כללי

התנגדות נחרצת בעיתונות הירדנית להצטרפות ירדן לברית צבאית אזורית עם ישראל נגד איראן

הקדמה

לאחרונה, לקראת ביקורו הצפוי של נשיא ארה"ב ג'ו ביידן, בסעודיה, בישראל וברשות הפלסטינית, התרבו הדיווחים על כוונה של הממשל האמריקאי לכונן ברית הגנה אזורית במזרח התיכון, במתכונת של ברית נאט"ו, במטרה להתמודד עם האיומים הביטחוניים, בפרט מצד איראן. על פי הדיווחים, הברית תכלול את ישראל לצד מדינות ערב המתונות, בהן סעודיה, איחוד האמירויות, בחריין, מצרים וירדן, וההערכות הן כי הנושא יידון בפגישת הפסגה, שתתכנס בג'דה בסעודיה ב-16.7 בהשתתפות הנשיא ביידן, ומנהיגי סעודיה, איחוד האמירויות, בחריין, קטר, עומאן, כווית, מצרים, עיראק וירדן.

 

לפי שעה, אף גורם רשמי במדינות אלה לא התייחס לנושא, זולת מלך ירדן, עבדאללה השני. בתשובה לשאלה בראיון לרשת CNBC האמריקאית על האפשרות שירדן תצטרף לברית כזו, אמר המלך: "אני אהיה אחד האנשים הראשונים שיתמכו בנאט"ו מזרח תיכוני. אולם, החזון של ברית צבאית כזו צריך להיות ברור מאד ותפקידה צריך להיות מוגדר היטב. הגדרת המשימה [של הברית] צריכה להיות מאוד מאוד ברורה, שאם לא כן הדבר יבלבל את כולם."[1]

 

דברי המלך, שהובנו בתקשורת כהסכמה ירדנית רשמית להיכנס לברית צבאית נגד איראן שתכלול את ישראל, עוררו הדים רבים. שר החוץ הירדני, איימן אל-צפדי, שככל הנראה נשלח להבהיר את הדברים, אמר ב-28.6 לערוץ אל-ג'זירה, כי "לא היו דיבורים כלשהם על ברית צבאית שישראל תהיה חלק ממנה, ולא הוצע לנו שום דבר כזה בשלב הנוכחי." לדבריו, המלך הדגיש כי ירדן תתמוך בכל הצעה שתוביל לעשייה ערבית ממוסדת ומשותפת להתמודדות עם אתגרים כמו טרור, ביטחון תזונתי וביטחון כלכלי.[2]

 

בעיתונות הירדנית פורסמו כתבות ופרשנויות שהעריכו כי ישנה אפשרות שבקרוב תוקם ברית ערבית להתמודדות עם האתגרים והאיומים באזור ובעולם, ובכללם האיומים הנשקפים מהמיליציות הפרו-איראניות באזור ומישראל, משברים בשווקי המזון והאנרגיה שנגרמו כתוצאה מהמלחמה באוקראינה והשינויים במערכת הבינ"ל.[3]

 

במקביל, התפרסמו בעיתונות הירדנית מאמרים רבים שהביעו התנגדות להצטרפות ירדן לברית צבאית עם ישראל. הכותבים, בהם שרים לשעבר, עורכי עיתונים ועיתונאים בכירים, הדגישו כי לירדן אין שום אינטרס להיכנס לברית צבאית עם ישראל, המאיימת על האינטרסים של הממלכה בסוגייה הפלסטינית ובסוגיית ירושלים ומהווה בעצמה מקור לדאגה באזור. לדבריהם, חרף הסכמי שלום שחתמו כמה מדינות ערביות עמה, ישראל "היתה ועודנה האויבת הנפשעת של הערבים" ואף מעצמה לא תגרום להם להיכנס עימה לברית צבאית, בטרם תכבד את זכויות הפלסטינים. אחד הכותבים, שר ההסברה הירדני לשעבר, סמיח אל-מעאיטה, ציין כי הממסד בירדן מודע להתנגדות בציבור הירדני לקשר עם ישראל ובשל כך לא יצטרף לברית עמה. עוד טען כי קיים הבדל גדול בין התנגדותה של ירדן למדיניותה האזורית של איראן לבין היערכות לפתיחת מלחמה נגדה. כותבים אחרים טענו כי נוכח המשבר בשווקי המזון ומשבר האנרגיה שנוצרו כתוצאה מהמלחמה בין רוסיה לאוקראינה, האתגרים הכלכליים הם שעומדים כיום בראש סדר העדיפויות, ולפיכך מוטב לקדם כעת אינטגרציה כלכלית ערבית, ולא ברית צבאית נגד איראן.

