כותב סעודי קורא למוסלמים: ברכו את מכריכם הנוצרים לרגל חג המולד; זהו צעד אנושי, חסר קשר לדת
ערב חג המולד, פרסם ד"ר תופיק אל-סיף, כותב וחוקר דת ופוליטיקה סעודי, מאמר בו קרא למוסלמים לברך ללא היסוס את שכניהם הנוצרים לרגל חג המולד והשנה האזרחית החדשה ולהיגמל מן התהיה שהתקבעה בקרב המוסלמים, סביב השאלה האם מותר לעשות כן. אל-סיף הסביר כי השתתפות בשמחתו או בצערו של האחר, היא ביטוי של הטבע האנושי שאותו ברא אללה וכי קשר בין בני אדם הוא עניין מוסרי, שאיננו כפוף לשום פסק הלכה. לדבריו, "השתתפות בשמחותיהם של אחרים היא גורם להפצת שלום ושמחה בעולם" וגינויה נובע ממגמה של הסתגרות עצמית מחשש מפני השפעה חיצונית.
תופיק אל-סיף[1]
להלן תרגום קטעים מן המאמר:
"השבוע האחרון של השנה הנוצרית הוא שבוע השמחה העולמי, שבו חוגגים הנוצרים את חג המולד של ישו, אחרים חוגגים את השנה החדשה ויתר האנשים צופים בפעילות עליזה זו ושמחים [גם הם] בפסטיבל העולמי הזה.
אני אחד ממיעוט קטן בעולם, שבחר במיוחד בהזדמנות חגיגית זו לשוב ולהעסיק את עצמו בוויכוח הישן: האם מותר לברך את הנוצרים בחג המולד וביתר השמחות שלהם?
אני בטוח לחלוטין שבשבוע הקרוב תשמעו מישהו שישאל אתכם את השאלה העתיקה הזו. זהו נוהג שהמצאנו ואחר כך התרגלנו לחזור עליו בסוף כל שנה, וביתר שאת בחצי המאה האחרונה, עד שניתן לחשוב כי הדבר היחיד שהעסיק את אבותינו הקדמונים בימים אלו [של סוף שנה] היה לשוב ולהדגיש את הגבולות המפרידים בינם לבין שכניהם הנוצרים.
אני דן בכך מפני שברצוני לקרוא לקוראים היקרים לוותר על נוהג זה שהמאבקים הפוליטיים ביססו אותו עד כדי כך שהפך לחובה דתית, או למעין חובה דתית.
קשר בין בני אדם איננו עניין דתי כלל, אלא הוא עניין מוסרי פשוט שכל בר דעת מבין את מקומו בסולם הערכים... כולנו מבינים באופן טבעי כי אללה יצר את בני האדם כדי שיכירו אלו את אלו ויחיו בדו קיום ותוך התחשבות הדדית. כאשר שכנך שונה ממך מוטב שתסייע לו בנדיבות ותיטיב עמו, בלי קשר לגזעו או לצבעו. ואם הוא [שכנך] אויב שלך, התרחק ממנו כדי להימנע מהתנגשות עמו. כך מצווה השכל הישר וכך נוהגים אנשים נבונים.
בהיות העניין ברור ומובן מאליו אין צורך בפסיקה הלכתית [לגביו], אדרבא, לוּ הרחוב היה פוסק שאסור או שחובה לעשות זאת, כי אז היה הדבר מלאכותי ומיותר, ולו הייתה [פסיקה] זו מנוגדת לשכל הישר, היו האנשים ברי הדעת מגנים את פרסומה, בשם אללה, שהעניק להם דעת כדי שיהיו ברי סמכא.
בעבר העליתי את הנושא הזה ואחד הקוראים שאל אותי: אם הדבר כל כך ברור, מדוע יש קונצנזוס בקרב רבים מבני אומתנו לגביו [קרי שאסור לברך את הנוצרים לרגל חגיהם]? השבתי לו בשעתו, כי מי שמצדדים בדעה מוזרה זו הם מיעוט בעולם. הזדהות רגשית [עם הזולת] היא חלק מהטבע האנושי שאללה ברא. לפיכך, האדם מושפע באופן ספונטני כאשר הוא רואה שמחה או עצב על פניהם של אחרים, גם אם אינו מכיר אותם. יתרה מזו, כל ברי הדעת רואים בהפגנת שמחה לאידם של אחרים או בהפגנת עצב בשמחותיהם, סימן לרשעות ולמוסר ירוד, משום שהדבר מנוגד לטבע האנושי ולנדיבות הלב.
אני נוטה לחשוב כי הנטייה לגנות את ההשתתפות באירועי השמחה והעצב... של האחרים, היא חלק ממגמה רחבה יותר שסיבתה היא הסתגרות בתוך עצמנו מחשש מפני השפעת הרוב.
איחול ברכות לנוצרים לרגל חג המולד וליתר האנשים לרגל ראש השנה הנוצרית, אינו עניין הלכתי ואין לו קשר לשום פסק הלכה שמתיר [או אוסר] אותו, שכן אין הוא עניין המחייב דעה של חכם הלכה. גם אם חכם הלכה נשאל לדעתו בעניין זה והשיב הרי שתשובתו אינה בבחינת פתוה [פסק הלכה], אלא בבחינת שיחה בנושא כללי, שאין לה תוקף של חיוב או של איסור.
השתתפות בשמחותיהם של אחרים היא גורם להפצת שלום ושמחה בעולם, ולכן אני קורא לכל הקוראים היקרים לברך את מכריהם שאינם מוסלמים לרגל חגיהם ולרגל אירועיהם החגיגיים ולוותר על הנוהג הזה, שאינו מתקבל על הדעת ואינו תואם את צרכי הטבע האנושי התקין."[2]
