המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
ביקורת בסוריה על הבחירות הצפויות לפרלמנט
25/4/2007

ביקורת בסוריה - מצד האופוזיציה והעיתונות הממסדית - על הבחירות הצפויות  לפרלמנט הסורי

 

הקדמה

ב-22  וב-23 באפריל 2007 צפויות להיערך בסוריה בחירות לפרלמנט  שבו  250 חברים. הבחירות לפרלמנט הסורי נערכות לתקופה של ארבע שנים.  170 מתוך 250 המושבים (כלומר, יותר משני שליש ממושבי הפרלמנט) שמורים מראש למועמדים של החזית הלאומית הפרוגרסיבית (קואליציה של עשר מפלגות השלטון ובראשן מפלגת הבעת'), בעוד רק 80 מושבים מוקצים למועמדים עצמאיים.[1]

 

יש לציין כי בפרלמנט המסיים את מושבו הנוכחי הוקצו 167 מקומות לחזית הלאומית הפרוגרסיבית ו-83 לעצמאים, כלומר השנה גדל מספר המושבים של החזית הלאומית הפרוגרסיבית.

 

הבחירות לפרלמנט מתנהלות בצל ביקורת קשה הנמתחת על ידי חברים באופוזיציה הסורית. "הצהרת דמשק", ארגון גג לכוחות ולמפלגות אופוזיציה רבים, בהם גם האחים המוסלמים בסוריה וארגונים כורדים, הודיעה כי בכוונת האופוזיציה הסורית להחרים את הבחירות בטענה שחוק הבחירות הנוכחי אינו מאפשר קיומן של בחירות הגונות, חופשיות, שקופות ודמוקרטיות בסוריה.

 

הדי הביקורת נשמעו גם בעיתונות הממסדית הסורית. בשבועות האחרונים התפרסמו עשרות מאמרים המותחים ביקורת קשה על המועמדים לפרלמנט המפזרים הבטחות רבות, אך לאחר שהם נבחרים אין הם טורחים לעשות דבר, אלא אם כן הדבר משרת את האינטרסים האישיים שלהם.

 

ביקורת בעיתונות הסורית הממסדית על הבחירות

העיתונים הסורים הממסדיים, שכדרך קבע אינם נוטים למתוח ביקורת על מוסדות השלטון, פרסמו בחודשיים האחרונים עשרות מאמרים בהם נמתחה ביקורת על המועמדים ועל פעילותו של הפרלמנט.

 

 "למועמדים אין מצע בחירות, חזון או תכנית עבודה"

מחמד אל-רפאעי, בעל טור קבוע ביומון הסורי הממסדי, "תשרין" כתב: "אנו רואים את תמונות המועמדים ושלטים הנושאים את שמותיהם, אך ברוב המקרים אין בהם אף מילה בנוגע למטרותיו של המועמד או בנוגע למה שהוא החליט להשיג או לפעול למענו, במידה ושפר עליו מזלו והוא יזכה להיות חבר בפרלמנט. אין שום מצע בחירות... כך הבוחר מוצא את עצמו במבוכה ואינו יודע על בסיס מה יעניק את קולו למועמד זה או אחר...

 

הדבר מעיד על כך שלרבים מהמועמדים אין מצע בחירות, אין להם חזון או תכניות עבודה לגבי מה שהם מתכננים ליישם ולבצע לאחר שיזכו בבחירות. מה שחשוב להם זה רק לזכות, כאילו אין לנו בסוריה בעיות הנוגעות לפיתוח, להתפוצצות אוכלוסין, לאבטלה, להשקעות [מבחוץ], לחינוך, לשיפור המצב של חברות ומוסדות המגזר הכללי, למיעוט מקורות המים וחומרי הגלם הטבעיים. אם בעיות אלה ואחרות אינן מהוות חלק עיקרי במסע הבחירות ובתכניות העבודה של המועמד, אז מה המועמד רוצה לעשות לאחר שיזכה?...