 

דגלי ישראל וירדן[4]

 

דוח זה יציג כמה מאמרים שפורסמו בעיתונות הירדנית נגד הצטרפות לברית צבאית עם ישראל.

 

שר הסברה לשעבר: ירדן מודאגת מהמדיניות של ישראל; יש להימנע מברית צבאית עימה

שר ההסברה הירדני לשעבר, סמיח אל-מעאיטה, פרסם ב-30.6 מאמר באתר החדשות ammonnews.net, בו הבהיר כי לירדן אין אינטרס להיכנס לברית עם ישראל. הוא כתב: "... המלך הצהיר לאחרונה כי הוא תומך בכינון ברית הדומה ל[ברית] נאט"ו במזה"ת, בתנאי שפרטי יעדיה יוגדרו באופן ברור ביותר. גורמים רבים שאלו באופן מידי האם ישראל תהיה חלק מברית זו? אולם השאלה שיש לשאול היא האם ייתכן שתהיה בָּאזור ברית שמשימתה ברורה ביותר ושיש בסיס משותף המחבר בין חבריה [כפי שהגדיר המלך]?

 

ייתכן שיש הסבורים כי מלחמה נגד איראן היא מטרה המחברת בין מדינות רבות באזור, כולל ישראל, וכי ברית צבאית נגד איראן עתידה לבוא, אלא שהשאלה החשובה ביותר היא מיהן המדינות המעוניינות לפתוח במלחמה נגד איראן? והתשובה היא שאין מי שרוצה להילחם עם איראן, גם לא ישראל וארה"ב. למדינות המפרץ למשל יש קשרים הנעים בין נורמליים עד מצוינים עם איראן. כך, יחסיהן של סולטנות עומאן וקטר [עם איראן] מצוינים; לכווית יש יחסים טובים [עִמה] והיא מנהלת אותם בתבונה; סעודיה מדברת על יחסי שכנות טובה ומנהלת מו"מ עם איראן. יש הבדל גדול בין התנגדות למעשיה של איראן באזור לבין היערכות לפתיחת מלחמה נגדה... לנו בירדן יש הסתייגויות וההתנגדות למדיניותה של איראן, אולם האם המדיניות של ירדן היא להיכנס לברית עם ישראל כדי להנחית מהלומה על איראן?!...

 

לירדן יש קשר רשמי עם ישראל, אך זהו קשר מדאיג מאוד מבחינה מדינית משום שישראל מתייחסת אל הסוגייה הפלסטינית באופן שמאיים על האינטרסים של ירדן, בייחוד במה שנוגע לירושלים ול[הקמת] מדינה הפלסטינית. כולם יודעים עד כמה הידרדרו יחסי ירדן-ישראל במהלך שנות הסכם [השלום ביניהן], שכן ירדן מודעת לכך שההמון הירדני אינו מקדם בברכה את הקשר הזה ושעם כל גל תוקפנות ישראלית [נגד הפלסטינים] הוא הופך לנטל על המדינה... אם כן, איזה היגיון הוא זה להוביל את המדינה לברית צבאית אזורית עם ישראל?!

 

מאז ההודעה על ביקור ביידן באזור... מדברים על מסגרת אזורית שישראל מייחלת לה ושמטרתה תהיה שילוב נוסף של ישראל באזור, מבלי שהיא תעניק לפלסטינים את זכויותיהם. אולם, על פי כל הפרשנויות הפוליטיות הרציונליות הדבר בלתי אפשרי משום שיש מדינות ערביות חשובות שאינן מוכנות לשלם את המחיר המדיני הזה...

 

באזור קיים פורום הנגב שירדן לא השתתפה ב[כינוסו לראשונה] לפני מספר חודשים, [בשעה] שהשתתפו בו [כמה] מדינות ערביות, ארה"ב וישראל. ביום כינוסו [לראשונה] המלך [עבדאללה השני] ביקר ברמאללה, כדי לומר שירדן לא תהיה חלק בשום [יוזמה של] שיתוף פעולה אזורי שפלסטין אינה עומדת בראש סדר העדיפויות שלה...

