כללי

בעלי טורים בעיתונות הערבית: פוטין נוהג כמו היטלר והמערב חסר אונים

 

על רקע פלישת רוסיה לאוקראינה פרסם היומון הסעודי "אל-שרק אל-אוסט" היוצא לאור בלונדון, מאמרים שכותביהם השוו את התנהלותו של נשיא רוסיה ולדימיר פוטין להתנהלותו של הדיקטטור הנאצי אדולף היטלר; את סיפוח המחוזות הבדלניים באוקראינה דונייצק ולוהנסק במזרח אוקראינה לסיפוח אוסטריה, או לסיפוח חבל הסודטים לגרמניה הנאצית בשנת 1938; ואת פלישת רוסיה לאוקראינה לפלישת הנאצים לפולין בשנת 1939.

 

במאמרים נטען כי ההיסטוריה חוזרת על עצמה וכי פוטין, כמו היטלר, פועל לקידום סדר עולמי חדש, במטרה לממש את חלומו להרחבת האימפריה. לדברי הכותבים, גם המערב אחראי לאסון הפוקד כיום את אירופה, לאחר שהתעלם במשך שני עשורים ממדיניותו המסוכנת של פוטין ובכללה חיסול מתנגדיו בבירות אירופה, תמיכתו במשטר אסד, בריתו עם המשטר האיראני וסיפוח חצי האי קרים. הם הדגישו כי גם כיום המערב נותר חסר אונים ואינו עושה דבר זולת פיזור הצהרות בגנות פוטין וניסיונות לרצותו, כפי שבריטניה וצרפת ניסו לרצות את היטלר ערב מלחמת העולם השניה.

 

להלן תרגום קטעים מן המאמרים:

 

בעל טור באל-שרק אל-אוסט: יום שחור לאירופה כמו לפני שמונה עשורים

הכותב והעיתונאי הלבנוני אליאס חרפוש פרסם מאמר ביומון הסעודי אל-שרק אל-אוסט היוצא לאור בלונדון תחת הכותרת "מפת אירופה נכתבת מחדש בדם", בו כתב: "ההיסטוריה חוזרת על עצמה. העולם הכיר את התקופה החשוכה הזו לפני שמונה עשורים. אדם שעולה לשלטון כשהוא נושא עמו אשליות גַּדְלוּת וחלומות התפשטות אל מחוץ למפה, אשר כבר אין בה די כדי להכיל את שאיפותיו. מעבר לכך, הוא נושא עמו חשבון מהעבר בנוגע ל'תוקפנות' שבוצעה נגד ארצו בידי המנצחים. אדולף היטלר הגיע למשרת הקנצלר בברלין כדי לנקום על חוזה ורסאי. ולדימיר פוטין הגיע לקרמלין כדי לנקום על הסכמי רונלד רייגן ומיכאיל גורבצ'וב שסתמו את הגולל על התקופה הסובייטית ושללו ממוסקבה הנהגה של 14 מדינות שכנות, אך פתחו לה דלת אל יבשת אירופה. [דלת זו] נועדה להוות פתח להשתייכות למשפחה אחת שתונחה בידי עקרונות השכנות הטובה וכיבוד זכותן של מדינות היבשה הזו [קרי אירופה] לנהל את ענייניהן כפי שיבחרו אזרחיהן לעשות זאת.

 

פוטין אינו גורבצ'וב ולא בוריס ילצין, הוא שייך לאסכולה אחרת... הוא אינו מכיר בזכותן של המדינות הללו לבחור את גורלן, פשוט משום שאינו סבור שיש להן זכות קיום כמדינות עצמאיות. זה הסיפור העיקרי שלו עם אוקראינה, כמו עם שלוש המדינות הבלטיות שאותו גורל [כמו זה של אוקראינה] מאיים עליהן, אם הפלישה הרוסית לאוקראינה תעלה יפה ותאפשר לפוטין למנות בקייב את המשטר שבו יבחר. זהו יום נורא לאוקראינה ויום שחור לאירופה...

