מוכנים כיום למאבק קרקעי. [זו] נקודת התורפה המרכזית של ישראל ... הטילים מצויינים להרתעה ... אך הם לא משחררים את האדמות. יש להציב כוח רגלי על הקרקע, ולשחררה צעד אחר צעד... [אנשי] חזבאללה ופלסטין ינועו על הקרקע במבנה צבאי אחד"
הקדמה:
ב-23.7.2014, ערב 'יום ירושלים' של המשטר האיראני, אמר המנהיג העליון של איראן, עלי ח'אמנאי: "הפתרון היחיד עבור [המשטר הישראלי] הוא השמדה וחיסול. כמובן, עד אותו זמן [בו זה יקרה] ההתנגדות הנחרצת והחמושה של הפלסטינים והתפשטותה אל הגדה המערבית הן הדרך היחידה להתמודד עם אותו משטר חייתי ... אני סבור [ש]גם הגדה המערבית צריכה להתחמש כמו עזה וכי על האנשים שאכפת להם מגורל פלסטין לפעול בנושא זה כדי להפחית את הסבל והייסורים של העם הפלסטיני באמצעות ידם החזקה..."[1]
ב-19.8.2022 פרסם אתר המנהיג ח'אמנאי ראיון עם מפקד משמרות המהפכה (משה"מ), חוסין סלאמי. בראיון, חזר סלאמי על הנחיות ח'אמנאי לתנועות ההתנגדות הפלסטיניות לחמש את הגדה המערבית – הערים ג'נין, שכם, רמאללה, טול כרם, ושכונת שייח' ג'ראח בירושלים, כפי שחימשו בעזרת איראן את עזה – בטילים ובנשק חם, ולהמשיך בפעולות לחימה מזוינות נגד אזרחי ישראל בתוך עריה ומתוך הגדה המערבית. סלאמי ציין כי תהליך התחמשות הגדה המערבית, בעזרת איראן, מתרחש, ואמר כי כדי להכניע את ישראל יש להגיע למאבק קרקעי שיכלול חזית משותפת של פלסטין ולבנון בו ייטלו חלק הצעירים הפלסטינים הן בגדה ובעזה והן לוחמי חזבאללה.
סלאמי התפאר בהישגי ההתנגדות האיסלאמית הפלסטינית שמתבטאת, לדבריו, בהרוגים הישראלים הרבים בחודשים האחרונים וטען כי על הפלסטינים וחזבאללה לפתוח "במאבק קרקעי שכן הטילים מצוינים להרתעה או למלחמות סטטיות אך הם לא משחררים את האדמות."
סלאמי הדגיש כי הגם שהצבא הישראלי מצויד בכלי נשק מודרניים הוא חסר את האמונה והלהט הדתי של הפלסטינים ושל תנועת ההתנגדות. הציונים, קבע, אינם בעלי לכידות אתנית, לשונית או לאומית, ולכן יברחו מפלסטין ברגע שתתחיל הלחימה הקרקעית.
להלן תרגום דברי סלאמי בריאיון:
"שאלה: בשנה שעברה, היינו עדים לעמדה מאוחדת של קבוצות ההתנגדות נגד האויב במאבק 'חרב ירושלים' ['שומר החומות' במאי 2021] – נושא שראינו גם במאבק האחרון של ההתנגדות נגד הציונים [מבצע 'עלות השחר' אוגוסט 2022]. עושה רושם שההתנגדות הפלסטינית נגד האויב הציוני נכנסה לתקופה חדשה. אילו מאפיינים מבדילים את התקופה החדשה של ההתנגדות ביחס לעבר?
סלאמי: התנועה הפלסטינית גדלה והבשילה בחלוף הזמן באופן משמעותי מבחינת המשכיות ורציפות. המאבק משתנה, מתנועה [שהיתה פעילה באופן] תקופתי לתנועה [הפעילה] ברציפות. זהו המאפיין הראשון. בתקופות קודמות ראיתם עימותים וקרבות עם הפסקות ארוכות [ביניהם], ולא ראיתם את הרציפות הנוכחית במאבק. למשל, כל כמה שנים היו עימותים בנקודות מוגבלות, בזמנים מוגבלים, בעוצמות מוגבלות ועם מטרות מוגבלות. בחלוף הזמן ממדי המאבק תפחו והכישרון של הפלסטינים למאבק ממושך משגשג.
