המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
העיתונאי הסעודי הבכיר עבד אל-רחמן אל-ראשד: נחוצה ברית הגנה ערבית מול איראן ותורכיה
31/7/2020


העיתונאי הסעודי הבכיר עבד אל-רחמן אל-ראשד: נחוצה ברית הגנה ערבית מול איראן ותורכיה, שהן האיום הגדול ביותר על מדינות ערב בעשורים האחרונים

 

בימים האחרונים ניכרת פעילות מדינית אינטנסיבית מצד סעודיה בניסיון לתאם עמדות בין מדינות ערב, כדי לקדם פתרון למשבר בלוב. שר החוץ הסעודי, פייצל בן פרחאן, פתח במסע דילוגים אזורי במהלכו ביקר במצרים, באלג'יריה, בתוניסיה ובמרוקו ונפגש עם בכירי מדינות אלה. מסע דילוגים זה מתרחש על רקע ההסלמה בלחימה בלוב, התקרבות כוחות ממשלת אל-סראג' הנתמכים על ידי תורכיה לעיר האסטרטגית סירת ולאזור סהר הנפט במזרח לוב ונוכח הדיווחים על המשך משלוח שכירי חרב וציוד צבאי ללוב, על ידי תורכיה.

 

כמו כן מסע הדילוגים מתקיים על רקע איומיה של מצרים – בעלת בריתה של סעודיה - להתערב צבאית בלוב ואף לחמש את השבטים בלוב, במידה וכוחות ממשלת אל-סראג' והכוחות התורכים יתקרבו לעיר סירת ולאזור מזרח לוב, הסמוך לגבול המצרי.[1]

 

במהלך ביקורו במצרים ופגישותיו עם הנשיא אל-סיסי ושה"ח שוכרי, הביע שה"ח הסעודי תמיכה מלאה במצרים ובעמדותיה לגבי לוב. כמו כן הדגישו הצדדים את החשיבות של פעילות ערבית מתואמת לפתרון הבעיות במסגרת מנגנון הפעולה הערבי המשותף.[2] שה"ח הסעודי דן גם בתוניסיה, אלג'יריה ומרוקו על המצב בלוב ועל קידום פתרון שיביא להסדר שלום וליציבות בלוב. על פי כמה דיווחים, שה"ח הסעודי, העביר לתוניסיה ואלג'יריה מסרי הרגעה ממצרים, זאת לאחר ששתיהן הביעו חששות מחימוש השבטים הלוביים על ידה.[3]

 

בעיתונות הסעודית התפרסמו בימים האחרונים מאמרים שהדגישו את מטרותיה של הפעילות המדינית הנמרצת. כך למשל, במאמר המערכת של היומון הסעודי אל-ריאד מה-29.7.20 נטען כי סעודיה פתחה ביוזמה שנועדה לאחד את העמדה הערבית, על מנת למנוע את "ההתערבויות הבוטות" של תורכיה ואיראן במדינות ערב ואת ניסיונותיהן לפגוע בביטחונן.[4]

 

בדומה לכך, העיתונאי הסעודי הבכיר, עבד אל-רחמן אל-ראשד, ששימש בעבר עורך היומון אל-שרק אל-אוסט ומנכ"ל הערוץ הסעודי אל-ערביה, טען במאמר שפרסם, כי איראן ותורכיה מהוות כיום את "האיום הגדול ביותר עמו מתמודדים הערבים מזה חצי מאה". לדבריו, ישנן כיום 15 מדינות ערביות המאוימות בפלישה איראנית או תורכית וחלקן אף נשלטות על ידן ומצויות במצב מלחמה. אל-ראשד הדגיש כי מצב זה מחייב את מדינות ערב להתאחד ולגבש ברית הגנה.

 

קריקטורה ביומון הסעודי אל-ריאד: הערבים מנסים להדוף את התערבותה הצבאית של תורכיה בלוב[5]


 

להלן תרגום קטעים ממאמרו של אל-ראשד:

 

"נראה כי אנו ניצבים בפני האיום הגדול ביותר עמו אנו מתמודדים מזה חצי מאה. איראן ותורכיה – כל אחת בנפרד – מתפשטות באופן חסר תקדים באזור ובגינן כל מדינות האזור מאוימות. התורכים בלוב מהווים איום ישיר על מצרים - הגדול ביותר מאז חתמה על הסכם השלום קמפ דיוויד [עם ישראל], ששם קץ לאפשרויות של מלחמה נגדה. תוניסיה ואלג'יריה מאוימות באופן עקיף מריכוז הארגונים האסלאמיים המזוינים הכוללים [לוחמים] בעלי אזרחויות שונות בטריפולי [הנשלטת בידי ממשלת אל-סראג']. גם סודאן חשופה להסתננויות של ארגונים אלה, למרות שהיא [חולקת] את הגבול הקצר ביותר עם לוב, כ-400 ק"מ [אורכו].