 

אולם, האחריות אינה מוטלת רק על פוטין. המערב בחר להתעלם מתוכניותיו במשך למעלה משני עשורים, שבמהלכם נהג לבחון את גבולות התגובה המערבית על ההתעלמות שלו מהכללים המסדירים את היחסים הבינלאומיים. מֵילָא מדיניותו הפנימית והמהפך שביצע בכללי חילופי השלטון שבו ראה המערב עניין פנימי, אך פוטין עשה שימוש ברעל קטלני לחיסול מתנגדיו בבירות המערב; הוא טרף את הקלפים של האופוזיציה בסוריה באופן שכפה את הישארות בשאר אל-אסד בשלטון, אל מול ביקורות אזוריות ובינלאומיות נרחבות, כתגובה על פשעי המשטר הסורי נגד עמו; הוא השתמש בווטו במועצת הביטחון יותר מפעם אחת כדי למנוע כל חקירה של ביצוע [הפשעים] הללו; הוא כרת ברית עם המשטר האיראני למרות התערבויותיו ביותר ממדינה ערבית אחת; הוא פלש לחצי האי קרים בטענה שמדובר ב'אדמה רוסית'; הוא שלח את כוחותיו לשני המחוזות הבדלניים במזרח אוקראינה באמתלה שיש בהם אוקראינים ממוצא רוסי, כפי שעשה היטלר כאשר סיפח את אוסטריה ואת חבל הסודטים בצ'כוסלובקיה בתואנה שיש בהם רוב גרמני.

 

את כל הדברים הללו עשה פוטין אל מול עיני העולם אשר לא עשה דבר זולת גינוי והצהרות. אפילו כאשר דו"חות המודיעין הדגישו שבכוונת פוטין לפלוש לאוקראינה, החלו מנהיגי המערב לחוש אל קְצה אותו שולחן ארוך ומשפיל שאולצו להתיישב לידו כאילו היו בישיבה בבית משפט, כשהם מתחננים אליו שלא לפלוש ל[שטחה של] שכנתו. זאת בעוד שנשיא ארה"ב הרגיע את פוטין כי הוא לא ישלח כוחות אמריקאים לאוקראינה. מה יכול היה פוטין להסיק מכל זה, זולת זיהוי חוסר אונים מערבי מוחלט בהתמודדות עמו ולראות בכך אור ירוק לעשות באוקראינה ככל העולה על רוחו?

 

ההיסטוריה חוזרת על עצמה והמאמצים לרצות את היטלר מצד ראש ממשלת בריטניה נוויל צ'מברלין וראש ממשלת צרפת אדואר דאלאדיה חזרו על עצמם כאשר [נשיא צרפת עמנואל] מקרון ו[קנצלר גרמניה וולף] שולץ [נפגשו] עם פוטין ללא כל סיכוי להצלחה. בעת ש[פוטין] נשא ונתן עימם שקדו מפקדיו הצבאיים על הכנת תכנית ההתקפה על אוקראינה..

 

כפי שהפלישה לפולין הייתה צעד ראשון בדרכו של היטלר, לאחר שהאשימה כי מעולם לא הייתה מדינה עצמאית או נורמלית, כך נראית היות פלישתו של פוטין לאוקראינה החל ממחוזותיה המזרחיים, בהתבסס על אותו תירוץ: היא [אוקראינה] לא הייתה מעולם מדינה נורמלית הקיימת בפני עצמה...

