המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
מאמר ביומון אמירתי: מוטב שגו' ביידן, נשיא ארה"ב הבוגדת בבעלת בריתה, לא יבוא לסעודיה
22/6/2022


מאמר בעיתון אמירתי היוצא לאור בלונדון: מוטב שהנשיא ג'ו ביידן לא יבוא לסעודיה; ארה"ב היא בעלת ברית בוגדת, צבועה וחמדנית


ערב ביקורו של נשיא ארה"ב, ג'ו ביידן, בסעודיה, פרסם עלי אל-צראף, כותב עיראקי ביומון האמירתי אל-ערב היוצא לאור בלונדון, מאמר התקפה חריף נגד ביידן, בו קרא למנוע את הגעתו לסעודיה, משום שהיחסים בין סעודיה לארה"ב התערערו וזקוקים לבנייה מחדש ומשום שלביידן, לדבריו, אין את הכישורים לעשות זאת והוא אף אינו מעוניין בכך. אל-צראף האשים את הנשיא ביידן בהתעלמות מתרבות השנאה והעוינות הקיימת בארה"ב כלפי סעודיה ואף בלקיחת חלק פעיל בה על ידי נידוי יורש העצר הסעודי, מוחמד בן סלמאן. לדבריו, ביידן עצמו צריך להיות מנודה עקב אחריותו למשבר בעיראק ולביצוע פשעי מלחמה בה.

 

בנוסף, האשים אל-צראף את הנשיא ביידן בהתנהלות רופסת מול איראן במו"מ המתנהל בווינה על הגרעין האיראני ובהעלמת עין מהתנהלותה באזור, שבאה לידי ביטוי בהפעלת מיליציות טרור ומימונן. לדבריו,

ביחסו לסעודיה, ביידן ממשיך את דרכו של הנשיא לשעבר ברק אובמה שחתם על הסכם הגרעין ב-2015, בלא להיוועץ בסעודיה שנחשבה אז לבעלת בריתה הקרובה ביותר של ארה"ב.

 

אל-צראף הדגיש ואמר כי למרות זאת סעודיה כיום היא מדינה חזקה ומכובדת בקרב מדינות העולם וכי בן סלמאן החל לקדם תוכניות פיתוח שיותירו חותם עצום על מהלך החיים בסעודיה ואף באזור. הוא סיכם ואמר כי ארה"ב היא "בעלת ברית בוגדת, צבועה וחמדנית", אשר "ראויה להיות מושא לסלידה" לא רק מצד סעודיה, אלא מכל המזה"ת.

 

עלי אל-צראף[1]


 

להלן תרגום קטעים מן המאמר:

 

"ג'ו ביידן בדרכו לסעודיה. מוטב שלא יבוא. אם יש דרך למנוע את בואו מוטב לנקוט אותה. יחסי סעודיה-ארה"ב זקוקים לבנייה מחדש ולנשיא ביידן אין את הכישורים [לכך]. הוא אינו מעוניין [בכך] והדבר אף לא עולה על דעתו כלל. שתי המדינות אינן עוד כפי שהיו בעבר. סעודיה עצמה אינה אותה הנשיא ביידן עדיין מדבר על יורש העצר [הסעודי], הנסיך מוחמד בן סלמאן, כעל 'מנודה', בעוד שמי שצריך להיות מנודה הוא ביידן עצמו. די בנתונים המבישים בארכיון האמריקאי לגבי התקופה שבה הוא [ביידן] היה אחראי על נושא הכיבוש בעיראק בעידן הנשיא ברק אובמה, כדי להפכו לנאשם בסדרה ארוכה של פשעי מלחמה. מסירת עיראק לידי כנופיות איראניות ריקות ופוחזות היא רק אחת ההוכחות לכך שארה"ב היא האחרונה שרשאית לגנות אחרים. בכל מקרה, לא מעמידים את המלך של חצי המאה הבאה [קרי, בן סלמאן] בעמדת [נידוי], אפילו לא בגין עשרים [אירועים] נוספים [דוגמת הרצח] של ג'מאל ח'אשוקג'י.

סעודיה שהותיר אחריו המלך עבד אל-עזיז אאל סעוד [המלך הסעודי שייסד את ממלכת ערב הסעודית ב-1932] וגם ארה"ב אינה זו שהותיר אחריו הנשיא פרנקלין רוזוולט.

