עיתונאי לבנוני: ידי בכירי המדינה מגואלות בדם ההרוגים מהפיצוץ בנמל ביירות; עליהם להיענש ולהסתלק
ב-5.8.2020, למחרת הפיצוץ האדיר בנמל בירות, שהרעיד את העיר וסביבותיה וגרם להרס ולהרג רב ולאלפי פצועים, פרסם העיתונאי הלבנוני, נאדר פוז, בטורו ביומון הלבנוני העצמאי המקוון אל-מודון מאמר חריף ונוקב נגד הבכירים הלבנונים, אותם כינה "רוצחים סדרתיים" ו"שופכי דמים" שאין די קללות כדי לתארם. פוז כתב בזעם כי "הרוצחים הסדרתיים של לבנון - אלה המופקדים על ביטחונה, על מוסדותיה ועל קבלת ההחלטות שלה - השלימו היום את סדרת הרצח שלהם" וטבחו בתושבי המדינה. לדבריו, הלבנונים כבר מזמן איבדו תקווה במפלגותיהם וברשויותיהם, אך הפיצוץ שאירע בנמל ביירות הוא בבחינת הקש ששבר את גב הגמל. פוז הבהיר כי ידיהם של בכירי המדינה, בראשם רה"מ חסאן דיאב, מגואלות בדמם של ההרוגים מהנמל ושל הלבנונים שמתו לאחרונה כתוצאה מרעב, מחלות ודיכוי. הוא סיכם כי הבכירים הלבנונים צריכים להתפטר ולשלם מחיר על פשעיהם, בין אם במסגרת החוק ובין אם בדרכים אחרות.
להלן תרגום מאמרו של פוז:
"המדינה הלבנונית ייצרה פצצת זמן ושתלה אותה בנמל ביירות, במקום בו כל הלבנונים - מכל האזורים והעדות ומכל גוני הקשת הפוליטית - עוברים ורואים. המדינה פגעה באזרחיה באמצעות פיצוץ החומר שאוחסן בנמל לפני כמה חודשים [כך במקור] ללא תחושה מינימלית של אחריות אנושית ופוליטית. הרוצחים הסדרתיים של לבנון - אלה המופקדים על ביטחונה, על מוסדותיה ועל קבלת ההחלטות שלה - השלימו היום את סדרת הרצח שלהם המכוונת כלפי האנשים. הפעם מדובר ברצח ישיר, ולא באמצעות חנק כלכלי או עינוי מורלי. רצח ישיר במחשבה תחילה ובתכנון מוקדם, או לפחות בידיעה מוקדמת. הרצח הזה אינו אירוע [בודד], אלא הוא שיטה, חוליה אחת משרשרת הפשע המאורגן. זהו רצח ברור. טבח באמצעות אמוניום חנקתי שאוחסן בנמל.
נראה כאילו ביירות חוותה נפילת אסטרואיד בנמל [שלה]. האש התרוממה סביבו והוא הותיר אחריו הדף שאותו ראינו בעין בלתי מזוינת, בטרם בלע אותנו והותיר הרס, הרוגים ופצועים. ביירות היא בירה מוכת אסון, בנייניה הרוסים לחלוטין ותושביה חסרי בית. חלונות הראווה שלה נעקרו ממקומם והעיר הפכה לשלד. העיר אשר מתה באיטיות לפני חודשים אחדים [בשל המשבר הכלכלי החמור] וגופתה נותרה... [מושלכת], ואז בא הפיצוץ כדי לכלות את מעט הבשר שנשאר בה. אל-ג'מיזה [אזור המגורים והמסחר בעיר ביירות], בּדארו וראס ביירות הן כעת שכונות מרוסקות לחלוטין. אין עדיין מספר [מדויק] של הקורבנות, אך מראה הגופות מכוסות העפר על אדמת הנמל מעיד על מספר עצום. חלק מהקורבנות נקברו במקום בו היו, אחרים נפלו במשרדיהם, על כסאותיהם ובמכוניותיהם. מדובר בפיצוץ ששם לו למטרה את כל האנשים, את כל העיר, את כל המדינה.