 

בקיצור תעמולת הבחירות של המועמדים, או [ליתר דיוק] של רבים מהם, נשענת על קשרים אישיים וניצול קשרים אלה כדי להגיע אל הבוחר שיעניק את קולו לטובת המועמד...  כל מה שיש זה תמונות ושלטים עם שמות המועמדים. האם עלינו להעניק את קולנו [למועמד מסוים] על בסיס היופי שלו או על בסיס מה? או שאולי החיוך שלו יכשף אותנו ויגרום לנו להעניק לו את קולנו. האם חלק [מהמועמדים] חושבים שהיופי שלהם, השמות החינניים והנדירים שלהם או תמונותיהם... אינם מחייבים מצע בחירות[?]."[2]

 

"המועמדים לא עושים דבר לאחר היבחרותם"

במאמר שהתפרסם ביומון הסורי הממסדי "אל-ת'ורה", נכתב: "לפני ארבע שנים בחרנו בהם [ומאז] לא שמענו מהם קול. היופי שלהם [נשכח] אפילו מדמיוננו ושכחנו את הפנים האופטימיות שלהם, עד כדי כך שחשבנו שהם נסעו למקום אחר וברחו מפני הרטינה המתמשכת שלנו. הם לא עשו דבר, לא טרחו ליצור קשר עם האזרח שבחר בהם. אולי הם התייחסו אליו כאל קלף בחירות ולא יותר. עכשיו, אחרי ארבע שנים... הכיכרות, השכונות וחזיתות המוסדות והבתים שלנו התמלאו בתמונות: גברים יפים, חביבים, נראה שהם מסרקים את זקניהם כל שלוש שעות - בהערכה גסה, הדורים עד כדי כך שאולי הם מביאים את העניבות שלהם מג'ורג'יו ארמני... מאושרים מאוד, חיוכיהם פרושים על פניהם האופטימיות, כאילו אין להם בעולם הזה שום דאגה (מלבד האזרח כמובן)... ומסתכלים עלינו בחיבה ובאהבה עצומה..."[3]

 

בעל הטור מוניר אל-ואדי, כתב ביומון "אל-ת'ורה": "כאשר האזרח בוחר את מועמדיו לפרלמנט, הוא תולה תקוות גדולות במאבק [שהם ינהלו נגד] התופעות השליליות שיש להן השפעה עליו. בבחירת מועמדיו הוא [מסתמך] על מצע הבחירות ועל ההבטחות [שהמועמדים מפזרים] בכיכרות ומפיצים בפרסומים ובאוהלי הבחירות, שם הם מקבלים את בוחריהם ומביעים את אהבתם [כלפיהם] ואת כנות כוונותיהם. המועמדים מפזרים מסמכים והבטחות שהם יהיו הנציגים הטובים ביותר עבור [האזרחים] ואלה שישמרו בצורה הטובה ביותר על האינטרסים שלהם. גרונותיהם כמעט יוצאים ממקומם כשהם צורחים צרחות [המבטיחות] רפורמה... ודברים נוספים רבים שמתוכם מיושמים רק חלק קטן ואף פחות מכך. אלה שמצליחים נכנסים לפרלמנט ונשבעים להיות הנציגים הטובים ביותר. ואולם, מהר מאוד מתבהרת התמונה כאשר מצלמת הטלוויזיה מגלה שחלק גדול מחברי הפרלמנט נעדרים מרוב הישיבות. חברי הפרלמנט נוכחים [בישיבות רק כאשר] נמצאים בהן שרי הממשלה, וזאת כדי לבקש מהם בקשות [לטובת] מקורבים שלהם, או למען האינטרסים האישיים שלהם, בקשות שאינן נוגעות לקהל הבוחרים. כך הולכות לאיבוד  ההבטחות [שהובטחו לפני הבחירות] ועל האזרח לחפש אמצעים אחרים שיבטאו את קולו..."[4]

 

