כללי

בכיר באיחוד העולמי של חכמי הדת המוסלמים: נורמליזציה עם ישראל היא השפלה; מוחמד סילק את היהודים משטחו

 

על רקע הסכמי הנורמליזציה שנחתמו לאחרונה בין ישראל לאיחוד האמירויות ולבחריין, פרסם סגן יו"ר האיחוד העולמי של חכמי הדת המוסלמים לשעבר והפוליטיקאי המלזי האסלאמיסט, עבד אל-האדי אואנג' מוחמד, ב-29.9.20 מאמר אנטישמי באתר האיחוד בגנות ההסכמים. במאמרו ציטט פסוקי קוראן ומסורות מוסלמיות לפיהם היהודים עוינים לאסלאם, בוגדנים, חורשי מזימות ומפרי הסכמים.

 

בתגובה לאנשי הדת במפרץ, שהביעו תמיכה בנורמליזציה באומרם כי הנביא מוחמד התפייס עם היהודים הוא טען כי מוחמד דווקא הוציא את היהודים מהעיר אל-מדינה בכוח בשל אופיים וכדי ליישם את הוראות הקוראן. עוד טען כי "חוזה עומר" הושת על היהודים עם הגעת האסלאם לפלסטין "בשל מצבם האומלל כמו של אבות אבותיהם הכופרים."

   

עוד הוסיף כי נורמליזציה עם ישראל היא השפלה, כניעה, מתן הכשר לפשעיה נגד הפלסטינים והכרה בזכותה בפלסטין. לדבריו, היות שהקמת ישראל היתה אחד מהאותות המבשרים את בוא יום הדין ואת קיצם של היהודים, הרי "שכל מדינה שתתבצר מאחורי ישראל תיחרב תחת הריסותיה".

 

עבד אל-האדי אואנג' מוחמד[1]

להלן קטעים מתורגמים מהמאמר[2]:

 

"אלו הם דברי אללה, שהוא המהימן ביותר מבין הדוברים: 'מצוא תמצא כי היהודים והפוליתאיסטים - איבתם למאמינים גדולה מכל' (קוראן, 82:5). על כן, היהודים ומפלגותיהם הציוניות הם אלה שהקימו את מדינת ישראל, שהפרה את כל החוקים הבינלאומיים... המדינה הזו הוקמה כדי לממש את הצהרת בלפור הארורה אחרי חלוקת סייקס-פיקו הארורה, בעוול ומתוך עריצות, שכן אדמות נגזלו מידי בעליהן עבור מי שאין להם בעלות עליהן. לאחר מכן השתדלו להפוך אותה ל[מדינה] נורמלית – להפוך לנורמלי עם שאללה זעם עליו וזאת משום שהוא כופר בפסוקי אללה, הרג את הנביאים שלא על-פי דין והרג אנשים שהורו [לו] לנהוג בצדק. לכן, אללה בישר להם כי [יקבלו] ייסורים בעולם הזה ובעולם הבא....

 

הדבר המפליא ביותר הוא שמדינות ערביות, שמנהיגיהן דוברים את שפת הקוראן, נכנסו למעגל הנורמליזציה באמתלות שאותן בדו המדינות המגנות על ישראל כדי [שהמדינות הערביות הללו] יהפכו לבעלות בריתה מול כל מהלך נגדה... ראינו את ועידת הפסגה של המדינות המנרמלות [יחסיהן עם ישראל] מתכנסת כשבמרכזה [ג'ארד] קושנר, שליחו של נשיא ארה"ב, המועמד [לכהונה שנייה], חתנו ואיש שלומה של ישראל. נֶאמר כי מדינות נוספות תצטרפנה אליהן לצורך הקמת [ארגון] נאט"ו חדש נגד הטרור, לכאורה...

 

אחר כך הם מינו חכמי דת כדי שיפסקו פסיקה בדבר נחיצות הנורמליזציה מבחינה דתית. הם הורו לאימאמים [במסגדים] ללכת בדרך שהם מצווים עליה ולא על פי הציווי של אללה ולדרשנים [המשננים טקסטים כ]תוכים להסביר לדעת הקהל כי הנורמליזציה נובעת מדרכו של הנביא, שהתפייס עם היהודים באל-מדינה ובכך נגמר הסיפור. זאת, מבלי להזכיר את הוצאתם בכוח [של היהודים בתקופת מוחמד] מהשטחים האסלאמיים [שהיו בשליטת] הנביא ואת תקופת הח'ליפים ישרי הדרך [שבאה לאחר מותו] בה חרשו [היהודים] מזימות מסוכנות. ישנם עקרונות הנזכרים במפורש [בקוראן] לגבי אופיים של היהודים הציונים, שלא ישתנה: 'היהודים אמרו כי ידו של אללה כבולה; ידיהם תיכבלנה ויקוללו על אשר אמרו! נהפוך הוא: שתי ידיו מושטות והוא מכלכל כדרך שיחפוץ. כל אשר הורד אליך מעם ריבונך מוסיף לרבים מהם מרי וכפירה. זרענו איבה ושנאה ביניהם עד יום תחיית המתים. כל אימת שילבּו את אש המלחמה, אללה יכַבנה. הם מבקשים למלא את הארץ חמס, ואולם אללה אינו אוהב את החומסים.' [קוראן, 64:5]

