עיתונאית מצרית: יצחק רבין באמת רצה שלום, לו נותר בחיים הוא היה מגשים את פתרון שתי המדינות
לרגל יום השנה ה-26 לרצח ראש ממשלת ישראל לשעבר יצחק רבין, פרסמה העיתונאית ואשת התקשורת המצרית סנאא' אל-סעיד מאמר בו סיפרה על ראיון שקיימה עם רבין ב1994. אל-סעיד הגיעה לישראל בזמנו כחברה במשלחת מצרית בראשותו של שר החוץ המצרי דאז עמרו מוסא. היא ציינה כי ביקורה בישראל כלל לא היה דבר של מה בכך מבחינתה, כיוון שעד אז שנאה את ישראל ותקפה אותה בכל הזדמנות. לפיכך, לדבריה, התכוונה להתעמת עם רבין בראיון, אלא שלהפתעתה גילתה אדם אדיב, שלו וצנוע שדבריו גרמו לה לשנות את דעתה עליו ולראות בו את "הפוליטיקאי הישראלי שהכי חתר לשלום". לסיכום אמרה אלסעיד כי כעת, ביום השנה למותו של רבין, היא מצטערת על חסרונו, שכן היא מאמינה שאלמלא נרצח אפשר היה להשיג שלום פלסטיני-ישראלי.
סנאא' אל-סעיד[1]
להלן תרגום קטעים מן המאמר:
"ב-4 בנובמבר חל יום השנה ה-26 למותו של יצחק רבין ראש ממשלת ישראל שנרצח ב-4.11.95 בתל אביב במהלך עצרת תמיכה בשלום... כאשר יהודי קיצוני בשם יגאל עמיר ירה בו למוות... יום השנה [לרצח זה] מזכיר לי את ביקורי בישראל בספטמבר 1994, [שיצא אל הפועל] למרות שמעולם לא עלה בדעתי שאשים פניי לעבר הישות העושקת הזו [קרי, ישראל] אשר רמסה את ההחלטות הבינלאומיות וגיבשה מדיניות תוקפנית נגד מדינות האזור.
בשבוע הראשון של ספטמבר 1994 קיים עמרו מוסא שר החוץ [המצרי] דאז, ביקור רשמי בישראל והנסיבות הובילו אותי להיות בין צוות העיתונאים שנילווה אליו. מלכתחילה היססתי אם להצטרף לצוות משום ששנאתי את ישראל וזמן רב תקפתי אותה במאמריי בעיתונים ערבים רבים וב-BBC, אך השר שכנע אותי להצטרף באומרו שאולי יזדמן לי לראיין את הפוליטיקאים שם ואז אוכל להתעמת עמם באמצעות כל הביקורת שיש לי על עמדותיהם בסוגיות המזה"ת. ואכן יצאתי ושם אמנם הזדמן לי לקיים ראיונות עם נשיא המדינה עזר וויצמן ועם שר החוץ שמעון פרס, אך גולת הכותרת הייתה פגישתי עם ראש הממשלה יצחק רבין, מחשובי האישים הישראלים שמילאו תפקידים משמעותיים בהיסטוריה של הסכסוך הערבי-ישראלי. ביום הריאיון החלטתי לתקוף אותו באמצעות שאלות פרובוקטיביות, בייחוד לאחר שביולי אותה שנה מסר הצהרות שבהן איים על סוריה בפתיחת מלחמה יוקדת נגדה. כאשר נודע לשגריר מצרים בישראל אז, מוחמד בסיוני, שאני עומדת לראיין את רבין, הוא הזהיר אותי באותו היום ואמר: 'הימנעי מלשאול שאלות פרובוקטיביות, שכן ראש הממשלה רבין ידוע כעצבני והוא עלול לסיים את הריאיון באותו הרגע'.
יצאתי לריאיון
עם רבין בלשכתו בירושלים. הוא קידם אותי בברכה בשעת בוקר מוקדמת. התכוונתי להראות
שאני מהססת בתחילת הריאיון ואמרתי לו: 'שני דברים: ראשית, הזהירו אותי שלא לשאול
אותך שאלות פרובוקטיביות כדי שלא תסיים את הריאיון; שנית, ראש הלשכה שלך הקציב לי חצי
שעה בלבד'. כאן חייך רבין ואמר: 'שאלי מה שאת רוצה, היי בטוחה שלא אסיים את
הריאיון וקחי [לך] כמה זמן שתרצי'. ראיתי רבין שונה לחלוטין מזה שהצטייר לי בעבר.
