המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
סקירת תקשורת פלסטינית שבועית 4.5-10.5.1998
10/5/1998

סקירת תקשורת פלסטינית שבועית 4.5-10.5.1998

 

 

תהליך השלום

היוזמה האמריקאית לקידום תהליך השלום עמדה במוקד הסיקור התקשורתי הפלסטיני השבוע. יאסר ערפאת נדרש להגן בראיון שהעניק לאל-ח'ליג' על הסכמתו לנסיגה של 13% בלבד בפעימה השניה ואמר למראיין: "אל תשכח שהיוזמה כוללת את הנסיגה של הפעימה השלישית, שתהיה בפיקוח ועדה משולשת: אמריקאית - ישראלית - פלסטינית."

 

שאלה: אבל 13% לפי היוזמה האמריקאית?

ערפאת: כרגע, רק כרגע, במטרה לעודד את הישראלים לקבל [את היוזמה], אבל השיעור [הנמוך] הזה יזכה לפיצוי בפעימה השלישית.[1]

 

שאלה: האם נכון שתמורת היוזמה האמריקאית קיימים תנאים לחסל את האופוזיציה הפלסטינית, במיוחד את ה'חמאס'?

ערפאת: אין תנאים מסוג זה, אבל קיים תנאי שנעצור את פעולות הטרור שמטרתן [לפגוע] באזרחים, והרי זו היתה עמדתנו הפומבית כאשר חתמנו על ההסכם הבסיסי באוסלו. אנו חתמנו על שלום של אמיצים בינינו לבין רבין ופרס. שותפי לשלום, רבין, שילם בחייו למענו, למען שלום האמיצים.

 

שאלה: האם אתה מרגיש לפעמים שעשית טעות בקבלת [הסכם] אוסלו?

ערפאת: לא.. לא. שליח אללה [הנביא מחמד] קיבל את הסכם השלום אל-חדיביה וצלאח אל-דין אל-איובי קיבל את הסכם השלום עם ריצ'ארד לב ארי. עמר אבן אל-ח'טאב כינה את הסכם אל-חדיביה, הסכם שלום משפיל ואמר לשליח אללה: כיצד אנו יכולים להסכים להשפלת דתנו? זאת כאשר התעקש שבט קריש למחוק את שמו של שליח אללה מההסכם ואמר לשליח: נמחוק את 'שליח אללה' שהרי אילו היינו מכירים בך כשליח אללה, לא היינו נלחמים בך. אמר השליח: מחק אותו..."[2]

 

יושב ראש המועצה המחוקקת הפלסטינית, אחמד קריע 'אבו עלאא', נשא דברים ב'מכון וושינגטון למדיניות המזרח הקרוב' אודות הסוגיות העומדות למשא ומתן בהסדר הקבע. בניגוד לעמדה  המקובלת בקרב דוברי הרשות הפלסטינית, לפיה על המתנחלים לצאת משטחי הרשות הפלסטינית בהסדר הקבע, קבע אבו עלאא' כי "קיימת אפשרות לפתור את בעיית ההתנחלויות הנמצאות על האדמה הפלסטינית על ידי הכפפתם המוחלטת לחוק הפלסטיני והוראותיו בנושא הזרים, או שהמתנחלים יבקשו אשרות שהייה בשטחים הפלסטיניים בהתאם לחוק הפלסטיני ולתנאיו."

 

בנושא ירושלים אמר אבו עלאא' כי לדעת הפלסטינים ולדעת רוב מדינות העולם, האופציה שירושלים תהיה בירה לשתי מדינות, היא הפתרון האופטימלי.

 

"הסכמי אוסלו לא דחו את הדיון בסוגיית ירושלים המזרחית למשא ומתן על הסדר הקבע אלא את הדיון בסוגיית ירושלים, כלומר, ירושלים כולה", הוסיף אבו עלאא'.

 

בשאלת הגבולות הדגיש אבו עלאא' כי "העם הפלסטיני קיבל כפתרון את החלטת החלוקה של ארצו ההיסטורית, פלסטין... והוא לא יהיה מסוגל לקבל פעם נוספת החלטה לחלק את הגדה המערבית הכבושה ולוותר על המקום הקדוש לו מבחינה רוחנית ומדינית, בירת מדינתו העצמאית ירושלים."[3]

 

אבו עלאא' אמר כי שאלת הפליטים היא השאלה הסבוכה ביותר מבין הסוגיות של הסדר הקבע ושלא ניתן יהיה למצוא פתרון לבעיה הפלסטינית מבלי למצוא פתרון משביע רצון לבעית הפליטים. "הפתרון היחידי לבעית הפליטים", הוסיף אבו עלאא', "הוא השיבה ופיצויים לפליטים הפלסטינים בעבור הרכוש, הנזקים, הסבל והאבידות שספגו כתוצאה מהגלייתם בכפיה ממולדתם בשנת 1948."

