המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
פובליציסט לבנוני: ספק אם הפלסטינים יוכלו לממש את הישגיהם הנוכחיים בדעת הקהל בעולם
17/6/2021


פובליציסט לבנוני: חולשת הרש"פ וקיצוניות החמאס, יובילו לאבדן ההישגים הנוכחיים של הפלסטינים בדעת הקהל העולמית

 

הפובליציסט הלבנוני חאזם צאר'יה פרסם ב- 2.6.21 בטורו ביומון הסעודי אל-שרק אל-אוסט, מאמר תחת הכותרת: "החולייה החסרה בפעילות הלאומית הפלסטינית", בו פקפק ביכולתם של הפלסטינים להפיק תועלת מהשינוי שחל בדעת הקהל העולמית לטובתם, בעקבות סבב הלחימה האחרון עם ישראל. זאת, לדבריו, משום שפת"ח והרש"פ חלשים ואילו חמאס, שערכיו מנוגדים לערכי המערב, איננו מסוגל לנהל דיאלוג עם דעת הקהל העולמית. צאר'יה הצביע על הפער הגדול בין דברים שאומר חמאס לתקשורת המערבית, הנעימים לאוזנה, לבין התנהלותו הפנימית, כשלטון אסלאמי קיצוני שעלול להצית בכל רגע מלחמת אזרחים, והדגיש כי העם הפלסטיני ראוי להנהגה טובה יותר.

 

חאזם צאר'יה[1]


 

להלן תרגום קטעים מן המאמר:

 

"ההישג העצום שנחלה הסוגייה הפלסטינית - בדמות שינויים בדעת הקהל העולמית [לגביה] - ראוי לציון ומעורר אופטימיות. לא מדובר באופטימיות באשר לזכות הפלסטינית בלבד, אלא גם באשר להגינותו של העולם שבו אנו חיים וגם באשר ליכולתו להשתנות. אולם, הישג כזה מחייב מישהו בזירה הפלסטינית שיפיק ממנו תועלת, מישהו שיגיב לו, מישהו שיקלוט מתוכו את מֵמד ההגינות המתנגד לגזענות ולאפליה ויתבסס עליו.

 

האם יש גורם כזה בקרב הפלסטינים?                                                                                   

בעוד שמנהיגים בחמאס נהגו לדבר בכלי התקשורת האירופאים והאמריקאים בשפה 'שהמערב רוצה לשמוע' ביום ראשון [30.5.21] קיימה תנועת חמאס עצרת בצפון עזה שכותרתה: 'הוקרה למשפחות השהידים', שבה נאם פתחי חמאד - חבר הלשכה המדינית של חמאס ומי שהיה שר הפנים שלה, בין השנים 2014-2009 - ודיבר בשפה שסביר להניח ש'אנו אוהבים לשמוע'. הוא אמר כי המלחמה [האחרונה בעזה] התחילה בראש ובראשונה כמלחמה דתית וכי הוא מאיים על האויבים רק באמצעות 'החרב', כשהוא מלווה את המילה 'חרב' בהעברת אצבעותיו בעדינות ובקפידה על צווארו... הוא הדגיש את בגידת 'היהודים' ולאחר מכן בלע את המילה האחרונה והתחיל להשתמש במילה 'ציונים'. סוכנויות הידיעות המקומיות השמיטו את התייחסותו ליהודים, אלא שלאדם זה יש רקורד של אנטישמיות גסה: בנאום שנשא ב-2019, הוא קרא 'להרוג את היהודים בכל מקום', אך עד מהרה חזר בו מדבריו אלה וכך עשה גם חמאס.[2]

 

ערוץ הטלוויזיה הלוויני שהקים חמאד תחת השם 'ערוץ אל-אקצא', אינו מסוגל לדבר אפילו עם [ארגונים] אסלאמיים שאינם חמאס, כמו למשל 'תנועת הג'יהאד האסלאמי', על אחת כמה וכמה  לדבר עם דעת הקהל העולמית.

 

הרזומה שלו במהלך כהונתו כשר הפנים גדוש ב'הישגים'... להלן כמה מהם:

  - עליה יוצאת דופן בהפרות ובתקיפות נגד העיתונאים בעזה במהלך אותו שלב.

  - הטלת איסור על צעירות ב-2009 לרכב על אופנועים מאחורי גברים ואיסור על נשים לרקוד.