להבות ההתנגדות שהוצתו בשטחים הכבושים [ישראל] מאז תחילת חודש הרמדאן השנה, כלומר החל ממרץ 2022, מעולם לא כובו, ואתם רואים שהמאבקים הללו נמשכים באופן קבוע בכל שטחי פלסטין. מאז תחילת השנה ועד היום, ציונים רבים נהרגו בפעולות של קבוצות ההתנגדות בתוך השטחים הכבושים [ישראל]. דבר זה הוא בלתי ניתן להשוואה ביחס לשנה שעברה – מלבד מבצע 'חרב ירושלים'.
המשך הג'יהאד מאוד חשוב מפני שהוא מחזק את המבנה ואת הרוח שלו ומפתח את האמצעים הטכניים, הציוד, הטכניקות, הטקטיקות והלקחים. לפיכך, הפלסטינים עומדים בפני מסלול שלא ניתן לעצירה, לצמיחה איכותית של המאבק.
הנקודה הבאה היא שהמאבק מתפשט בתוך השטחים הכבושים. לא רק עזה מעורבת בזירת ההתנגדות והמאבק – המאבק הזה עבר גם לגדה המערבית. אתם שומעים הרבה, שמות כמו ג'נין, שכם, רמאללה, טול כרם, שיח' ג'ראח [בירושלים] וכו'. אלה הערים המרכזיות בגדה המערבית. אין שום קשר גיאוגרפי בין הגדה המערבית לעזה, הן כמו שני איים נפרדים, מוקפים ע"י המשטר הציוני. ויש שם גם חומות בטון עבות בגובה 6 מטרים, עם חיישנים אלקטרוניים ואופטיים סופר-מודרניים ומתקדמים. הם אפילו שולטים בזעזועים בתת-הקרקע כדי לגלות אם נחפרת מנהרה איפשהו. הם השמישו בשטח הגיאוגרפי הקטן של פלסטין הכבושה את כל האמצעים המודרניים ומתקדמים האלה – מצפלינים, כטב"מים ומצלמות לראיית יום ולילה, ועד חיישני איסוף אלקטרוניים ומדי-רעידות – כדי שלא ייווצר שום קשר בין הסביבה החיצונית של פלסטין הכבושה עם הסביבה הפנימית. [אולם] למרות כל ההגבלות האלה, ראיתם היום שמאות רקטות וטילים שוגרו במבצע אחד קטן. קשה לתפוס כיצד הצליחה התנועה הפלסטינית לחמש את עצמה בכמויות של טילים למרות כל מחסומי הביטחון הבלתי-חדירים לכאורה.
אתם מסתכלים על התנועה הפלסטינית של לפני כמעט שני עשורים וממות הקדושים של מוחמד אל-דורה [נער פלסטיני בן 12 שהפך לסמל פלסטיני לאחר שתועד שהוא נורה למוות בתחילת האינתיפאדה השנייה בשנת 2000 לכאורה בידי כוחות צה"ל] ועד עכשיו. הפלסטינים ממש נלחמו באבנים, מה שהם כינו אינתיפאדה. מה הייתה המשמעות של אותה אינתיפאדה? כלומר, מהפכת האבן, הם נלחמו באבן. כיצד השיגו הפלסטינים את הכוח של היום [כשהם] תחת מצור ואמצעי ביטחון מורכבים ונרחבים מאוד? מי שמכיר את סידורי הביטחון של המשטר הציוני לשליטה בגבולות, יודע שסוף סוף, המשטר הציוני, בהיגיון הביטחוני שלו, הפך את הגבולות לבלתי חדירים; אבל למרות הבידוד הזה והמצור המורכב ביותר, כלי נשק מיוצרים ומופצים שם. כוח זה נבט בשטחים הפלסטיניים, כלומר, הכוח הזה לא מועבר מבחוץ, הם מצאו את היכולת לייצר כוח מבפנים. בניית עוצמה כזו במרחב גאוגרפי כזה היא באמת אחד מניסי ההתנגדות הפלסטינית. זה [המאבק] לא נגמר כשמדובר בכוח פנימי.