אסמאעיל ג'ראדאת, בעל טור קבוע ביומון "אל-ת'ורה" פרסם סדרת מאמרים בהם מתח ביקורת על המועמדים לבחירות לפרלמנט, שלדבריו, אינם מאמינים כלל בסיסמאות שהם משמיעים: "תוכנן של הסיסמאות הרבות בהן מנופפים מועמדים רבים מלמד שאלה הן סיסמאות מבריקות ומלאות אמביציה. אך, בפועל סיסמאות אלה מתרוקנות מתוכנן עם סיום תעמולת הבחירות ולאחר שנקבע מי זכה בתהליך דמוקרטי זה... למען האמת נאמר שבהסתמך על ניסיון העבר ומתוך קריאה מעמיקה בסיסמאות שנשמעו אז... הניסיון הוכיח [שהמועמדים] רחוקים מאוד מ[הסיסמאות] שהם [מנופפים] בהן. דבר זה גרם לבוחרים לא לתת אמון במועמדים...[5]

 

"הפרלמנט התרשל בפיקוח על הממשלה"

בעל הטור מוצטפא אל-מקדאד, כתב: "הבוחרים מצפים שהמושב התשיעי [של הפרלמנט] יהיה יעיל יותר ובעל השפעה רבה יותר מאשר המושבים הקודמים. אם המושבים הקודמים של הפרלמנט עסקו הרבה בחקיקת חוקים ובתיקונם, הרי שהם התרשלו בתחום המעקב אחר הממשלה וההתחשבנות המדוקדקת עם ביצועיה. המושבים הקודמים של הפרלמנט לא קבעו מנגנונים ספציפיים לפיקוח על ביצועיה של הממשלה... באופן שיאפשר לפרלמנט לקיים הערכה מדויקת לגבי יישום תכניות הפיתוח... אזרחים רבים סומכים על המועמדים שלהם שיבצעו משימה זו [במושב הבא של הפרלמנט] ומצפים שתהיה אפשרות להגיע לכדי גיבוש עקרונות ברורים שיגדירו את מנגנוני הפעולה בין הרשות המחוקקת והרשות המבצעת באופן שיבטיח את הפרדת הרשויות..."[6]

 

 "אזרחים רבים לא רוצים להשתתף בבחירות"

בעל הטור הית'ם יחיא מוחמד,פרסם מאמר ביומון "אל-ת'ורה" בו כתב: "לחלק לא מבוטל מקרב הסורים אין כל רצון להשתתף בבחירות אלה (בין אם כמועמדים או כבוחרים) והסיבה לכך היא שבעיניהם הפרלמנט והמועצות המקומיות אינם ממלאים את תפקידיהם כפי שהוגדרו בחוקה. עובדה זו הפכה אותם למוסדות [ייצוגיים] יותר מאשר מוסדות פעילים המפקחים, באים חשבון ומביעים אי אמון בממשלה...

 

אנו יכולים לומר באומץ רב ובמלוא [תחושת] הלאומיות כי העובדה שמוסדות אלה לא מילאו את תפקידם בעבר נובעת מגורמים רבים, אך רובם קשורים לחברים במוסדות אלה אשר אינם ממלאים את תפקידם כמו שצריך. זאת משום שחלקם אינו מסוגל בשל יכולותיו החלשות, חלק אחר משום שהוא מתעניין בעניינים פורמאליים יותר מאשר בנושאים הענייניים, חלק אחר משום שהוא מחכה לקבל הוראות מהמפלגות שמטעמן הוא חבר בפרלמנט... וחלק אחר משום הוא פועל למען עצמו ולמען האינטרסים האישיים שלו, הרבה יותר ממה שהוא פועל למען הבוחר שלו והמולדת שלו..."[7]

 

האופוזיציה הסורית מחרימה את הבחירות

האופוזיציה הסורית הודיעה כי בכוונתה להחרים את הבחירות לפרלמנט הסורי ואף קראה לעם הסורי להחרימן. האופוזיציה טוענת כי חוק הבחירות אינו דמוקרטי ומפלה ויוצאת נגד העובדה ששני שליש ממושבי הפרלמנט שמורים מראש לחברי מפלגת הבעת' והחזית הלאומית הפרוגרסיבית. כן נמתחה ביקורת על כך שלא קיים פיקוח על תהליך הבחירות, על כך שלשכבות רבות בחברה הסורית לא ניתנת האפשרות להציג את מועמדותן, ועל כך שהמועמדים של מפלגות החזית הלאומית הפרוגרסיבית אינם נבחרים בבחירות פומביות ושקופות. האופוזיציה טענה עוד כי חוק החירום בסוריה ודיכוי החירויות מצד המשטר הסורי מונעים את האפשרות לקיים בחירות חופשיות ודמוקרטיות.