  - ב-2010 נאסר על נשים לעשן נרגילה במקומות ציבוריים במטרה 'לשים קץ למספר הגדל והולך של מקרי הגירושין'. כמו כן: נאסר על נשים לעצב את שיערן אצל סַפָּר גבר, לצד איום במאסר ובהעמדה לדין על מי שיפר זאת;  מחאה נרחבת סיכלה את תוכנית החמאס [אך] החל לחץ בוטה על הספָּרים להימנע מלעשות זאת... ורבים מסלוני היופי והמספרות של נשים פּוּצצו; באותה שנה פיזרו מנגנוני הביטחון מסיבת ריקודים לילית של מוסיקת "היפ הופ" בטענה שמארגניה לא קיבלו רישיון; לאחר ש[חמאס] האשים את אונר"א ב'לימוד התלמידות כושר גופני ריקודים ופריצוּת', הותקף מחנה קיץ בניהול אונר"א, אוהלי פלסטיק גדולים נקרעו ומחסנים [של המחנה] נשרפו. מנכ"ל אונר"א בעזה הגדיר את האירוע 'התקפה נגד אושרם של הילדים' ופעילי זכויות אדם הוסיפו כי 'חמאס הגביר את מאמציו לכפות עקרונות אסלאמיים נוקשים בעזה'. בפועל, נסגר "פארק המים קרייזי ווטר" - אחד מאתרי הנופש ברצועת עזה - משום שהתיר שחייה מעורבת ולאחר מכן הוצת בידי קבוצת חמושים 'אנונימיים'.

  - בשנת 2013 ביטלה אונר"א את המרתון השנתי שלה בעזה בעקבות החלטה רשמית [של חמאס] לאסור על  נשים להשתתף בו. כמו כן, תחרות הזמר 'אראב איידול' הוגדרה כמנוגדת לערכי המוסר וכ'פשע נגד הסוגייה של עמנו'.

  - בשלהי 2014 האשימה תנועת פת"ח את פתחי חמאד באופן אישי בעמידה מאחורי פיצוץ בתי בכיריה בעזה.

 

מעשים כאלו ואחרים גרמו לאנשים להשוות את שלטון חמאס בעזה לשלטון 'טליבאן' באפגניסטן, משום שהוא מונע גרימת קורת רוח לעזתיים. אחרים חשדו כי יש לחמאד קשר עם ארגון דאעש בסיני.   

 

לפיכך, דברים שעשויים להיאמר לתקשורת המערבית [במסגרת] 'מה שהמערב אוהב לשמוע' אינם אמינים ואין בהם כדי לחלץ את תושבי עזה מכפיפות לסוהר אכזר [קרי, חמאס] לא פחות מאף כובש, אשר עלול לחולל בכל רגע מלחמת אזרחים ש[אפילו] הכובש אינו יכול לחולל. מה שכן נכון הוא שחמאד ודומיו אינם צד שפונה לדעת הקהל העולמית וחולק עמה את ערכיו. מדובר בצד התוקף את דעת הקהל הפלסטינית ומאיים על ערכיה היפים, על הנשים [הפלסטיניות],  על המשכילים, על העיתונאים [הפלסטינים], על מעמד הביניים ועל בעלי דעות פוליטיות שונות מאלו שלו ועל כל מי ששואף או שואפת למידת מה של חירות.

 

זוהי [הבעיה] הגדולה של הפעילות הלאומית הפלסטינית, שגרמה לכך שכל דבר טוב שמונח על כף ידה חומק מבין אצבעותיה. מה שמחמיר את האסון הוא שפת"ח והרשות שלו [קרי הרש"פ] היו חלשים לחלוטין ושהתאוששותם בעתיד תלויה אך ורק בגורמים חיצוניים ובזריקת [המרץ] שהם מספקים להם. כלומר, שאנו שוב עומדים בפני שני צדדים: [האחד] מושל איטי וחסר אונים שאוהב לדבר [קרי, מחמוד עבאס נשיא הרש"פ]; ו[השני] רדיקל שנושא לעמו רק את [בשורת] השוֹט, האידיאולוגיה ובית הכלא הגדול [קרי, חמאס]. הבכיר שבהם [עבאס] ברך את בשאר אל-אסד על 'בחירתו מחדש' כנשיא סוריה והאחר [חמאס] הודה לו על תמיכתו.

 

זוהי החולייה החסרה [בפעילות הלאומית הפלסטינית] בין השינויים שחלו בעולם [לגבי הסוגייה הפלסטינית] לבין תפקוד [מנהיגותי פלסטיני] שמסוגל להגיב ל[שינויים] הללו. השאלה הגדולה ניצבת לפתחו של עם שזכאי להרבה הרבה יותר מכפי שיש להנהגתו ולָדוברים בשמו [להציע]."[3]