בשנה שעברה ראיתם את בריחתם של ששה פלסטינים מכלא [גלבוע] של המשטר הציוני, ולדעתי רובם היו אחים מהג'יהאד האסלאמי. העובדה שמישהו יכול לפרוץ החוצה מכלא של המשטר הציוני ולברוח ממנו מערערת על כל הבקרות הביטחוניות של המשטר הציוני. נכון שלאחר מכן אנשים אלה נעצרו שוב, אך עצם תהליך הבריחה מהכלא ההוא בתנאים האלה מראה שהפלסטינים יכולים להוציא לפועל מה שהם רוצים.
הנקודה הבאה היא שהפלסטינים התפתחו כל כך במאבק שהם מסוגלים לתקוף כל נקודה בשטחים הנמצאים תחת הכיבוש של הציונים. כלומר אין למשטר הציוני שום פינה בטוחה להסתתר בה מפני האש של הפלסטינים. כשמכניסים למשוואה הזאת גם את חזבאללה בלבנון, מבינים שישנם מאות אלפי טילים פרוסים נגד ישראל, והם יכולים לתקוף בנפח בלתי מוגבל כל נקודה במשטר הציוני מצפון וממערב מרצועת עזה, ומצפון מצד חזבאללה.
חוסין סלאמי, מפקד משה"מ [2]
.
סלאמי:"הפלסטינים מוכנים כיום למאבק קרקעי. נקודת התורפה המרכזית של ישראל היא המאבק הקרקעי...תוצאות הקרב ייקבעו כשהמאבק ירד לקרקע, והאנשים האמיצים והמנוסים של חזבאללה ופלסטין ינועו על הקרקע במבנה צבאי אחד"
שאלה: האם כיום יצור הכוח של ההתנגדות בלבנון ובפלסטין מתבטא רק בכוח גרילה של טילים ורקטות או שיש לו גם מאפיינים ותכונות אמינות אחרות?
סלאמי: ההתנגדות של פלסטין ושל חזבאללה בלבנון הן עמוד תווך חזק ביותר. כיום, הכוח הקרקעי בפלסטין ובלבנון יכול לשלוט לחלוטין במשוואת ההישרדות והמוות בקרב קרקעי. בזכות הניסיון, הביטחון העצמי, הלקחים, הידע, היכולות, הציוד והטכניקות שחזבאללה רכש במאבק נגד התכפירים [מתייחס ללוחמים הסונים בהם נלחם כוח רדואן של חזבאללה במלחמת האזרחים] בסוריה, הם יכולים להוביל מאבק קרקעי לניצחון מלא. כולנו יודעים שהתכפירים נלחמים ללא פחד מהמוות, ומאבק בהם אפשרי רק לגברים בעלי אמונה ג'יהאדית. קשה לגבור עליהם, ואם מישהו גובר עליהם זה אומר שהוא בעל כוח רב ועוצמתי. תראו את המקרה של התכפירים – חזבאללה עשה זאת ויצא מנצח מהמלחמה ההיא.
בנוסף, הפלסטינים מוכנים כיום למאבק קרקעי. נקודת התורפה המרכזית של ישראל היא המאבק הקרקעי. המאבק באמצעות טילים אינו הנקודה המרכזית של המאבק. הם יודעים שיש לשחרר את האדמות בכוח קרקעי. הטילים מצוינים להרתעה ולניהול מלחמות סטטיות, אבל הם לא משחררים את האדמות. יש להציב כוח רגלי על הקרקע, ולשחרר את הקרקע צעד אחר צעד, כשם שעשינו בתקופת מלחמת איראן-עיראק [1980-1988]. תוצאות הקרב ייקבעו כשהמאבק ירד לקרקע, והאנשים האמיצים והמנוסים של חזבאללה ופלסטין ינועו על הקרקע במבנה צבאי אחד.