 

"הצהרת דמשק": "נרים קולנו נגד חוק הבחירות הלא דמוקרטי"

"הצהרת דמשק"[8], ארגון גג של מספר מפלגות וארגוני אופוזיציה סורים, בהם גם האחים המוסלמים בסוריה, פרסמה הודעה בה קראה לעם הסורי להחרים את הבחירות לפרלמנט הסורי: "הצהרת דמשק לשינוי לאומי דמוקרטי קבעה כבר בהתחלה ובמסמך הראשון שלה כי הדרך שלה לשינוי לאומי דמוקרטי... הינה בדרכי שלום ובאופן הדרגתי. כן היא קבעה כי בחירות חופשיות והגונות הן אחד האמצעים להגיע לכך...

 

'הצהרת [דמשק]' משתוקקת [להגיע] ליום בו ילכו כל האזרחים לקלפיות בחירות ובהתלהבות... כדי לבחור את נציגיהם, בין אם בבחירות לנשיאות, לפרלמנט, או למועצות המקומיות. זאת, כדרך בריאה ובטוחה לכל שינוי שיצור בסיס למדינה מודרנית ודמוקרטית...

 

'הצהרת דמשק' מדגישה כי האזרחים לא יהיו שבעי רצון מהשתתפות בבחירות המתבססות על חוק לא צודק ומפלה ובתהליך בחירות המתבסס על כפייה וזיוף בהם התנסו האזרחים במשך תקופה ארוכה. לכן, 'הצהרת דמשק' מכריזה היום כי היא מחרימה את הבחירות למושב התשיעי של הפרלמנט, ומבקשת מהעם הסורי על כל מרכיביו הלאומיים, על כל שכבותיו וכוחותיו הפוליטיים והחברתיים, להחרים [את הבחירות], דבר שהם עשו במהלך העשורים האחרונים באופן אוטומטי וספונטאני. 'הצהרת דמשק' לא מבקשת זאת מתוך ייאוש ותסכול ממעשיו של המשטר הכוללים דיכוי, זיוף ורמאות בתהליך הבחירות, אלא [מתוך] מחאה [הקוראת] לתקן את תהליך הבחירות כדרך לתיקון התהליך הפוליטי..."

 

בהמשך ההודעה מפרטת "הצהרת דמשק" את דרישותיה ובהן: ביטול חוק החירום וביטול החוק הקובע כי מתוך 250 חברי הפרלמנט 167 הם חברי הבעת' ומפלגות החזית הלאומית הפרוגרסיבית

ורק 83 הם עצמאיים. דרישה נוספת של "הצהרת דמשק" היא שייעשה תיקון בחוק הבחירות ובתהליך הבחירות ע"י שימוש ברשימות [שבהן נמחק שם האזרח לאחר שהצביע, כדי לא לאפשר הצבעה כפולה], ע"י הנהגת חופש הצגת מועמדות, חופש ההתכנסות, חופש ניהול תעמולת הבחירות ופרסום הודעות, וזאת באופן שוויוני בין כולם. כמו כן דורשת "הצהרת דמשק" שתובטח הזכות לפקח על הבחירות למערכת המשפט, לארגוני החברה האזרחית, לארגונים מקומיים, לארגונים ערביים ולארגונים בינ"ל הנוגעים בעניין.