 

מעמדה של ירושלים

ביום שלישי כתב עיתון  הארץ, כי אישים אמריקאים מסרו שערפאת הסכים שהכפר אבו דיס יהיה בירת המדינה הפלסטינית העתידית. לדבריהם, ערפאת הצהיר בפניהם כי 'יש רעיונות רבים (לפתרון בעיית ירושלים), למשל, הסכם אבו מאזן ויוסי בילין.'

 

המזכיר הכללי של הקבינט הפלסטיני, אחמד עבד אל-רחמן, הכחיש ידיעות אלה ואמר: "ערפאת הדגיש בפני המשלחת האמריקאית... כי ירושלים המזרחית, אותה כבשה ישראל בשנת 1967, היא בירת המדינה הפלסטינית העתידית, והיא חלק בלתי נפרד מהאדמה הפלסטינית. החלטה 242 חלה עליה כשם שהיא חלה על שאר השטחים הכבושים משנת 1967. המועצה הלאומית הפלסטינית החליטה כי היא תהיה בירת המדינה הפלסטינית. אין שמץ של אמת במה שפרסם העיתון [ הארץ], מפי אישים אמריקאים."[4]

 

שר התכנון ושיתוף הפעולה הבינלאומי ברשות הפלסטינית, נביל שעת', הכחיש אף הוא את הידיעות על כך שהרשות מסכימה לכך שאבו דיס תהיה בירתה של המדינה הפלסטינית. לדבריו: "ידיעות אלה הן בבחינת אי הבנה מצד המשלחת, שנפגשה עם הנשיא יאסר ערפאת לאחרונה."[5]

 

המאבק בישראל

סגן ראש מנהלת ההכוונה המדינית והלאומית, עת'מאן אבו ע'רביה, אמר לחברי תנועת ה'פתח' כי הם  אלו הנושאים באחריות הראשית באשר לכל האופציות. "עלינו להיות נכונים תמיד להקריב את הדם, כפי שהתחלנו ב1/1/65-, כפי שאנו ממשיכים וכפי שנמשיך. תנועת ה'פתח' היא תנועת הקרבת הדם. אם יש תנועה שהקריבה את אנשיה, מנהיגיה, אנשי הועדה המרכזית שלה והמועצה המהפכנית שלה במפל הדם המתמשך הזה, זוהי תנועת ה'פתח'. הקרבת הדם לא מצטמצמת לדור של כמאל עדואן, אבו איאד, אבו עלי איאד, אבו יוסף אל-נג'אר, אבו צברי ונסיך השהידים, אבו ג'יהאד. עמנו נתן הזדמנות לעולם ואם הוא לא יקח אותה, האלימות וההרס בדרך."[6]

 

התייחסויות לציון 50 שנה ל'נכבה'

במסגרת כנס שנערך באוניברסיטת אל-נג'אח לרגל אירועי 50 שנה ל'נכבה', נאם ד"ר עבדאללה אבו עיד, מרצה למשפט בינלאומי ואמר כי כאשר פירסמה בריטניה את החלטת החלוקה של פלסטין בשנת 1948, היא הפרה פעם נוספת את סעיפי החוק הבינלאומי וכי לדעת המומחים למשפט בינלאומי החלטה זו בטלה ומבוטלת. אבו עיד הוסיף, כי "בהתאם לעקרונות המשפט הבינלאומי, הקמת המדינה [הפלסטינית], זכות ההגדרה העצמית וזכות השיבה לבתים שבשטחי החלטת החלוקה - ולא לאדמות שנכבשו בשנת 1967 - הן זכויותיו החוקיות של העם הפלסטיני."[7]

 

חסן אל-קאק, סטודנט בפקולטה הממשלתית לחינוך הביע את ביטחונו המלא בהקמת המדינה הפלסטינית, וזאת על כל האדמה הפלסטינית. לדבריו: "ההיסטוריה הפלסטינית עברה שלבים רבים, למשל: אנו חיים עכשיו בשלב השלום, אשר ישים את רגלינו בדרך הנכונה וייצב את קיומנו ואת רגלינו עד שנהיה מוכנים להגשים את שאיפותינו הנוספות. לכל שלב הדור שלו ואמצעי המאבק שלו. אם המאבק בשלב זה לובש את דרך השלום, שלב חדש עתידי ידרוש דרכים חדשות למאבק, בהתאם למדיניות הצד האחר [ישראל]."[8]

 

בתהלוכת 'ההגירה והשיבה' שהתקיימה לרגל 50 שנה ל'נכבה' בעיר אל-טיבה השתתפו כ25- אלף איש, בהם מנהיגי התנועה האסלאמית בישראל וחברי כנסת ערבים. חבר הכנסת, עבד אל-מאלכ דהאמשה, אמר: "למרות ההגירה, נשארה כאן קבוצה קטנה שאוחזת ודבקה ב'בית אל-מקדס' [ירושלים]. העם הזה ישוב ויאמר לתלייניו, כי אנו עם חי, עם בעל זכות ומולדת וכי אף ישות לא תאריך ימים על אדמת פלסטין אלא בפיוס עמנו."