באיזו זירה [תתרחש הלחימה]? בזירה שבה החברה, הפוליטיקה והמיליטריזם חופפים לחלוטין. ברגע שתחל פעולה קרקעית, גלי הגירה עצומים של אזרחים וחיילים יהיו שזורים זה בזה, והאיזון של מערכת הפיקוד וניהול המלחמה של הציונים יופר. אל תסתכלו על [המצב] הנוכחי שבו משום שהתנאים אינם תנאי מלחמה, המטוסים של המשטר הזה [ישראל] טסים כרגיל, התחבורה יציבה, תחנות הכוח ובתי הזיקוק עובדים, הסדר הניהולי שולט והמשטר מסוגל לנהל את הסביבה בתהליך רגוע ונטול לחצים. כאשר התנאים יהיו תנאי מלחמה, כל הסדר הזה יתפרק, משום שהשטח [של ישראל] קטן ומאוכלס בצפיפות. ובאילו אנשים? אנשים שנכנסו לשטח הזה למען שגשוג וחיים נוחים. במקרה כזה [של מלחמה] המשטר הציוני יעמוד בפני גלי הלהבות המשתוללות ותנועת אנשי הג'יהאד שדבר לא יכול לעצור אותם. אז תראו מה יקרה.
חזון השיבה – המכונה 'הגירה הפוכה' שהולך ומתחזק – מתעורר לאור התנאים הביטחוניים והפוליטיים הלא יציבים וההתפוררות והכאוס הפוליטי. לצד זאת, האויב ניצב בפני התפוררות פוליטית בתוך האדמות הכבושות. בתוך המשטר הציוני שולט השסע, מעין מחלוקת פוליטית בלתי-נגמרת, התפוררות חברתית, העדר זהות מאוחדת וחוסר לאומיות. הציונים אינם קשורים לאדמה הזאת. חלק מהם ממוצא אירופאי, חלק ממוצא אפריקאי, חלק ממזרח אסיה וחלק מאמריקה. הם באו ממקומות שונים והם תערובת הטרוגנית ורופפת של אומות עם שפות, תרבויות, מנהגים ומסורות שונים ומשורשים לאומיים שונים. כלל לא נוצרו שם מאפייני זהות לאומית.
הציונים הם לא אנשים שנשארים בשוחות [להילחם]. אפילו כשהם ברחו מדרום לבנון בשנת 2000 האוכל שלהם היה עדיין על הכיריים והם עזבו את מכשירי הקשר שלהם דלוקים וברחו. אתה מבין? עד כדי כך חזק אצלם חוש הבריחה.
שאלה: כיצד הצליח זרם ההתנגדות לשמור על עצמו ולהמשיך במאבק מול המשטר הציוני, עם כל היכולות שלו ועם רמת החדירה המודיעינית שלו, שקיימת אפילו בתוך עזה והגדה המערבית?
סלאמי: רבים סבורים שכוחות טכנולוגיים הם בלתי מוגבלים ושהם יכולים לעשות כל מה שהם ירצו. הכוחות, מורכבים ככל שיהיו, הם מוגבלים. לכל הכוחות החומריים יש גבול. אתם יכולים לראות את נפח הכוח שלהם ואפילו ההשפעה של הכוחות האלה מוגבלת. הכוח היחיד שאינו מוגבל הוא זה הנשען על האל, והתגשמות ההישענות על האל היא העם. כלומר כאשר העם עם האמונה שלו ניצב במסלול של כוח, הכוח הזה עולה על גדותיו. אין לו סוף. אבל כוח שיש לו הנדסה מוגדרת, שיש לו מבנה ארגוני קבוע, שיש לו חוקים וקריטריונים מוגדרים ללחימה, שיש לו כלי נשק מסוימים ומבנה סטטי – [כוח כזה] מתרוקן ככל שהמלחמה נמשכת. כל הכוחות החומריים מוגבלים. הם פוחתים וכלים. כמובן שאין הדבר אומר שהכוחות המאמינים הנשענים על האל אינם משתמשים בנשק. להפך – הם אלה שנותנים מכפיל לנשק.