 

עוד נכתב בהודעה: "...זוהי קריאה להרים את הקול נגד הזלזול, הפגיעה בזכויות וההתעלמות מן הזכויות הפוליטיות, הכלכליות, התרבותיות וההומניטאריות של האזרחים. [אלה] מעשים שהמשטר [הסורי ביצע] מזה עשרות שנים באמצעות תכנית שיטתית שמטרתה לשלוט שליטה בלעדית [בסוריה] ולהרחיק את האזרחים מזכותם לנהל את ענייניהם ולהשתתף בקבלת ההחלטה המדינית כמתרחש במדינות המודרניות... עלינו להרים גבוה את קולנו נגד חוק הבחירות הלא דמוקרטי, עלינו להביע דעתנו נגד זיוף רצוננו [הנעשה] ע"י תהליך בחירות פורמאלי".[9] 

 

ריאד סיף: "הוועדות הפרלמנטאריות לקישוט בלבד"

ריאד סיף, איש האופוזיציה הסורית, כיהן כחבר בפרלמנט הסורי בין השנים 1994-2001 עד שנעצר ע"י השלטונות הסוריים במסגרת גל המעצרים נגד פעילי "אביב דמשק"[10].

 

ב-18 וב-19 באפריל 2007 פרסם סיף ביומון הלבנוני "אל-ספיר" מאמר בשני חלקים בו תיאר את ניסיונו המר כחבר בפרלמנט הסורי. בשל פרסום מאמר זה מנעו השלטונות הסורים את כניסתם של גיליונות היומון "אל-ספיר" לתוך סוריה בתאריכים אלו.[11]

 

במאמרו מספר סיף כי נוכח התקרבות מועד הבחירות לפרלמנט בסוריה הוא חש חובה להציג "את סבלו במסגרת המאבק שניהל כדי להגן על זכויות האדם, על מדינה מתקדמת ומשגשגת נעדרת דיכוי ושחיתות". סיף תיאר כיצד במהלך שש שנות כהונה כחבר פרלמנט הוא היה נתון למסע הכפשות, איומים ולחצים רבים מצד חברי הפרלמנט, יו"ר הפרלמנט, שרי הממשלה ואנשי מפלגת הבעת'. בין היתר הוטלו עליו קנסות ומיסים ואף הוצע לו שוחד והצעות מפתות אחרות כדי להשתיקו.[12]

 

בראיון לאתר האינטרנט www.metransparent.com  מתח סיף ביקורת על אופן פעילותו של הפרלמנט ואמר כי חבר הפרלמנט אינו יכול לנקוף אצבע: "לאחר הניסיון המר שלי במשך שתי מערכות בחירות, אני חש כי בחירות אלה הן לא יותר מאשר קומדיה. [הבחירות לפרלמנט] הן פורמאליות ואין להן ערך אמיתי, שכן לפרלמנט אין למעשה כל סמכות. חבר הפרלמנט במסגרת ההרכב הנוכחי ונוכח קיומו של חוק החירום וכל הנסיבות הקיימות אינו יכול לנקוף אצבע גם אם הוא רוצה".

 

בנוגע לוועדות הפועלת בפרלמנט אמר סיף: "גם [פעילות] הוועדות [הפרלמנטאריות] הן תהליך פורמאלי שמטרתו [להשלות כאילו הפרלמנט פעיל] או לתת קישוט לפרלמנט... [בתקופה בה כיהנתי כחבר הפרלמנט] ביקשתי להקים שתי ועדות... שתי הוועדות אכן הוקמו אך אף אחת מהן לא הניבה דבר. שכן הוועדה הורכבה ממני ומשמונה [חברי מפלגת] הבעת' המקבלים הוראות מיו"ר הפרלמנט [אז עבד אל-קאדר קדורה] ומיו"ר המשרד [האחראי על הנושא בו מטפלת הוועדה]. הדו"ח של הוועדה מתפרסם כשהוא תואם בדיוק את העמדה של יו"ר המשרד ויו"ר הפרלמנט... אין שום ועדה שיכולה לקבל החלטה עצמאית. דבר זה נובע מן השליטה של [מפלגת] הבעת' בפרלמנט... לכן אף חבר פרלמנט אינו יכול לעמוד נגד רצונם..."[13]

 

אנור אל-בוני: "אין פיקוח על תהליך הבחירות"