 

מנהיג התנועה האסלאמית בישראל, שיח' עבדאללה נמר דרויש, אמר כי האומה הערבית היא אומה, האוהבת את הצדק ועוסקת בו והיא אומה, האוהבת את השלום ואת החופש, לכן היא דורשת מכל יהודי להודות בכך שהוא ביצע פשע נגד העם הפלסטיני "ואני מתכוון שכל יהודי בעולם נושא באחריות ל'אסון' של העם הפלסטיני. אלו שהקימו את מדינת ישראל הם שליש מהיהודים, אבל כל היהודים השתתפו בהענקת סיוע חומרי ובגיוס דעת הקהל העולמית לטובת ישראל; זהו פשע נגד העם הפלסטיני."[9]

 

פעילות תנועת ה'חמאס'

ב2/5- נפגש מנהיג ה'חמאס' שיח' אחמד יאסין עם מנהיג איראן ח'אמנא'י. במהלך הפגישה ציין ח'אמנא'י כי תנועת ה'חמאס' תפסה לעצמה מקום חשוב בזירה העולמית וכי האיראנים "תומכים בעמדתה של ה'חמאס' בכל האמצעים העומדים לרשותם." ח'אמנא'י הדגיש כי "לא ייתכן שאיראן תקבל את הישות הציונית אפילו למשך שעה אחת. היא נמצאת עמה במאבק מתמיד, עד שגידול סרטני זה יעקר מהשורש."[10]

 

בראיון שהעניק ליומון אל-ביאן ממדינת האמירויות המפרציות המאוחדת, אמר יאסין כי "פעולות מסירת הנפש [כלומר, ההתאבדות] בדרך וזו רק שאלה של זמן." לדברי יאסין "אין זה קל עבור אחינו הצעירים להקל ראש בדם אחיהם, המוקז בידי היהודים ובידי הסוכנים."[11]

 

שר הדואר ברשות הפלסטינית, עמאד אל-פאלוג'י, מתח ביקורת על כך שביקוריו של יאסין באיראן ובכווית נעשו ללא ידיעה מוקדמת של הרשות הפסלטינית או של שלוחותיה הדיפלומטיות בחו"ל. בנוסף, התייחס אל-פאלוג'י לביקורו הצפוי של השיח' אחמד יאסין בדרום אפריקה ואמר כי הביקור אינו מתאים, אין זה העיתוי לביקור מעין זה, שאף הוא לא נעשה בתיאום עם הרשות הפלסטינית. לדברי אל-פאלוג'י "השיח' יאסין הוא מנהיג פלסטיני, אך הוא גם אחד מהאזרחים הפלסטיניים ואם הוא רוצה לבקר בדרום אפריקה, הדבר צריך להעשות באמצעות הרשות הפלסטינית..."[12]

 

בעיתון ירדני נמסר כי "הנהגת הלשכה המדינית של תנועת ה'חמאס' החלה לבחון ברצינות את האפשרות להעביר את פעילויותיה הפוליטית וההסברתית מעמאן לדמשק." בעיתון נכתב כי ראש הלישכה המדינית של ה'חמאס', ח'אלד משעל, ערך ביקור סודי בדמשק לפני שבועיים במהלכו נפגש עם סגן הנשיא הסורי, עבד אל-חלים ח'דאם וקיבל ממנו הצעה רשמית, לפיה סוריה מקבלת בברכה את העברת הפעילות המדינית של תנועת ה'חמאס' לדמשק.[13]

 

ערביי ישראל

בעיתון הלונדוני פוריין ריפורט פורסמה כתבה לפיה חבר הכנסת, עזמי בשארה, הסכים לבקשת המודיעין הישראלי לברר במהלך ביקורו בסוריה אם יש ידיעות נוספות הנוגעות לרון ארד, והאם חל שינוי בגישתה של סוריה לעתיד רמת הגולן במשא ומתן שלה עם ישראל. בשארה פרסם גילוי דעת ובו הכחיש בתוקף את הידיעות הכוזבות שפרסם העיתון הלונדוני. הוא הצהיר כי הוא לא מבצע משימה כלשהי של גורם בממשלת ישראל ודרש מהעיתון להתנצל. עקב כך מיהר העיתון הלונדוני פוריין ריפורט לפרסם התנצלות על דבריו וציין כי הוא מקבל את הכחשותיו של בשארה.[14]