הכוחות בעלי הרוח חמושים ומצוידים לפי [הפסוק הקוראני] "הכן עבורם כל כוח אפשרי". במוכנות לקרב, יש לנו מונח תחת הכותרת Power - "מקדמים מגבירי כוח". זאת אומרת למשל, שצעיר מאמין אחד הופך את כוחו של אר. פי.ג'י. לכוח של טנק, בעוד אדם חסר אמונה נוטש את הטנק ובורח. כמובן שהציונים מתקדמים מבחינה מודיעינית, הם מתוחכמים. אך מדוע הם לא מצליחים לחשוף את הפעולות המורכבות והחסויות האלה בפלסטין ובלבנון? זה קשור לאותו גבול של כוח. כלומר, טווח הכוח שלהם הוא מה שמאפשר להם הציוד שלהם. לכן ניתן לגבור על רמת הכוח שלהם, בין אם הוא מודיעיני או מבצעי. כשהצד שמול הציונים חזק הם מאוד חלשים, ואם הצד שמולם חלש הם נראים אימתניים. כשהם רוצים להילחם בצבאות קלאסים מהסוג של הצבא שלהם - הם חזקים, אך כשהם ניצבים בפני קבוצות ג'יהאד, הם רעועים. בפגישות שניהלתי עם מר זיאד נח'אלה [מזכ"ל ארגון הג'יהאד האסלאמי בעזה] אמרתי לו שלציונים יש חולשות מובנות. ככל שאתם מתחזקים, החולשות האלה חושפות את עצמן יותר. אם הצד שמולם חלש, החולשות האלה [של הציונים] לא ייחשפו, והם יראו יותר את החוזקות.
סלאמי: "הג'יהאד האסלאמי נכח בזירה בעוד היתר סיפקו תמיכה רוחנית. אם הקרב היה מתפתח בוודאי שכל הקבוצות הפלסטיניות היו מתערבות"
שאלה: אחד הנושאים שהציונים ניהלו לגביו תעמולה רבה בקרב האחרון הוא שרק חלק מההתנגדות היתה מעורבת במאבק, והחלק האחר [ארגון החמאס] לא התערב. לפי פרשנותם קבוצות ההתנגדות השונות נבדלות בגישתן כלפי האויב הציוני. כמובן שקבוצות ההתנגדות הפלסטינית דחו זאת. גם מזכ"ל הג'האד [נח'אלה] הדגיש במסיבת עיתונאים ובמכתבו למנהיג המהפכה [עלי ח'אמנאי] את האחדות בין הזרמים השונים. כיצד אתה מנתח את התמרון התקשורתי הזה של הציונים?
סלאמי: הסיפור הזה הוא מזימה ציונית. האסטרטגיה של הציונים היתה לפעול הפעם באופן סלקטיבי נגד קבוצה אחת. כלומר למשל, להציב כמטרה קבוצה אחת לבדה [ארגון הג'האד האסלאמי] ולהודיע שאין להם [לישראל] עניין עם יתר הקבוצות, כדי שהן יחדלו [להילחם]. ואז, אחרי שהם סגרו חשבון עם קבוצה אחת, הם ילכו אחרי יתר הקבוצות. כלומר לחלק את פלסטין ליחידות ג'האד נפרדות ולא קשורות אחת לשנייה, כדי שההתנגדות [האסלאמית של איראן] לא תוכל לפעול כחזית מאוחדת. ובכן, היוזמה של הג'האד היתה קודם כל לכנות את המבצע הזה "וחדת אלסאחאת", קרי 'אחדות הזירות'. כלומר, כולם כאיש אחד. העובדה שרק הג'יהאד האסלאמי נלחם נבעה מכך שממדי הקרב הזה היו בעוצמה שלא הצריכה [השתתפות של הקבוצות האחרות] מעבר ל[ארגון] הג'יהאד.