פעיל זכויות האדם הסורי, אנור אל-בוני, העצור בכלא הסורי מאז מאי 2006 בעקבות גל המעצרים של אינטלקטואלים ואנשי אופוזיציה סורים שחתמו על  "הצהרת בירות-דמשק", פרסם מאמר בו מתח ביקורת על חוק הבחירות הסורי.[14] לטענתו החוק מאפשר לכל בוחר להצביע בכל מרכז בחירות ואין הוא מוגבל למרכז מסוים, דבר המאפשר לבוחר להצביע מספר פעמים בכמה מרכזי בחירות. אל-בוני טוען עוד כי "אבן יסוד לכל תהליך בחירות היא [קיום] פיקוח [על הבחירות] ומקור סמכות משפטי היכול לערער על [כשרות] הבחירות", ואולם, לדבריו, אין בחוק הבחירות הסורי שום [גוף] לפיקוח עצמאי, או [שהוא] מקור סמכות עצמאי לערעור ומעקב. הנוכחות היחידה של מערכת המשפט היא נוכחותו של חבר בוועדת הבחירות במחוז הממונה ע"י שר המשפטים, כלומר ע"י השלטון.

 

אל-בוני הוסיף: "...לא ניתן לכנות את המתרחש 'בחירות'. השלטונות שולטים על כל התהליך ומנגנוניו מתחילתו ועד שמתפרסמות התוצאות... למרות כל זאת וכדי למנוע כל מצב של  'יציאה משליטה', או הפיכה העשויה להביא 'חס וחלילה' להסתננותם של חברים לא רצויים [לפרלמנט]... החוק נתמך במספר סעיפים כאמצעי הגנה לכל מקרה חירום... [למשל] החוק קובע כי כל אזור הבחירות יהיה מחוז. זהו אזור בחירות גדול מאוד מבחינת השטח ומספר [האזרחים]. נוכח היעדרותן של מפלגות פוליטיות עצמאיות חוקיות, נוכח דיכוי מפלגות האופוזיציה הלא חוקיות ונוכח העובדה שאין מצע בחירות פוליטי, חברתי וכלכלי [נוצר מצב] שהחלוקה הזו [למחוזות כאזורי בחירה] מונעת כל קשר בין הבוחר למועמד [העצמאי שאינו מועמד של החזית הלאומית הפרוגרסיבית]... תמונתו של המועמד, חיוכו והיופי שלו התלויים ברחובות הן הדרכון היחיד שלמועמד מותר להשתמש בו כדי שהבוחר יכיר אותו.

 

החוק קובע כי ועדת הבחירות בכל מחוז תורכב ממושל המחוז, משופט הממונה ע"י שר המשפטים ומאחד מחברי מועצת העיר. ועדה זו היא שמפרסמת את רשימת המועמדים ומאשרת את המועמדות מפקחת על הפרסומים ועל תעמולת הבחירות... וועדה זו היא כמובן וועדה [שחבריה שייכים למפלגות החזית הלאומית הפרוגרסיבית], היא לא אובייקטיבית לחלוטין בשל הרכבה, אנשיה והסמכויות הרחבות שיש לה...

 

השורש לכל רפורמה הוא רפורמה פוליטית המאפשרת לכל שכבות החברה להשתתף בקבלת ההחלטות הפוליטיות על כל משמעות המילה... דבר זה מחייב בראש ובראשונה חוק בחירות אמיתי ומודרני, המתבסס על הקריטריונים המוכרים בכל העולם ומבחינה משפטית, כדי ליצור תהליך דמוקרטי  עם חירות ושקיפות..."[15]

 

עלי אל-עבדאללה: "תהליך הבחירות קומדיית אבסורד"

הפובליציסט ופעיל זכויות האדם הסורי, עלי אל-עבדאללה, פרסם אף הוא מאמר בו מתח ביקורת על חוק הבחירות הסורי שיצא בשנת 1973. אל-עבדאללה טען כי "הישארותו של חוק הבחירות במשך כל התקופה הארוכה הזו - כנגד ההתפתחויות והשינויים המקומיים והבינ"ל, ובנוסף לתיקונים השליליים שנעשו בו - ניפצו את התקוות של האזרחים להגיע לחיי דמוקרטיה...