 

ישראל היא בעלת הרעיונות הללו [להקמת ברית צבאית אזורית] והיא רוצה בכך להביא לשילוב נוסף שלה באזור, כשהתירוץ הוא האויב המשותף איראן. ואולם, בסירובה לתת לפלסטינים את זכויותיהם ישראל עצמה עדיין [מהווה גורם ל]דאגה באזור. השיח על הברית ההיפותטית [עם ישראל] יסתיים עם עזיבת ביידן את האזור, אולם חתירתה של ישראל להרחיב את קשריה [באזור] לא תיפסק. אשר לאיראן, היא תמשיך את משחק ההשפעה בינה לבין ישראל, אך ללא מלחמות ישירות, שכן נוכחות איראנית מוגבלת היא צורך אמריקאי-ישראלי."[5]

 

יו"ר מועצת המנהלים של היומון אל-דוסתור: אין לשתף פעולה עם ישראל בטרם תיענה לזכויות הפלסטינים

דברים ברוח דומה כתב גם מוחמד דאודיה, יו"ר מועצת המנהלים של היומון אל-דוסתור, ששימש בעבר כשר חקלאות ושר לפיתוח חברתי, במאמר שפרסם בטורו ביומון אל-דוסתור תחת הכותרת: "אדוני הנשיא ביידן, לא נכרות ברית עם הכובש". כך כתב: "העובדה שמשטר האייתולות האיראני הצליח למקם את שמו ברשימת אויבי אומתנו הערבית, אין משמעותה שהאויב הישראלי הצליח למחוק את שמו מהרשימה השחורה הזו...

 

מי שמסתכל באופן שטחי בלבד, יכול להציע או לנסות לכפות עלינו פתרונות מדיניים על בסיס שיקולי העוצמה המוגזמת של ישראל והחולשה המוגזמת של הערבים והפלסטינים. אולם, שום מעצמה בעולם לא תצליח לגרום לנו 'לבלוע' את ישראל ולשתף עמה פעולה בברית כלשהי, מבלי שהיא [אותה מעצמה] תתעקש על זכויות העם הפלסטיני הערבי, אותן אישרו החלטות האו"ם...

 

אנו מצפים שהידיד של מלכנו ושל ארצנו - נשיא ארה"ב, ג'ו ביידן – יגיש הצעה הוגנת, ישימה, בעלת סיכוי  להתממש, שלא תמחק את [עובדת היותה] של מדינת ישראל מדינה של כיבוש ברברי המגונה על ידי האו"ם. אלו הם הדברים שאמר המלך [עבדאללה השני] לנשיא הפלסטיני, [מחמוד עבאס, בפגישתם] אתמול [26.6]: 'ירדן תתמוך ככל יכולתה בעמדה הפלסטינית בפסגת ג'דה ואין דבר חשוב יותר עבור ממלכת [ירדן] מאשר הסוגייה הפלסטינית'."[6]

 

עיתונאי ירדני: ישראל אויבת נפשעת של מדינות ערב; לא תיתכן ברית ביניהן לבינה

גם העיתונאי הירדני, אבראהים עבד אל-מג'יד אל-קייסי, שלל במאמר שפרסם ב-22.6 בטורו ביומון אל-דוסתור, את האפשרות לקיומה של ברית צבאית ערבית בהשתתפות ישראל. הוא כתב: "בפוליטיקה, יכול להיווצר [מצב] שבו מדינה או מדינות יפעלו לשמור על שלמותו, יציבותו וביטחונו של האויב שלהן. ואולם, מצב כזה לא יוכל להתקיים בין מדינות ערב לבין האויבת הנפשעת שלהן – ישראל – אפילו אם בעלי ברית משותפים של הערבים ושל ישראל [קרי, ארה"ב] הצליחו לקשור ולחבר בין הגורמים האלה, העוינים זה לזה, באמצעות חוזה שלום... עם כל האופטימיות של בעלי הברית המשותפים הללו [קרי, האמריקאים], הם לא יצליחו להגיע לרמה כזו של השפעה על הערבים, שתגרום להם לשכוח את זכויותיהם, את אדמותיהם הכבושות ואת מקומותיהם הקדושים, כך שהם ישיגו הסכם [משותף] עם הערבים ועם ישראל כדי לפתוח במלחמה נגד איראן.