הג'יהאד האסלאמי נכח בזירה בעוד היתר סיפקו תמיכה רוחנית. אם הקרב היה מתפתח בוודאי שכל הקבוצות הפלסטיניות היו מתערבות. אבל, ובכן, מכיוון שהג'יהאד האסלאמי הצליח להתגבר על המאבק הזה לבדו, לא היה צורך בכניסה של היתר. יש אצלנו עיקרון הנקרא 'ניצול אנרגיה': זה לא הגיוני לכלות את כל הכוחות כאשר הג'יהאד יכול להראות דוגמה של כוח אחד. זו הייתה נקודה חשובה מאוד שהפעם ישראל נחלה תבוסה על ידי קבוצה אחת בפלסטין. הג'יהאד האסלאמי, חמאס, הגדה [המערבית] ואפילו הצעירים הלוחמים של הפתח ויתר הקבוצות והעם הפלסטיני היו מוכנים [לקרב]. אך הקרב באותו אזור הסתיים באמצעות פעולות של הג'יהאד האסלאמי בטקטיקות ובמבצעים. עם זאת, בזירת הרוח כל פלסטין היתה מאוחדת עם [ארגון] הג'יהאד האסלאמי.
האסטרטגיה של ההתנגדות היא לחנוק את המשטר הציוני מתוך האסטרטגיה שלו [לנצח אותו במשחק שלו]. כלומר להוכיח להם שהם לא מסוגלים להמשיך את הקרב [אפילו] נגד קבוצת התנגדות אחת. לו הישראלים יכלו הם היו ממשיכים את המאבק הזה. מי שמרגיש שידו על העליונה אינו מסיים את המלחמה בשיא העליונות שלו ולא מחפש מתווך [להפסקת אש]. כל הפלסטינים היו מוכנים להיכנס למערכה, אך התכנית שלהם לא הייתה להרחיב את רמת העימות. הם רצו לנצח בקרב תחום. זה גם בדיוק מה שקרה. האסטרטגיה שניצחה היתה זו של הפלסטינים – לכפות על האויב לקבל את התנאים במסגרת קרב תחום ובזמן קצר. אילו הישגים יכול כעת המשטר הציוני לרשום לזכותו? המדיניות של הציונים נכשלה. אי יכולתו של המשטר ליצור פילוג ושסעים בפלסטין הוא כישלון.
סלאמי: "ההתנגדות בגדה כיום על הקצה, נלהבת ומשתוללת. אותו פלסטיני שבנה כוח בעזה בונה כוח גם בגדה [המערבית]. אין שום הבדל בין שתי האדמות הללו... קל מאוד לייצר ולהעביר נשק, ובדרך כלל גם הישראלים מגלים [זאת] מאוחר מדי... הצעירים של שטחי '48 ו-'67, וצעירי הג'האד [האסלאמי] של הגדה [המערבית] ושל ירושלים מתעוררים כדי להחיות את הג'יהאד"
שאלה: עניין נוסף בנושא ההתנגדות בפלסטין הוא התרחבות זירת הקרב מעזה לשאר חלקי השטחים הכבושים [ישראל], נושא שהורגש גם ב'חרב ירושלים'. כאן נכנסת למשוואה גם הגדה המערבית ומנהיג המהפכה האסלאמית [ח'אמנאי] הדגיש את [הצורך] בהתחמשות הגדה המערבית. השאלה הספציפית שלי היא באיזה מצב נמצאת כיום ההתנגדות בגדה המערבית?
סלאמי: ובכן, זוהי מציאות בשלבי התהוות. כפי שעזה חומשה, באותו אופן גם הגדה יכולה להתחמש, זהו תהליך בשלבי התהוות.
שאלה: זאת אומרת שהוא התחיל?