 

מה שהאפיל עוד יותר על תמונה [זו] הוא יישום [הסעיף מהחוקה הקובע כי מפלגת הבעת'] 'היא המפלגה המנהיגה את המדינה והחברה', וזאת ע"י הקצאת מספר קבוע של מושבי הפרלמנט למפלגה השלטת [כלומר למפלגת הבעת'] ולמפלגות של החזית הלאומית הפרוגרסיבית המצויות בברית עימה. [במצב זה] שני שליש ממושבי הפרלמנט (167 מתוך 250)... אינם נתונים לדיון ואינם מושפעים מההצבעה [של האזרחים] ו-83 ממושבי הפרלמנט נותרו ליתר האזרחים המתחרים עליהם."

 

אל-עבדאללה מתאר כיצד מאלצים את האזרחים להצביע לרשימות של החזית הלאומית הפרוגרסיבית: האזרח שבא לבחור מקבל פתק שכבר מודפסים עליו שמות המועמדים של החזית   הפרוגרסיבית והוא רק צריך להוסיף את השמות של המועמדים העצמאיים שהוא  בוחר. אל-עבדאללה מכנה את כל תהליך הבחירות הזה "קומדיית אבסורד".

 

אל-עבדאללה הוסיף: "נוכח מדיניות הפיתוח והמודרניזציה שאימץ הנשיא הסורי מאז עלייתו לשלטון לפני שבע שנים, היתה תקווה שתחול 'קפיצה' בתהליך הבחירות [בכל הנוגע] להצגת המועמדות. למשל, לפתוח את הדלתות של הצגת המועמדות בפני האזרחים, [לבטל] את החוק המקצה [שני שליש ממושבי הפרלמנט לחזית הלאומית הפרוגרסיבית]... או למשל להתנות את קבלת המועמדות של חבר במפלגה השלטת ובמפלגות החזית בקיומן של בחירות פומביות בתוך המפלגות האלה ובנוכחות התקשורת ומשקיפים, כך שתהליך בחירת המועמדים של מפלגות אלה לא יישאר כפוף לשיקולים של מנהיגי מפלגות אלה... כמו כן, [יש] לאפשר הרכבה של רשימות גם מקרב כוחות מפלגתיים וחברתיים מחוץ למפלגות החזית הלאומית הפרוגרסיבית... [בנוגע לתהליך] ספירת הקולות התקווה היא שייפסק הזיוף ותהליך ספירת הקולות יתבצע באופן שקוף והוגן..."[16]

 

קריקטורות מעיתונים ומאתרי אינטרנט סורים

הביקורת על הבחירות לפרלמנט הסורי באה לידי ביטוי גם בקריקטורות שהתפרסמו בעיתונים ובאתרי אינטרנט סורים שונים.

להלן מספר דוגמאות:

 

הכותרת: "כמה מן המועמדים". המועמד סופר את שטרות הכסף ואומר:

 "קול [אחד], שני קולות, שלושה [קולות]"

אל-וטן (סוריה), 5.4.07.

 

 "המועמד המלאך"

Syria News  (סוריה), 9.4.07.

 

על כרזת הבחירות רשום: "בחרו את המועמד שלכם" 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

בלדנא (סוריה), 2.4.2007.

 

על מסך הטלוויזיה: "החל [הליך] הצעת המועמדות לחברות במועצת העם".

 הילד לאביו: "אבא, הצע את מועמדותך למועצה. בחיי, אנו זקוקים למכונית"

בלדנא (סוריה), 23.3.2007.

 

 "נציגנו [למועצת העם] מדייק בזמנים. הוא מבקר אותנו בדיוק כל ארבע שנים"

אל-וטן (סוריה), 12.4.07, וכן אל-ת'ורה (סוריה), 15.4.07.

 

על כרזת הבחירות רשום: "המועמד שלכם למועצת [העם]".

על בועות הסבון שהמועמד מפריח רשום: "מלחמה בשחיתות","עתיד

 טוב יותר", "חירות", "מולדת יפה יותר", "[הכנסת] נעורים מחודשים"

בלדנא (סוריה), 30.3.2007.