 

לא ניתן בשום אופן להשוות בין איראן לבין ישראל ולא בין תוקפנותה כלפי הערבים לבין תוקפנות ישראל. שהרי ישראל היא ישות מלאכותית [באזור] הנשענת על פשעים כדי לבסס את עצמה, ואילו איראן היא מדינה עם שורשים היסטוריים, שיקולים ואינטרסים...

 

כל מעייניהם של ביידן, ארה"ב וזולתם בביטחון ישראל והם מוכנים לעשות ויתורים [בעניינים האחרים] למען השגת ביטחון ויציבות עבורה, אך מדובר בביטחון וביציבות [שיבואו] על חשבון הערבים וזכויותיהם, תוך עצימת עין, באופן שאינו מתקבל על הדעת, מהפשעים שמבצעת המדינה הכובשת נגד הפלסטינים [בפרט] והערבים בכלל. זוהי מגמה לא מוסרית לחלוטין, של הובלת הקורבן להגן על הפושע... כיצד ייתכן שמגייסים עם נרצח להגן על רוצחו?..."[7]

 

עורך היומון אל-ר'ד: התמודדות עם המשברים הכלכליים חשובה יותר מברית צבאית נגד איראן

עורך היומון אל-ר'ד, מכרם אחמד אל-טראוונה, פרסם ב-22.6 מאמר בו טען כי יש לתת עדיפות כיום לביסוס אינטגרציה כלכלית אזורית כדי להתמודד עם המשברים הכלכליים שנוצרו בעקבות המלחמה באוקראינה, על פני הקמת ברית צבאית אזורית. הוא כתב: "מדינת הכיבוש מפיצה בקביעות ידיעות לפיהן, החלה להתגבש ברית אזורית הכוללת אותה ומדינות ערביות במטרה להתעמת עם איראן, וכי הגרעין [שיצמיח] קואליציה זו יהיה פגישה שתתקיים בג'דה ב-16 בחודש הבא [יולי] בנוכחות נשיא ארה"ב [ומנהיגי] סעודיה, מצרים, עיראק וירדן. גם לפני כשנתיים דובר רבות על הברית הזו ונאמר שירדן תהיה חלק ממנה... מאז [ועד היום] לא היתה שום עדות לכך שהברית הזו היא [עניין] ודאי והכרחי, או שהיא בשלבי היווצרות...

 

קשה להעריך כי לירדן [יש] אינטרס להצטרף לסוג כזה של קואליציות אשר מוקמות באזור לא יציב ביטחונית וכלכלית, ואשר סובל מלכתחילה מסכסוכים. זאת, בשעה שמוקד ההתעניינות היום הוא השגת אינטגרציה כלכלית ערבית ואזורית כדי להתמודד עם האתגרים הנוגעים ל[משבר] האנרגיה והביטחון התזונתי, במיוחד כשהעולם נמצא במשבר הגרוע ביותר מזה עשרות שנים... הממד [הנוגע למשבר] הכלכלי העולמי הוא הנושא הדומיננטי היום בחשיבה של כל המדינות, שאופי היחסים ביניהן וסדרי העדיפויות שלהן השתנו. כל אחת מהן שואפת לממש את האינטרסים הפרטיקולריים שלה ולחמוק מלוע הר הגעש של המלחמה שמתנהלת כרגע בין רוסיה לבין אוקראינה, ומשפיעה על מחירי המזון והאנרגיה... 

 

המלחמה בין רוסיה לאוקראינה ערערה את יציבות העולם וכל מדינה נתונה במצב בעייתי כתוצאה מהשלכות [מלחמה זו]... מלחמות מהסוג הזה לא מסתיימות אלא באמצעות סולידריות עולמית ושיתוף פעולה שיבטיחו את התייצבות המצב, במיוחד במדינות העניות שהן המדינות שניזוקות ביותר. לנוכח כל זה נותרת השאלה: האם יכולה ירדן לתת עדיפות לפתיחת שערי הסכסוך [עם איראן] לרווחה באזור שאינו יציב מלכתחילה ובשעה שהמשברים הכלכליים מכלים את הכל באזור [כבר עכשיו]?"[8]