סלאמי: כן. מלבד זאת, הבט על ההתנגדות בתוך השטחים הכבושים. למשל בג'נין. היא מאוד יעילה. ההתנגדות בגדה כיום על הקצה, נלהבת ומשתוללת. אותו פלסטיני שבנה כוח בעזה בונה כוח גם בגדה [המערבית]. אין שום הבדל בין שתי האדמות הללו. כעת גם הרבה יותר קל להשיג נשק מאשר בעבר. טכנולוגיה היא לא דבר שיש בכוחו של מישהו למנוע את העברתו וצמיחתו. במרחב העולמי של היום קל מאוד לייצר ולהעביר נשק, ובדרך כלל גם הישראלים מגלים [זאת] מאוחר מדי. היום, לאט לאט הצעירים של שטחי '48 ו-'67, וצעירי הג'יהאד [האסלאמי] של הגדה [המערבית] ושל ירושלים מתעוררים כדי להחיות את הג'האד. זה אירוע שבוודאי יקרה בעתיד הלא מאוד רחוק. גם המהירות שלו גדולה ביחס לעבר. תראה, יש הבדלים רבים בין השנה שעברה לעכשיו. יש לקחת בחשבון שתהליך הגדלת הכוח מתגבר באופן קבוע ומעריכי.
שאלה: התמונה שהצגת בצדק לגבי היסודות הביטחוניים והצבאיים של האויב הציוני מראה מבנה רעוע. מעניין שהמציאות הזאת היא ההפך הגמור מהרושם שיוצרים כלי התקשורת בעולם כלפי משטר זה.
סלאמי: זוהי התכונה של רשת העכביש. יש להם חזות מורכבת והם נראים מאוד מאיימים. אבל הם מאוד רעועים. חלק גדול מזה הוא לוחמה פסיכולוגית. בסופו של דבר התמונות האלה נשארות יציבות תחת השפעת הלוחמה הפסיכולוגית כל עוד לא לא קורה דבר בשטח. כאשר יש מבצעים בשטח, השיפוט נעשה לפי המבצעים. הם ספגו מהלומות רבות. הם ספגו יותר ממה שהם הלמו. הם יודעים זאת בעצמם.
שאלה: אילו סוגיות הועלו בישיבה שערכת עם מזכ"ל הג'יהאד האסלאמי [זיאד נח'אלה]?
סלאמי: דנו על ניתוח כוחם של הציונים ועל שחיקת הכוח שלהם ביחס לעבר. במשטר [הציוני] חלו בריחת סידן, הצטמקות וכאוס. החברים היקרים [בג'יהאד] הגיעו לאותה המסקנה בעצמם. לכן הם עמדו בקרב הזה. זה נושא שניכר מאוד בתפיסה של החברים. ישנה אמונה חזקה שישראל הולכת ודועכת, וששיפוע הנפילה של כוחה נהיה תלול יותר עם הזמן. הפלסטינים מאמינים שהם יוכלו להפוך לבעלי אדמתם בעתיד הקרוב.
שאלה: כיצד התקבלה התשובה של מנהיג המהפכה האסלאמית [ח'אמנאי] למכתבו של מר זיאד נח'אלה בקרב הקהילה וחזית ההתנגדות בפלסטין?
סלאמי: הפלסטינים מגלים מי החברים האמתיים שלהם. חברים אמתיים הם אלה שעומדים לצידם במצבים הקשים. המפקד העליון של הכוחות [ח'אמנאי] הורה שנהיה לצידכם [הפלסטינים] עד הסוף. עבור פלסטין זוהי משענת ומנוע כוח אדיר.
למעשה, המנהיג העליון של המהפכה האסלאמית שולט בעובדות בזכות הניסיון הייחודי והארוך שיש לו בזירות הקשות האלה. יש לו מבט עמוק וחודר על האירועים, ההשלכות ודברים מעבר לאירועים, מבחינת עומק ההשתקפויות וההדים של הסוגיה והשפעותיה. אם תשימו לב למסר [של ח'אמנאי לנח'אלה], הוא מלא בתקווה ואמונה בברכת האל לפלסטינים. הוא מלא בעצות לאחדות ולסולידריות בין כל הזרמים הפלסטינים, והוא נושא גל של תקווה חזקה לעתיד. אור התקווה הזאת זורח בלבבות הפלסטינים, ומכין אותם לעתיד טוב יותר. [המסר] היה מאוד מרגש ומעורר – מסר עקרוני, הרואי ואמוני חשוב, למען המשך התנועה האלוהית והתרחבות רוח הג'יהאד."[3]