הוא היה לבבי, שלֵו ושיא הצניעות, ודי בכך שהוא העניק לי מספיק זמן כדי לקיים את
הריאיון שפורסם באל-אהראם ב- 10 בספטמבר 1994.
רוב [הריאיון] נסוב סביב הצהרותיו נגד סוריה ואיומיו כי יציע סדר עדיפויות [חדש] ויקציב כספים רבים לצה"ל כדי שיתכונן לפתוח במלחמה נגדה. אמרתי לו: 'ממבט ראשון, האיומים שלך מצביעים על כך שלא החלפת את המדים הצבאיים התוקפניים שלך ושאתה עדיין ממלא תפקיד של גנרל בחדר המבצעים ולא של ראש ממשלה שממלא תפקיד מדיני בחסות מערכת בינלאומית העוטה את כסות הלגיטימציה הבינלאומית'. בתשובתו לי הוא הסביר למה התכוון בדיוק בהצהרותיו ואמר שבאמצעות הריאיון העיתונאי שלי עמו הוא רוצה לשלוח מסר גלוי לנשיא אסד, שישראל באמת מעוניינת בשלום עם סוריה ושהשלום טוב לשתי המדינות. הוא הצהיר על נכונותו לצאת מיד לדמשק, אם סוריה תאפשר לו זאת כביטוי של רצון טוב וכדי לפתוח דף חדש עמה.
הריאיון עסק [גם] בהחלטות הבינלאומיות שישראל זלזלה בהן ובדיווחים שהיו אז על מגעים חשאיים בין ישראל לעיראק. רבין הכחיש [קיומם של מגעים כאלו] ואמר שישראל תומכת במדיניות האמריקאית לגבי איראן ועיראק המבוססת על הכלה וריסון של שתי המדינות. במהלך השיחה על האמנה למניעת הפצת נשק גרעיני והאפשרות שישראל תסכים לפיקוח על הכור [הגרעיני] שלה, אמר רבין שישראל תומכת בכך שהאזור יהיה נקי מנשק גרעיני, אך אינה מצדדת בפיקוח בינלאומי ואינה מאמינה בו. הוא דיבר על כך שישראל מתמקדת [תחילה] בהשגת שלום ולאחר מכן היא תקרא לכל מדינות האזור לחתום על הסכמים בילטרליים עִמה שיקבעו כי המזה"ת יהיה נקי מנשק גרעיני, והדבר ייעשה בחסות מנגנוני פיקוח ובקרה בילטרליים והדדיים (בין ישראל ומצרים ובין ישראל וסוריה) ולא בחסות פיקוח בינלאומי.
ביום בו נפגשתי עם רבין חשתי שייתכן שהוא היה הפוליטיקאי הישראלי שהכי חתר לשלום ולא נשכח לו את התפקיד שמילא בהסכם השלום של אוסלו , שהוליד את הרשות הפלסטינית והעניק לה שליטה חלקית על רצועת עזה ועל הגדה [המערבית]. לפיכך כּיוֶון הציוני ההיסטרי הקיצוני יגאל עמיר את כדוריו הבוגדניים ב-4 בנובמבר 1995 נגד יצחק רבין... והוריד את המסך על ראש ממשלה שאפשר היה עמו ובאמצעותו להשיג פתרון לסוגיה הפלסטינית על בסיס שתי מדינות החיות זו לצד זו, בפלסטין ההיסטורית: מדינת פלסטין לצד מדינת ישראל, בהתאם למה שנקבע בהחלטת מועצת הביטחון 242. רבין, שהיום הזה הזכיר לי את סיפור פגישתי עמו, הותיר עלי בשעתו רושם שונה לחלוטין מזה שהיה לי לגביו קודם לכן ושנאתי אותו בשל כך. אולם היום הצטערתי על חסרונו לאחר שהותיר רושם של אדם החותר לשלום, שיכול היה להתממש לוּ נותר רבין בחיים."[2]