 

 





[1] חוק הבחירות הסורי יצא בשנת 1973 ובמהלך השנים נעשו בו שינויים רבים. החוק אינו מתיר למפלגות האופוזיציה להציג מועמדים לפרלמנט, אלא רק למפלגות של החזית הלאומית המתקדמת. יש לציין כי בכינוס העשירי של הוועידה הארצית של מפלגת הבעת', שנערך ביוני 2005, המליצה הוועידה לחוקק חוק מפלגות חדש כדי לאפשר הקמתן של מפלגות חדשות ונוספות בסוריה שיוכלו להשתתף בבחירות לפרלמנט. בחודשים ינואר ופברואר 2006 הופיעו דיווחים רבים באמצעי התקשורת על גיבוש הצעות חוק שונות לקראת פרסום "חוק מפלגות" בסוריה. לפי הדיווחים, החוק אמור היה להתפרסם באפריל 2006, אך נכון ליום הבחירות לפרלמנט טרם יצא בסוריה חוק מפלגות חדש.

 [2] תשרין (סוריה) 2.4.2007

[3] אל-ת'ורה (סוריה) 5.4.07

[4] אל-ת'ורה (סוריה) 4.3.07

[5] אל-ת'ורה (סוריה) 5.4.07

[6] אל-ת'ורה (סוריה) 29.3.07

[7] אל-ת'ורה סוריה) 22.2.07

[8] "הצהרת דמשק" - ארגון גג למספר מפלגות, כוחות ואנשי אופוזיציה סורים שחתמו באוקטובר 2005 על מסמך הנקרא "הצהרת דמשק לשינוי לאומי דמוקרטי". המסמך מדגיש את הצורך לערוך שינוי דמוקרטי בסוריה ולהביא לסיום המשטר הביטחוני ששולט על העם הסורי במשך יותר משלושים שנה. בין היתר קורא המסמך לכונן משטר דמוקרטי בסוריה, לבטל את חוק החירום, לשחרר את כל האסירים הפוליטיים ולמצוא פתרון לבעיית הכורדים. על המסמך חתמו בין היתר "הוועדות להחייאת החברה האזרחית", "החזית הדמוקרטית הכורדית בסוריה", "האיחוד הלאומי הדמוקרטי בסוריה", הוועדה הסורית לזכויות אדם", ואף תנועת האחים המוסלמים בסוריה.  

[9] אתר האינטרנט "אח'באר אל-שרק" (לונדון)22.3.2007

[10] אביב דמשק" הוא כינוי להתעוררות הפוליטית שהתרחשה בסוריה עם עלייתו לשלטון של בשאר אל-אסד ביוני 2000. במהלך כשנה הוקמו ברחבי סוריה מועדונים רבים לקידום הדמוקרטיה והחברה האזרחית, כולל "מועדון ג'מאל אל-אתאסי" שהכריז על עצמו בינואר 2001 כעל מועדון בלתי ממשלתי לשיח דמוקרטי. כבר קודם, בספטמבר 2000, התפרסם גילוי דעת של תשעים ותשעה אינטלקטואלים סורים שדרשו לבטל את מצב החירום במדינה, לשחרר אסירים פוליטיים ולקדם רפורמות פוליטיות ואזרחיות. ביולי 2001 הוכרז על ייסוד האגודה לזכויות האדם ועורך הדין, הית'ם אל-מאלח נבחר כיושב הראש. ואולם, הציפיות לרפורמות החלו להתפוגג כאשר באוגוסט 2001 פתחו שלטונות סוריה בסדרת מעצרים של מקדמי הרפורמות אשר נשפטו לתקופות מאסר ארוכות של מספר שנים.

[11] אתר האינטרנט אח'באר אל-שרק (לונדון) 18.4.2007

[12] אל-ספיר (לבנון) 18-19.4.2007

[14] אודות "הצהרת בירות-דמשק"   ראו דוח ממרי

[16] אל-מסתקבל (לבנון)25.2.07