כותב קטרי: הנורמליזציה עם ישראל מסייעת לציונים להשתלט על העולם
על רקע הסכמי הנורמליזציה שנחתמו לאחרונה בין ישראל לבין איחוד אמירויות ובחריין, פרסם העיתונאי הקטרי, ג'אבר מוחמד אל-מרי, ב-22.9.20 בטורו ביומון אל-שרק, מאמר בעל מוטיבים אנטישמיים, שבו טען כי הסכמים אלה עם ישראל, משרתים את המטרה הציונית להשתלט על העולם והזהיר את מדינות ערב מפני פיתויי איחוד האמירויות לחתום על הסכמים דומים. להמחשת עורמתם של היהודים, הציג אל-מרי סיפור על רב יהודי, שהראה לאחד ממלכי צרפת כיצד התרנגול היהודי החלש, מנצח את אויביו, התרנגולים החזקים, לאחר שנתן להם להתיש זה את זה, ואז הכריע את התרנגול האחרון שהיה עייף ומדמם וזכה בקרב. לדבריו, באסטרטגיה שנקטה ישראל בהסכמי השלום עם מדינות ערב, היא הוכיחה כי הציונים לא יסטו מתיאורם בקוראן כמפרי הסכמים וכמי שחותרים להפיץ חורבן ושחיתות בעולם.
ג'אבר מוחמד אל-מרי[1]
להלן קטעים מתורגמים מהמאמר:[2]
"מספרים כי לאחד ממלכי צרפת נודע כי רב יהודי אומר שהיהודים עוד ישלטו על העולם. זימן אותו המלך אליו ואמר לו: 'אתם המדוכאים עלי אדמות ומפורדים בין ארצות, אזי איך תשלטו על העולם? תן הוכחה [לדבריך]'. השיב לו הרב: 'אם ירשה לי, הוד רוממותו, אבקש מהשרים ומהנסיכים בממלכתך להיערך לקרב תרנגולים ואני מצידי אביא את תרנגולי, שינצח את כולם!' המלך התרשם מהביטחון שהפגין הרב היהודי, אך רצה להגיע יחד אתו לסוף [הסיפור]. המלך השתוקק לראות כיצד ישלטו היהודים על העולם ולכן נענה לבקשת הרב וציווה על כל אחד מהשרים והנסיכים להביא תרנגול חזק לזירת קרב התרנגולים כדי שהתרנגולים ייאבקו זה בזה והוא יוכל לוודא את דברי הרב ואת יומרתו.
לאחר שלושה ימים נערך הקרב. השרים והנסיכים הביאו את תרנגוליהם. הרב היהודי בא בלוויית תרנגול כחוש וחלש, הכניסו לזירה יחד עם יתר התרנגולים. החל קרב בין התרנגולים החזקים, אולם, התרנגול של הרב התחבא ונשאר רחוק מהקרב כשהוא מניח לתרנגולים החזקים להיאבק זה בזה עד שתרנגול אחד גבר על כל התרנגולים בזירה. התרנגול הזה עמד כמנצח מתנודד מצד לצד ביהירות בשטח הזירה כשגופו מותש מהקרב, מעייפות ומחולשה כשהוא זב דם. לפתע, יצא תרנגולו הכחוש והחלש של הרב, התקרב לתרנגול המנצח והמותש, ניתר לעבר ראשו וניקרו בחוזקה והרגו. [כך] ניצח תרנגולו הכחוש של הרב. עמד הרב היהודי כששמחה מציפה אותו ואמר למלך: 'ראית כיצד נשלוט על העולם?!'
זוהי האסטרטגיה, שנוקטת הישות הציונית מול מדינות ערב 'האדירות' שלנו. התרנגול הציוני כחוש, חלש ומרוט נוצות, אולם הוא פטור מכל קרב עם התרנגולים הערבים, שנאבקים על 'הסובין' בציפייה לתרנגול הערבי שיגיע למקום הראשון כדי לזכות במפגש עם תרנגול הזהב היהודי, שלא חוסך מאמצים כדי לגרור אותו למשא ומתן ארוך לשלום, במהלכו הוא יחלוק התרנגול הערבי את הסובין של אחיו התרנגולים הערבים יחד עם התרנגול היהודי, שנוצותיו שבו [וצמחו] וכבר איננו מרוט.
לא למדנו ו[נראה ש]לא נלמד [לקח] ממלחמות העבר שלנו עם הישות הציונית ולא מהסכמי הכניעה, שחתמנו עימם מאז הסכם קמפ דיוויד [הסכם השלום עם מצרים], הסכם אוסלו, הסכם הערבה [הסכם השלום עם ירדן], שהוכיחו כי הציונים לעולם לא יסטו כהוא זה מהתיאור שלהם בקוראן כמפרי הסכמים ואמנות וכמי שחותרים כל העת ל[הפיץ] פתנה, חורבן ושחיתות בעולם. האם תועמלני הכניעה מבינים היטב את הלקחים או שמא ליבם נעול בפני [הלקחים] הללו ולא ניתן לצפות לכבוד או למעשה טוב מהם?!
הלוואי שהציונים הערבים היו מסתפקים בכך מבלי לפגוע בדתם, בייחוסם ובעקרונותיהם, אלא שהדבר הגיע לכדי פגיעה מצדם במדינות, ששמרו על זהותן המקורית, על עקרונותיהן ועל החלטתן הגורלית שלא להכיר בישות הציונית, לא לנרמל את היחסים עימה ולדרוש הקמת מדינה פלסטינית, שבירתה ירושלים. נראה כאילו שהמדינות הללו שהפכו לציוניות, אומרות בגלוי, בפה מלא וללא בושה: 'אין מנוס מכך שכולם יהפכו לציונים ויוותרו על עקרונותיהם' כדי לכונן שלום רק תמורת שלום, כפי שמעוניינת ישראל, שאם לא כן, אנו [נהיה] 'המקל של ישראל' באזור ואבוי למי שיסרב [לציית].
אנו עומדים בפתחה של תקופת 'ציוניזציה' ערבית מבחילה בהובלת השכנה המרשעת – איחוד האמירויות [בניסיון] לפתות מדינות ערביות נוספות לנרמל את יחסיהן עם הישות הציונית."