 

נכון ששתי המדינות הללו קיימו קשר למעלה משבעה עשורים, אלא שכעת אחת מהן כמעט אינה מכירה את האחרת, עד כי ניתן לומר שהשתיים זקוקות ל'פגישת היכרות' שאינה נושאת דבר ממטעני העבר - לא את המחשבות, לא את הרשמים ולא את דרכי הפעולה שננקטו במהלכו. מאז 1945 [השנה בה מוסדו היחסים הדיפלומטיים בין סעודיה לארה"ב] עברו תחת גשר היחסים הללו מים רבים ואין זה הגיוני עוד ולא מתאים לאינטרסים של שני הצדדים לבסס את יחסיהם על הרשמים והתפיסות הישנות של כל אחד מהם כלפי זולתו.

 

 

העניין החשוב ביותר אינו טמון כאן ולא בסיבה שלמענה בא ביידן [לסעודיה]. כל רצונו הוא שסעודיה תגביר את ייצור הנפט, כדי שהמחירים יֵרדו משום שהם - לדעתו - אחת הסיבות לאינפלציה. גם סברה זו מהולה באשליות רבות, שכן הגורמים לאינפלציה בעולם אינם מבוססים על עליית מחירי הנפט. אין ולוּ כלכלן אחד שיטען כי מחירי הנפט הם הסיבה העיקרית. אם נביט אל 15 טריליון הדולר שהוצאו על המאבק בקורונה... נבין מהי הסיבה העיקרית. כל הכספים הללו ירדו לטמיון ולא היה ספק שהדבר יוביל לעליית המחירים... [המסקנה] שניתן להגיע אליה מנקודת מבט זו היא שהמדינות מפיקות הנפט לא צריכות להיות אלה שישלמו את המחיר שכן כל רווחי הנפט שהן מפיקות כעת אינן שוות ולוּ אחוז אחד מהטריליונים הללו.

 

ביידן סבור כי עצם בואו לסעודיה הוא בבחינת ויתור [מצידו] שדי בו כדי להשיב את זרימת הנפט למסלולה. הוא סבור שעל בסיס זה אפשר יהיה להשאיר מאחור את המשבר ביחסי שתי המדינות. זוהי אשליה שתגבה מחיר יקר ותגביר את הנזק ליחסים הבלתי יציבים [ממילא], גם אם שני הצדדים ינסו להציג מצג שונה.

 

העוינות לסעודיה היא עולם בפני עצמו בארה"ב. ההאשמות רודפות אותה בקונגרס ובעיתונות, בין אם עשתה או לא עשתה [את המיוחס לה], שכן יש מי שרוצה להטיל עליה את האחריות לכל דבר. לביידן אין שום כוונה לשפר דבר בסביבה של תרבות עוינת [זו כלפי סעודיה], שהוא לחלוטין אחד מתלמידיה.

 

מאז תקופת הנשיא אובמה, וושינגטון כבר בחרה לקשור קשר עם איראן ולאפשר לה את כל ההשפעה שאפשרה לה בעיראק ואת השתיקה על פעילות מליציות הטרור שלה בלבנון, אפילו כאשר האמריקאים עצמם היו קורבנותיה הישירים, [עוד] לפני שחתמה עמה את הסכם הגרעין ב-2015. הסכם זה עצמו הוכן בחשאי [על ידי ארה"ב] מבלי להתייעץ עם מי שכונתה [בעבר] 'בעלת הברית הקרובה ביותר' של ארה"ב באזור [קרי, סעודיה]. מאז אותו רגע קרסה הברית [ביניהן] ו[סעודיה, בעלת הברית] 'הקרובה ביותר' לא יכלה עוד להיות הקרובה ביותר, משום שהצד האחר הוא זה שבחר להתרחק.

 

הנושא הראשון והמועדף על הנשיא ביידן כבר מהשעות הראשונות בהן קיבל את הנשיאות היה 'החזרה להסכם הגרעין'. הוא היה מוכן לעשות כל דבר כדי 'למנוע מאיראן להשיג נשק גרעיני', לרבות מימון שלטון הטרור והמיליציות שלה במאות מיליוני דולרים. הוא היה מוכן גם לשאת את ההשפלה של נידויה של  משלחת ארצו למו"מ בווינה בידי הצד האיראני עד לרגע זה ולהמשיך את המו"מ עמו מאחורי מחיצה[2].

 

בסופו של דבר, איראן היא זו שהודיעה על כשלון המו"מ. היא המשיכה לבקש עוד ועוד עד שהגיעו מים עד נפש בקונגרס. הזעקה שם גרמה לרוב רחב משתי המפלגות יחדיו למנוע מביידן לעשות וויתורים נוספים. לוּ היו מותירים את העניין לשיקול דעתו השקוע בבוּרוּת, כי אז ההסכם היה כבר נחתם מחדש בהתאם לתנאים של איראן וההונאה הבלתי פוסקת שלה.

