המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
עיתונאי בחרייני: המדינות במזרח התיכון זקוקות לרפורמות; הטחת האשמות במערב איננה פתרון
20/1/2022


עיתונאי בחרייני: המדינות במזרח התיכון זקוקות לרפורמות; הטחת האשמות במערב איננה פתרון

 

עומראן סלמאן, ליברל בחרייני החי בארה"ב, פרסם ב-5.11.21  מאמר באתר ערוץ אל-חורה, תחת הכותרת: "המוסלמים והמערב – אהבה ושנאה". מאמרו של סלמאן עסק בסתירה בין התנהגותם של גורמי האסלאם הפוליטי, היוצאים נגד המערב ומוסריותו ומאשימים אותו בקשירת קשר נגד הערבים והאסלאם, לבין כמיהתם של המוסלמים הנמלטים מארצותיהם לבקש בו מקלט ולקבוע בו את עתידם. לדבריו, הבחירה של הפליטים המוסלמים לחיות במדינות המערב ונכונותן לאפשר להם לחיות בהן על פי אמונתם, נובעת מהעובדה כי מדינות אלה הן חילוניות ודמוקרטיות אשר מכבדות את זכויות האדם ומוכנות לשאת בנטל ובסיכון שבקבלת הפליטים. סלמאן איננו מצפה שמדינות במזרח התיכון יהפכו באחת לחילוניות ודמוקרטיות, אך הוא מייחל לכך שיפתרו את הסכסוכים העדתיים והפוליטיים בתוכן ויעניקו לתושביהן חיים בכבוד, במקום לתלות את כל צרותיהן במערב.

 

עמראן סלמאן[1]


 

להלן תרגום קטעים מן המאמר הנ"ל:

 

"בפרסומים האסלאמיים והפאן ערביים העוסקים במערב רווחים ביטויים כמו 'המערב הכופר', 'המערב האימפריאליסטי' ו'המערב המופקר'. כמו כן, מופנות בהם ביקורות חריפות כלפי מערכת המוסר וכלפי ההתנהגות המקובלת בחברות המערביות. קרי: מדינות אירופה, ארה"ב, קנדה ואוסטרליה. יש גם מי שמקפיד לצייר את המערב כשד שקושר קשר נגד הערבים, האסלאם והמוסלמים, על מנת לגזול את משאביהם – לא מובן לי על אילו משאבים מדובר.

 

הפרסומים הללו והאחראים להם לא מצליחים בדרך כלל להשיב על כמה שאלות פשוטות כגון: אם המערב הוא כפי שהם מציירים אותו, מדוע המוסלמים הנמלטים מארצותיהם, יהיו אשר יהיו הסיבות, מעדיפים לבקש מקלט דווקא במדינות המערב? מדוע הם מסכנים את חייהם ביבשה, בים או באוויר, כדי להגיע לחוף המבטחים במדינות אלה? מדוע הם לא פונים למדינות האסלאמיות עצמן או למדינות לא מערביות כמו סין, הודו או רוסיה? אפילו אלו שלא שפר עליהם מזלם והם נאלצים להישאר זמן מה במדינות הללו ממתינים להזדמנות, לכל הזדמנות, כדי להמשיך בהימלטות למדינות המערב. אם כן, ברור שיש דבר מה חשוב המושך אותם למדינות המערב – מהו הדבר הזה?

האסלאמיסטים ובעלי תיאוריות הקונספירציה נמנעים בדרך כלל מלהשיב על שאלה זו ומציגים פרשנויות שאללה לא העניק להן כל תוקף.

 

שאלה נוספת ולא פחות חשובה היא: האם יש קשר ישיר בין חילוניות המדינה המערבית, משטרה הדמוקרטי וכיבוד זכויות האדם [בה] לבין התקדמותה והיותה יעד מועדף לבקשת מקלט, בייחוד מצד מוסלמים?

ברור כי התשובה על כך היא 'כן'. החילוניות במדינות אלו, היא זו שגורמת להן לנהוג בסובלנות כלפי אמונותיהם של הפליטים המוסלמים. אנושיותן והמוסר הגבוה שלהן הם אלו שגורמים להן לספק להם סיוע ושירותי קיום [בסיסיים] כמו דיור, מזון וכיוצא בזה. ומשום שהן מדינות דמוקרטיות, הן גם מאפשרות להם [לפליטים] להתארגן ולבטא בחופשיות את דעותיהם ואת רעיונותיהם.

 

השאלה היא מדוע רבים מתושבי המזרח התיכון מתנגדים ליישום הערכים האלה בארצותיהם? דבר העשוי למנוע מהם ומאחרים את קשיי ההגירה והפליטות. שאלה נוספת היא – האם כל [המהגרים] האלה מבינים באמת מה קורה כאן [במערב]? משום שחלק מ[האנשים] האלו משלים את עצמם כי הגעתם למדינות המערב כפליטים, היא בבחינת הגעה לאזור מלחמה בין מוסלמים לבין כופרים [דאר אל-חרב], ואם יש ביכולתם, עליהם לפלוש למדינה הזו ולטבוח בתושביה או להפכם לשבויים ולשפחות! חלקם אף שוגים באשליות כי בסופו של דבר הם ישתלטו על מדינות אלה כדי להפכן למוסלמיות או שיקימו בהן משטר אסלאמי!

 

ישנם פליטים, בוודאי שלא כולם, שיש להם רעיונות ודחפים כאלה ויש להם קשרים עם ארגוני טרור כמו דאעש, או ארגוני האסלאם הפוליטי. השאלה היא מה מידת יכולתם של מנגנוני הביטחון והמנגנונים הנוגעים בדבר במדינות אלה לחלץ את אלה מן הטמטום הזה ומן הטירוף האידיאולוגי הזה ולהשיבם לאיזון הטבעי שלהם.

 

אך השאלה הגדולה יותר היא מדוע מדינות המערב מסתכנות בקבלת הפליטים ומעמיסות על עצמן את מה שאינן יכולות להתמודד עמו? תשובה אפשרית היא שמדינות אלה מאמינות בזכויות האדם ובערך האדם – אותו הערך שהמדינות והחברות האסלאמיות מזלזלות בו באופן מצער, ויתרה מכך, הוא חסר ערך לעיתים קרובות מאוד.

 

זה מצער מאוד לעקוב בעת האחרונה אחר הסיפורים אודות השאת קטינות צעירות בעיראק ובאפגניסטן, שבה  אדם יכול לבכות על הזלזול באנושיות, בראותו כיצד משפחות עניות מוכרות את הילָדוֹת שלהן כדי שתוכלנה לספק מזון ליתר בני המשפחה.

 

כשהתופעות המבהילות... הללו ואחרות מתרחשות בעולם האסלאמי, הביקורת על המערב ועל ערכיו הופכת לדבר ילדותי, טרחני וחסר תועלת שמשרת רק את בעלי ההשפעה והעריצים במדינות האסלאמיות.

 

במקום למתוח ביקורת על אחרים, ראוי יותר לקיים רפורמה במדינותינו. אין הכוונה פה לרפורמה שמטרתה להגיע להישגים גבוהים בתחומים השונים – זה מצריך זמן ומאמצים כבירים. הכוונה היא לפעול לפתרון הסכסוכים והריבים העדתיים והפוליטיים, לספק ביטחון, יציבות וחיים בכבוד במדינות האלה על מנת שהאדם יכול לחיות את חייו באופן שישמור על אנושיותו".[2]