הפיצוץ בנמל ביירות הוא בבחינת מסגור מודעת האבל על מותה של ביירות, העיר שמתה ביום בו מתה המדינה, כאשר נפלה בידי הכנופיה השלטת. אין מילים מספיקות לתיאור הזוועה של מעשי [האנשים] הללו. רוצחים, שופכי דמים [בעתות] שלום ומלחמה, מוצצי הדם, אנשים שעברו שינוי גנטי והפכו לחיות פרא שהטבע טרם הכיר. אין [מספיק] מילים בלקסיקונים של הקללות ואין [מספיק] כינויים לקלקול ורוע כדי לתארם. הדבר הראשון שהם עשו היה לחפש זה את זה, ליצור קשר [בינם לבין עצמם] ולדרוש האחד בשלום רעהו. חלקם אף ביקרו זה אצל זה. זאת, בשעה שחלקי הגופות של האנשים מפוזרים בכבישים ותכולת הבניינים התפזרה ברחובות. המדינה הלבנונית הכריזה אבל על הקורבנות, לאחר שרצחה אותם. שוב יצעדו הבכירים בהלוויות האנשים שאותם רצחו.
ב-15 שנים של מלחמות שעברו ממקום למקום, לא ביצעו המיליציות טבח כזה. ב-45 שנים של מלחמה ואיבה האויב הציוני לא ביצע מעשה טבח כזה. ב-30 שנה של האפוטרופסות [הסורית על לבנון], לא ביצע משטר הפשע הסורי טבח כזה. אך מנהיגי המיליציות הללו, חברו יחדיו, התארגנו וביצעו פשע משותף בשם המדינה הלבנונית - הפשע הגדול ביותר בהיסטוריה של לבנון. [העובדה שהפשע] בוצע על ידי המדינה הלבנונית... מהווה הודאה סופית בכך שהמפלט היחיד שנותר ללבנונים הוא הממשלות של המדינות הזרות, שאולי יקבלו אותם כפליטים וכמהגרים, ובשני המקרים הם יינצלו. הם מוקפים בידי אויב מדרום [קרי, ישראל], ואויב נוסף ממזרח ומצפון [קרי, סוריה] ומדינתם פוצצה את [המוצא] לים בפניהם. לכן, הם ישבו בבתיהם בציפייה למותם הקרוב.
היתה תקווה אמיתית כי התרחיש לפיו [הפיצוץ נגרם] מתקיפה ישראלית בנמל ביירות יתברר כנכון. השלטון ומנהיגיו הובילונו לקוות שהטבח בוצע על ידי האויב הישראלי. איננו אוהבים מוות ולא רצח, אבל אם זה קורה, אז מוטב שזה יבוא מצד אויב. המשמעות של ביצוע רצח על ידי מדינתנו, היא שאנחנו יושבים חשופים, כטרף קל בשדה של טבח בלתי פוסק שבו כולם מבצעים [פשע] בגופותינו. הלבנונים כבר איבדו תקווה במפלגותיהם וברשויותיהם, אך הפשע האחרון הכריע [אותם] סופית.
זוהי סצנת סיום עצובה שבה ראש הממשלה, חסאן דיאב, הופיע כדי לומר ללבנונים ש'ביירות [היא עיר] שכולה ולבנון כולה מוכת אסון'. דיאב דרש מהלבנונים ללכד שורות ולהתמודד עם המראות [הקשים] באמצעות אחדות לאומית. פעם נוספת יושב הרוצח עם הקורבן כדי לנחם את משפחתו. במקום להכריז על התפטרותו ולהסתלק, הוא כתב רשימת דרישות. דמם של יותר מחמישים הרוגים שנפלו בביירות היום נמצא על הידיים שלו ושל שאר הבכירים במדינה, וזאת בנוסף למאות הקורבנות שנופלים מדי יום כתוצאה ממחלה, רעב ודיכוי, ובנוסף לאחרים שיפלו בעוד כמה שעות, בעוד שבוע, או בהמשך. האחריות לאסון של ביירות ב-4 באוגוסט, מוטלת על בכיריה ששוקדים על שיסוף גרונותיהם של האנשים... הם רוצחים שעליהם לעזוב עכשיו, היום, לא מחר, בדרך הקלה, או בדרך קשה. עליהם לשלם את המחיר על פשעיהם, בין אם במסגרת החוק או מחוץ לו, ברחוב, או באולמות בתי המשפט. הם רוצחים שהגיע הזמן לעוקרם, לפני שיהיה טבח חדש או [אירוע] אבל נוסף".[2]