 

ביידן נקט גם עמדה המעודדת את המיליציות החות'יות כאשר הסיר את שמן מרשימות הטרור כבר בשעות הראשונות לקבלתו את הנשיאות.  למרות כל האיומים ומעשי התוקפנות שביצעה איראן בנתיבי השייט במֵי המפרץ, העדיפו הנשיא ביידן והמפקדים הצבאיים שלו לנקוט [מדיניות של] 'רשלנות אסטרטגית', ולא של 'איפוק אסטרטגי', כלפי מעשיה של איראן. הוא הוסיף שמן למדורה כאשר הוציא סוללות פטריוט ו[מערכות נשק] אחרות מסעודיה והותיר אותה חשופה בפני תקיפות החות'ים והאיראנים.

 

האם זהו בעל ברית?


רק [המחשבה על] קבלת פניו [בסעודיה] מדאיגה. רק [המחשבה על] הקשבה לו מעוררת סלידה. אפשר להבין כיצד מיליוני סעודים עתידים לחוש גועל רק מ[המחשבה] שכף רגלו תדרוך על אדמתם, כל שכן [מהמחשבה] על דברי ההבל שהוא עלול להשמיע [במהלך הביקור].

 

אלא שכל זה מצד אחד, ואילו מצד שני האמת היא שסעודיה [היום] היא ארץ שונה: היא מדינה שאינה חשה חולשה ולא חסרה לה נחישות כדי לאחוז ברסן היוזמה במלחמה או בשלום; היא פועלת במסגרת מפת יחסים בינלאומית רחבה במזרח ובמערב, וקשריה עם כל מדינות העולם זוכים לאמון ולכבוד. בנוסף], יש לה שליטה מלאה על עתידה תודות לאמיר מוחמד בן סלמאן עצמו, אשר החל ליישם תוכניות המבטיחות לבנות מחדש את סעודיה מבחינה כלכלית ומבחינה חברתית, באופן שיִשווה לאחת ממהפכות הפיתוח והחתירה אל הקִדמה הגדולות ביותר. האיש הזה מוביל רכבת של שינוי שיותיר חותם עצום על מהלך החיים בכל רחבי האזור, ולא רק בסעודיה.

 

מנקודת המבט האנטי סעודית, אנטי אסלאמית ואנטי ערבית בארה"ב - שביידן הוא בוגר האסכולה שלה - האדם הזה [קרי, בן סלמאן] ראוי להיות מנודה. די בכל תירוץ שהוא כדי ל[הצדיק] שיטפון בלתי פוסק של שנאה שיטתית כלפי סעודיה ומנהיגיה.

 

גם ארה"ב אינה עוד מה שהייתה. היא הותירה מורשת שגרמה לחמישה מיליון עיראקים לברוח מארצם,  הכשירה לאיראן את הקרקע להשתלט על עיראק ולהרחיב את השפעתה לסוריה, ללבנון ולתימן, לגרש, להרוס ולהזין את כל גורמי ההרס, השחיתות והטרור. לפיכך היא ראויה להיות מושא לתחושות סלידה בכל רחבי האזור, ולא רק בסעודיה.

  

היחסים בין סעודיה לארה"ב זקוקים לבנייה מחדש. יתרה מזו, הם זקוקים גם להגדרה מחדש, החל מהדיפלומטיה, המדיניות והמסחר וכלה בקשרים האסטרטגיים.

 

למעשה, ארה"ב אינה אלא בעלת ברית בוגדת, צבועה וחמדנית, שכל אימת שמספקים לה הזדמנויות נוספות היא ממשיך לבגוד ולהיות צבועה וחמדנית."[3]




[1]אל-ערב (לונדון), 17.6.2022

[2] יצוין כי השיחות בוינה מתנהלות בתיווך אירופאי-רוסי-סיני מול ארה"ב, הנמצאת "בעונש" בחדר צדדי, לפי דרישת איראן, כדי להמחיש שהיא יצאה מן ההסכם ומהקבוצה המנהלת את המגעים מול איראן. ר' מסמך ממרי: איראן עומדת על דרישותיה מממשל ביידן מלפני שנה: הוויכוח באיראן על ניהול מו"מ ישיר עם ארה"ב – המנהיג העליון ח'אמנאי אישר עקרונית; הרפורמיסטים בעד, האידיאולוגים נגד (חלק ב')

[3] אל-ערב (לונדון), 17.6.2022