 

התוכנית של איראן ככוח אזורי העניקה לה שליטה כמעט מלאה על עיראק, לבנון וסוריה ובאמצעות עיראק היא מאיימת כעת על סעודיה, כווית, בחריין ואיחוד האמירויות. הצבאות והמיליציות של תורכיה ואיראן, [נלחמים] כעת בסוריה, בתימן, בעיראק, בסומליה ובלוב. המצב החדש הזה מאיים על כולם, מחייב קואליציה מדינית להתמודדות עמו ושולח מסר ברור כי ישנן 15 מדינות ערביות המאוימות בפלישה איראנית ותורכית והן מוכנות להרכיב ברית הגנה במסגרת הפעילות הערבית הקולקטיבית.

 

אך, למרות הסכנה ומוקדי הבעירה [הרבים באזור] נראה כי הפעולה [הערבית] הקולקטיבית [עודה] מוגבלת. אולי מפני שהתמונה אינה ברורה לדעת הקהל באזור [שמתייחסת לאירועים] כמערכות שונות ומוגבלות. בלוב, למשל, כולם הופתעו מהמעורבות הצבאית התורכית הישירה שלא עלתה על דעתו של איש. לפני כן, ההתייחסות למלחמה בלוב היתה כאילו היא המשך של המשבר [הפנימי שם] מזה תשע שנים. ההתערבות הצבאית של תורכיה והמיליציות הסוריות שלה [בלוב] היתה כמו הופעת נחש [פתאומית]: זה הכניס פחד והפעיל את כל מנגנוני ההגנה ואז ראינו שינוי בעמדות המדינות לגבי לוב. במשך שנים תוניסיה ואלג'יריה לא חששו מההתערבויות של  תורכיה... והתייחסו אל המצב כאל מאבק פנים לובי, שנתמך על ידי מספר כוחות חיצוניים. כך גם מצרים שלא העלתה על דעתה שכוחות ארדואן יגיעו לגבולה. היום הסכנה רצינית ומצרים בוודאות על הכוונת [של תורכיה]. בנוסף, גם אלג'יריה אינה בטוחה וכעת [היא] לוקחת בחשבון שתורכיה לא תהסס לפרוס את השפעתה אל זירת הפנים [שלה], במקרה שיהיו שם בעיות ביטחוניות כלשהן.  

 

האמת היא שהכוונות הרעות של תורכיה היו כתובות על הקיר מזה זמן מה, כמו שאומרים, אלא שאיש לא רצה להאמין, כי זה היה נראה כמו 'פרנויה' והגזמות שנובעות מהמחלוקת עם הנשיא ארדואן. כעת אף אחד כבר לא מפקפק בתזה הזו. תורכיה שלחה [ללוב], באופן רשמי ופומבי את כוחותיה והציוד [הצבאי] שלה. כמו כן אלפי [פעילים סורים] מהמליציות שלה, שנלחמו בסוריה, נלחמים [כעת] בלוב תחת הדגל התורכי והם הגיעו לפאתי סירת וסהר הנפט. החששות אינם עוד 'פרנויה' כי אם מציאות, והסיפור לא ייגמר פה.

 

חלק שואלים מדוע שהתורכים יסתכנו במלחמה באזור רחוק? חלק מהאסטרטגיה של תורכיה הוא להשיג השפעה באזור צפון אפריקה החשוב לביטחון אירופה. נוכחותה [שם] תעניק לה השפעה על מדינות האיחוד האירופי ותאלצן להסכים לדרישותיה. ראינו כבר כיצד הנשיא התורכי ארדואן השתמש במיליוני הפליטים הסורים כדי לכפות את  דרישותיו הפוליטיות והפיננסיות על האירופאים. התסריט הזה יחזור על עצמו כאשר הוא ישלוט על לוב: הוא יסחט את האירופאים, ויאיים על שכנותיה [של לוב] – מצרים, תוניסיה, אלג'יריה וסודאן.

 

אשר למערכה הבאה שלו [אחרי לוב] - היא תהיה בתימן. מדוע? משום שגם זה יעניק לתורכים ולמממנת שלהם, קטר, השפעה על וושינגטון וכן על מנת להחליש את מדינות המפרץ האחרות."[6]

 



[2] אל-ריאד (סעודיה), 28.7.2020

[3] אל-ערבי אל-ג'דיד (לונדון), 29.7.2020

[4] אל-ריאד (סעודיה), 29.7.2020

[5] אל-ריאד (סעודיה), 29.7.2020

[6] אל-שרק אל-אוסט (לונדון) , 28.7.2020