 

זהו דף שחור בהיסטוריה האירופית ופוטין אינו האחראי היחיד לו. אין ספק שמדיניות ההתעלמות והריצוי כלפי איש הק.ג.ב המפונק - אשר שכנע את המערביים כי הוא פשט את הגלימה הזו - הובילה בהכרח למה שאנו עדים לו היום."[1] 

 

קריקטורה בעיתון המצרי אל-דיאר: פוטין כהיטלר[2]

 

שגריר תורכי לשעבר: פוטין דומה כעת לאדם שהוציא את אותן פקודות ב-1938

עמר אנהון, לשעבר שגריר תורכיה בסוריה, כתב במאמר שכותרתו "ההלם האוקראיני ואובדן ההרתעה המערבית": "מהו המשחק הרוסי? יש מי שסבורים כי מהלכיו של פוטין גאוניים ואמיצים, אך רוב האנשים סבורים כי [מעשיו] מטורפים ואוויליים, אז מהו אם כן המשחק הרוסי? השתלטות על מדינה שלמה, שמספר תושביה הוא בערך 40 מיליון בני אדם, אשר יש לה סיוע צבאי חיצוני וצבא חזק, אינה כמו השתלטות על אזורים בשליטת המיעוט הרוסי. הפלישה לאוקראינה לא תחזיק מעמד וזו תהיה תבוסה עצמית לרוסיה. ייתכן כי [חלק מן] המטרות של רוסיה הן לשתק את אוקראינה, להרוג את רוח הלחימה שלה, לאבטח את אזור דונבאס, היכן שלא יהיו גבולותיו, לבודד את אוקראינה מן הים השחור ולהפיל את ממשלתה על מנת לסלול את הדרך לממשלה התומכת ברוסיה...

 

בשנות התשעים של המאה הקודמת ובתחילת שנת 2000, רוסיה לא הייתה מסוגלת לעשות הרבה נגד הסדר העולמי החדש שיצר המערב. אך כעת המצב שונה: צבאה במצב טוב - הוא יעיל מאוד ובעל פיקוד חזק. רוסיה בטוחה ביכולתה הכלכלית לשאת בכל הקשיים ולהתמודד עימם. בעידן פוטין, רוסיה [חשה] שהיא צריכה לחשוב על עצמה ולתקן את מה שהוא תיאר כ'אסון הגיאופוליטי הגדול ביותר בתולדות המאה', קרי: קריסת האיחוד הסובייטי. כעת רוסיה מנסה לעצב את סביבתה החיצונית על מנת להקים סדר עולמי חדש, שבאמצעותו יבנה פוטין את האימפריה שלו...

 

מה שמתרחש מזכיר לי את מה שקרה באנשלוס [סיפוחה של אוסטריה לגרמניה הנאצית ב-1938] ואת סיפוח חבל הסודטים שהועבר כולו לאחר מכן [קרי: לאחר מלחמת העולם השנייה] לצ'כוסלובקיה. בדרכיו ובאמצעיו, פוטין דומה כעת לאדם שהוציא את אותן פקודות ב-1938 [קרי: היטלר]. לפני ימים ספורים אמר פוטין כי לרוסיה אין כוונה לפלוש לאוקראינה – זה גם מה שקרה במינכן בשנת 1938[3]. בתוך כך, ארה"ב נסוגה באופן אנוכי והרסני ביותר, אשר מזכיר לי את מה שאירע בעיראק ובסוריה ואת מה שהתרחש לאחרונה באפגניסטן. כל זה ואף יותר יצר כמה בעיות חמורות של אבדן אמון בארה"ב. האיחוד האירופי חסר תקנה בשל קיומם של אינטרסים שונים רבים, מנהיגים שאפתניים בעלי יכולות מוגבלות, העדר מדיניות משותפת מכוונת מטרה ובכלל זה בתחום ההגנה...

 

מן הראוי שהמצב באוקראינה יזכיר לכולם כי כשההרתעה חלשה, [גם] הביטחון נחלש, ושאין הרתעה, אין [גם] ביטחון. המצב הזה יכול לעבור מ[מצב] גרוע מאוד לאסון, לפיכך נקווה שתהיה הפסקה מיידית של מעשי התוקפנות, נסיגה מאדמות אוקראינה וחידוש המאמצים הדיפלומטיים".[4]