 

היהודים הוצאו מאל-מדינה וסביבותיה בתקופת הנביא מוחמד כפירוש מעשי [לנאמר] בקוראן ויישום של צו אללה.זאת, לאחר שהפרו הסכמים ו[מילאו] תפקיד נגד האסלאם ונגד נביאו ואומתו. הם נפוצו ביבשות תבל. הצבתם בפלסטין בעידן הזה [נועדה] לפתור את בעיותיהן של כל המדינות, בהן חיו ואותן השחיתו. כדי לפתור את בעיותיה הפנימיות כל מדינה תמכה [ברעיון] של הכנסת היהודים לכל מדינה [שתהיה מוכנה] לארחם. הם הוציאו את הציונים מהארצות [שלהם] והציבו אותם בארצנו הקדושה כשהם רואים בהיסטוריה הקדומה שלהם אות לטובה, [הגם] ש[היהודים] אינם ראויים לה, שכן את אדמת הנביאים יורשים רק אנשים הגונים, בעוד שהם הימרו את פי הנביאים, כפרו בקוראן והפרו את הברית שכרת אללה עם הנביאים.

 

הם תעו במדבר ארבעים שנה משום שהימרו את פיהם של משה ואהרון ולא נענו לקריאה להילחם מלחמת קודש למען אללה כתנאי לכניסתם לאדמת פלסטין. לאחר מכן, הם נכנסו [אליה] לאחר שחזרו בתשובה ולאחר מכן הוּצאו ממנה לאחר, שכפרו, המרו את פי אללה ונהגו בשחיתות כמימוש של הבטחת אללה... לאחר כניסת האסלאם לפלסטין נקבעו תנאי [חוזה] עומר[3] [שהקנו עליונות למוסלמים] בשל מצבם האומלל [של היהודים] כמו זה של אבות אבותיהם הכופרים... תנאים אלה נמשכו עד לנפילת הח'ליפות [העותמאנית] בשל בגידה של המרד הערבי הגדול[4], באמצעות יישום חלוקת סייקס-פיקו, הקמת המדינות באזור בחסות בעלות הברית הקולוניאליסטיות ומימוש הבגידה של בלפור [בעניין] הקמת מדינת ישראל הציונית כיישות אפידמית מסוכנת באזור, שלא ראוי לנרמל יחסים עמה, שכן  נורמליזציה [עמה] היא הפרה של תנאי עומר והיא בגידה נוספת.

 

הכל יודעים כי הישות הישראלית הציונית ביצעה אין ספור פשעים נגד הפלסטינים, שהגיעו לרמה של פשעים נגד האנושות. לפיכך, הנורמליזציה היא בבחינת קבלת כל הפשעים הללו כדבר נורמלי שמאפשר להתייחס אליה [לישראל] כאילו שלא ביצעה שום פשע. נורמליזציה עם הישות הציונית היא כינון יחסים רשמיים ובלתי-רשמיים במישור המדיני, הכלכלי, התרבותי, המדעי והמודיעיני עם הישות הציונית. נורמליזציה היא הכרה בזכותה של הישות הציונית באדמה הערבית בפלסטין, בזכותה לבנות התנחלויות, בזכותה לגרש את הפלסטינים ולהחריב את הכפרים הערביים והערים הערביות. כך שהנורמליזציה היא כניעה והשלמה עם הדרגות הנפשעות ביותר של ההשפלה, הביזיון והויתור על הכבוד ועל הזכויות... מדיניות הנורמליזציה איננה אלא מדיניות נכלולית ומזימות נגד האסלאם ונגד התחייה המבורכת שלו, והיא מימוש של מדיניות קולוניאליסטית מתוכננת המשרתת את ביטחון ישראל בלבד...

 

מאחר שהקמת מדינת ישראל הציונית הייתה אחד מהאותות הגדולים המבשרים את בוא יום הדין ואת קיצם של היהודים, הרי שכל מדינה שתתבצר מאחוריה תיחרב תחת הריסותיה [של ישראל]..."[5]