 

מערכת המשפט ברשות הפלסטינית

'הקבוצה הפלסטינית למעקב אחר זכויות האדם' הזהירה  מכך שמערכת המשפט הפלסטינית מצויה בחוסר סדר מוחלט וכי 65 שופטי בתי המשפט האזרחיים בשטחים הפלסטיניים הגישו את התפטרותם הקולקטיבית לשר המשפטים, פריח אבו מדין, לפני כחודש, מתוך מחאה על אי יכולתם לעבוד בשל התערבותם של גופים פוליטיים בעבודתם. כמו כן התפטרו נשיא ושופטי בתי המשפט לערעורים ובתי משפט שלום, אך שר המשפטים עדיין לא אישר את התפטרותם. לדברי 'הקבוצה הפלסטינית למעקב אחר זכויות האדם' בתי המשפט הפכו ל"כלים שמטרתם לשרת את התהליך הפוליטי". עורכי הדין אף הם, חושבים לשבות למשך שבועיים מכיוון שאינם מסוגלים לייצג כראוי את לקוחותיהם הנמצאים בבתי הכלא הפלסטיניים.

 

חבר המועצה המחוקקת, חאתם עבד אל-קאדר מסר כי "למנגנוני הביטחון הפלסטיניים בתי כלא משל עצמם, והם עוצרים אנשים באופן שרירותי וללא כתבי אישום. לעתים קרובות הם אף מוציאים צווי מעצר החתומים בחותמתו של התובע הכללי, אך ללא ידיעתו."[15]

 

השבוע התפרסם גם דבר התפטרותו של התובע הכללי, פאיז אבו רחמה, לאחר שהגיש את מכתב התפטרותו לערפאת לפני כחודשיים. אבו רחמה כיהן רק כשמונה חודשים בתפקיד ולדבריו ההתפטרות לא נבעה מסיבות בריאותיות כפי שפרסמו אמצעי התקשורת, אלא מהסיבות הבאות:

-          מנגנוני הביטחון היו מתערבים בתביעות ובתיקים; מעצרים היו נעשים ללא ידיעתו וללא אישורו ולעתים קרובות לא מילאו את הצווים וההוראות של אבו רחמה מבלי לספק אפילו הסבר.

-          שר המשפטים הטיל עליו כל מיני סנקציות, למשל: דרש כי שניים מאנשי הפרקליטות יחתמו על האגרות שאבו רחמה שולח, ניתק לו את קווי הטלפון, פיטר את מזכירתו ואת הנהג שלו ועוד.

-          השר לענינים אזרחיים, ג'מיל אל-טריפי, לא סיפק לו את תעודת ה-VIP   שהיתה מאפשרת לו לנוע בחופשיות רבה יותר בין הגדה המערבית והרצועה.[16]

 

 



[1] מזכ"ל נשיאות הרשות הפלסטינית, אל-טייב עבד אל-רחים, מזכ"ל הקבינט הפלסטיני, אחמד עבד אל-רחמן ושר התכנון ושיתוף הפעולה הבינלאומי, נביל שעת', הדגישו כי הפעימה השלישית נותרת בעינה וכי לא יהיה וויתור עליה. אל-איאם, 7-5-1998, אל-חיאת אל-ג'דידה, 7-5-1998, פצל אל-מקאל, 7-13/5/1998, בהתאמה.

[2]אל-קדס, 10-5-1998; הסכם אל-חדיביה נחתם בין הנביא מחמד לשבט קריש ממכה, אך מחמד הפר את ההסכם ותקף את שבט קריש.

[3]אל-איאם, 9-5-1998

[4]אל-חיאת אל-ג'דידה, 6-5-1998

[5]אל-קדס, 8-5-1998.

[6]אל-חיאת אל-ג'דידה, 9-5-1998

[7]אל-חיאת אל-ג'דידה, 7-5-1998

[8]אל-חיאת אל-ג'דידה, 6-5-1998.

[9]כל אל-ערב, 8-5-1998.

[10]אל-רסאלה, 7-5-1998.

[11]אל-חיאת אל-ג'דידה, 11-5-1998

[12]אל-חיאת אל-ג'דידה, 5-5-1998.

[13]אל-חיאת אל-ג'דידה 5-5-1998.

[14]פצל אל-מקאל, 7-13/5/1998.

[15] The Jerusalem Times, 8-5-1998

[16]אל-קדס, 6-5-1998 ואל-רסאלה, 7-5-1998.

תגיות